לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


יש משהו באוויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

3/2014

הכי פשוט הוא גם הכי עמוק.


מכירים את זה שאתם עושים משהו ומרגישים שקידמתם את היקום בצעד אחד למקום טוב יותר? 
שזו מין קארמה שמתגלגלת כמו כדור שלג; 
אם עשית מעשה טוב ומישהו יודע על זה אז זה יגרום גם לו לעשות מעשה טוב בימים הקרובים?

 החניתי את הרכב בסוף הרחוב והיה כבר חשוך מאד בחוץ. פתחתי את הדלת של הרכב כשאני לובשת פיג'מה ביתית לגמרי וראיתי כלבה מסוג לברדור. מקסימה, לא נובחת ורק מתבוננת בי בעיניים בורקות ומחכה שאלטף אותה. היה לה קולר חום שלא היה מחובר לו שום דבר, לא שם ולא מספר טלפון. התכופפתי וליטפתי אותה במשך כמה דקות והיא הייתה כל-כך שלווה ונינוחה.
התלבטתי מה אפשר לעשות, איתה. שאלתי אותה איפה היא גרה ומי המשפחה שלה ולמה היא כאן בחוץ, לבד. לקחתי אותה לסיבוב ברחובות ליד, ניסיתי לראות אם היא מגיבה לבית כלשהו בצורה יוצאת דופן. היא נעמדה ליד שער של בית. האורות היו כבויים. בחצר הייתה גיגית עם שמיכה שנראתה מיועדת לכלב או לכלבה.

החלטתי להתקשר ל144 ולנסות לקבל את המספר של המשפחה שגרה בבית הזה. כמובן שהפנו אותי רק לטלפון בבית ולא לטלפון נייד, כך שזה הוביל אותי...לאותו מקום. התקשרתי לכמה חברים וחיפשתי באינטרנט מקומות שפתוחים 24/7 לחיות. התקשרתי לבית חולים לחיות שנמצא במרחק של רבע שעה נסיעה. האיש שענה לי אמר שאפשר לבדוק את השבב, במידה והוא קיים. חשבתי והתלבטתי עם צ'וצ'ה(ככה החלטתי לקרוא לה אחרי כמה ניסיונות של שמות שלא נראו כמתאימים במיוחד) והחלטתי לקחת אותה.

פתחתי לה את הדלת של הרכב וניסיתי לעודד אותה להיכנס, היא נראתה מפוחדת ומבוהלת להיכנס למכונית של אדם שהיא לא מכירה. אחרי כמה דקות של ניסיונות כושלים, היא הסכימה להיכנס וסגרתי את הדלת במהירות למקרה שהיא תתחרט. ליטפתי אותה ודיברתי אליה, היא הייתה כל כך מקסימה שלרגע שקלתי לקחת אותה אלי ולא להחזיר אותה לעולם.

זו הייתה אחת הנסיעות המיוחדות שהיו לי בשנים האחרונות, בהתחשב בעובדה שלא היו לי מעולם חיות כי ההורים שלי לא אוהדים שרופים. ובהתחשב בעובדה שיש לי חיבור מיוחד עם חיות, במיוחד עם סוסים וכלבים. הגענו לבית חולים לחיות ועודדתי אותה לעלות במדרגות למרות שראיתי בעיניים שלה שהיא מעט חוששת. הוטרינרית הייתה מאד מוקסמת ממנה. בתוך כמה דקות גילינו מי הבעלים שלה. 

היא קראה בקול "צ'וצ'ה!!!" והסבירה לי שזה השם שלה. עלו לי דמעות בעיניים מצירוף המקרים והרגשתי חיבור יוצא דופן לכלבה הזו. מה הסיכויים שאמציא לה שם לאחר חצי שעה של היכרות ובסופו של יום יסתבר שזה באמת השם שלה?

לאחר שיחה קצרה עם הבעלים, הסברתי את הסיפור וסיכמתי איתו שאפגוש אותו ליד הבית שלהם שממוקם ממש בקצה הרחוב שלי. החזרתי להם את הכלבה, ביקשתי שישמרו עליה טוב יותר ושיחברו לקולר שלה פרטים ליצירת קשר.
הנהנתי כשהודו לי והלכתי עם חיוך קטן משלי על הפנים כשהכלבה רצתה ללכת אחרי. ליטפתי אותה ואמרתי לה עוד כמה מילים משלי והלכתי.

מכירים את זה שאתם עושים משהו ומרגישים שקידמתם את היקום בצעד אחד למקום טוב יותר? 
אז ככה הרגשתי כשהלכתי לכיוון הבית, ככה הרגשתי כשפתחתי את הדלת וככה הרגשתי שהנחתי את הראש על הכרית והלכתי לישון...עם לב מחוייך ומלא סיפוק ואהבה.
נכתב על ידי , 29/3/2014 21:57  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמונת מצב.


נכנסת הביתה, חולצת את העקבים מהרגליים, נותנת לרגליים להרגיש את הקור של הרצפה, לקור של הרצפה לחדור אל תוך כפות הרגליים. הולכת על קצות האצבעות ברחבי הבית כדי לא להרעיש עם העקבים ביד אחת ועם הפלאפון והארנק ביד השנייה. מתיישבת על המיטה מול המראה, מניחה את הכל על המיטה ומסתכלת על עצמי. 

 

ואז משהו נופל.

 

אני עוד פחות משלושה שבועות משתחררת מהצבא ואני קצת לא מזהה את עצמי. לא בטוחה לאיזה כיוון לוקחים את זה, איך אוכלים את זה ואיך אני נכנסת למיטה לישון עם עצמי במצב הנוכחי.

 

אז אני עושה את מה שמוכר לי, מחפשת חום, או רק משהו רגעי שימלא את החלל. אז סמס מהיר אליו והוא כבר יודע שלא מסרבים לי כשאני רוצה. וזקוקה. חצי לו וחצי למצב. 

 

הוא רוצה להישאר וללכת בבוקר וכשהוא רואה את ההבעת פנים שלי לנוכח ההצעה הזו, הוא יודע שהבית מחכה לו. ואז הוא מציע שנשב לדבר קצת אז אני משתיקה אותו בנשיקה ארוכה ורק מקווה שכשהיא תסתיים הוא ייקח את עצמו ויצא לי מהמיטה.

 

אז אני עדיין לא מזהה את עצמי.

לא בטוחה אם אני יכולה להצליח לאהוב את הדמות שמשתקפת במראה. את הדמות שהפכתי להיות מאז שהתגייסתי לצבא. אולי הדמות שהשתקפה בעבר במראה תחזור קצת כשהשחרור יתקרב. אולי אפילו רק קצת, אני מתגעגעת לתמימות. 

נכתב על ידי , 22/3/2014 02:35  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלודיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלודיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)