יש משהו באוויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף. |
| 7/2014
נוצה עם תווים.
אני מרגישה שאני עומדת בתוך קשת של צבעים ושל צלילים.
לגלות בערב אחד חלקים וצדדים בך שהספקת לשכוח שקיימים. צלילים שנוגעים בנקודות שמזכירות לך מאיפה באת. תווים שמציירים לך שביל אל יעד אינסופי.
מילים שמהדהדות לך בראש ויש אחריהן הד שהולך וחוזר.
רוטשילד.
הלכנו בשדרה וראינו חבורה של בנים מנגנת על כלים שונים והצטרפנו. התחברנו ברגע בלי מחסומים של רקע. לכמה שעות לא הפריע לי שלוקח לי זמן להתחבר ולהיפתח, להשתחרר. לכמה שעות הכל היה מעורפל במקצת אבל גם מאד ברור ובהיר, ואני לא יודעת איך זה אפשרי. לכמה שעות נהניתי לשבת עם חבורה של אנשים שאני לא מכירה, כנראה גם לא אפגוש יותר בחיים ולתת למוזיקה לעשות את עבודתה. התרגשתי.
לכמה שעות הרגשתי חלק ממעגל של צבעים וגוונים וקסם נשפך.
מפוחית, גיטרות, פח ומקלות, תוף מרים, רעשן, הרבה שירים, הרבה קולות, הרבה טונים וגוונים.
לשיר עד שהראש כבר פולט את המילים לבד.
אווירה של רוגע ושל שייכות.
מתחשק לי לעשות את זה שוב ושוב, ורק לשאוף עוד אוויר מהערב הקסום הזה. כמה מוזיקה יכולה לקרב בין נפשות, לא משנה מה העבר שלהם, מאיפה הם באים ולאן הם הולכים. כמה שעות של שקט מהעדכונים, מהדאגה, מהטילים, מהמחשבות והדיונים האין-סופיים על המצב במדינה. כמה שעות של יצירה ושל חיבור ממקום אחר בגוף.
ללכת לישון עם חיוך על השפתיים וחיוך בלב
כי הצלחתי להתחבר למקום ששכחתי שקיים בי.
(מילים מחממות)
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
