את הימים האחרונים בחיי ניתן לסכם ב3 אותיות: WTF. עשיתי בדק בית בתחומים שונים בחיי ופרצתי בזעקות קורעות לב. הן נעות מ"אתה כ"כ חולה, רקוב בנפשך ואימפוטנט פתטי(<- לאחר צינזור, לטובת הקוראים הרגישים). לא מאמינה שבזבזתי עליך שנה! " ולחילופין, "איזו שמלה מכוערת, אלליי! מה גרם לי לבזבז עליך סכום שהוא יותר מחד ספרתי? אכלתי וודקה לצהריים או שסתם הייתה בחנות תאורה מחמיאה ומשקרת? " אחת המשימות הרבות שלי לסופ"ש היא להסתער על הארון ולעשות סדר, אחת ולתמיד (כן כן... הבטחה שנשאתי כבר מאות פעמים). העניין הוא שיש לי אלרגיה חריפה לקרדית האבק, מה שאומר שאני נופלת למשכב אחרי כל מסע ניקיונות רווי ניעורי חולצות, אז עליי להיזהר. אין לי זמן להיות חולה.

 

הבוקר היה לי שיעור השלמה באוניברסיטה ב9:00, שעה אכזרית לכל הדעות. עקומות ביקוש והיצע בכלכלה היה הנושא המדובר, תודה ששאלתם. זה די פשוט בעיניי, אני מבקשת את כל הקולקציה של h&m, ומוצע לי זין בעין כי יש לי רק שנקל בכיס. מבחינתי, ימי שישי הם מקודשים ומוקדשים לג'וחיוּת. אני לא מוותרת על גישת הCasual Fridays. אז כשיש לימודים, אני מגיעה עם טריקו מהוהה, ג'ינס לא מתאמץ וסנדל שטוח. עם כמה שאני מקפידה על להתלבש רציני ואלגנטי, אין לי כוח לדחוק את עצמי לתוך גרביון, חצאית צינור ונעלי עקב בבוקרו העייף של שישי. זה אמנם משחרר לי עוד כמה דקות טובות לנימנום עם בובת הפרווה שלי (בהיעדר גבר לתת לו בראש בסקס של בוקר) אבל אליה וקוץ בה- אני מרגישה מכוערת (יום אחד אני אעלה תמונות של "ככה אני נראית כשאני קמה בבוקר" ותבינו על מה המהומה). מה לעשות, אני פשוט לא יפה טבעית. במקום עמוק בתוכי, אני מאמינה בדבריו של קלווין קליין: "The best thing is to look natural, but it takes makeup to look natural". כמובן שאין טעם שאחלוק אתכם את מה שלבשתי היום... אבל אני כן רוצה להראות לכם את אחת המציאות הגדולות ביותר בגרדרובה שלי: