אז מה אני לובשת?

סקיני ג'ינס של ברנרד (150 ש"ח) וסווטשירט הפוך של אוניל (200 ש"ח)- פריטים מתוך הסחורה שתימכר ביריד המותגים, הבא עלינו לטובה. כשמיששתי את הבפנוכו המושי-מושי-נעים של הסווטשרט נדלקה מעל ראשי מנורה (חסכונית. תודה אבא. ועכשיו תדפוק לי כבר מסמר בקיר או שאני לא יודעת מה אני עושה לך, אבל זה יכלול פטיש וזה יהיה עונש בסגנון מקראי ונקמני! ). לרוב, אני לא מתאהבת נואשות בפריטים ספורטיביים פרופר (רק בתיירים ) אבל אם לובשים את הסווטשירט הזה הפוך תוך הצנעה של הלוגו הגדול שבקדמתו, הוא לחלוטין משנה את ייעודו. אותו סווטשירט מתורגם לג'קט חמוד ואלגנטי שמתחזק את הטרנד החם (תרתי משמע) ביותר של החורף שבא עלינו לטובה- פרווה מלאכותית.

אם אנחנו כבר מדברים שוב על הגברת הזדונית האוניברסיטה... את סוף השבוע האחרון ביליתי בביתה ירוק הקירות של אחותי התאומה. שגיב נסע לעשות שבת עם המשפחה שלו ואנחנו קנינו 5 קילוגרם של נחשי גומי והשקנו סוף שבוע מושחת. יותר נכון, I DID, כי אחותי הסתגרה בלשכתה לטובת כתיבת עבודה (שנראית כמו דוקטורט) במשפט עברי. שם היא התבודדה/כמעט התאבדה לה, מול שולחן הבוק העמוס לעייפה שלה (ותודה לאיקאה על זה שהם מפרידים אותי מאחותי היחידה. וגם תודה על זה שהם דואגים לספורטיביות של הלקוחות שלהם ותמיד משבצים את הפריט שאנחנו צריכים בסוף החנות, 2 מילימטר מהקופה. לא משנה אם מדובר בכף לגלידה, בעציץ מפלסטיק או בספת ריש מנומרת- התנאי למציאתם הוא לעבור מול כל freakin' פריט אחר בחנות קודם לכן). בזמן שלאחותי פרח עשן מהאזניים בצורה של אותיות אני זיפזפתי את דרכי בין הערים לישנים וחוזר חלילה. בערוץ דיסקאברי שודרו תכניות טסטוסטרוניות מדי- חוטבי עצים/קודחי נפט אז גלשתי מטה לבחירה עליזה יותר והיא E! (ויוה לה סטריאוטיפ מגדרי!). צפיתי בדוקומנטרי איכותי () וסוחט דמעות על חייה של הדיווה ג'ניפר לופז וכשאמא שלי הגיעה לפגוש אותנו, התנהלה בינינו השיחה הבאה:

"אמא, תשמעי סיפור."

"ממ."

"ג'ניפר לופז, כן? בגיל צעיר התחילה ללמוד מנהל עסקים (הערת המחבר: נשמע מוכר?), היא לא ממש מצאה את עצמה שם בקולג' (נשמע מוכר? למרכז המרשם שהעביר אותי בין 4 פקולטות זה בטוח rings a bell) אך המשיכה בלימודיה מספר סמסטרים כי להורים שלה היו תכניות גדולות עבורה- שתהיה עורכת דין! (נשמע מוכר? לא נראה לי שיש יוצא בריה"מ שזה זר לו) אך J to the Lo הקשיבה לרחשי ליבה...*fade out, לוקחת אוויר*"

"את לא עוזבת את האוניברסיטה."

"שַה אמא, את הורסת לי את הסיפור! סיפור אובייקטיבי, חסר פניות ואפילו מעניין לפרקים!"

"הסיפור של ויקטוריה לא ישתנה, קודם כל אוניברסיטֶט. אח"כ המיליונים!"

טוב, הייתי חייבת לנסות.

אוקספורדים חומים- עלו 70 ש"ח אבל אני מנועה מלספר איפה קניתי אותם. שאלתי את המוכר מה דעתו על כך שאפרסם את חנותו הקטנה ובעלת הדילים המשתלמים בטירוף האלה ואילו הוא התחיל עם בלגן מגמגם ומבוהל של "אני לא יודע, אני לא הבַּלַ'בית, הוא יכעס, לא צריך, לא צריך". לא צריך אז לא צריך, ואין לי ברירה אלא להיות הגונה ולכבד את הבקשה שלו (חבל ששאלתי בכלל, אני צריכה להיות יותר מרפקנית כזו, מבינים למה אני מתכוונת? פחות לשחק יפה). אז... סורי.

תיק חום- קיבלתי אותו חדש מדונדש עם טיקט (של target האמריקאית) מחברה שלי שלא ראתה בו את הקסם. ובכן, אני ראיתי (זה ניסוח אלגנטי ל"חרשתי לו את החייייייייים בשבועות האחרונים").

טבעות זהב ויהלומים- אוסף משפחתי (בינתיים התכשיטים היחידים שמהם אני יכולה להרכיב ירושה לבנות שלי הם טבעות מהמכונה של חמשקל ושרשרת של ספגטים צבעוניים שדניאל הכין לי בשיעור מלאכה ומאז היא תלויה בגאון על וו בחדרי, רק אחרי שצווחתי "מיכאלנג'לו אתה! לא, הא! הארי ווינסטון! אמן! מומחה! איש רנסנס! מי אוצר של סיסטר? זה כל כך יפה, אוי אוי אוי!" ("אוי, אוי, אוי"= ההתבטאות המוצדקת היחידה בכל בלילת ההערצה הזו). אבל אל דאגה בנותיי היקרות שטרם התחלתי בהפקתן. זה a work in progress, רשימת הקניות שלי בטיפאני'ס כבר מוכנה, כל מה שחסר זה אוליגרך עשיר שלא יצפה ממני לתבשילים מפוארים (כי הוא לא יקבל אותם ) אך כן ייענה לכל גחמותיי (המוצדקות, אחושלוקי מוצדקות. מכונת פופקורן בסלון זה בכלל לא דקדנטי ).