אז מה אני לובשת?

סניקרסי זמש גבוהים (high tops) שלKEDS .
רכשתי אותם לפני חודש וחצי תמורת 50 ש"ח בלבד (!!!) בתחמ"ח, בחנות נעליים שממוקמת מצד ימין של המקדונלד. 

שיער שייבשתי בחצי סלסול ותחבתי לכובע שעלה 10 ש"ח- גם הוא מתחמ"ח, מחנות פיצ'פקעס משמאל לסבארו. 

טוניקת קשר ורודה בהירה של זארה- 80 ש"ח. 

גרביונים חומים אטומים מהסופר פארם- 33 ש"ח. 

ושעון כיס מזהב ששודך לשרשרת והפך לתכשיט האהוב עלי (לשבוע זה. כמו שבטח הבנתם מהבלגן הבין-פקולטטי שלי, יש לי בעיה עם מחויבות (. לסבא שלי יש כמה חתיכות ממש מדהימות שאני מתה לשים עליהן את היד, או לשים אותן עלהיד- ליתר דיוק. טבעות חותם מרתקות מזהב אדום, צמידים כסופים חרוטים ושעוני זהב ששווים יותר מהחיים שלי (נכון להיום- לאחר קיזוז של אוניברסיטה ושל עבודה, באמת שלא נשאר מהחיים שלי הרבה).

 כשאני מבקרת אצל סבתא וסבתא שלי- העיניים שלי מביטות סביב בחמדנות כאילו שאני אבו, יד ימינו הקופית של אלאדין, ואנחנו בעיצומו של סיור מודרך במערת הקסמים. הפעם סבא נתן לי את הבונבון הזה, שעון עתיק שבחזיתו ישנה חריטה עדינה ומפורטת להפליא של זוג אוהבים. סבא שלי, מעבר להיותו פאשיוניסט צמרת שלוקח את סבתא שלי לרקוד בחולצות פסים מכופתרות, בתיכשוט כבד ובכובע גנגסטרים, הוא גם איש שקט. במיוחד אם יש יורוספורט דלוק בסביבה. במיוחד אם סבתא פינקה אותו בבורשט, סיבובשלישי. במיוחד אם הוא יודע מה טוב לו, וזה לא להיכנס לסבתא ברדאר .

מנגד, עומדת סבתא שלי עם מערוך ועם פה גדול והיא דיווה במלוא מובן המילה, אשה שלא חושבת פעמיים לפני שהיא מביעה את דעתה. המצב     הקבוע הוא שכל הפילטרים שלה- בגימלים. כמובן שסבתא לא פיספסה הזדמנות פז לחקור     אותי על השגיב-שבדרך שלי, בצורה שקשורה לקו השיחה באופן קלוש ביותר. מה קרה לג'י   פי אס של הנסיך על הסוס-פוני הלבן שלי? הוא מתבייש לעצור בצד ולבקש הכוונה? הגברים של היום...

ואיך זה יכול להיות שבאוניברסיטֶט (ורצוי מהבניין של מדעים מדויקים) עוד לא פגשתי אף עלם חמודות, אני בטוחה שאני בכלל מחפשת? הא? הא? הא? והאם אני נראית יפה כשאני הולכת ללמוד? והאם אני נחמדה לאנשים במעלית בעבודה? ("את חייבת ויקטוריה, את לא יכולה לדעת איזו קונסוליה נמצאת קומה אחת מעליך!") והאם אני מחייכת לאנשים, באופן כללי, ומשדרת נעימות, נימוסים עילאיים, דרך ארץ ובעיקר- זמינות להצעות רומנטיות?

סבתא סיימה באיזו ספק-ברכה ספק-כישוף, לכו תדעו למה מתכוון המשורר כשהוא משורר ביידיש. הלוואי שבעוד שנה, אני והבויפרנד הדמיוני (אחד מהאחים ווינצ'סטר של "על טבעי", אלא מה?  ) נשב אצלה בדירה ושנינו נחזיר להם את השעון. בדיוק לפני שבוע וחצי, אי שם ב-2 בבוקר, הסתכלתי על התקרה של עידן והסברתי לו למה אני חושבת שחופשי זה לגמרי לבד ואלוהים עדי, הייתי משכנעת להפליא. הייתי יכולה למכור קרח לכלבי ים עם 2 עיפעופים גדושי מסקרה וטיעון מנצח אחד. אבל אני לא כל כך בטוחה בצדקתי ולמען האמת, כבר אז לא הייתי בטוחה למרות ששיווקתי לעידן את המרשים מבין פרצופי ה'עורך דין כריש שיאכל לך את הנשמה עם כפית' שלמדתי לעשות במקום העבודה החדשה.

ישנם רגעים שבהם יש לי longing (איזו מילה בעברית מתאימה כאן?) לביחד-יות... ומצד שני, אולי זו סבתא שלי שעירערה את תפיסת עולמי עם מחשבות מבהילות על גידול חתולים, שאליהם אני אלרגית, ועל גביע קוטג' אומלל ליחיד.

365 ימים.

READY?

SET...

רגע. פוס משחק.

מחר, יום רביעי ה-13.01, בין 09:00-10:00, תוכלו לשמוע אותי בתכנית "פול ווליום" ברדיו "אורנים" שמשדר לקרית טבעון והסביבה ב-106FM. 
הלא צפוניים מביניכם שמעוניינים להאזין לתכנית (כן אמא, זה מופנה אליך ) יוכלו לעשות זאת דרך האתר. לחצו עליי, בבקשה. ותודה לרותם המקסימה שיזמה את המהלך וחתמה איתו חצי שבוע מאד מרגש שעבר עלי.

 שמור
   
בטל