שורטים גבוהים תכולים מ"בזאר התחנה" בתחמ"ח, ת"א (בקומה 6)- 30 ש"ח.
אולסטארים שחורים של אחותי- כי זה אמור להיות טוב מספיק לבחורות בנאליות כמונו שיוצאות עם בני אנוש אם זה טוב מספיק עבור אליינה מ"יומני הערפד" ובלה מ"דמדומים" (K-Stu, בחייאת נו, אני קוראת אותך לסדר לפני שכל הנשים שחושבות שהן היו עושות עבודה פי אלף יותר טובה בגילומה של בלה במקומך ישימו עליך ידיים. אני לא רוצה שזה ידרדר לאלימות שכוללת קילשונים וזעקות מוצדקות של "It shoulda been me". זה לטובתך בסה"כ. את יכולה להיראות קצת פחות משועממת בזמן שאת משתובבת לך עם שניים מהבחורים השווים ביותר שיש להוליווד להציע לנו כרגע? 

).
משקפי טייסים מראתיים של ray ban- סיסטר קנתה אותן באי-ביי ממוכר קנדי שבשעתו היו לו איזה 3.5 פידבקים (כמו שהיו אומרים אצלנו- מאבא, מאמא ומטעות). כמובן שהיה ידוע לה שסצינת המסחר הוירטואלית משופעת בחיקויים אבל היא החליטה להמר ולנצח באותה מכירה, כי אחרי הכל, 110 ש"ח זה סכום סופר סביר לספוג על משהו ש
יכל להסתיים כהצלחה מסחררת אבל
חתך ימינה בחדות מטר לפני קו הגמר. ברגע שהמשלוח הגיע, כל הדאגות נעלמו כלא היו וכשאני רציתי לשחזר את הקנייה הסופר מוצלחת עם איזה wayfarer חמדמד (ורצוי בעל הדפס של קווי ה-subway בפנים, how fucking cute is that?

), זה כבר היה אבוד. אנחנו לא לבד, אמרה לי סיסטר במה שנראה כמו הקדמה לסרט אימה חובבני. הם יודעים. עשרות על עשרות של בידים שמטפסים כבר 4 ימים לפני סוף המכרז. ועל זה נאמר, בו-הו. You snooze, you lose.

מאז אני מחפשת דיל משקפי שמש מוצלח לעצמי ומקווה להשלים את המשימה לפני תום הקיץ (אה, רגע, שכחתי איפה אני חיה? תמיד לוהט פה!).
שעון twin שחור-לבן של TOY WATCH- קיבלתי אותו בהשקה של המותג בארץ ומאז אני מקבלת רק מחמאות בפרהסיה וזובחת לו זבחים בפרטיות.

הקטע המגניב הוא שמבחורה שהשעון היחידי שהיה לה אי פעם הוא סטופר ישן של יואל גבע שכיהן בקדנציה ארוכה ביותר- אירח לה לחברה בפסיכומטרי ומאז צץ בצורה מחזורית בבחינות של סופי הסמסטר- פתאום הפכתי לבחורה שיש לה לא שעון אחד ראוי אלא אפילו שני שעונים מעלפים שמתחלפים בקלות בין יום לערב (איך אני רואה עכשיו את סיסטר צוחקת מול המסך ואומרת: "nice try, מכשפה! אין בנאדם שמבדיל
פחות ממך בין לבוש יומיומי של "אוף, עוד פעם יום ראשון" לבין לבוש ערב של "כן, בטח שאצא איתך לשיט לילי ביאכטה שלך, הרוזן חביאר ממונאקו!"). בכל מקרה, אני רק מאוהבת ב-TOY WATCH שלי. או... בהם (אתם רואים שבקלות היה אפשר ללהק אותי לסדרה ערפדית שטופת הורמונים? הדרישות הן בסה"כ להיות מסוגלת לאהוב, ולאהוב כמה, בו"ז

):


מעולה. עכשיו הקיר הירוק המבחיל שלי יישאר פה בבלוג לדיראון עולם
, מזכיר לי שהגיעה השעה לצבוע את החדר.ומה עוד יש לנו שם? אה, טבעות כסף ישנות של סבתא שלי.

וכמובן,
חולצה עם הדפס מהסרט הקלאסי cry-baby בכיכובו של ג'וני דפ בימי הבלורית.
חרשתי את כל הרשת בניסיון למצוא לעצמי חולצת cry-baby ראויה ובסופו של
עניין, בחרתי בצבעונית והפחות גראנג'ית מבין האפשרויות שמצאתי, מה שהסתכם
בנזק של 60.8 ש"ח כולל משלוח. החולצה הזו התאימה בול להוויי שלי בשבוע האחרון שגולת הכותרת שלו הייתה טיפול שורש פולשני והתוצר- ויקטוריה בוכה חרישית לעצמה, מעוכה בטירוף ומדברת כמו שרקן. אבל לא עוד, מספיק ויאללה, man up, חדל להיות קריי בייבי! וקדימה לתקוף את שאר המבחנים!!!!!
