






(שמלה- Bell Boutique, שרשרת- אקססורייז, מגפונים- תחנה מרכזית, גרביונים- לייף, תיק- ליידי די, טבעת- עבודת יד של דודי ויצמן, לק- Lilac Melody by JA-DE)
אז מה אני לובשת (בחפירה)?
שמלת plaid מכופתרת של Bell Boutique. קניתי אותה אונליין לפני כמה חודשים. זה היה hit מיידי מבחינתי- כבר בתמונות הבנתי שיש לה אופי. שרוולי המניפה השאבאם-יים שלה העיפו לי ת'פוני לבלי שוב, כפתורי הפרח הלבנים הנוצצים גרמו לי לעקצוצים ומעבר להכל, התלהבתי מהעובדה שהיא לגמרי ישימה כפריט ליומיום, אבל טומנת בחובה קצת ווא-ווא וום (במשפט האחרון יותר צלילים מאשר מילים תקניות.
סטגדוש!). rrp לפני הטיקט הוא 195 ליש"ט, אבל באי-ביי כמו באי-ביי, הנזקים הכלכליים צנועים ביחס לעולם הקמעונאות הבשר ודם ומסיפור האהבה הזה יצאתי עם שבר בארנק בעומק של כ-120 ש"ח.
שרשרת של אקססורייז- כמו שסיפרתי לכם בעבר, אני פנאטית של כוכבים. עד כדי כך אני מורעלת עליהם עד שהם מקועקעים על השוק שלי (אחת מהן, can't never tell which fucking one), אז להעניק לי מתנה שכוללת אותם זה לפגוע ישר במטרה ועוד בעורק ראשי שלה. סיסטר רכשה עבורי את השרשרת הזו (20 ש"ח, שאלתי בשביל הפוסט). סיסטר היא יצור אלוהי, באמת.
בכל פעם שבה אני עצובה, היא קונה בשבילי משהו נחמד. סתם בקטע של "בסוף יהיה עלא הכיפאק" ו-"חשבתי עליך, fuck-face" (היא לא באמת קוראת לי ככה...............
אלא בשמות גרועים הרבה יותר
). זה יכול להיות גופיית תותים רקומים של טופשופ או חבית של גלידת תותים, אין חוקים מלבד החוק שאיכשהו, באיזו דרך מסתורית, זה תמיד מצליח לנחם. 
תיק- 100 ש"ח ב"ליידי די" בקינג ג'ורג', חנות תיקים מתוקה שסיסטר חשפה בפני ובזאת, חילקה את חיי ללפני ואחרי, כשה"אחרי" הוא מודל הרבה יותר מאושר.
קניות וירטואליות הן האני מאמין שאני פועלת לפיו, אבל אני מודה שיש משהו אולטרה נחמד וחוזר-למקורות באשכרה למשש את המוצר שאתה מתכוון לקנות, לבהציץ במראה ולהעריך את החיבור ביניכם וכמובן, בלקבל קורטוב של יחס אישי מבעל הבית. "שלום" מחמם את הלב הרבה יותר מ-"dear customer, bla bla bla, paypal". יאללה, סיימתי להתרגשן, להת' ובה-ביי. 
מגפי בוקרים ישנים לאללה ונאמנים כמו כלב, מתמ"ח ת"א. עלו 50 ש"ח בשדרת הנעליים וזכו לקאמבק מחודש בחיי הפוסט-ניתוח שלי. עקב נמוך ורחב, wide fit, צבע נייטרלי שהולך עם כמעט כל דבר... זה החומר ממנו עשויים חלומות.
גרביונים בצבע סגלגל/אדמדם/מדמם/חצילי/הכנס adjective כאן- המקור אינו ידוע אך כנראה שהם של לייף. כן. כנראה. יש לי כמות פלילית של גרביוני לייף במגירה.
טבעת "ארבעת הרוחות"- טבעת כסף משובצת ברובי שקיבלתי מהאמן דודי ויצמן מ-KA GOLD JEWELRY. בלי היסחפויות בז'רגון, באמת שביליתי שעות באתר שלו והתלבטתי בין החלופות השונות. קצת הרגשתי כמו ילדה בחנות צעצועים שמתאהבת כל 2 מילי-שניות מחדש ובפריט אחר.
אבל הטבעת הספציפית הזו, אחחח. היה בטבעת הזו משהו שמאד דיבר אלי, עזבו דיבר, צעק. "אעעעההאא!" היא עשתה עלי. באמת.
אז הלכתי לפי הטיפ של המדריכה שלי מהפסיכומטרי- התשובה הראשונה, של הבטן, היא הנכונה. "never back down biatch", במילים אחרות.
אז למה דווקא היא? למה טבעת שחרוטים עליה ספינה ו"המרחיק לנדוד יודע פחות" של לאו צה? בגלל שרק לאחרונה, הלב שלי חזר לכאן על אמת. רק עכשיו אני מרגישה שהתיישבתי, התמקמתי ושנוח לי עם זה. אבל קשה להיפטר מהרגלים ישנים ולפעמים, בשעות מוזרות ועצובות (איפה סיסטר ואיפה המתנה שלי!) אני מהרהרת: מה היה אילו? שאלה טובה. ברגע שראיתי את הטבעת הזו, נצבט לי הלב. שכבת הקרח אפילו נמסה קצת.
ועכשיו היא ברשותי ואני עונדת אותה ומרגישה שיש לי עוגן על האצבע, אבל לא עוגן של דיכוי החופש האישי, אלא של בטחון.
אני משחקת איתה בשיעורים בפקולטה הרביעית והאחרונה שאני מנסה באוניברסיטה (חמישית אם מתחשבים בכך שמלכתחילה בכלל הלכתי על משפטים) ופשוט מביטה ומתעמקת בה, אוכלת מנה של סנטימנטליות לצהריים. בקיצור, התכשיט הזה הוא הכי אוטוביוגרפי ונוגע-במקום-רגיש מבחינתי ואני יכולה להפליג (חה-חה, להפליג... בחירה מעניינת של מילים) עוד ועוד בדיבורים על הסימבוליות שלו בעיניי. אבל... זה בכל זאת בלוג אופנה ולא אי-מייל נוירוטי לפסיכיאטר שלי אז הנה תמונה, יאי! 

הערה 1: עולם יקר, לא התאמתי את הקיר לשמלה. נשבעת בכל היקר לי. ~בובו מסתכל עלי במבט חסר אונים של "חלאה! עומד להכות בי ברק עכשיו בגללך??!?!?!?! וואף וואף
".
הערה 2: טבעת יקרה, יפיפייה שלי. אנא סלחי לי על כישרון הצילום המינורי עד נעדר לחלוטין שלי.
את ראויה לכל כך הרבה יותר מהכאילו-צלם המביש הזה שהוא אני. כל כך הרבה יותר. למען השם, חרוטים עליך ליריקס של לד זפלין (מה שהוביל לכותרת של הפוסט). מילה. תראו בעצמכם תמונה נורמלית:

(מהאתר. ולפרוטוקול, אלו 2 אבנים שונות
)
לסיכום: משגעת.

סה"כ-
290 ש"ח + הטבעת.