(חולצת שיפון- וינטאג'// מתנה מסבתא שלי, מגפונים חומים- נעלי שמואל, שורט- River Island, עגילים וטבעת לב- אוסף משפחתי, גרביון בצבע גוף- לא ידוע)

אז מה אני לובשת (בחפירה)?

חולצת שיפון מתוקה- מתנה מסבתא שלי. סבתא שלי מתלבשת בצורה מאד דרמטית. כשהיא יוצאת לחדש את מלאי העגבניות והמלפפונים בסופר הקרוב, היא נראית כמו סינדרלה בדרכה לנשף חייה. גם אני עצמי חוטאת בכך שלא קיים אצלי מושג כמו "נשמור את זה למסיבה/אירוע חגיגי/יום הגירושין ברבנות". מרבית פריטי הפַּזַאז (הנה, עשיתי את זה שוב! ) שיש לי בארון מוצאים עצמם מנוצלים על ידי ביומיום, כשאשה אחרת (הרגע קראתי לעצמי "אשה"? וואו, זו ההתחלה של הסוף ), מאופקת יותר, הייתה מצליחה לעמוד בפיתוי.

אבל אני חושבת שחיים רק פעם אחת, ואין סיבה לא להתייחס לכל יום כאילו הוא מסיבה ולהרגיש במיטבך. ואם זה אומר שמישהו עלול לחשוב שאני קצת over-dressed, אז שיהיה. עד כאן, סבתא ואני רואות עין בעין אוקראינית. אבל הקרע בינינו נסוב סביב הדקויות הלא דקות בכלל- סוגיית הצבעים. בעוד שאני סוגדת לשחור (סיסטר קוראת לזה: "קוד לבוש שוודי"), סבתא שלי מרביצה בכל פלטת צבעי הקשת. לא אחת זכיתי להערות סבתאיות שופעות ביקורת-בונה כגון: "את נראית כמו המוות בכבודו ובעצמו. מה יש, קצת אדום הורגת אותך?". 

לדעתי, הגברת שהביאה את אמא שלי לעולם מסרה לי את  החולצה הזו כדי לסדוק את השיריון שלי. וולאק, עם יד על הלב, הצליח לה. התאהבתי במתוקה הזו בשנייה שראיתי אותה. הצבע האפרסקי העדין, הראפלים הכסופים, הכפתור החמוד בגב ש"סוגר פינה" כמו שהחבר הכי טוב שלי היה אומר- כל אלו גרמו לי להחסיר פעימה. היצרן אינו ידוע וכך גם המידה (אני לובשת מתחתיה גופיה צמודה בצבע גוף-שזוף, ובגלל השיפון השקוף, מתקבל סילואט סימפטי בריל לייף). מה שאני כן יודעת הוא שהשיפונית הזו הייתה ברשותה של סבתא שלי הרבה מאד זמן ונשמרה במצב שהוא immaculate. כפיים לסבת'וש. *קלאפ קלאפ* *ובכל זאת, לובשת שמלה שחורה קטנה *

שורט- 4.90 יורו ב-River Island בברלין.

מגפונים חומים- נעלי שמואל לפני חודש-חודשיים, 50 ש"ח. אעע!

גרביון בצבע גוף שזהותו, לצערי, אנונימית (בתעופה מלאה, נתקעתי היום בפינה של המיטה. בעוד שהעור שלי אכל שפשוף רציני שבולט מבעד לגרביון, אותו גרביון נשאר שלם. זה בכלל הגיוני פיזיקאלית? ) ועגילים אפרסקיים מתיבת התכשיטים של אמא שלי שהיוו השראה לתסרוקת שלי.

נכון שלא חשבתם שנתראה כל כך מוקדם?