אז מה אני לובשת?

גופיית אייפלים ולבבות בגזרת מפל של florence & fred - עלתה 6.70 פאונד (~40 ש"ח). בכל פעם שבה סיסטר הייתה עושה sign in למשתמש שלי באי-ביי כדי לבדוק אם מצאתי אי אילו פריטים מעניינים שעשויים להסעיר את עולמה, היא הייתה נוזפת בי. "שוב פעם חולצה/שמלה/קומביניזון/טנק מרכבה עם מגדלי אייפל מדורדסים?", "כן, עזיז, שוב. מה לעשות", הייתי עונה. לכולנו יש איזו תקופה נוסטלגית שאנחנו אוהבים להתרפק עליה ואין מושלם מאיזה פריט קוקטי עם הדפס קטן שיגרום לך לחייך לעצמך ולהיסחף במחשבות. לצערי, היעד התיירותי היחידי שאליו אני אעלה לרגל בקרוב יהיה בית חולים. אבל האמת? אני די בסדר עם זה.

חגורת מותן קשוחה ביותר מזארה- 20 ש"ח בסוף העונה הנוכחי.

בזמן שחיכיתי ללנה שתשתחרר מסד העינויים של הבחינה שלה, הפיתוי ניצח את כח הרצון שלי- החלפתי את נעלי הבובה שנעלתי וכפיתי על הזוג הזה הופעת בכורה יחד עם שמלת השיפון הכהה שלבשתי. בפריז קראתי את הספר המתוק "אלגנטיות" ששפט דפיקת הופעה שלא מתאימה לאירוע שאליו מיועדות פניך כמפגן מגונה של חוסר טעם (במקרה הנ"ל, להראות כמו שושבינה רווקה ושיכורה באוניברסיטה חצי ריקה אבל בקטנה, זה התגלה כיום ארוך ומרובה יעדים והתפנקנו לנו במסעדה חמדמדה בלילה). למרות שאני מסכימה עם הטענה הזו בכללי, זה בכ"ז כיף "לדפוק הופעה" וכל עוד אני לא לובשת שמלת כדור דיסקו מחליפת צבעים למכולת- All is well in Mystic Falls. מי כבר צפה בפרמיירת העונה ה-II של "יומני הערפד", אגב?

סה"כ-

אז מה אני לובשת?

שמלת טוליפ פרחונית ומרוצ'רצ'ת מזארה- 89.90 ש"ח בסוף העונה הנוכחי.

מבט הולדן קולפילדי של "ממפ, לאן הברווזים הולכים כשקופאת להם הלגונה בחורף?"- בחינם. זה בא טבעי כשאתה לא בקו הבריאות, מסתבר.

ג'קט קלאסי שחור שלמרות היותו ג'קט קלאסי שחור, לא יוצא לי להשתמש בו יותר מדי, משום מה - מקסטרו עודפים ברח' אלנבי בת"א- 80 ש"ח.

טבעות כסופות (אחת מהן היא פפיון) מ"קסטרו" המיינסטרימית- 20 ש"ח בסוף העונה הנוכחי.

צמיד ניטים מהתחנה המרכזית- 10 ש"ח, צמידים כסופים מדיווה עם תליוני לבבות ושמשות- 20 ש"ח משלשום וצמיד קארמה-טובה ורוד- 1 ש"ח מאיזה ישוב דרוזי בצפון.

מגפי צבא שחורים (Made in Italy) שאוצר המילים שלי דל מכדי לתאר את עוצמת האהבה שאני חשה כלפיהם וגם התעמקות בכתבים של אלכסנדר פן לא עוזרת- עלו 50 שקלים בחנות חסרת שם ברח' קינג ג'ורג' בת"א (באיזור של טאג וומן). 

שלשום, הסתובבתי לי ברחבי הקמפוס מחוברת לאזניות כאילו שחיי תלויים בדבר, מלאת מחשבות ועוסקת בעניניי המנטליים. דילגתי לי במעלה המדרגות אל עבר הפקולטה שלי, עם שיר של rammstein שנשמע די כועס באוזן וציוצים של ציפורים בתוך הלב (זה הפסקול האישי שלי). פתאום, ידיים חזקות תפסו אותי מאחורה תוך כדי תלישת האוזניות מהאזניים שלי. מבוהלת בטירוף, כמעט צועקת "הצילוווו, מפגע!" הסתובבתי לגלות שזה עידן, חברי הטוב.

צווחה של "הפלת-לי-ת'לב-לתחתונים-יא-כולירע-אין-לך-אלוהים" גררה הצדקה קלושה של "ככה ייעשה לסנוב שלא אומר שלום לחברים שלו!" וחיבוקים-נישוקים. ואז, עלם החמודות מצא לנכון לבחון אותי בצורה מעמיקה ולפצות אותי עם השאלה הבאה: "מה, לא הזדכית על ציוד בבקו"ם?".  איזו מין חוצפה, הוא גם קיצר לי את החיים בכמה עשורים וגם מסתלבט על הקשיחוּת של המגפיים שלי. עידן, אותך לאמא, ובניגוד לתכנית שאני רקמתי ואתה בלית ברירה הסכמת לה, החתונה שלנו בגיל 30- IS OFF.

אז מה היא לובשת?

שמלת קוקטייל דמויית ג'ינס עם אפליקציית פרחים בחזית- 30 ש"ח, רק 30 ש"ח בתחנה המרכזית, בקומה 6, במקום ששמו "בזאר התחנה". אני מתכוונת לשלוח גברתנים של הוצאה לפועל (הוצאה לפועל של הרצון שלי! ) לדירה של המכשפונת ושגיב. שיביאו לי את סוחטת האנחות המהממת הזאת (ואני מתכוונת לשמלה), גם במחיר של אבידות בנפש. ME WANT, ME WANT, ME WANT. CAN I?

פלטפורמנים (אוחח, כמה אני עורגת לזוג משלי מ-h&m. שמעת פשושן? ) אפורים של JOSEF עם רקמה ורודה עדינה- 50 ש"ח ברח' קינג ג'ורג' בת"א (באיזור של טאג וומן).

טבעת כסופה מדיווה- 20 ש"ח בסוף העונה הנוכחי.

גרביונים ורודים אטומים שעלו 20 ש"ח בתחנה המרכזית בת"א, איכותיים באופן מפתיע- כך מעידה אחותי, והיא הולכת להיות עורכת דין כרישה, אז תאמינו לה.

קרדיגן אפור ישן ישן ישן של קסטרו- בן 100 בערך. לא זכורות לי קורותיו.

אז כן, מסורת פוסטי סופ"ש לא שוברים, גם לא אם מתעלפים.  שיהיה לכולנו סוף שבוע נהדר!