|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The underwear as outerwear look
(מחוך מנוקד- Kimchi Blue, מגפונים- נעלי שמואל, שעון- Toy Watch, חצאית- Lux, תיק- ליידי די, בויפרנד בלייזר- River Island, שרשרת- DIY, סרט ראש- Urban Outfitters)
אז מה אני לובשת (בחפירה)?
גולת הכותרת של הפוסט הזה היא ללא ספק המחוך המנוקד של Kimchi Blue. ברגע שנתקלתי בו באי-ביי, היה לי ברור שמדובר בפריט שיוקצה אצלי למדור הלבשה תחתונה, מדף 2 משמאל. הנקודות הרומנטיות, רכיסת הווים והבד הסאטני המתקתק העלו בי קונוטציות של מיטת אפיריון ומלחמת כריות אכזרית שבה אני מנצחת. אבל, כמו שקורה פעמים רבות, תכניות לחוד ויישום לחוד. כשהמחוך הגיע לרשותי, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שזה יהיה מעשה נבלה, ממש עוול, להסתיר אותו מעיניהם של אחרים. או כמו שזה נוסח אצלי בראש בקוהרנטיות הרבה שאופיינית לי ( ): "heyyyyy, ובכן... למה לא בעצם?". יש משהו מאד חושני בללבוש underwear as outerwear, כל עוד זה נעשה בקומפורט זון שלך ואת לא מרגישה כמו יצאנית שהתבלבל לה סידור המשמרות. זה כמו לחלוק איזשהו סוד עם מביני עניין שמשגרים מבטי "מממם. מעניין. זה מה שאני חושב שזה?  ". ועם זאת, עדיין נשמר מרחק בטוח מ-"אוי ויקטוריה, תחזרי לחדר שלך ותלבשי חולצה אמיתית בבקשה  ". עברתי את ביקורת גבולות אמאבא, ווהו. בוטום ליין- 25 ש"ח (נשבעת לכם) באי-ביי.
מגפוני ניטים- הסייד-קיק המרכזי שלי בכאילו-חורף האחרון שעבר עלינו. 80 ש"ח (או אולי 90? כמה זה היה, זוני?) בנעלי שמואל (קינג ג'ורג' משהו, ת"א). I have worn the fuck out of them וסלחו לי על הטרמינולוגיה, אבל באמת שאין ניסוח מתאים יותר בכדי לתאר את מה שעשיתי לחמודים הללו. 
בויפרנד בלייזר נוצץ עם בטנה אפורה- של River Island. עלה 40 ש"ח via ebay.
שעון- ה-TWIN של Toy Watch. כזכור לכם, קיבלתי אותו כשהשיקו את המותג בארץ.
חצאית- Lux. אין לי מושג מי אלו ומה זה ואיך היא הגיעה אליי אבל במקרה הזה, כמו שהאבא הסובייטי שלי אומר: "נותנים- תיקח, מרביצים- תברח". אני סופר מחבבת את הפלטה הסולידית והרצינית בשחור-לבן-אפור מחד ואת הקמטוטים, הפסים וקשירת הפפיון המתוקה מנגד. יש בה קצת מהכל. 
תיק- ליידי די בקינג ג'ורג', ת"א (שאלו אותי כמה פעמים- אז חנות התיקים הזו ממוקמת ממש משמאל למונסטון). זה היה התיק הראשון שפצח בקול תרועה ושירי ג'ונאס את משולש האהבהבים בין סיסטר, ליידי די ו-yours truly. אף פעם לא הבנתי איך אחותי, שתיבדל לחיים ארוכים, מצליחה להכניס את כל החיים שלה + לאפטופ לקטנצ'יק הזה. יתרה מזו, לא הבנתי איך התיק-פג הזה עומד בלחץ ופשוט לא... נקרע בקול אנחה ו-"screw you" גדול. אבל הנה הוא כאן, עדיין איתנו. גיבור עם פרייס-טאג של 100 ש"ח.
סרט ראש מתחרה (נראה לי שמצליחים לראות מעט משוליה בתמונה האחרונה)- של Urban Outfitters. אחת הקניות הראשונות שעשיתי באי-ביי לפני כשנה וחצי. עלה משהו כמו 15 ש"ח. משהו כמו 100% מהזמן, אני משתמשת בסרטים שלי ב-bad hair days שמחייבים שיער אסוף. אני עושה קוקו ספונג'ה וותרני ומוסיפה סרט לשיער שיוצר קצת פַּזַאז (בבקשה תגידו לי שיש עוד מישהו שמשתמש במילה הזו כדי לתאר דרמה ונצנצים  ). אבל שגרה נועדה כדי שישברו אותה, במיוחד כשאתה משועמם מעצמך.
שרשרת- DIY. התרגיל הקבוע של לקחת תליון cluster בומבסטי ולפרק לו את התחת למיליון תליונים קטנים ושמישים יותר. 
סה"כ-
270 ש"ח + השעון.
חג שמח!
ונתראה בהקדם!
אה ו... תודה לכל מי שהשאיר תגובות בפוסטים האחרונים.  לצערי לא הספקתי לענות לכולן (וגם לא לרובן) כי אני טובעעעת, אבל דעו שאני מעריכה כל אחת ואחת מהן!
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
21/4/2011 11:14
בקטגוריות 200-300 ש"ח, נקודות זה השחור החדש, תיקים, חצאיות, גרביונים = גילטי פלז'ר, haircessories, מגפיים, כך ייעשה לשיער חוליגן, הדפסים מתנגשים, מלחמה!, כפרה על סיסטר, רוק & רול בייבי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lizi ב-27/4/2011 16:18
|
עושים כבוד לתל אביב (ולי) ב-VOGUE הגרמני
"תל אביב היא מטרופולין תרבותית וכלכלית מבוססת, כמו גם זירה עולה של סגנון אישי שבה תרבויות ודתות שונות מצטלבות. מה שנוצר הוא מפגש מסקרן!
שירות צבאי של שנתיים הוא חובה מתוקף חוק לצעירות ישראליות ולכן אין פלא שהן משתוקקות לגלות הרפתקנות אופנתית.
סגנון רחוב מרתק זה וחיי הלילה עושים את שלהם- הים התיכון הישראלי מושך אליו dj-ים מפורסמים וצלמים כמו איבן רודיק מהפייסהאנטר.
צבעוני, נשי וחסר דאגות הוא המראה של העיר הזו, שפירוש שמה הוא "גבעה של אביב"".
זה מה שה-google translate הצליח לחלץ מהקטע הגרמני הבא, שמפרגן לרחובותיה העליזים של תל אביב ומגדיר אותה כבירה אופנתית.
לסיום, מופיעים קישורים לעמוד הלוקבוק שלי ולעמוד שמרכז את כלל המשתמשים הישראליים בלוקבוק.
לחצו עלי כדי לצפות בעמוד הזה ב-VOGUE.de
לחצו עלי כדי להגיע לעמוד קהילות בווג- תל אביב אהובתי, קופנהאגן, פריז ולוס אנג'לס מצוינות יחדיו, בנשימה אחת! 
ותמונה שלי שנבחרה כ'שגרירה':
בהזדמנות זו, אני רוצה לציין פז"מולדת של 5 חודשי פעילות ולתקוע כאן יתד. רק מילה אחת מתאימה לציון המאורע והמילה הזו היא: תודה. תודה לכולכם ולכולכן על זה שאתם מוצאים את בלוגי כשווה הקלקה, מתעניינים בחיי הפעוטים ובמה שלבשתי בזמן שהם חלפו על פני העיניים. תודה על זה שבאתם, תודה על זה שנשארתם, תודה על זה שתמכתם ופידבקתם לאורך הדרך- הצעתם שיפורים, תרמתם מדעתכם ותמיד פינקתם אותי במילים טובות, באהבה גדולה וחיממתם לי את הלב. תודה! 
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
21/10/2009 17:02
בקטגוריות שמלות, תל אביב אהובתי, אופנה, חדשות טובות, כן כן, גם התמונה הזו צולמה במצלמה הדרעקית הישנה, רבאק, למה השיער שלי נראה ככה?, אינטרנט, אופטימי, מגפיים, מאיפה הרוח הזאת באה לי פתאום?, פאקינג איי, אני כל כך מתרגשת! זה הווג! הווג!, הייתי חייבת להרים ידיים, חייבת? ררר, אוף, יש לי כל כך הרבה מאמרים לקרוא עכשיו, מבוא לזה, מבוא להוא- הכל נשמע אותו הדבר!, ווהו!
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Chemical_Burn ב-31/10/2009 18:52
|
inspired look אופנוברים The
אז מה אני לובשת?
ג'קט faux עור עם צווארון ניטים- בין החתיכות הפחות שגרתיות שיש לי בארון, קיבלתי במתנה מחברה.
טייץ אופנוברים של "פול&בר"- נקנה בחורף הקודם, 20 ש"ח בסוף עונה.
גרבי ברך שחורים- השד יודע, כנראה מאחת חנויות ההלבשה התחתונה באלנבי/קינג ג'ורג'.
שרשרת כסף עבה מהאוסף המשפחתי.
ומגפיים מ"קסטרו" עודפים- סיכמתי עם הזיכרון המבולבל שלי על פשרה- 200 ש"ח.
זה מעט מצחיק להעלות תמונה מכוסה כהלכה כזאת אם לוקחים בחשבון שאני עדיין לובשת שמלות קצרות, אבל לחשוב סתווי ולחשוב אירופאי (whatever the fuck that means) זה משהו שנתבקשתי לעשות בפרויקט שעליו אני עובדת. במילים אחרות, הייתי צריכה להעמיד פנים שצהריים טיפוסיים של אוקטובר לא כוללים אצלי חבישת כובע תיירים עם מאוורר מובנה ואת התחושה שאני מזיעה במקומות שלא ידעתי שקיימים, ועד כאן תיאורים מעוררי תיאבון. לשמחתי, לעזרת הסוויץ' המחשבתי באו נשות המשפחה שלי שהעבירו את מיטב שנותיהן בסופות שלגים ובכפפות צמר, ולצרכי אקסטרה חוו"ד פניתי גם לחברים טובים שלי מהלוקבוק, חבר'ה מדהימים שמפוזרים להם ברחבי הפלנטה הקרירה שלנו (Jeremy love, you should have told me earlier you were reading this. As you see, it has to be acknowledged and celebrated! Btw, check your box immediately unless you want me to KRAV MAGA your ass... וואי, כשאני חושבת על זה, אני לגמרי משחקת על הקטע של צה"ל. הדבר הכי אלים שעשיתי בשירות היה לשייף ציפורניים אבל מי אני שאתערב בפנטזיות הקומנדו שיש לעולם עלינו, חיילות ישראל הענוגות). אז מה אני עושה בין זה שאני מאבדת את שפיות דעתי במירוץ נגד הדד ליין של הפרויקט לבין זה שאני נזכרת שלעזאזל, אני מתחילה ללמוד עוד איזה יום וחצי בערך וחייבת לפנות פינה בלו"ז לקניית דפדפות וסטאבילו-אים?  הולכת לסרט עם עידן. זה אמנם לא הצליח, אבל המאסטר פלאן המקורי היה גם לגרור אותו לסידורים בעיר- כי אני לגמרי בעד לערבב בין ביזנס לפלז'ר (אגב, "running errands" נשמע הרבה יותר מנהל עסקים-מי מאשר "משלמת חשבונות ומדפיסה חולצות בית ספר לאחי הקטן", נכון? ותודה שבאתם לשיעור ב"שקול מילים כשאתה כותב סטטוס בפייסבוק"  ). כשאני כותבת על עידני, זה נעשה מתוך עיניים אוהבות, אבל דרכנו לא סוגה בשושנים, הוא איש של הרגלים מגונים! לדוגמא, לתקוף אותך כשאת מתחפרת בכסא בית הקולנוע שלך ולתקוע לך poke בכתף שמעיף אותך לצד השני של האולם, כדי לבדוק אם את ערה. ובכן, קודם כל, אני בטוחה שבמדינות מסוימות זה נחשב לפשע מלחמה נגד אוכלוסיות חסרות ישע ודבר שני, גם הרדמה כללית לא הייתה עומדת בפני הגירוי החיצוני הזה אז כן, ררר, אני ערה!  איזו ברירה השארת לי? אחרי הסרט ישבנו בשדרה שמתחת לביתו, ניהלנו שוב את השיחה על זה שבתי קולנוע לא נועדו לאנשים גדולים ושאנחנו צריכים לשריין יום אצל הכירופרקט או להקים קולנוע מיוחד עם לייזי בויז מפנקים. בשלב מסויים, גלשנו לנקודה בה אני מכחכחת בגרוני ומביאה בנאום מלא תושייה שלא היה מבייש את מרטין לות'ר קינג- ועל סדר היום: להסביר לעידן כמה שהוא באמת באמת מציאה וחתיך ולא הייתי אומרת סתם (מה שגורם לו לרצות להיקבר מתחת לאספלט, ו הוא עוד אומר לי ש אני לא יודעת לקבל מחמאות? ). ופתאום, חורק רכב מאחורינו ובחור נחמד שואל מהחלון אם אני ויקטוריה מהבלוג "הסודות של ויקטוריה" ואומר שאתם אוהבים אותי (וגם אני אוהבת אתכם! ) ושעידן בר מזל כי אני חולקת איתו ספסל. כמובן שזה היה מדהים לשמוע דבר כזה- ובכלל, זה תמיד מאד מרגש כשהבלוגינג מצטלב עם החיים האמיתיים (אלא אם כן אתם בדיוק תופסים אותי מורידה את הזבל עם משקפי ספרניות וקרוקסים בצבע קיא/פנינה, אבל היי, אני תמיד יכולה להגיד שאני אחותי או לחילופין, לשסות בכם את בובו ולהעלים את העדים למחדל ). דבר נוסף שמשמח אותי הוא שאוכל להעלות את המאורע הכיפי הזה בוויכוחים עתידיים עם עידן ולהזכיר לו שיש אנשים אי שם שחושבים שהוא בעצם בר מזל, בניגוד לתחושה שלו שהכוכבים עושים עליו מנחוס. אם אני צריכה להיות ספציפית, נראה לי שהתחושה הזו עולה לו כשאני לא מאפשרת לשירים להתנגן עד הסוף בג'יפ שלו ודוגמת 20 שניות מקסימום מכל אחד לפני שאני fast forward או גרוע מזה, לא מסוגלת להכריע לגבי שום דבר (התשובה הטיפוסית שלי ל"לשים לך גבינה לבנה?" היא: "לא יודעת. ומה אתה חושב? מממ. אולי. לא יודעת. כן? נראה לי. אוף. בעצם, אני לא יודעת. ובכל זאת? הא הא! אני יודעת... תחליט אתה!"). אז איש אנונימי ומקסים במכונית יפה, תודה רבה לך על זה שעשית לי שמח! כרגע אני כוססת ציפורניים כמו איזה cartoon על ספידים (אז יצא דווקא טוב שהידיים שלי בכיסים), מקווה מאד שיהיו לי חדשות טובות נוספות לחלוק אתכם (ובמהרה) ושהכל ימשיך לתקתק ויסתיים בסוף טוב. שיהיה לכולכם המשך שבוע נהדר וחזרה קלה לשגרה, ולסטודנטים בינינו- אלללללה תש"ע! 
סה"כ-
אין טעם לחשב כי זה outnumbered ע"י הפריטים שלא שילמתי עליהם, או ששילמתי ואני לא זוכרת כמה.
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
13/10/2009 13:45
בקטגוריות 200-300 ש"ח, תכשיטים, ידידים חתיכים זה כולירע, לא צבעתי את השיער בקריפטונייט,, אז למה הוא מתנהג ככה?, מגפיים, יואו, הלוואי שה18.10 לא יגיע לעולם, עידן, אתה בא לשופינג קלמרים?, בלוגסטר והחיים האמיתיים, תמונות, אחלה שבוע, באמת אחלה שבוע זה היה, אני גרועה בכותרות, נו, ניחא, יש לי חיים לפעמים, אבל רק לפעמים, יאללה, חזרה לעבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Devildriver ב-17/10/2009 12:55
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה