|
קטעים בקטגוריה: i love my sis.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The "we have nothing in common" double look- אחותי ואני!
כשאני מתעוררת בבוקר (יותר מדי מוקדם בבוקר, למקרה שתהיתם) ומתארגנת לעבודה- אני יודעת שמצפה לי יום מלא בעניין. לעזאזל, אני מודה!  עצם העליה במעלית מרגשת אותי שכן מארחים לי בה לחברה כרישים מהמשק הישראלי (וממשקים אחרים). הו, פאק.  על הסוגריים האלה אני הולכת לשלם ביוקר כי הם נראים כמו הצהרת כוונות. מיד תעלה ביקורת מצד חבריי שינזפו בי על זה שאני "לא לומדת לקח" (בחיי ששמעתי את המשפט הזה יותר פעמים בחיים מאשר את "מה השעה?" או "תעבירי את המלח". מה לעשות, אנחנו אוהבים נתרן במשפחה. וגם תמיד נמצאים בסמי-איחור לאנשהו  ).
האנשים שאוהבים אותי (למרות שהם מכירים אותי, הפלא ופלא  ) יאשימו אותי שוב בכך שאני לוטשת עיניים ליבשות זרות. התוכחה תלווה בהנפת יד מאיימת, זוג עיניים שיורות ברקים וגם טעימה מ"מה-כל-כך-קשה-לך-לעשות-מערכת-יחסים-נורמלית-קיבינימט-איתך-אל-תבואי-לבכות-לי-כשזה-יסתיים-המסקרה-שלך-לא-יורדת-לי-מהסווטשרט-אחר כך".
אבל לא זה מה שמלהיב אותי. מקום העבודה מלמד אותי שיעור מאלף (ומעללללף! ) לחיים ולא רק כי אני מלטשת את האנגלית העסקית שלי. שק הכישורים שלי מקבל פינוקים מסנטה קלאוס של עולם העסקים- כל יום מספק לי השראה בנושא מקצוענות אמיתית ובולדוזריוּת.
כמובן שלכל דבר טוב בחיים יש תווית של מחיר שבדר"כ מצניחה את היתרה בבנק אבל הפעם מדובר במפלס שונה- של העייפות, שעולה ועולה ומאיים להטביע אותי בתוך האגם של עצמי. הגעתי למצב שבו אני מתייחסת לנסיעה של 20 דקות באוטובוס כאל מתנה מהאלים. לנסיכה על העדשה היו רגישויות בעמוד השדרה ואני מרשה לעצמי לבקר את הפינוק המעודן-בשקל שלה ולהוסיף איזה "פּףףף" מלא בוז על הדרך. גם אם זה יעלה לי באי אילו יורשי עצר, אני מעדיפה להיות לכלוכית פוסט מודרנית שחלון של קו של "דן" מתפקד ככר המועדף עליה.
החיים נותנים לך לימונים? תעשי מהם קולה עם פלח מפנק ורצוי עם חיוך כי את בכ"ז פרינצסה ולכי תדעי מי יתאהב בעבודת האורתודנטיה המרשימה שעשה עליך הדוקטור בגיל בת מצווה ~עד כאן עצות מסבתא שלי, פרק 1,568. נתראה בפעם הבאה~
אז מה אני לובשת?
בהתחשב בלו"ז הבאמת קטסטרופלי שלי והרשימה האין סופית של "דברים שאני חייבת לעשות והיום", את כל זמן הleisure שלי אני מבלה בנעליים שטוחות ובבדים נעימים וכרבוליים-משהו, לבושה בשיטת הבצל- קל להתלבש, קל להתפשט (לא לא, אל תקחו את זה לכיוון הזה ). עדיין לא נפטרתי מהחיבה העזה לצבעים חומים וחמים למיניהם, ככה שברוך הבא כל פריט שגורם לי לחשוב על אח (fireplace ולא דניאל ששוכב עכשיו מעולף מול הטלויזיה) בבקתה מוגנת בעיצומה של סופת שלגים. מערך האסוציאציות שלי לא יהיה ברור גם לטוב שבתרפיסטים, אז אל תטרחו, האהא. 
HIGH TOPS בצבע קאמל של KEDS- בדיוק כמו בפוסט הקודם, עלו 50 ש"ח בתחנה המרכזית בת"א. חיפשתי את המס' הסידורי ברשת ולא העליתי שום דבר בחכת הגוגל שלי, מה שמחזק את החשד שלי שמדובר בדגמים עתיקים משנות ה-90 ~מעלה בכדור הבדולח שלי זיכרון מהילדות, נעולה בקדס דומות. הייייי, פוס משחק! למה אני נראית שם כמו בן? ~. הנדירוּת והניחוח הנוסטלגי בהחלט מוסיפים נקודות בונוס לקנייה שמראש הייתה אולטרה משתלמת, מה גם שמדובר בזוג הנעליים הנוח ביותר שאי פעם נעלתי. אז כמו שהבנתם, אני מרוצה. 
סריג כפתורים בקרם-קאמל- 10 ש"ח בשוק בצלאל (הדוכנים הגדולים שנמצאים ממש במרכז השוק).
PLAYSUIT שחורה מתחת- 30 ש"ח מהתחנה המרכזית.
ולדובדבן שבקצפת שאפילו יקר בעיניי מהסניקרסים- צעיף שחור שקניתי ברח' קינג' ג'ורג' באחת מחנויות הפיצ'פקעס עבור 20 ש"ח, ותוך פחות מ-5 דקות הומר לסרט ראש ע"י אמא שלי. לפני מספר ערבים אמא שלי באה לארח לי לחברה בחדרי וגלשנו ביחד לlookbook.nu. התמונה הראשונה שבה נתקלנו הייתה של בחורה צ'כית עם סרט ראש סרוג. אמא שלי פערה את פיה ושאלה: "מה, את רוצה להגיד לי שזה חזר להיות אופנתי??? היינו עושות כאלה כל הזמן כשהיינו צעירות!!!". ברגע ששמעתי את המילה הקסומה "עושות", אורו עיניי הזכרתי לאמא שהיא עדיין צעירה ואז ביקשתי ממנה לערוך סדנת DIY בינה לבין עצמה לבין הפנטזיה הרטובה שלי והיא תפרה את החלום למציאות בשניות ובכזו מומחיות שהתחלתי לחשוב שלימודי הכלכלה האוקראיניים שלה הם בלוף והיא בעצם בילתה את נעוריה כפועלת בסדנת יזע.
סה"כ-
140 ש"ח.
ונעבור לאחותי הנאווה, מיקי! (תודו ששיחקתי אותה עם הרקע) כמו שאתם רואים, לכל אחת מאיתנו יש את האופי ומצבי הרוח שלה והפעם, אני לא מצליחה לראות שום דמיון בין 2 המראות שלנו, אה לא. יש משהו. שיער פזור.
אז מה היא לובשת?
טוניקת כאילו-ג'ינס- מהתחנה המרכזית, 30 ש"ח
טייץ דמוי עור עם הדפס נחשי- 30 ש"ח, מחנות קטנטנה בשם "דיפ" ברח' אלנבי בת"א.
נעלי עקב של ספרינג- 140 ש"ח בסוף העונה הנוכחי.
חגורה דקה אפורה מחוררת לכל אורכה- 10 ש"ח בתחמ"ח.
טבעת של דיווה- 20 ש"ח.
תיק אפור, אוברסייזד, מ"קסטרו" עודפים באלנבי בת"א- 50 ש"ח.
סה"כ-
280 ש"ח.
אה, ואחרי התכנית הכיפית ברדיו (תודה לרותם המתוקה ולרדיו "אורנים") שנערכה השבוע ותזוזות מדהימות שעליהן אספר לכם ברגע שהן יתבשלו למנה מוגמרת של מציאות... גיליתי שאני מועמדת בבלוג של מעריב לנוער ב תחרות של בלוגי אופנה. אתם מוזמנים לעקוב אחרי הקישור ולהצביע שם למי שאתם מוצאים לנכון אבל בכל מקרה, הייתי רוצה להודות ל מעריב לנוער על הפירגון השני במספר כבר לבלוגסטר, כש זו הייתה הפעם הראשונה.
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
15/1/2010 11:04
בקטגוריות 100-200 ש"ח, 200-300 ש"ח, DIY, i love my sis, אופנה, צבעי אדמה, שחור הוא השחור החדש, תיקים, תכשיטים, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, מציאות, הייתי צריכה להיות ציירת, לא נורא, ננסה את הכיוון הזה בשנה הבאה, כל כך הרבה בחינות יש לי, אלוהים, הצילו, הדבר הזה עושה לי חם באזניים, איזה כיף זה, בא לי להתחתן עם הנעליים שלי, איזו חתיכה אחותי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חן ב-18/3/2010 21:20
|
The twins on super high black heels look- פוסט כפול נוסף עם אחותי התאומה
אז כמו שסיפרתי לכם בתחתית הפוסט הקודם, מצאתי עבודה.  מבחינתי, הזרקור לא צריך להאיר על החדשות המשמחות בנטו כי אם על תמונה הרחבה יותר, על הברוטו, על תחילתו של הסיפור. על ההחלטה לחפש עבודה באופן רציני במקום להשתקע לאחור על הספה, עם כוס קולה תוססת ו"The bell jar" של סילביה פלאת' ולקחת את הזמן. וכמובן, בל נשכח, לתבל את זה בקורט התבכיינות על כך שממש לא היה מזיק לי ריפוד בחשבון הבנק. התחבטתי בשאלת המשרה תקופה ארוכה- הרי גיגים זמניים פה ושם, עבודות סטודנטיאליות, הם לא משהו שאפשר לסמוך עליו ולחיות ממנו. מעבר לכך, זה בהחלט לא מאפשר למוכה הגורל שבנדון לעשות תכניות גדולות ויהירות כמו יציאה לחופשה בקיץ (ואני חושבת שאני לא צריכה לספר לכם לאן היצור האומלל שהוא אני מתכוון לטוס  ).
אבל אסור לשכוח שבנוסף ללימודים בדו חוגי, יש לי גם את העסק של הבלוג- הייתי אומרת לעצמי. ואולי לקרוא לו "עסק" זה קצת לקפוץ מעל הפופיק- הייתי גם עונה (סכיזופרניה להמונים). באופן אישי, כשאני שומעת את המילה "עסק" (עוד "עסק" אחד ואני אצליף בעצמי!), מלאכים לוחשים לי "קא-צ'ינג!" לתוך האוזן ואני מתחילה לראות ירוק, ולא של כרי דשא גוש דן-יים דמיוניים. ומה הקשר בין זה לבין המציאות? אני מאד נהנית מהעשייה הזו, זה מה שאני רוצה לעשות "כשאני אהיה גדולה" ולשמחתי, אני זוכה לפידבקים חיוביים מכם וגם מהעולם המקצועי. אז כמובן שתיאורטית, אין לי שום כוונה להוריד את הסטילטו מהגז.
אבל בסופו של היום, הרי אני ממשיכה ללמוד ולא מקדישה 100% מזמני לכתיבה ולאופנה ולצילום שהם אוטוביוגרפיים, אז אין לי תירוץ לא לנתב חלק נוסף ממרצי לאפיק ש... יכסה לי את המינוס (וסליחה על התיאור הלא פיוטי  ). אז בעידודה של אמא, של אחותי ושל החברה הכי טובה שלי ותוך הזזה והתעלמות משיעור פה, שיעור שם (אוו, שובבה) התחלתי לעבוד במשרד עו"ד מספר ימים בשבוע. אתמול היה היום ה-1 שלי בעבודה וזה היה יום טוב. אם להיות כנה לחלוטין, זה היה מעט overwhelming להגיע ליום עבודה של כמעט 9 שעות, למרות ניסיון של כמה שנים שיש לי בעבודות משרדיות. אבל כך או אחרת, זה כמו לרכב על אופניים וif you set your mind to it, אתה יכול גם להגיע לטור דה פראנס (שיט! גיליתי לכם את היעד לטיול!  ).
כרגע, התחושה הכללית שלי מצוינת ואני נרגשת מאד לרענן את הפונץ' שהוא החיים שלי בקצת רום של עסקאות רכישת חברות. לא מוקדם מדי להעיד שהמעסיקים שלי עושים רושם של אנשים מדהימים ולא רק מבחינת הרזומה המפואר שלהם והבחורה שחפפה אותי למשך יום אחד? פשוט מתוקה אמיתית ובאמת רוצה שאני אצליח. אפילו אין בי חששות לקראת יום א'- שבו אהיה לבדי במשרד. ולמען השם, אפילו יש מקדונלד'ס מתחת לבניין (יש מקדונלד'ס מתחת לכל freakin' בניין והנה אני מתייחסת לזה כמו לאות מיסטי משמיים )... אז כן. אני מרגישה שזה נועד להיות ושזו הייתה ההחלטה הנכונה.
מחרתיים אני אגיע לעבודה ובעצם אקפוץ קפיצת ראש לתוך הבריכה, בתקווה שזה לא יסתיים בתפרים ובתביעת נזיקין כלפי אלוהים ותחושת כישלון. אז בבקשה תאחלו לי הצלחה ותחזיקו לי אצבעות. & (זו הנפשה שהרגע המצאתי להחזקת אצבעות, עובר מסך?  ) ונעבור לחיים הפרטיים שעדיין יש לי (איזה כיף, עידן ואני הולכים לאיזו הופעה מחר! וואי, אני מה זה אקבל מכות על זה שלא הקלקתי על הקישור שהוא שלח והואלתי בטובי להאזין למי שאנחנו הולכים לראות בלייב. הו, זה כל כך זרקני מצדי... אבל מצד שני, זה אמור שאני סומכת עליו ב-100%, לא?  ).
בכל מקרה, לענייננו. השמיים דלפו בחוץ, אז אחותי ואני הצטלמנו בין 4 הקירות שלה ושל שגיב במקום להתמודד עם הלוגיסטיקה של הכפור והבחוץ. מספיק שאני סוחבת מטריית ענק לכל-מקרה ולכל-מקום, אז גם להעמיס על עצמי מצלמה? בהזדמנות זו, אני רוצה להודות למיקי על זה שהיא הייתה כל כך נדיבה בחודשים האחרונים. על זה שהיא קרעה את התחת במשרד עו"ד יחד עם לימודים בפקולטה הסופר תובענית למשפטים באונ' ת"א... ובלי פרצופים, בלי תחושת תרעומת, תמיד שלפה את הוויזה השחוקה שלה ושילמה גם עלי.
(או לה לה, me likey)
אז מה היא לובשת?
שמלת טריקו ירוקה (?) עם גב ממוחשף- 30 ש"ח בתחנה מרכזית.
שרשרת כסופה שחורה מ"דיווה"- 19.90 ש"ח בסייל.
ונעלי עקב שחורות מדהימות מspring- עלו 140 ש"ח בסוף עונה.
סה"כ-
189.90 ש"ח
ועכשיו תורי:
(הא הא! שלא תגידו שאני לא יסודית! או שמא... קטנונית? )
אז מה אני לובשת?
מעיל טרנץ' קלאסי מh&m- הוא אצלי בארון כבר כל כך הרבה שנים ומשרת אותי נאמנה כל עונה גשומה מחדש. הדבר היחידי שאני זוכרת לגבי הקנייה היא הwhereabouts שלה... שוויץ! אבל חוץ מזה *מגרדת את הפדחת* אין סיכוי שהוא עלה יותר מדי. משום מה, המספר 180 ש"ח משייט לי במאחורה של התודעה.
סקיני שחור מ"פוקס" שאחותי מתעבת והעבירה אליי בירושה. מה עשה לך הברנש, אני שואלת? למה תחושה כזו קשה יש לך אליו, הא, סיסטר? בסדר, לא ממש משנה לי. הרווח כולו שלי כי האשפה של אחד היא תיבת האוצרות של אחר.
נעלי כלוב מspring (יואו, סופסוף! בראש רשימת הפנטזיות שלי, מיד אחרי שלום עולמי- עמדו נעלי עקב כאלה). הבייביז האלה עלו לי 150 ש"ח בסוף העונה הנוכחי ובאמת שכמעט חנקתי בחיבוק את המוכרת שהשתמשה במילות הקסם "כן, יש במידה שלך". נראה לי שהמילים האלה שניות רק ל"התינשאי לי?" מבחינת השמחה שהן גורמות לעלמה צעירה. מבחינתי, הן קטליזטור להתנהגות מבישה בציבור שכוללת ריקודי עם באמצע החנות וצווחות אושר קטנות. אהה! *יד קדימה, רגל אחורה* מטפחת מנומרת בשחור-כתום-אדום, היישר משנות ה-90 העליזות. היא הגיעה אלי באמצעות התיווך המסור של מגירת ההפתעות של אמא שלי (ממוקמת אחרונה בטור המגירות כדי שהחטטן הקטן יתייאש בשלב של מסלסלי השיער החלודים, הגרביים העבים המפוספסים של 3 ב-10 ש"ח והטרנזיסטורים שמעיהם שפוכים החוצה. מחוכם אמא, מאד מחוכם. אבל לא מחוכם מספיק כי יש לך עסק עם קולומבו הבלש! אוו, כמה שאהבתי את הסדרה הזו).
סה"כ-
330 ש"ח
אני ממש מצטערת על זה שלא עניתי לתגובות של הפוסט הקודם, פשוט לא היה לי זמן, השבוע הזה הרג אותי! אבל אני שולחת לכם אוקיינוס של אהבה וערימה של תודות רבות על התמיכה שלכם ועל הפירגונים החמים. ורני, סיקרט וגם קומיקו שהצלחתי להעליב אישית, I'm sorry. 
! ! !LOVE YOU ALL GUYS, YOU'RE AMAZING
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
18/12/2009 14:21
בקטגוריות 100-200 ש"ח, 300-400 ש"ח, חדשות טובות, חורף, בוא לאמא!, יש לי את החברים המדהימים ביותר בעולם, יש לי חיים לפעמים, אבל רק לפעמים, מרוב שאני עייפה, כבר הפסקתי להיות עייפה, ג'ינסים, מי צריך חבר כשיש נעליים חדשות, שיהיה לכולכם סוף שבוע מדהים, שמלות, i love my sis
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של zoe ב-25/12/2009 20:37
|
The "these are the marshmallow times" look
אז מה אני לובשת?
ווסט ג'ינס ריצרצ'י (מה שמשלב את 2 האובססיות האחרונות שלי, דנים וזיפרים )- נגזר והולבן מג'קט ג'ינס ישן שלא עשיתי בו
שימוש. אותו ברנש סתם תפס חלל בארון שלי, מתוך אמונה ש"נכון שלא ב-5 החורפים
האחרונים, אבל בליינד שכן בחורף הבא!" (אפילו היו לו שרוולים תפוחים
כאלה שלמרבה חוצפתם, עוד העזו להיות קצרים מדי ולגרום לי להיראות כמו סטיב
ארקל.  ועל זה אמרו חז"ל: "בעע").
סניקרסים רקומי פרחים שסבתא קנתה לי. עד שכבר הייתי בטוחה שנפטרתי מבעיות הקרסול שלי, הן חזרו למסע הופעות מפנק והכתיבו לי מערכת יחסים מונוגמית עם נעלייים שטוחות. ולא הוזמנתי לאחרונה לשום בכורה על שטיח אדום , אז זה דווקא הסתדר נהדר עם שגרת החיים הפנסיונרית שלי. הימים האחרונים היו האב-אבא של הקז'ואל, אבל בצורה הטובה. בעיקר שרצתי במיטה, קראתי, למדתי ורקמתי חלומות. חוץ מפגישה חשובה שלבטח אספר לכם עליה בהזדמנות המתאימה, יצא לי רק לגלגל את עצמי באוטובוס לסניף הדואר המקומי ולמקדונלד'ס. הזלפתי בושם מתוק מאחורי האוזניים ויצאתי לדרך, באווירה כללית של מרשמלואיות. הנייד שלי מסרב להיטען מזה תקופה מכובדת, הנגן שלי עבר גירושין מכוערים מהאזנייה השמאלית ואני מרגישה שאני עושה תרגיל של back to basics, נשאבת לאווירה נטולת דאגות ורעש, אווירה של ילדות. הזמן זז לאט יותר ומתאים את עצמו לקרסול הכואב שלי, מה שמאפשר לחברים וותיקים לחזור שוב לחיי ולהחזיר אותי לתקופה תמימה שבה צחוק הידהד ולא הופיע כ:) שטוח, משחק כדורסל כלל זיעה שניגרת ולא תורגם לאפליקציה בפייסבוק, וזמנים שבהם את ההרפתקאות שלנו היינו מוצאים אחד אצל השני, בלילות מוזרים, ולא באתרי היכרויות מלאי תועבה (אמרה והמשיכה להקליד פוסט בפיירפוקס, lol). טבעות זהב אדום מאוסף הטבעות של אמא שלי. תהרגו אותי, אני לא מבינה למה היא סומכת עלי ומרשה לי לענוד את התכשיטים שלה. כאילו, תודה על רוחב הלב אמא, אבל major WTF מתבקש כאן. אני במקומה הייתי מוודאת ששום דבר לא עומד להיות ממושכן ושותלת בבית מצלמות אבטחה מהסוג של "תופסים את הבייביסיטר עושה משהו רע על חם!!!1אחדשתייםצ'קצ'ק אבל בתקווה שלא עם הבעל, בתרגיל ג'וד לאו מסריח (וגמיש) במיוחד". בראש ובראשונה, הייתי מוציאה לעצמי צו הרחקה מתיבת התכשיטים, רובם בעלי ערך סנטימנטלי וכלכלי, כמו טבעת היהלומים שמשמאל. אמא שלי היא הרי זו שנהגה לקבל טלפונים מבנק דיסקונט ובהם, קול לועס מסטיק, מלא בוז ושיעמום (כן כן, כל זה, ביחד. מעניין מיהו מרכז ההערכה שאחראי לשכירת פרסונל מלא בכ"כ הרבה רגישות ) מודיע לה ששוב יש חריגה בחשבון שלי. אותו קול מורה לה/מבקש ממנה לכסת"ח אותי, לפני שיינקטו הליכים. זו הייתה השגרה הפיננסית שלי (שנכפתה על הוריי האומללים) בעבר אבל כיום אני מרגישה שהשתניתי והתאפסתי. אבל בינינו... עם יד עם הלב? זה עדיין לא מצדיק לתת לי פָּס לשימוש בפריטים היקרים האלה.
ואם אני כבר נערה חומרנית שהקדישה את הפסקה הקודמת לקריסתה של הכלכלה העכשווית ופני הבלוגר כפני האומה, אני חייבת למרקר את הקואורדינטה הזו על המפה של חיי (אקסים משוגעים בצפון מערב, רכילות עם אחותי התאומה במזרח, פקולטות מתחלפות בתור שושנת רוחות)- לא השתמשתי בכרטיס אשראי 5 חודשים!!! מאז שהפסקתי לבזבז באופן חסר שליטה ולגהץ כאילו שהחיים שלי תלויים בעוד חולצת שיפון או בעוד קפוצ'ינו גדול לקחת, אני מרגישה שהתחברתי לעצמי באמת. אני יכולה להגיד שכיום, אני באמת מכירה אותי. הרכוש לא מגדיר אותי ולא עוטף אותי כתחפושת, השקיות הצבעוניות מהקניון לא מעניקות לחיים שלי ערך מוסף חמקמק שלא היה בהם קודם ואני כבר לא צריכה את כל זה כדי להרגיש שאני מישהו, משהו בעל ערך. לא זקוקה לזה כדי להוכיח לי ולעולם שאני כבר לא הילדה הענייה ביותר בכיתה, הא הא in your face motherfucker!  *מחכה להוצאה לפועל* אני מרגישה שיש לי שלווה ויציבות בחיים. שלשם שינוי, אני נהנית ממה שיש לי, מסתפקת בו ומפיקה ממנו את המיטב, במקום לעלות על עוד סיבוב ברכבת ההרים ששמה "המגזין אמר לי שאני צריכה את זה". אני כבר לא חוששת מהימצאותו של כרטיס אשראי בארנק ומהיתקלות מלאת ייצרים ומעשים אסורים שתהיה לו עם חנות נעליים, הפילגש המסוכנת מכולן. סוף כל סוף, אני מאושרת. שקטה. טופ שקוף למחצה, בצבע קרם (מי צריך גברים כשאפשר למלא את הפנטזיות שלך בשרוולים) של grip- עלה 10 ש"ח בשוק בצלאל. עגילי נוצה מיניאטוריים של h&m בגרמניה- תווית מחיר של 5 יורו למארז של 6 זוגות (4.58 ש"ח לזוג, ותודה למחשבון שהביאני עד הלום). שורט צבעוני מפוקס- מהקיץ הקודם. אני ממש לא זוכרת כמה הוא עלה, אז בואו נתפרע ונגיד ש-100 ש"ח.החברה הנעימה של Lucy~ שנתקלנו בה בטעות- בחינם.
סה"כ- 114.58 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
8/9/2009 15:54
בקטגוריות תכשיטים, קצר אחושלוקי, שורטים, DIY, משהו שעשוי מג'ינס, סבתא שלי היא דיווה, השאלות וגניבות, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, סניקרסים לשלטון!, 100-200 ש"ח, קז'ואל, אופנה, i love my sis, "חופשת" בחינות? are you fucking kidding me?, חפרתי, נשבר לי המעדר, תל אביב אהובתי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-6/3/2010 20:20
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה
