שרשרת עם אבנים ירוקות, מהסוג שההורים שלי קונים לי שנה אחרי שנה אחר שנה בנופש שלהם בים המלח (קצת בוץ לפרצוף זה לפרצוף ). יש לי קולקציה שלמה של הבונבוניירים האלו בצבעים שונים, אבל עד עכשיו נמנעתי מלענוד אותם כי הרגשתי שהם מעט דודתיים. השנים חלפו וממשיכות לחלוף והאוסף הזה משמש בעיקר כאקססורי בחדר שלי משום שבהיעדר שיטת אחסון טובה יותר, אני תולה את כל שרשראותיי על הזנבות של מוטות הוילונות. אבל the other day ראיתי איך שסיסטר משלבת שרשרת כזו עם אחת צעירה יותר בנפשה ומיהרתי להעתיק מרוב התלהבות אז אתם בטח עוד תראו עוד הרבה מהאוסף הזה, חעחע.

 

תליון מגדל אייפל מהפוסט הקודם- 6 ש"ח דרך אי-ביי, ענוד על שרשרת כסופה ארוכה.

 

נעלי בובה שטוחות של weekend- רכשתי אותן בקניון עבור 50 ש"ח ומיד החלפתי נעליים אליהן. אני מוכרחה להתוודות בפניכם שעד שנכנסתי הביתה וחלצתי אותן בטמפרטורת חדר של מינוס 70 מעלות צלזיוס ותאורה של חדר ניתוח וזרקתי אליהן מבט בוחן על אמת, הייתי בטוחה שהן בכלל שחורות. So much for paying attention to details.  ~חובשת כובע טמבל. כי אני טמבלית. טחח~ אבל היי, אל תשפטו אותי לחומרה. קנייה של פלאטס חמודות בשבילי היא no brainer- ברגע שאני מודדת, מתהלכת קצת בחנות ומוודאת שנוח לי, אני שועטת לקופה ולא ממש מתעמקת בדקויות כמו "הו, האם הסגול הזה נוטה יותר לכיוון של בורגונדי או יותר לכיוון של חציל?  הו, להיות או לא להיות? ". ההיסטוריה האישית שלי מלמדת אותי שבכל מקרה, ייעשה בנעליים שעל הפרק שימוש רב וחול באזניים זו לא תחושה נעימה אז למה לקדוח במוח? בכוח?

 

תיק עם tassels, ירוק וענתיק, של h&m- קניתי אותו לפני כמה שנים בחופשה בחו"ל (הוא עלה בערך 100 ש"ח) ומאז הוא הגיח החוצה מהארון רק לעתים נדירות שבכל אחת ואחת מהן חשבתי: "מה! ממש צריך להשתמש בו יותר! לא חראם? חראם! אה-האם!" ~חופשי וידויים של נפש טרודה~

 

שמלת אורגנזה ירוקה של h&m (היא fully lined אז לא צריך לשבור את הראש על מה שלובשים מתחתיה)- התבאסתי על עצמי נורא כשבחופשה באירופה לפני המון זמן, ויתרתי על הקנייה שלה מתוך מחשבה שהיא מהודרת מדי. שזה פריט של גחמה שלא ייצא לי לנצל בחיי היומיום השיעמומיים והקרוקסיים. Boy, was I wrong. בארץ הפלאות שהיא ebay, ניסיתי לכפר על עוונותיי ואחד הדברים הראשונים שחיפשתי היה הערך: sheer organza mini dress. לטופשופ היו הצעות מעניינות (כמצופה מטופשופ ), אבל אני המשכתי לשבת על הגדר, עד שסוף כל סוף- מצאתי את המתוקה הירקרקה הזו, ההיא שוויתרתי עליה אז, עם אותו רוכסן חשוף ואותם פסים חמודים שגורמים לצל שלך להיראות מגניב אעש. כמה וכמה בידים הצטברו באותו ליסטינג אבל מה שחשוב הוא שהביד המנצח והסופי היה שלי. לא יאומן כי יסופר אבל היא עלתה 31 ש"ח קומפלט, בערך שישית מהמחיר המקורי שהיה נקוב על התווית בפאונדים. קיבלתי את החבילה מאנגליה שלשום, תלשתי את הטיקט מהשמלה, חייכתי לעצמי וסגרתי מעגל.  (=מעגל ביני לבין האישיות 3 X האחרות שלי)

אז מה אני לובשת?

שמלת שיפון של atmosphere- נקנתה דרך אי-ביי ועלתה 5.25 פאונד, כולל משלוח (מלת חיפוש שימושית: tea dress).

צעיף-מטפחת של matthew willamson ל-h&m- סיכול ממוקד של סיסטר באי-ביי; היא חטפה את הביד וסגרה את העסקה על משהו כמו 30-35 ש"ח. מאז המטפחת מקשטת את ראשה, צווארה או ידיות תיקה של סיסטר (שחזרה להיות ברונטית בינתיים) ואני מריירת לי בתוך הפה ומחכה לשעת כושר לחטיפה. התפילות של נענו די מהר ואחרי שהיא קשרה את המטפחת לבובת אריה (בשם "אריה". ~פיהוק, חח~) שיושבת כדרך קבע על ספת הריש השמנתית של שגיב הפאשיוניסט ושלה, החלטתי לנצל את המומנטום. הפשטתי את אריה מהבנדנה החדשה שלו וקידמתי את עצמי לראש תור היורשים. את המטפחת קשרתי כטורבן ואז סיימתי עם פפיון למעלה. תודה סיסטר על חיבתך לצבעוני ועל רוחב ליבך.

נעליים שלא רואים בתמונה- סנדלי שורש. סתם נו, לא באמת. אם כבר הפסקה הזו עוסקת בדברים האלה שעוזרים לנו ללכת, הרגליים- אז מסתבר שמצבי חמור ממה שחשבתי (מה סֵה סֵה? השיטה הבדוקה של "עזובותך, לי זה לא יקרה?" אינה bullet-proof? ). אני קוראת שוב את המשפט האחרון as I speak ואני חשה בצורך עז לתקן את עצמי. לא באמת חשבתי. בגיל 23, תשומת הלב שלך מתפזרת בין תחומים רבים וחשובים- המבחנים המייגעים באוניברסיטה, העבודה שלך, האקס המהבול ששולח לך מכתבים דומעים out of the fucking blue וכהנה וכהנה, אבל הבריאות שלך לא נדמית כדבר שיש לתת עליו את הדעת, כי... ובכן, לא קורה איתה שום דבר, שממה של שיעמום.

אבל לא אצלי. קיבלתי בשורות קשות מהרופא המומחה הכריש שהמתנתי 3 חודשים כדי לגהץ אצלו את כרטיס קופת החולים שלי. מסתבר שאני צריכה לעבור 4 ניתוחים בתקופה של כשנתיים ולסדר את הרגליים שלי מחדש- עקבים, רצועות, עצמות, מה לא. major-wtf- זה מה שהולך פה. את הניתוח הראשון ברגל ימין אני עוברת בתחילת אוקטובר שמגיע בצעידה רדיפה (ראסמי צעדי רדיפה, אני וואחד קורבן! ) ואני מוכרחה להגיד שאני לא נרגשת מהעניין הזה ויש לי את כל הסיבות שבעולם:

1. כל שיסוף סימפטי יעלה לי 2.5K לפחות.
2. כל אחד משני הניתוחים האחרונים (שייעשו בנפרד) יגרור גבס של חודשיים וחצי. אבל יש אור בקצה המנהרה- נשבעתי לעצמי שהגבסים שלי יהיו כרי טיפוח וירוממו בני תמותה לשייקספירים של המאה ה-21. כל חבריי כבר קיבלו התראה ועובדים על פואמות מרגשות שכוללות המון "הו, ויקטוריה" ומחמאות זולות. יא כלב, אני משותקת במיטה, אתה באמת הולך לשחק אותה מיסטר דיימון-סלבאטור-tough-guy עכשיו. לא, הא? זה מה שחשבתי. יאללה, פואט. ותמספר אותן.
3. סתם ככה תהייה לוגיסטית- איך לעזאזל אני אמורה לגרוב גרביונים? כמו ששמתם לב, אני ממעטת בלבישת מכנסיים וזה תקף גם לימי חורף אלימים (בסדר בסדר, זה לא משהו לזקוף לזכותי. הרי האלימות של האקלים הישראלי מעודנת יותר אפילו מהאלימות שאריה, בובת האריה המשותקת, הפעיל כשהפשטתי אותו ).
4. מה אתם צוחקים עלי???????? הולכים לקצוץ לי את הצורה ואתם אשכרה מבקשים רשימת מכולת של הנמקות לחוסר ההתלהבות שלי???????? ~זו הייתה חתיכת מלכודת מחוכמת, מוהאהאה! *הכנס כאן סמיילי עם קרניים שטניות*~



לפני שאני אשכח, מה שכן נעלתי היה זוג נעלי בובה של oasis בצבע בז' נייטרלי וחמדמד. כמובן שגם אותן, כמו חלק נכבד מהקניות שביצעתי בחודשים האחרונים, קניתי ברשת- הן עלו לי בערך 55 ש"ח.

ועכשיו, משפיניתי כמה סלעים רציניים ביותר מהדרך (=הקדמה של "מה היה איתך, לאן נעלמת?"), התמודדתי עם מכשולים (=לחשוב על דברים שממש לא בא לך לחשוב עליהם) ואני מרגישה כמו bear grylls עם מקלדת, אפשר להתפנות לפריט החשוב ביותר. הפריט שאני עונדת לצווארי- שרשרת בעבודת יד שייצרה אמנית מדהימה בשם הילה בנימין (הילה אמנות צרופה / HILA PURE ART).

תשמעו, עף לי הפוני לבנגקוק ובחזרה כשראיתי שהלוגו של "הסודות" פתאום קרם עור וגידים והפך ליצירה כ"כ מעניינת ומיוחדת. באמת שצ'סטר (כינוי שהתקצר והתקמבן לו מ-treasure chest ורק באופן מקרי דומה לשם של דלמטי בריטי. טחחח, ולחשוב שאני נזפתי בסיסטר על זה שהיא גרועה בשמות ) זוכה להערות ולמחמאות בכל פעם שאני עונדת אותו ואני מרגישה כבר די מחוללת מזה שכל הזמן נוגעים בי בטעות כדי לגעת בו, פותחים וסוגרים אותו, מציצים ובוחנים איזו שכיות חמדה הוא מכיל, מודיעים לו שהוא חתיכת "דבר מגניב", מוסיפים איזה "יָאאא " ספונטני ורק אז מכירים בעובדה השולית שגם אני נמצאת שם ושואלים "מה נשמע?". אבל בכיף, לכבוד הוא לי לשגרר את צ'סטר ושהוא ישגרר אותי. והכל טוב, תודה ששאלת באיחור אפנתי.

צ'סטר שוכב פרדקן, ורוד זה בהחלט הצבע שלו, מדגיש את צבע העור שלו-



צ'סטר חובש חלקית את הכובע הזהוב שלו ובורח מהשמש הקופחת אל תמונה עם תאורה מלנכולית וקודרת. לא, לא יילך, עדיין 200 ביליון מעלות צלזיוס פה. -



צ'סטר משחק מחבואים עם/בתוך ידידו, מת'יו (תיזהרו לכם, ברגע שאריה יאמץ את אסטרטגיית ה-mind over stuffed-animal-matter הוא יקום לתחייה ויגיע לנקום! )



יאהו, שמישהו יעצור אותי (לא, אל! כיף לי מדי! ).
נהייתי כמו ההורים האלה שלא יכולים לתת מנוח לתינוק שלהם ותופסים אותו בפילם כל הזמן ואני הישנה הייתה אומרת לא, חדל! גם לאחר התוספת של האות י' החמודה, "גיהוקי, "פיהוקי" ו"שיהוקי" אינם הופכים לחמודים לכשעצמם! סתם נו. אני מקנאה כי לתינוקות בשר-ודם של אותם הורים מנצחים ניצחון טכני ולא הוגן את צ'סטר כי להם יש טווח תנועה רחב יותר מהפתוח/סגור/סמי פתוח-סמי סגור שלו. צ'סטר, אין פטורים אצלי, תשחק רק איפה שאני אוכל לראות אותך.

זה עמוד הפייסבוק של הילה והיצירות שלה שבו היא גם מספרת על מהלך היצירה של צ'סטר ופריטים מקסימים אחרים. מבטיחה לכם שלא תתחרטו אם תקליקו פנימה.
I SUPER SUPER LIKE

סה"כ-

131 ש"ח של קניות ברשת + צ'סטר מהמם אחד.

on a side note... היה לי ממש כיף לכתוב את הפוסט הזה, התגעגעתי מאד! כתבתי וכתבתי אבל עוד כ"כ הרבה ממה שקרה בחיי (הרבה טוב ואפילו עוד יותר רע) נשאר לא מסוקר. נשמור את זה לפגישות הוירטואליות הבאות שלנו ובינתיים, אני וצס'טר מוסרים נשיקות (זה יותר נראה כמו פעילות פקמנית אצלו אבל העיקר הכוונה, טיהי ).

שיהיה לכם ולכן אחלה של סוף שבוע וסוף קיץ נעים.
תהנו ממה שיש שבורכתם בו ותחיו את הרגע, הרגע וההזדמנות לא יחזרו. תעשו לי טובה אישית... תחיו, תשמחו. שלא יהיה לכם מאוחר או מממ... מגובס פתאום, חח.

אוהבת,
ו.

שרשרת לוכד חלומות- עלתה 18.52 ש"ח, ונקנתה מהמוכר האמריקאי הזה. התרבות האינדיאנית מרתקת אותי (לא בגלל ג'ייקוב וגם לא כי אני נאלצת לרעות בשדות זרים מתוקף היותי "יצור לא תרבותי", שזה איך שאמא שלי מכנה אותי כשאני מנבלת את הפה ) ולוכדי החלומות הם no exception. כשהייתי צעירה יותר, הייתי מבלה שעות בחנויות כמו ג.א.ש. מבלה ומבזבזת את כל תכולת הקופה שלי על קטורת, ספרים, שמנים, פסלונים ושאר חפצים שחוטאים ברומנטיזציה לילידי אמריקה, אבל בכ"ז- מצאו אצלי מקום בלב ועל המדף. הדבר הראשון שקניתי ברשת היה עגילי כסף שמעוצבים כ-dreamcatchers, אבל למרות גודלם המכובד, אחד מהם אבד לי לבלי שוב בלילה סוער (לא סוער-שובב אלא סוער-באמת. ירד גשם). זה הסיבוב השני שלי עם תכשיט של לוכד חלומות, נקווה שהפעם יהיה לו אורך חיים מרשים יותר.

בפוסט הקודם סיקרט היקרה (השם שמור במערכת) שאלה איך אני יודעת מה בדיוק לחפש ברשת. אז התשובה שלי היא כזו: לא פעם ולא פעמיים קרה שבשיחות קבינט עם סיסטר, נזרקו לחלל משפטים אבודים והוזים כמו: "הלוואי והייתי מסוגלת לעצב ולתפור לעצמי שמלת bodycon בניוד עם הדפס של ברבורים" או "תגידי, איפה לעזאזל אני מוצאת עכשיו שרשרת עם פרחי אורגנזה ענקיים שנקשרת בסרט סאטן?". רעיונות היו בשפע, אבל פעמים רבות לא ניתן היה להוציא אותם לפועל. לצערי ולמרות שאני גרה בעיר גדולה שאמורה להיות מלאה באפשרויות אין קץ, הרגשתי שהגחמות המאד ממוקדות שלי לא תמיד זוכות למענה. זה השתנה כשיצאתי לדייט ראשון עם אי-ביי (הושאר לי פידבק חיובי ) ומבחינתי, חיי הצרכניים מתפצלים לשניים- לפני ההיכרות עם קניות ברשת ולאחריה. כשהתקעקעתי לראשונה, רכן מעליי המקעקע ואמר לי בקריצה שהוא די בטוח שניפגש שוב, כי ברגע שאתה מתחיל- אתה לא יכול להפסיק. אז המוג'ו שלו אמנם היה מוגבל ועצרתי ב-2 קעקועים, אבל מבחינת קניות ברשת, תוך כמה חודשים הן הפכו לחלק חשוב במשטר תזונת הבגדים שלי עד כדי כך שאני חוטפת הלם תרבות כשאני צועדת לתוך קניון ממוזג.

גופיית גברים שחורה של דלתא, של אחד האקסים שלי. ולא, אני לא מקבלת איזה kick מוזר מלהוריד עוגן באוקיינוס של העבר ולהתרפק על (ובטח שלא "בתוך") חפצים ישנים. רציתי ללבוש טופ שהוא לא חשוף והגופייה הזו רפויה ונחתכת גבוה, מה שהפך אותה לחייל הקומנדו המושלם לביצוע המשימה בשטחי האויב. אז אם כבר הקדשנו לך פסקה, קח גם שיר:

keds אולדסקול גבוהות בצבע קרם- לא נעלתי אותן הרבה מאד זמן והחלטתי להחזירן לקדמת הבמה כי הן באות בטוב עם הלך הרוח הקז'ואלי שמאפיין את הימים שבהם אני נעדרת מהעבודה ומנסה לעקוב אחרי לוח הבחינות הכאוטי שלי. אחרי גירוד cartoon-י של הראש ונורה שנדלקה מעליו והזכירה לי שהן בכלל ברשותי, דגתי אותן מארגז נעלי ה"ממפ, לא בא לי עליכן כרגע" שדחפתי לחלקו האחורי של חדר הארונות שלי. זאת שיטת אחסון לא יעילה במיוחד, כי אתה זורק פנימה, אוטם ושוכח- וכשאני מתלבשת, אני לרוב לוקחת בחשבון רק את האפשרויות שמופיעות לי ממש מול העיניים אז ממ, מה עשיתי בזה בעצם. ובכן, בייביז, you've been missed. ואבא, פסקת ההאשמה המעודנת הזו הכי מיועדת אליך! תטפל בחדר שלי כבר או שלחילופין, תן לי או.קיי לטפל בזה בעצמי בדרכים המסתוריות שלי מבלי שאח"כ תעשה פרצופים של אלפא מייל שזאב תועה (ובעל מסמר ופטיש) פרץ לו להביטאט!

xoxo לך בייבי-סיס, ודיימון סלבטור במיטה שלי, רק מתעורר, מוסר לך דרישת שלום. oooh, i cracked a funny (למי שהשורה האחרונה לא אמרה לו דבר, את/ה מוכרח/ה לצפות ב"יומני הערפד"! את/ה חייב/ת את זה לעצמך!!!)