שרשרת עם אבנים ירוקות, מהסוג שההורים שלי קונים לי שנה אחרי שנה אחר שנה בנופש שלהם בים המלח (קצת בוץ לפרצוף זה לפרצוף ). יש לי קולקציה שלמה של הבונבוניירים האלו בצבעים שונים, אבל עד עכשיו נמנעתי מלענוד אותם כי הרגשתי שהם מעט דודתיים. השנים חלפו וממשיכות לחלוף והאוסף הזה משמש בעיקר כאקססורי בחדר שלי משום שבהיעדר שיטת אחסון טובה יותר, אני תולה את כל שרשראותיי על הזנבות של מוטות הוילונות. אבל the other day ראיתי איך שסיסטר משלבת שרשרת כזו עם אחת צעירה יותר בנפשה ומיהרתי להעתיק מרוב התלהבות אז אתם בטח עוד תראו עוד הרבה מהאוסף הזה, חעחע.

 

תליון מגדל אייפל מהפוסט הקודם- 6 ש"ח דרך אי-ביי, ענוד על שרשרת כסופה ארוכה.

 

נעלי בובה שטוחות של weekend- רכשתי אותן בקניון עבור 50 ש"ח ומיד החלפתי נעליים אליהן. אני מוכרחה להתוודות בפניכם שעד שנכנסתי הביתה וחלצתי אותן בטמפרטורת חדר של מינוס 70 מעלות צלזיוס ותאורה של חדר ניתוח וזרקתי אליהן מבט בוחן על אמת, הייתי בטוחה שהן בכלל שחורות. So much for paying attention to details.  ~חובשת כובע טמבל. כי אני טמבלית. טחח~ אבל היי, אל תשפטו אותי לחומרה. קנייה של פלאטס חמודות בשבילי היא no brainer- ברגע שאני מודדת, מתהלכת קצת בחנות ומוודאת שנוח לי, אני שועטת לקופה ולא ממש מתעמקת בדקויות כמו "הו, האם הסגול הזה נוטה יותר לכיוון של בורגונדי או יותר לכיוון של חציל?  הו, להיות או לא להיות? ". ההיסטוריה האישית שלי מלמדת אותי שבכל מקרה, ייעשה בנעליים שעל הפרק שימוש רב וחול באזניים זו לא תחושה נעימה אז למה לקדוח במוח? בכוח?

 

תיק עם tassels, ירוק וענתיק, של h&m- קניתי אותו לפני כמה שנים בחופשה בחו"ל (הוא עלה בערך 100 ש"ח) ומאז הוא הגיח החוצה מהארון רק לעתים נדירות שבכל אחת ואחת מהן חשבתי: "מה! ממש צריך להשתמש בו יותר! לא חראם? חראם! אה-האם!" ~חופשי וידויים של נפש טרודה~

 

שמלת אורגנזה ירוקה של h&m (היא fully lined אז לא צריך לשבור את הראש על מה שלובשים מתחתיה)- התבאסתי על עצמי נורא כשבחופשה באירופה לפני המון זמן, ויתרתי על הקנייה שלה מתוך מחשבה שהיא מהודרת מדי. שזה פריט של גחמה שלא ייצא לי לנצל בחיי היומיום השיעמומיים והקרוקסיים. Boy, was I wrong. בארץ הפלאות שהיא ebay, ניסיתי לכפר על עוונותיי ואחד הדברים הראשונים שחיפשתי היה הערך: sheer organza mini dress. לטופשופ היו הצעות מעניינות (כמצופה מטופשופ ), אבל אני המשכתי לשבת על הגדר, עד שסוף כל סוף- מצאתי את המתוקה הירקרקה הזו, ההיא שוויתרתי עליה אז, עם אותו רוכסן חשוף ואותם פסים חמודים שגורמים לצל שלך להיראות מגניב אעש. כמה וכמה בידים הצטברו באותו ליסטינג אבל מה שחשוב הוא שהביד המנצח והסופי היה שלי. לא יאומן כי יסופר אבל היא עלתה 31 ש"ח קומפלט, בערך שישית מהמחיר המקורי שהיה נקוב על התווית בפאונדים. קיבלתי את החבילה מאנגליה שלשום, תלשתי את הטיקט מהשמלה, חייכתי לעצמי וסגרתי מעגל.  (=מעגל ביני לבין האישיות 3 X האחרות שלי)

חולצת שיפון של vero moda- עלתה 10 פאונד (באי-ביי, אבל vero moda נמכרים גם ב-asos.com) ששמחתי לשלם עבור פריט שחיפשתי אחריו בנרות- שמלה כחולה עם עיטורי זהב שתתאים כמו אסף אבידן לויקטוריה עם סנדלי josef כחולים-צהובים (מה זה המוטיב מכבי הלא ברור הזה שהולך פה? ) שרכשתי בתחילת הקיץ ולא ממש יצא לי לנצל מאז.

עברו שבועיים. לאחר שפתחתי את האריזה במיומנות של נינג'ת דואר מדופלמת (כדאי להיות זהירים ולא לנעוץ ברבאק ש'ך מספריים חדות שיפגעו בבד העדין.. וגם לא... ממ... גרזן ), מדדתי את הפריט הנחשק. די מהר גיליתי שעל 174 הסנטימטרים שלי הוא מתפזר יותר כמו טוניקה ובוודאי שלא כשמלה ושמה שנראה לי כמו עיטורי זהב הם אכן עיטורים כי הכל בגדול די בסדר עם הראיה שלי, אבל בצבע ניוד-בז' כזה.

אני בכ"ז מאד מאד מרוצה מהרכישה (ולא יכולה לעמוד בפיתוי של לנופף בשרוולי-הכנפיים שלי בכוריאוגרפיה צי'קן-דאנס-ית מוזרה ), אבל בהחלט נרשמו כאן לקחים: 1. במקרה שאת מחפשת פריט בשילוב צבעים מאד מאד מסוים, כדאי לבזבז 2 שניות מזמנך ולשאול את המוכר החביב מה הוא רואה בעיניים, במקום להסתמך על מה שאת רואה במוניטור. 2. במקרה שאת מחפשת פריט בגזרה ובאורך מסוימים (לדוגמה- שמלה מהוגנת למקום העבודה שנחתכת בברכיים ולא 5 מ"מ מתחת לפופיק), שווה לבזבז עוד כמה רגעים מזמנך היקר כדי לברר את המידות הפיזיות של הפריט. המוכרת עשתה את כל העבודה בשבילי וכתבה מה הם ה-measurements של החולצה-שמלה כבר בפרטי העסקה המוצעת אבל אני כ"כ התעלפתי מהקונסטרוקציה המעלפת והעיטורים שלא התעמקתי בפרטי ה-listing לעומקם ולא השוויתי אותם לגוף שלי ולמה שהוא צריך (=מוג'ו לאב מאסף אבידן ).

הו, אסף אבידן. מדוע אתה לא נותן לי צ'אנס? נכון שאני לא טיפוס אמנותי במיוחד ותווים מבחינתי זה רק הדבר הזה שמעיד על כמה מקום נשאר לי ב-SMS, אבל אני אכין לך כאלה פנקייקים שהמוהוק שלך יעוף, ידפוק שעון בקייב ויחזור. לזרועותיי. כי אתה שלי. ()

נעלי כלוב שמנתיות של spring- עלו 150 ש"ח בסוף העונה האחרון.
קרדיגן בהיר וצמרירי שנמצא ברשותי כמה שנים טובות (אגב, אני מסרבת להאמין לטענה שהשנים הטובות כבר מאחוריך אם את מתקרבת לאמצע שנות ה-20 שלך )- הוא חסר תווית ואם להיות כנה, אין לי מושג איך הוא הגיע לרשותי.
טבעת לב משובצת יהלומים וטבעת אובלית ורודה- התכשיטים האהובים עלי, הועברו אלי בירושה מאמא שלי (זה נשמע כאילו נפטרתי ממנה בטרם עת. חס ושלום )

מטפחת משי פסטלית ענקית שהייתי מתחתנת איתה אילולא זה היה פטיש חפצים מוזר - נמצאה באחת המגירות של אמא שלי בעת שיפוצים, עוד אחת מהפנינים הניינטיזיות שלה. היא הועברה אל חדר הארונות שלי והונחה במקום הכי בולט לעין שיכלתי לחשוב עליו, כדי חלילה לא לשכוח שהיא ברשותי. מאז עברו כמה חודשים וכמה מישושים סוטים שאני מכחישה כל קשר אליהם בדיעבד, אבל אני לא איבדתי תקווה. ופתאום, נתקלתי בחצאית הפרחונית הנהדרת הזו בתחנה המרכזית (אחותה התאומה והצבעונית של החצאית מהפוסט הקודם) והתחלתי לזמזם לעצמי מחרוזת של שירי הללויה והודיה. בשלב זה, זירזתי את עצמי כדי לשלם, כי בואו נגיד שויקטוריה ששרה בציבור יותר מסוכנת לחברה מאשר ויקטוריה שלוקחת מסוק אפאצ'י לטיסת מבחן מעל שנקין, ביום קיץ מהביל שבו כל עם ישראל חי ועומד בתור כדי לעבור במעבר חציה אלנבי-אי ועוד מקטלג את הזוועה כ"חווית קניות אורבנית".

סימנים כחולים על הברך- קיבלתי במתנה מאוניברסיטת ת"א. המנוולים המכוערים האלה מסכמים יפה את השבוע שעבר עלי ובמהלכו הרגשתי כמו קורבן של החיים- עייפה, מדופרסת וחסרת מוטיבציה לעשות כל פעילות שהיא לא נשימה בסיסית. זה התחיל בזה שאני ועידן, חברי הטוב, רבנו. בלהט הרגע אני לא ידעתי על מה אנחנו מתווכחים בכלל אבל יריתי מרגמות. אני גם די בטוחה שהוא כלל לא היה מודע לכך שעבר בינינו חתול שחור, כי... well... איך לנסח את זה... אממ... המממפ... אפצ'י! הא! כי הוא גבר. זה מצחיק שאצלי ההתרחשויות הפכו לפרק המלודרמה היומי (נו מה, הורידו את "ימי חיינו" משידור, צריך להשלים את החסר איכשהו ) ואילו עידן היקר פשוט העביר אותן לסדר היום כאילו שהייתי סנדביץ' צהריים שגרתי. עם סלמי. סלמי זה טוב. אבל סלמי עם אישיות. לא משהו תפל כזה. ומהצמחונים סליחה. בכל מקרה, מאז כבר הספקנו להתפייס ומה שנשאר בתוקף הוא זה שאני מתגעגעת אליו וכבר סופרת לאחור עד הרגע שבו שנצפה שוב ב-keith ביחד ונטחן mike & ike עד כאב לסת, מה שיקרה בעוד מספר ימים.



(לא מצאתי טריילר שיעשה לסרט המקסים הזה צדק, אז נסתפק בפס הקול)

מעבר לכך, השבוע היה גדוש בהתרחשויות מרגיזות נוספות שאילו הן היו בגדר עניין מקומי, הייתי עוברת עליהן בשתיקה. אבל כשמדובר בדפוס שנראה שכל מטרתו היא to push my buttons, אין מה לעשות... the buttons are being pushed. בואו ניקח את שלשום כדוגמא. עליזה בערך כמו חייל אמריקני שמשולח לעיראק, יצאתי לאוניברסיטה לשעתיים בלבד, אחרי שקיבלתי הודעה על ביטול שיעור של בוקר. כמובן שהאוטובוס שבאמצעותו שינעתי את עצמי ליעד היה הזנב של זחל תנועה אחד גדול ואיטי להכעיס וזכיתי להתענג ככה בכביש רק כדי לגלות בסוף שגם השיעור הלילי שלי בוטל- 3 דקות אחרי שהוא היה אמור להתחיל, מה שהתברר כלא נכון אחרי שכבר חזרתי הביתה... פשוט היה שינוי בחדרים.

ואם עד עכשיו לא שכנעתי אתכם בכך שזה לא היה שבוע איי איי איי, אז נוכל לבחון את אתמול כדוגמא מלבבת לחוסר המזל שלי. מאמצי הלאסי-חוזרת-הביתה גבו שעה וחצי (!) אומללה מזמני ולהזכירכם מדובר במסלול פנים-עירוני של איזה מטר ופיסטוק חצי נגוס, זו ישראל הפטיט למען השם! לא חוצה מוסקבה! כשנכנסתי הביתה, רטובה ורועדת כמו עלה נידף, פשוט פרקתי כל עול, התפשטתי והתמרחתי על המיטה שלי כאילו שאני חמאה בטמפרטורת החדר והסדינים שלי הם בגט צרפתי של בוקר.

את הפוסט הזה אני כותבת מאוחר מדי בלילה, מתוך פיג'מה של פו הדב ואף נוזל והתמונה הזו צולמה לפני... וואו, אני אפילו לא יודעת מתי בדיוק מאז הפעם האחרונה שבה התראינו. איבדתי כל תחושה של זמן. מה שכן, היה מזג אוויר נעים ועשינו בילוי בנות ואמרתי לעצמי שאם אני אתלבש כמו גביע שגדוש בגלידת פונץ' בננה, אולי זה ישפיע על הכאוס של ה"תעצרו את החיייים, אני רוצהההה לרדת!!!! " שהתעגן לו בנפש בימים האחרונים. ונחשו מה... אני אמנם לא חסידה של תיאוריות עזרה עצמית בשנקל... אבל זה עבד. באמת הרגשתי מבסוטית, שלווה יותר. ולכל הציניקנים, לא! טקילות לא היו מעורבות בדבר, טיהי!

(אוף נו. $*^$#@. למה אני לא מצליחה להירדם? )

What am I wearing?

Creamy cage heels- from Spring
A subtle yellow hue cardigan- Oh. That old thing? I have no idea, it's in my closet for ages now

Floral layered skirt- bought in the Tel-Aviv central bus station, it's a more colorful sibling of the B&W mini worn in the previous outfit post
An exquisite pastel kerchief- it used to belong to my mum, another one of her 90's gems which I coveted and eventually put my filthy fingers on
Golden rings- A heart shaped diamond encrusted piece and a pink oval baby- Received as gifts from my mum in return for a promise that I'll pass it to my kid daughter as well, assuming I will have one. If so, Isabella will most definitely be her name