אתמול, סיסטר ואני ארזנו נעליים ושמנו פעמינו לכיוון דירת גג מטריפה שנושקת לים התיכון כדי להצטלם עם או יותר נכון, להצטלם ע"י ג'רמי. מה שאין להתווכח עליו- המטרה הייתה להצטלם בג'ינסים שלו.

עוד כשהוא היה באוסטרליה ודיברנו על הדברים השונים שכל אחד מאיתנו עושה בחייו, עלה רעיון שנגרום לקווים הטראנס אטלנטיים להשיק בצילום כשהוא יגיע לארץ (יש מצב שלג'רמי נמאס מזה שאני מפגיזה אותו ב"Fucking A! How on earth did you that????" לאחר כל תמונה שהוא מעלה ללוקבוק והוא החליט להראות לי פנים מול פנים ולקצר תהליכים וחפירות ).
אני שמחה בשביל ג'רמי כי למרות שהוא עדיין לא השיק רשמית את קו הג'ינסים שלו, הם תופסים תאוצה ומקבלים זרקור בבלוגים מובילים, תצוגות והפקות אופנה. אחרי שלבשתי את הג'ינסים שלו אתמול, בהחלט הבנתי למה. מעבר לזה שהם נראים פריקינ' פבולוסו () וכל שטיפה נראית כאילו שביל החלב בכבודו ובעצמו התפוצץ לך על המכנסיים, הם גם ממש נוחים. נוחים עד כדי כך שאת לא חושבת פעמיים לפני שאת קופצת, מתכופפת או עולה על מזגן שממוקם על הגג בעקבי 12 ס"מ כדי לעשות תמונה "עם אוירה אורבנית". בינינו... באותו רגע, את שוכחת מהכל וממש מקווה שלא כתוב לך על הפרצוף הסופרמודל-ליום-אחד שלך שאת מתפללת לכל האלוהימים שאת מכירה בזמן ששוטפת אותך זיעה קרה.

אחיו של ג'רמי (שהוא ברנש חתיך בפני עצמו) מצלם את ג'רמי מצלם אותנו מקדמות אג'נדה סביבתית ע"י הבאת לוחות סולריים לתודעה:



מהסאונה... אני צוחקת ככה והורסת את התמונה כי 3 שניות לפני שזה צולם, סיסטר ניסתה לתחוב את הממתק בננה שלה לתוך הנחיר שלי . ואז אני צחקתי על כמה שהיא מפגרת, כמתבקש (אונה לי, אונה לה, כבר אמרנו?):



וצילום של המתקפה a.k.a יאמי של בננה, ביאטצ'. אם כבר מתלבשים עליך, תנסה לחמוק תוך כדי הוצאת היריב בהפסדים ועד כאן חוכמת רחוב, כרך IV



ונסיים בשיר שעושה לי מצב רוח ורצון לקפצץ באולסטארז בעלות שרוכים פרומים בתוך החדר הצהוב שלי:



YALLA Jeremy, move your bloody arse and send me them pictures!!!!

נעלי עקב שחורות של josef- עלו 50 ש"ח בחנות עודפים גמדית ברח' קינג ג'ורג' בת"א (מול הטאג וומן, פחות או יותר, קרוב לשוק בצלאל, מבטיחה לבדוק את המספר המדויק בפעם הבאה שאעשה קניות באיזור).
חצאית שכבות בהדפס פרחוני וגופיה אפורה בהירה- 30 ש"ח ו-10 ש"ח בהתאמה, בתחנה מרכזית- "בזאר התחנה" (השם לא נשמע מבטיח, אני יודעת ) בקומה 6 (ולא 7! תודה ל-wanderlust struck היקרה).
כובע beanie אפור- 10 ש"ח, אתם בטח כבר מדקלמים מתוך שינה איך הוא הגיע לרשותי. גם הוא נקנה במהלך גיחה לתחנה המרכזית שבה אחותי איתרה סטנד כובעים סופר דופר משתלם ליד הסבארו (כן כן, קניתי את אותו הכובע בכל הצבעים שהסקאלה יכלה להציע לי. אני מסרבת להגדיר את זה כפרץ של בזבזנות, מבחינתי זו רכישה שנעשתה מתוך ראיה לעתיד והבנה מושכלת שהפריטים האלה ישמשו אותי רבות בחורף. אז, פסססטטט... אם אתם מקבלים טלפון מהבנק שלי... זו הגרסא שאתם צריכים לדבוק בה ).
גרביונים אפורים מחורצים של "דלתא"- 32 ש"ח לאחר הנחה של 20%.
תיק קלאץ' ענתיקה-תי שהשתמר בצורה מרשימה- הוחרם מהארון הצבעוני של אמא שלי. סוף שנות ה-80 היוו תקופה מדהימה לחיות בה מבחינה אופנתית, או מה?
שרשרת כסופה עם תליון מפתח- הכנתי בעצמי. המינוח הזה קצת פומפוזי וגורם לזה להישמע כאילו שהייתה פה איזו יוזמה מהפכנית או חשיבה מאומצת אבל בסה"כ חיברתי מפתח מתיבת תכשיטים ישנה לסוגר והשחלתי את הבונבון הזה על שרשרת... c'est tout.
טבעות פפיון ושות' (כל המרבה הרי זה משובח ומבורך) של קסטרו- כל הצבר הזה עלה 20 ש"ח בסוף העונה האחרון.

שתהיה לכולנו שנה של אהבה!

What am I wearing?

A layered floral mini skirt, a light Grey top and a woven beanie hat- bought for pennies, on different occasions, in the Tel Avivian central bus station (which also functions as a shopping district for the brave)
A silver key necklace- was made by me. I figured I will enjoy this sweet little key a whole lot more than the old jewelery box which was protected by it

Furrowed Grey stockings- from "Delta". If they rip, I will commit suicide- and in the messiest, most vengeful way possible
A bow tie ring and its friends- bought in the Israeli mega successful Castro
Black pumps with lace ornaments- by Josef
My mum's well preserved baby clutch- thank God for the 80's

May this year be filled with adventures and only good romance (well, these two kinda contradict one another, don't they? ), see you next post-Valentine

אז מה אני לובשת?

עגילים כסופים מh&m בברלין- 5 יורו עבור ששה זוגות של עגילים (אם אתם שואלים לדעתי הצנועה- 5 ש"ח זה חתיכת מחיר נהדר לזוג עגילי פפיון/פנינים צבעוניות/צמודי תנוך אחרים שלמרות שנים מדוגמות וטראומטיות בצה"ל, לא סר חינם בעיניי).
שמלה בלרינות ורודה שעלתה 15 ש"ח. נמצאה על קולב המציאות ב"אלוירה"- ברחוב שנקין בגבעתיים. אם הייתי צריכה לבחור בפריט בארון שזוכה ליחס לא פרופורציונאלי באופן שערורייתי בין המחיר שלו לבין המחמאות שהוא גורף- בשמלה הזו אני בוחרת. מה שאני אוהבת בה הוא שניתן לשחק איתה לפי מצב הרוח ולהתאים את האורך והגזרה שלה למדד המופקרות היומי.
אוקספורדים שחורים של nil, נקנו ב"מנסיני" לפני שנתיים בקירוב- עבור 200 ש"ח.
גולף שחור וגרבי צמר מחוררים- שמעטס מהארון, אבל שמעטס שימושי מאד לחודשי החורף הקרים (כל הישראלים בניכר שקוראים זאת בטח מחייכים לעצמם עכשיו אל מול הגוזמא הזו. כן כן, אתם! אני יודעת שאתם שם, הgoogle analytics לא משקר! (היי! ) לקחת חתלתול ג'ינג'י ולקרוא לו סימבה עדיין לא הופך אותו למלך החיות, או לקצת פחות... well... חתול, אני מסכימה אתכם. חורף אכזר טרם נראה במחוזותינו וטוב שאלוהי הסופות שיחרר לי קצת חבל, זה משאיר לי די זמן למציאת גברבר חסון).

אין, ברגע שאחותי תבין בתוך חלום המרשמלו שלה שספות כחולות גמדיות אינן ראויות למשכב אדם ותתעורר... זה יהיה הסוף של הבויפרנד הקונדסון הזה שלה! שיהנה מהפס שלו כל עוד הוא יכול!

ביום שני וויתרתי על 8 שעות של back to back דיונים על תקשורת המונים באוניברסיטה כדי להשתפשף קצת בתקשורת תאכלסית. שמתי פעמיי לאולפנים של רשות השידור בעיר הקודש (והפקקים) המקסימה שלנו- ירושלים. הוזמנתי ע"י נעם השדרנית, בחורה מתוקה ביותר, כדי להתארח בתכנית בנושא דימוי עצמי בקרב בנות ונשים צעירות ברשת א'. זו הייתה חוויה מרגשת מאד, למרות שלאחר מעשה, לא הייתי מצליחה להיזכר במה שאמרתי למיקרופון גם אם חץ וקשת היו מכוונים לראשי (ואם זה כלי הנשק הראשון שקפץ לי למחשבה, כנראה שמצבה של ישראל לא גרוע כמו שחבריי הזרים שומעים בחדשות. שומעים ובטוחים שהאקססורי החם לישראלית בחורף 2009 ובכל חורף בכללי הוא רובה תחוב בתוך השמלה).

ברגע שיצאתי מהתחנה ונפרדתי משני צור המקסימה שהתארחה יחד איתי ומנעם, קיבלתי טלפון. אבא שלי, נהג המשאית (15 טון ריספקט) התקשר אליי, כל כולו, כל קולו שבור לב. "לא הצלחתי לשמוע אותך! כל הזמן "פרצו" לי לשידור תחנות ערביות! ומאד רציתי! אוףאוףאוף!" (לקחתי חירות יצירתית עם ה"אוףאוףאוף", זה לא נאמן למקור. אבא שלי בכל זאת היה בצבא האוקראיני, בכפור האירופאי, ויצא שבת פעמיים (מה, שלמות? ) במשך שירות של שנתיים. אם יש משהו שהוא לא עושה, זה ליילל "אוף", ויתרה מזאת, "אוףאוףאוף". כשחזרתי הביתה, התיישבנו ביחד והקשבנו לוידאו- בשביל שנינו זו הייתה פעם ראשונה. כל כך מרגש וקצת מוזר כי זה ממש לא נשמע כמו הקול שלי! אחז בי דיבוק כנראה! אז שוב תודה לנעם וליתר הצוות על החוויה הירושלמית הרדיופונית ועל האירוח ותודה רבה גם למגיב האנונימי שהסב את תשומת לבי לסרטון הבא שמסקר את ציון הדרך הזה, יחד עם 6 החודשים הראשונים (ועד כה, היחידים) לחייו של בלוגסטר:



הסרטון הזה גרם לאמא שלי לטלפן לכל החברות שלה ולשאול: "על יו-ט-יובֵּה שמעת? עשו מהבת שלי סרטון שם!" אז תודה לך מר אנונימי על זה שהשקעת מזמנך וממרצך ושימחת אותי וגם מישהי שמאד יקרה לי. בהזדמנות זו, אני רוצה להודות גם לראש1 שבחרו להמליץ על בלוגסטר בגיליון שלהם השבוע, זו הייתה חתיכת הפתעה נעימה-





וכמובן... למרות שבטח קצת נמאס לכם אבל הנושא המרכזי של הפוסט הזה הוא בכ"ז מיחזור... תודה לכולכם על כל המילים הטובות שהשארתם לי בפוסטים האחרונים. עדיין אין לי מחשב וגם את הפוסט הזה אני כותבת על מחשב מושאל. והפעם, לפטופ-העבודה השחור והקשוח של שגיב, שמאד מתחשק לי להעלות לו וולפייפר של נאופטס ולהחליף לו את כל האייקונים בשולחן העבודה לערוגת פרחים אחת גדולה ושמחה ומרצדת. בקיצור ולפני שהוא שוב חוזר להבריח אותי עם הפן, תודה על זה שאתם כ"כ מתוקים ומלאי סבלנות. אני יודעת שאני עלולה להיראות כנבלה כפוית טובה שמעדכנת אחת ליובל אבל זה לא בגלל שאני לא רוצה, זה בגלל שאין לי את היכולת!

אוהבת אתכם עד השמיים ובחזרה,
שזה קצת משפט מעורפל כי לשמיים אין גבול אז זה יותיר אותי מרחפת לעד בניסיון אומלל לקיים את ההבטחה שלי,
ויקטוריה.