|
קטעים בקטגוריה: specials.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עוד תמונות מאחורי הקלעים... נראה לי שאתם לא תזהו אותי!
תודו שאתם לא מזהים אותי! הרי במשך כל פעילותו של בלוגסטר ראיתם אותי מחייכת בדיוק פעם אחת!  זה לא בגלל שאני אדם אפל, I can promise you that, אלא שלרוב - אני מצטלמת ברחובות תל אביביים סואנים ותמיד יש עוברי אורח מסביב ואני מרגישה קצת awkward לעשות פוזות ולדפוק חיוכי אורביט ענקיים כאילו שאני אסתי גינזבורג בצילומי ספורטס אילוסטרייטד בזנזיבר... אז בדרך כלל, לצילומים בבלוגסטר אני לובשת את הבעת הפנים ה"רגילה" a.k.a מחסלת להשכיר שלי. אני מתארת לעצמי שע"ס הבעותיי (או חוסר הבעותיי  ) בתמונות חלק מכם חושבים שיש לי אישיות גות'ית משהו אבל אני רואה את עצמי כאדם שממש מבסוט מהחיים ומנסה להנות מכל רגע שחולף, וברגע הזה ספציפית- סיסטר מושכת לי את הרגל בתרגיל של סמוראים רצחניים ואני מנסה לא לגלוש מטה על הלוח הסולרי אל עבר מותו של הג'ינס הסגול-אדום-kickass שלי בתוך הזוהמה של הגג הנטוש.
אני לא יודעת מה קורה כאן אז אני מתרצת את התמונה הזו כהגנה עצמית.
עץ נופלללללל תוך 3...2...1...
סיסטר, אני, שמיים, תוגה.
תמונה ממש יפה שלך בייבי!  וגם הרצל יצא פוטוגני... מתי כבר תפסיקי להתנגד לשם הזה?  הרצל יושב בול על הקעקוע הזה, איך את לא רואה את זה?! 
על אחותי שמימין: ג'ינס גלקסיה מטריף חושים שלדאבוני, לא הצלחתי להיכנס אליו. המדקדקים יוכלו לראות את ההבדלים שבין ירכיה של סיסטר לבין שלי *נכנסת לגוגל כדי לוודא שהירכיים שאני מכוונת אליהן אכן מכונות ירכיים גם על ידי שאר העולם. תמיד הייתי גרועה באנטומיה* ברגע שג'רמי שלף את פגז הצבע השני מהתיק, הוא קיבל ממני שאנסון מקורי מבית ויקטוריה שכל כולו OMG  OMG OMG (כן, הריכוז שלי שקול לזה של ילד קטן שמנופפים מולו בסוכריה על המקל. רגע, על מה הייתי מבעוס לפני 3 שניות? הקטקט שואל. לאכפת לי, לק לק לק , הוא עונה). 
כאן אני בשלבי לבישה של ג'קט ששייך לג'רמי והווריד העצבני שלי במצח מבעבע כי הסברתי לו ביליון פעמים שאני בחורה עצמאית שסוחבת את התיקים שלה לבד, לא משאילה ג'קטים מגברים ופותחת את הדלתות שלה בעצמה ובסוף אני לא עומדת במילתי!  ושתדעו לכם שאם כבר ב אמא'לה, תאומות עסקינן- אז סיסטר היא מאפרת מוכשרת ביותר ואני... מממ... לא. הכישורים שלי מסתכמים בלמרוח ליפסטיק תוך כדי תקווה (שלא תמיד מתגשמת) שהוא לא יגלוש מהשפתיים אבל לאשס דופקת smokey eyes בשניות כאילו שהיא גלגול ישראלי של אבריל לאבין.
(לחצו כאן כדי להפהייפ אותי בלוקבוק  )
אני חושבת שזה השלב ביום שבו הכיייי הרגשתי כמו בפרק של America's next top model, cycle 1,55057.
הצילום של התמונה הזו היה הליך מורכב וסמל האינפיניטי המואר שמאחוריי הוא לא עבודה של תכנת עריכה אלא של ג'רמי עצמו שעומד שם עם פנס ומנופף בזרועותיו כאילו שהוא תקוע על פסי רכבת וצ'ו צ'ו, היא מגיעה במהירות (ובאיחור של 12 דקות, כמובן, עמכם הסליחה, רכבת ישראל). בגלל הסיבוך-יזם של התהליך, ידעתי שזה מוכרח להיות ביצוע של one shot - one kill. הרשו לי להגיד לכם שלעמוד ללא תנועה, מצמוצים או נשימות במשך כמה שניות טובות זו לא משימה כ"כ פשוטה, בייחוד לא כשמפרידים ביניכם לבין האדמה 12 סנמטימטרים אימתניים. שם בחושך הקר עמדתי ושיננתי לעצמי את המנטרה של טים גאן מפרויקט מסלול, make it work וגם הוספתי איזה biatch בסוף לשם הגברת האפקטיביות. אז בסופו של דבר, אולי ניתן להתווכח על יופיי המכשף/מקלל/נעדר אבל מה שבטוח- לא מצמצתי והצלחתי להוציא תמונה בהשראת הלוק האהוב עלי של ג'רמי, שבו אריה תיפקד כעבד הסטיקלייט שמאחור:
בחייאת נו, זה הכי מגניב בארץ, או מה? כן כן, אני בחורה של ריגושים זולים. קצת פירוטכניקה ועף לי הפוני!
אגב ג'רמי, גלשתי רגע לעמוד של הביליקוקס בפ"ב וראיתי עליה משמעותית בחברים שאני יכולה רק לנחש שקשורה אליכם, אז נראה לי שתהיה לו הפתעה ענקית וסופר נעימה ברגע שתצא השבת! 
-
תודה רבה לכולכם על האהבה שאתם מפגינים כלפי בלוגסטר, אנשים מדהימים שכמוכם, ואני מקווה שנהניתם מ-2 הפוסטים האחרונים שחורגים מהרוטינה הקבועה שלנו.
על הנוהל של המוזיקה לא כדאי לוותר לטעמי אז נסיים ב-feel good song נוסף:
| |
The "If you want something done right, do it yourself" look- ג'ינס טלאים בייצור עצמי
אז מה אני לובשת?
ג'ינס אפור (וטיפה שחור) עם טלאי ג'ינס תכול - DIY של אמתכם הנאמנה, הלוא היא אני. מצב הצבירה המקורי שלו היה זה:
 כדי להגיע למצבו הנוכחי הוא עבר מספר תהפוכות גורל וגלגולים שכללו תפירה, השחתה מוחלטת באמצעות אקונומיקה ועינויים במגרדת שהוחרמה מהמטבח (אגב, אמא שלי משיקה משלחות חיפושים אחריה כשסלט צנון עומד על הפרק אבל אני משחקת אותה ראש קטן ומחביאה אותה טוב טוב מתחת לשידת הספרים שלי). אם מישהו היה מציע לתת לי מתנה לקראת ה-1.3.10, סתם ככה. . . אחרי שלום עולמי, הייתי מבקשת ממנו PATCH JEANS עדכני, כפי שנראה ב-ACNE השוודים המעולים. אבל סנטה קלאוסים לא מהלכים סתם כך ברחובות ארץ הקודש ומציעים מתנות לעלמות צעירות (אם כן, אני די בטוחה שמשטרת פשעי מין הייתה צריכה להתערב בדבר). אז ישבתי וחשבתי (יותר נכון, חשבתי בזמן שנתתי לטו דו ליסט שלי בראש) והגעתי למסקנה שכשאתה לא יכול להסתפק בדבר האמיתי (שעולה כמה מאות דולרים) מוטב שתסתפק ב-next best thing ותעשה את זה בחיוך (או תוך כדי העמדת פנים שאתה האמריקן איידול הבא - כמו שאני עשיתי בתמונה הזו ) נכון לערב זה, יש לי זוג מכנסי ג'ינס מטולא שהוא לגמרי שלי ולגמרי אישי ומעבר למאמץ סביר והרבה הרבה תפילות לאלוהי מכונת הכביסה, לא עלה דבר מעבר ל-75 השקלים ששילמתי בשעתו בתמנון.
ג'קט עור סינתטי של קסטרו- של אחותי, עלה 200 ש"ח אי שם באמצע העונה.
ג'אמפר (שמישהו יעזור לי פה עם העברית, בחייאת.  השיטוטים ב-ebay היכו בלקסיקון שלי ללא רחם) תכול- נקנה ב-h&m וכדאי שאהיה כנה לגבי הבונבון הפסטלי הזה, הוא מתפקד כפיג'מה רוב הזמן. בשעתו הוא עלה משהו כמו 8 יורואים בפריז והציע עולם ומלואו של כרבולים בין ויקטוריה לבין עצמה, אבל למרבה השמחה, בקרוב כולנו כבר נדבר על h&m במונחים של שקל ישראלי חדש. ועל זה אמרו חז"ל... וולקאם! שרשרת ינשוף סימפטית להפליא שנפתחת לשעון (שעובד!) כשמושכים למר ינשוף הביישן באזניים. נקנתה באי-ביי וזו הייתה עסקה כ"כ כדאית שחשבתי שכדאי שעוד מישהו יהנה ממנה, אז קניתי ינשוף אחד נוסף בזהב שאני מתכוונת לשלוח לאחד מכם לביתו הקט, אבל זה כבר משהו שנעשה בפוסט הבא, ברשותכם.
וד"ר מארטינס ישנות, מה ישנות... לא קניתי את הזוג הזה אלא קיבלתי אותו מחברה אחרי שהיא סיימה את השירות הצבאי שלה. זה היה שחרור מיוחל שאתו כמובן הגיע רפלקס הקאה מכל מה שהוא ירוק-זית וד"ר מארטינס, מה שהיה התלבושת הקבועה שלה במשך שנתיים. בצורה מעניינת, גם אני הרגשתי אותו הדבר כשסיימתי את השירות וכך נסתם הגולל על השימוש בעשרות זוגות הסניקרסים של אדידס שהיו ברשותי. עבר זמן מה והמארטינס נשכחו מזכרוני, הוטמנו במעמקי חדר הארונות הישן של אחותי. היום פשפשתי בארון שלה בחיפושים אחר איזה פריט ג'ינסי שנשכח מהעין ונשכח מהלב וממנו אוכל לתפור את הטלאים, ונתקלתי בבייביז הללו... אם הייתי יכולה להוסיף בועית של קומיקס מעל לראש של עצמי באותו רגע של הארה ואיחוד מחודש... הייתי רושמת בה מילה אחת: JACKPOT! חיפשנו אתונות, מצאנו מלוכה.
סה"כ-
300 ש"ח + הון תועפות שמרטינס מקוריות אמורות לעלות.
What am I wearing? Wannabe ACNE patch jeans- Made them myself out of an old dark pair of denims (as captured in picture) and a baby-blue denim skirt. I'd really like to portray myself as a lady so I'd rather not say that I bleached the living crap out of them, but yeah, to be honest... Yours truly did A pastel jumper- It mostly functions as my pajamas but it was high time for its debut as street-wear and not only as "I want to cuddle myself to insanity" wear. Thank you H&M
Doc Martens - A heritage from my soldier friend who was discharged from service and couldn't bear looking at these babies again. It still fascinates me even though my service days are long gone, HELL, How much different you feel than your natural comfortable self when you're stripped from your personal style and have to put on and put up with olive uniform
A shy owl necklace which opens to a watch once you press its ears- got it on Ebay, my newest BFF
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
1/3/2010 22:35
בקטגוריות 200-300 ש"ח, תכשיטים, ג'ינסים, DIY, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, הטרנינג הוא חברה הטוב של הסטודנטית, אופנה, specials, בא לי להתחתן עם הנעליים שלי, חורף, בוא לאמא!, שחור הוא השחור החדש
הצג תגובות
הוסף תגובה
1 הפניות לכאן
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבינה ב-23/3/2010 20:11
|
The double denim (for 30 shekels) look- נחשו מי שוב הגיעה לבקר... סיסטר!
שיחה עם פשושן בשבוע שעבר:
"היי,לפני שאני מתחילה לעשות שיעורים רציתי להגיד שאתה יצור נפלא, חמסה חמסה עליך, מה זה שמחה שהיה לנו את מה שהיה לנו ושיש לנו את מה שיש לנו".
*שורקת לעצמי איזה שאנסון מקורי פרי יצירתי, משועממת* -> *מחפשת טופי תות בשקית שלצדי, ואז נזכרת שזה טופי בלאי- העטיפות צבעוניות ומפתות אבל הבפנוכו הוא תמיד אותו בפנוכו של משהו פירותי לא מובחן אך כן רדיואקטיבי* -> זמזום -> *פוזלת אל ההודעה בנונשלנטיות* (ברור שבנונשלנטיות. הרי מאז גיל 4, אותם ימים עליזים שבהם הייתי גמד גינה בעל שתי קוקיות וגבה אחת, סבתא שלי נאמה לי ברוב אוֹבַּמיוּת על זה שאסור לאהוב גברים יותר מדי כי זה "מרעיל אותם". שמעתם נכון, "מרעיל אותם" (!) ו"משחיר את הנשמות שלהם" (!!!), לא פחות ולא יותר. אז אין אופציה אחרת מלבד נונשלטיות, לפחות לא על הנייר. אבל כשסבתא לא מסתכלת... breaks loose (=הפיכה לסמרטוט רצפה מרייר) all hell )
":) זהו פריז. אני חוזר לארץ בחודש הבא".
"מההה! חוזר לישראל לתמיד (עם מלעיל, כמובן, בהטעמה של ילדים)?"
"כן"
*מתחילה להשתנק בליידיוּת. או אה, her toffee elegance.*"
(קריאה של הקטע הזה הביאה אותי למסקנה שצריך להכניס אותי לוויקיפדיה תחת הערך "וידויים של מוח מסוכן"- סרט משנת 2000 וגם קשקוש בלבוש מהלך מאז 26.06.1987, בעל 67 פרסונות מסוכסכות שמאוחסנות בתוך גוף אחד. אכן. יום אבל להוריי. )
למקרה שמעילי המרשמלו של המילים שלי לא היו מחממים מספיק, אני מאד אוהבת את פשושן ותומכת בו לחלוטין ואם עוד הוא עושה מה שעושה לו טוב- אני מוחאת כפיים. זו אמירה שבטח תתקבל בציניות- כי הפלא ופלא, הוא קיבל החלטה שהיא במקרה ממש אבל מ-מ-ש בחזקת 6 לרוחי, אז מה החוכמה הגדולה? ובכן, הייתי נותנת לפשושן רוח גבית ועושה לו "פוּוּוּ" עד קבלת סחרחורת גם אם הוא היה דבק בתכנון המקורי ומחליט בסופו של דבר ללמוד מנע"ס בסטייטס (רציתי להתנסות בז'רגון מגניב רגע, עמכם הסליחה על התוצר הפתטי ). אז פשושן, אני יודעת שאתה קורא את זה... ברוך השב, ברוך החוזר לאדמת הקודש, עזובותך אמריקה, עזוב אותך צרפת, פה יש משהו משהו של פלאפל.
מוצאת חן בעיניי המחשבה שתהיה קרוב, והפעם זה יהיה "קרוב" שגרתי. רגוע. נעים כמו סוודר קשמיר (אה נכון, טוב שנזכרתי! אמור להסתתר פה בלוג אופנה). our story unfolded בצורה די מוזרה, האפילוג שלנו הוא בעצם קומפוזיציה אצל אחרים. אבל זה מרגש אותי- עשיית הפרסה הזו, החזרה לבסיס, לפשוט. קרוב.
הפעם זה לא יהיה כמו ה"קרוב" שהיה לנו בהיכרות המקוונת הארוכה שלנו לפני שהוא עזב שהיה סוג מאד מאה 21-י של "קרוב". תקופה נפלאה שאחראית לקורט קוביין, לקוקה וקולה ולאפשרות להיות חשוף לחלוטין מול מסך קר של מחשב. הקרוב הזה גם לא יהיה כמו ה"קרוב" שהיה לנו בפריז, מה שבעצם היה דייט שני שנמשך כמה שבועות. אותו "קרוב" שבמהלכו הוא החזיק לי את הראש והשקה אותי בסירופ לשיעול ממש לפני שהוא נסע לעבודה, יוצא למדרכות פריז הקפואות, ממש לפני שאני יוצאת... אויש, על מי אני עובדת? יוצאת חזרה לעולם החלומות, עולם שכולו כמויות סיטונאיות של דקסמול סינוס. אז הנה נפתח לו הפרק השלישי בסאגה שלנו, והדבר היחידי שאני יודעת הוא שאני לא יודעת שום דבר ושגם אין לי צורך לדעת. אני פשוט שמחה שפשושן יהיה כאן, פה באיזור, באיזור חיוג +972.
עם קשר או בלי קשר, בזמן האחרון יוצא לי להתלבש בעיקר בצורה רומנטית- עם חצאיות הדוקות, צבעים חמים ושמלות צמודות. לרגל הפוסט הזוגי בנושא different takes של ג'ינס בשווי 30 שקלים, לא חרגתי ממנהגי:
(מדובר ב-2 תמונות שונות, נשבעת בכל היקר לי! )
אז מה אני לובשת?
שמלת קוקטייל מדנים שגורמת לי להרגיש כמו מיליון דולר- 30 ש"ח, תחנה מרכזית.
קרדיגן עם הדפס אפור- no name, עלה 79 ש"ח בשוקינג סייל האחרון בעזריאלי.
גרביונים אפורים- של לייף, מהסופר פארם, 30 ש"ח בחורף הקודם.
שרשראות זהב- אוסף משפחתי, אחת מהן נמנית בין התכשיטים האהובים עליי- מדובר ב-locket בצורת לב (אני אשים בפנים תמונה של בובו), עם חריטה עדינה עדינה של פרחים.
אוקספורדים חומים כהים כהים של nil, נקנו לפני שנתיים ב150 ש"ח ע"י אחותי, מלוות בהסבר ש"אין אין אין, זה הדבר החם הבא". ואחותי תמיד צודקת.
סה"כ-
289 ש"ח
והנה סיסטר המתוקה שהצטלמה שוב, לא שהייתה לה ברירה עם איך שקיבלתם אותם יפה בפעם הקודמת. הפעם היא מציגה את הג'ינס הכי אעעעההה-יואו-אני-מתה-פה-איזו-מציאה! שיש לנו בארון.
אז מה היא לובשת?
ג'קט אדום מh&m- עלה 15 יורו בסייל.
סקיני ג'ינס כהה שמגדיר מחדש מה זה סקיני ג'ינס ובאמת מתכוון לזה- 30 ש"ח (!!!) בקומה האחרונה בתחנה מרכזית.
גופיה לבנה- 25 ש"ח באלנבי.
עגילי "ג'ני מהבלוק" כמו שאני נוהגת לקרוא להם וטבעת כסופה מ"דיווה", 19.90 לפריט.
סניקרסים בכחול נייבי מh&m- בתרגום למטבע שלנו, משהו כמו 50 ש"ח.
כובע לבן- 10 ש"ח בתחנה המרכזית.
סה"כ-
229.80 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
11/12/2009 12:39
בקטגוריות 200-300 ש"ח, אופנה, specials, שמלות, ג'ינסים, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, סבתא שלי היא דיווה, רומנטי, תכשיטים, תמונות, נראה לי שהתחרבשו לי הצבעים, אחחח, אני שונאת לעבוד על הלפטופ של שגיב, מציאות, משהו שעשוי מג'ינס, נוסטלגיה זו לא מילה גסה, סניקרסים לשלטון!
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורחת ב-23/12/2009 19:54
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה