לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כמה מילים על עצמי: ויקטוריה. תל אביבית, בת 28. חולמת ונושמת אופנה ומדיה, מנהלת בלוג אופנה אוטוביוגרפי תוסס. ניתן לגלוש לבלוג ישירות: www.thesecrets.co.il

Avatarכינוי:  הסודות של ויקטוריה

בת: 37



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

The Cry-Baby look




אז מה אני לובשת?


שורטים גבוהים תכולים מ"בזאר התחנה" בתחמ"ח, ת"א (בקומה 6)- 30 ש"ח.

אולסטארים שחורים של אחותי- כי
זה אמור להיות טוב מספיק לבחורות בנאליות כמונו שיוצאות עם בני אנוש אם זה טוב מספיק עבור אליינה מ"יומני הערפד" ובלה מ"דמדומים" (K-Stu, בחייאת נו, אני קוראת אותך לסדר לפני שכל הנשים שחושבות שהן היו עושות עבודה פי אלף יותר טובה בגילומה של בלה במקומך ישימו עליך ידיים. אני לא רוצה שזה ידרדר לאלימות שכוללת קילשונים וזעקות מוצדקות של "It shoulda been me". זה לטובתך בסה"כ. את יכולה להיראות קצת פחות משועממת בזמן שאת משתובבת לך עם שניים מהבחורים השווים ביותר שיש להוליווד להציע לנו כרגע? ).

משקפי טייסים מראתיים של ray ban-
סיסטר קנתה אותן באי-ביי ממוכר קנדי שבשעתו היו לו איזה 3.5 פידבקים (כמו שהיו אומרים אצלנו- מאבא, מאמא ומטעות). כמובן שהיה ידוע לה שסצינת המסחר הוירטואלית משופעת בחיקויים אבל היא החליטה להמר ולנצח באותה מכירה, כי אחרי הכל, 110 ש"ח זה סכום סופר סביר לספוג על משהו שיכל להסתיים כהצלחה מסחררת אבל חתך ימינה בחדות מטר לפני קו הגמר. ברגע שהמשלוח הגיע, כל הדאגות נעלמו כלא היו וכשאני רציתי לשחזר את הקנייה הסופר מוצלחת עם איזה wayfarer חמדמד (ורצוי בעל הדפס של קווי ה-subway בפנים, how fucking cute is that? ), זה כבר היה אבוד. אנחנו לא לבד, אמרה לי סיסטר במה שנראה כמו הקדמה לסרט אימה חובבני. הם יודעים. עשרות על עשרות של בידים שמטפסים כבר 4 ימים לפני סוף המכרז. ועל זה נאמר, בו-הו. You snooze, you lose. מאז אני מחפשת דיל משקפי שמש מוצלח לעצמי ומקווה להשלים את המשימה לפני תום הקיץ (אה, רגע, שכחתי איפה אני חיה? תמיד לוהט פה!).

שעון twin שחור-לבן של TOY WATCH- קיבלתי אותו בהשקה של המותג בארץ ומאז אני מקבלת רק מחמאות בפרהסיה וזובחת לו זבחים בפרטיות. הקטע המגניב הוא שמבחורה שהשעון היחידי שהיה לה אי פעם הוא סטופר ישן של יואל גבע שכיהן בקדנציה ארוכה ביותר- אירח לה לחברה בפסיכומטרי ומאז צץ בצורה מחזורית בבחינות של סופי הסמסטר- פתאום הפכתי לבחורה שיש לה לא שעון אחד ראוי אלא אפילו שני שעונים מעלפים שמתחלפים בקלות בין יום לערב (איך אני רואה עכשיו את סיסטר צוחקת מול המסך ואומרת: "nice try, מכשפה! אין בנאדם שמבדיל פחות ממך בין לבוש יומיומי של "אוף, עוד פעם יום ראשון" לבין לבוש ערב של "כן, בטח שאצא איתך לשיט לילי ביאכטה שלך, הרוזן חביאר ממונאקו!"). בכל מקרה, אני רק מאוהבת ב-TOY WATCH שלי. או... בהם (אתם רואים שבקלות היה אפשר ללהק אותי לסדרה ערפדית שטופת הורמונים? הדרישות הן בסה"כ להיות מסוגלת לאהוב, ולאהוב כמה, בו"ז ):





מעולה. עכשיו הקיר הירוק המבחיל שלי יישאר פה בבלוג לדיראון עולם , מזכיר לי שהגיעה השעה לצבוע את החדר.


ומה עוד יש לנו שם? אה, טבעות כסף ישנות של סבתא שלי.



וכמובן, חולצה עם הדפס מהסרט הקלאסי cry-baby בכיכובו של ג'וני דפ בימי הבלורית. חרשתי את כל הרשת בניסיון למצוא לעצמי חולצת cry-baby ראויה ובסופו של עניין, בחרתי בצבעונית והפחות גראנג'ית מבין האפשרויות שמצאתי, מה שהסתכם בנזק של 60.8 ש"ח כולל משלוח. החולצה הזו התאימה בול להוויי שלי בשבוע האחרון שגולת הכותרת שלו הייתה טיפול שורש פולשני והתוצר- ויקטוריה בוכה חרישית לעצמה, מעוכה בטירוף ומדברת כמו שרקן. אבל לא עוד, מספיק ויאללה, man up, חדל להיות קריי בייבי! וקדימה לתקוף את שאר המבחנים!!!!!



סה"כ-

380.8 ש"ח + ה-TOY WATCH הקדוש.


א. התגעגעתי אנושות! מה שלומכם?

ב. שיהיה לכולם סוף שבוע מדהים ומלא במנוחה, a chillax weekend... קצת ברכה של גמלאית, אבל זה מה שאני הייתי מאחלת לעצמי כרגע. אַוַההההההההה, למה אני לא מרגישה את האף שלי? מה קשור האף מה...


נכתב על ידי הסודות של ויקטוריה , 9/7/2010 12:12   בקטגוריות 300-400 ש"ח, אופנה, פסטל, זה טוב זה טוב, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, תכשיטים, laid back, אולסטאר זה טוב לנשמה, בא לי לישון חודשיים רצוף, משקפיים, זה מרגיש כאילו נכנס לי מערבל בטון בפרצוף  
51 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-8/9/2010 21:12
 



The last day of school look


לפני מספר ימים קיבלתי מייל מבחורה חביבה בשם שרית, ובו הזמנה להגיע להשקה בסניף אירוקה בקניון איילון ולבחור לעצמי זוג משקפיים של carrera. "מה? אוקיי........... (נקודות נמשכות עד אינסוף)" חשבתי לעצמי ולא הבנתי מה נשמע ומה קורה ומתי הפכתי למשהו ראוי ולא סטודנטית בכיינית ובעיקר, למה לא קיבלתי על השדרוג שלי two weeks notice, אני גרועה בשינויים. כמובן שכבסוכן-מוסדיות המאפיינת את שנות ה2000, פניתי מיד לגגל (אני בורה במותגי משקפיים ולא מתביישת להודות בזה), וכעבור כמה מיילים נוספים משרית הסבלנית וחסינת החפירות, שייטתי ושוטטתי לי בגוגל תמונות ועפתי מהכיסא עם כל משקפיים מדהימות נוספות שראיתי, מסננת לעצמי צחוקי קרואלה-דה-ויל ספונטניים ~בּוּ הא הא הא הא~ וזוממת מזימות אפלות. בשלב זה מפלס ההתרגשות שלי הציף את החוף השומם שהוא חיי (מישהי צריכה גבר, ובדחיפות), וברגע שסיימתי להודות בצורה משתפכת לשרית על הפנייה שלה אלי כאילו שהיא צביקה הדר ששם עין על תאגיד נינט המתהווה, הודעתי לה נחרצות שאם אכן אמצא משקפיים שיחמיאו לי, אהיה היצור המאושר ביותר ביקום. ושוב, תודהתודהתודה.

"אבל מה אם אני לא אמצא שום משקף (כן, ככה אני מדברת) שיתאים לי? אני לא חייבת לקחת. נכון?" שאלתי את אחותי תוך כדי בהייה בפני המלפפון-כבוש-ששום-דגם-משקפיים-לא-נראה-עליו-טוב שלי במראה ועשיית פרצופים מוזרים, אחול מוזרים. משהו כזה בערך: ++. ואולי אני בכלל צריכה לתרגל חשיבה של "הסוד" ולבקש מהפלנטה שהאף הקרטושקעס שלי יוחלף בכפתור סולד וסימפטי? "ברור שאת לא חייבת", מסתיים הריחוף שלי כשאחותי עונה בעורכדיניות התאכלסית הקבועה שלה וממשיכה בעיסוקיה, כאילו שאני איזה זבוב טורדני ומטופש ~מוחאת כף, משמידה אותי~. החשש שלי היה ברור. מעולם לא היו לי משקפי שמש, כן, נכון, מה ששמעתן. זה שופינג-דיכאון שנוא עלי במיוחד.

שמנו פעמינו לסניף בשעה המדוברת ולידיעתכן, אחותי נראתה פשוט מהמם אבל כל התמונות מטושטשות להחריד אז תאלצו להעלות השערות ודמויות באוב. בסיכומו של יום, לא רק שנהניתי מאוד להתמנגל (מלשון מינגלינג ולא מנגל, מה שמזכיר לי שאני רעבה בצורה אנושה) עם האנשים הטובים והמעניינים שהיו שם, גם מצאתי משקפיים שמתאימות לי. ולא רק זה, אפילו עלה בחכתי גבר חלומות. אז מה שהוא חד מימדי, כאלה הם גם הגברים בריל לייף.




אהבתי את המשקפיים השחורות, אבל החלטתי ללכת על משקפי דיסטנס לבנות שנראו יותר בועטות ובולטות (אחותי הנלהבת קבעה נחרצות שאם אני בוחרת במשהו אחר על פניהן, אין לי תאומה יותר).
וזה מה שלבשתי היום, יום אחרון לשנה א' באוניברסיטה:







אז מה אני לובשת?

טיץ אופנוברים "רטוב" מpullbear, עלה 20 ש"ח (!) בסוף עונה.
טוניקה לבנה מpormod בפריז, שתופחת ברוח בתמונה הזו ותג המחיר שלה הוא 10 יורו (50 ש"ח בקירוב).
תיק פרנזים ירוק מh&m, עלה 20 יורו, אליו מחובר מחזיק מפתחות עשוי מעלים מרשרשים של h&m, עלה 4 יורו (125 ש"ח בקירוב).
סנדלי פוקהונטס- 130 ש"ח בתחילת שנקין, צד ימין. קניתי אותן במסגרת של דיל של זוג שני ב-10 ש"ח בחנות שבה יש ויטרינה גדולה ברחוב ומדרגות שעולות מימינה, אבל כשסבתא שלי החתיכה חזרה למחרת כדי לקנות גם לעצמה גלדיאטורים (היא רוקדת עם סבא שלי מדי שבוע ומחפשת נעליים עכשוויות ונוחות) נאמר לה שהסנדלים עולות בכלל 400 ולא 250 כפי שהיה בערב קודם. בקיצור ולעניין, אני לא יכולה לתת את ההמלצה הקונקרטית הזו בלב שלם, כי אני ממש לא יודעת מהו המחיר בשטח של הנעליים. אני מנחשת שנעשתה טעות בתום לב (הופה, מישהי השלימה חומר בדיני עסקים) לטובתי, סופסוף. מישהו טועה לטובתי.

משקפיים של carrera.





סה"כ- 325 ש"ח.



אתמול בלילה עשה לי טלפון האקס מפריז, a.k.a פשושן. "את צריכה לנסות לישון!", נוזף בי עלם החמודות מבלי לשים לב שהשעה 01:19 וזיו קולו הוא שמתנגן באוזניי ומרחיק ממני את גברת נימנומים. הוא התקשר כדי להגיד כמה שהוא גאה בי ובבלוגסטר. הפשושן היפה הזה כל כך מפרגן, והיה מאז ומתמיד, מה שמעורר בי יצר מוזר לקווצ'ץ' אותו עד מוות, מכל הדברים בעולם. החבר שהיה לי לפניו היה טיפוס קשה למדי שהתייחס למילים יפות כאילו שהן משככי כאבים שיש להסתיר בכל תוקף מהאשה הנרקמונית שלו ואני שמחה על כך שהכרתי את פשושן ודרכו, עולם בלתי נודע של מערכות יחסים מתפקדות. והנה לפניכן, אילוסטרציה מרגשת. פשושן אמנם לא מעוניין להיחשף בתמונה ואני מכבדת את בקשתו, אבל הוא כבר מכיר אותי ויודע שאני תמיד מוצאת את השביל העוקף ועושה את שלי either way. חוץ מאותה פעם שבה הוא טחן אותי בדגדוגים, כי כל החכמולוגיה שבעולם לא עוזרת כשאת חצי משתנקת- חצי נחנקת- חצי צוחקת (כן, נכון, זה יוצא 1.5, אבל אני אשה אשה!) וקוראת לבורא שיסיים את הסבל שלך ויאסוף אותך לentourage שלו.



ומעכשיו, "הסודות של ויקטוריה" (כי אנחנו אוהבים עברית, לא?) גם בכתובת ישירה-
www.asodot.co.il
נכתב על ידי הסודות של ויקטוריה , 18/6/2009 21:46   בקטגוריות מיקי, תעזרי לי לבחור תמונה, אני עושה שטויות לבד, 300-400 ש"ח, משקפיים, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, נשים, ספורט אלגנט, צילום, סיפורים על פשושן וחיות אחרות, ארוחת ערב מוכנה!, בואנה, אני חופרת, שחור הוא השחור החדש  
183 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שירה ב-1/3/2010 16:20
 



1,263,111
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , אופנה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להסודות של ויקטוריה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הסודות של ויקטוריה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)