תיק גמדי שחור, מהסוג שליווה אותי נאמנה בימיי העליזים בכיתה ד', אי שם בשנות ה-90 הצבעוניות (אני היחידה שיש לה ביבי-ז'ה-וו?)- נקנה ב15 ש"ח בתחילת שוק הכרמל (מצד שמאל). בקדמתו היה אבזם זהב גדול וזול למראה שפגש את הפח יותר מהר משתגידו "ניק קרטר הוא הבקסטריט בוי הכי שווה " וזה מה שנשאר (...רק כמה רגעים, להלהלה).

פרצוף של "העיר הזו לא גדולה מספיק לשנינו, punk"- על חשבון הבית. בדר"כ נשלף אחרי שאחותי מנסה לשכנע אותי בדרכי נועם לחייך: "נו, תהיי דב אכפת לי אני יודעת שאת מסוגלת" ובסופו של דבר, עוברת לאמצעי הרתעה פוגעניים של "את נראית כמו חייל בליגיון הצרפתי רק להוסיף לך שפם קטן ועשית להם פוסטר עקשנית ". וברצינות, אם אנחנו כבר כאן, אני רוצה להודות לאחותי היקרה שסובלת אותי ואת המצלמה המקרטעת שלי ותמיד מוכנה להשקיע ממרצה ומזמנה כדי לתקתק כמה תמונות. מאז שהיא עברה דירה והשתכנה עם שגיב הפאשיוניסט בקן בעל תקרות גבוהות, אני מרגישה שמאד התקרבנו. אולי כי עכשיו כל זמן הביחד שלנו מוקדש לכיף, רכילות וסדרות ריאליטי גרידא ולא לתלייה משותפת של כביסה או משימות-עקרת-בית אחרות... למרות שכשחושבים על זה, גם זו הייתה פעילות לא רעה. כך או אחרת, I love my sis.

אז מה אני לובשת?
בחרתי בתלבושת מתנפנפת וקוקטית כי 10 דקות לפני שיצאתי מביתי הקט ושמתי פעמיי לקראת ארוחת צהריים אצל חברים, קיבלתי מכתב ארוך ומרגש מידיד שלי בפריז. ברגע שסיימתי להשתנק ולבלוע את הדמעות שלי פניתי לארון ורציתי להיראות כמו האשה-מלאך שהמילים המתנגנות שלו התוו (נו, מה שהוא לא יודע- לא פוגע ). Alexandre, I basically told them that you are an exquisite work of art that puts Monet's Water Lilies to shame, and that I want to be your wife. Yep, the same ol' boring stuff.
פרח סגול בשיער (שלא רואים בתצלום)- חינם מהערוגה.
סנדלי רוקי על פלטפורמה סמי מטאלית- עלו 120 או 130 ש"ח בספרינג בעזריאלי, בסוף עונה של הקיץ הקודם.
חגורת מותן לבנה עם אבזם כסוף- עלתה 5 ש"ח. מדובר בברנשית ששייכת לז'אנר החגורות המזעזעות- ואתן יודעות בדיוק למה אני מתכוונת. חגורות שנות התשעים כאלה, כנראה בצבע טורקיז, כששלל אבנים זולות מרכיבות דגל נכסף כלשהוא על האבזם, בדר"כ של ארה"ב. וכמובן, המאפיין הכי בולט שלהן הוא שהן נמכרות בחנויות אקסקלוסיביות כגון "הכל בדולר" (שם רכשתי את שלי לקראת שנת 2000) . כששילבתי את החגורה עם השמלה הופתעתי לגלות שבמשך שנים, שפטתי אותה לחומרה ולא בצדק. מסתבר שהיא דווקא גברת לעניין ובזאת סיימתי להתנצל בפני חפץ דומם.
שמלת סאטן נהדרת מ"הוניגמן" אאוטלט, הממוקם במתחם חונים-קונים בראשון לציון. עלתה 79.99 ש"ח. אנא שימו לב לקשר הפפיוני הרומנטי שמעטר את הגב שלי, ופה אני מתנהגת כמו גברת ולא משאירה רמזים לשום ידיד צרפתי . בבוקרו של שישי, לפני שחבר המנהלים אמאבא פנו לעשות סידורים בראשון לציון, הם שאלו אותי אם ברצוני להתלוות אליהם. הצטרפתי בשמחה רק אחרי שהובטח לי שלמרות המחסור בזמן, נספיק לקפוץ למתחם האאוטלט והחנויות השווה ברח' לישנסקי. אני חייבת לחלוק אתכן את הקבלה שלי כדי להבהיר למה אני מוכנה להסתכן ב"נכשל" בחשבונאות, כל עוד האנרגיה שלי מנותבת לקראת פעולות באמת פרודוקטיביות: