במספר השעות שעברו מאז שכתבתי את הטקסט, אחרי שהספקתי לסכם כמה שורות אומללות בתקשורת המונים ב' בקצב לא מספק בעליל ואפילו לקפוץ לביקור קוויקי אצל רופא... התכנית התחילה לגבש צורה. פאולו נוטיני ומינכן ביולי, היכונו לקראתי. ~חיוך בחזקת מיליון~

חצאית פאייטים כסופה- נתפרה ע"י אבא שלי משמלת כדור-דיסקו מזעזעת שעלתה לי 30 ש"ח בתחנה המרכזית, לפני כמה שנים (ולא, כמובן שלא לבשתי אותה מעולם. ולאיזה מאורע היא יכלה להתאים בדיוק? מסיבת מחווה לשנות ה-80 במתנ"ס המקומי, במחיר כניסה סמלי של 10 שקלים (אבל הברד והדקירה are on the house) ? למען הסר ספק, אם זה היה מצליח לקרב אותי למגדל אייפל, הייתי נועלת גם סקטים ונשכבת מצחקקת על האספלט, מסתכנת באשפוז בכפייה. אילו הייתי מתנהלת אחרת בחודשים האחרונים, כרגע לבטח הייתי מצליחה להרשות לעצמי לעלות על טיסת סרדינים לעיר האורות. להיזרק שם לכמה שבועות באיזה בית מלון מעופש אך לבבי. להיפגש עם אלכסנדר, הפריזאי האפל והמסתורי. ללכת לאיבוד במטרו אבל להצליח להגיע למחוז חפצי- דירתו של פשושן המקסים שהכרתי כל פינה שלה ומרצפת שלה, במיוחד כשהוא דיגדג אותי עד כדי בכי על הרצפה. אבל בואו נקרא לילד בשמו, הייתי טסה לשם כדי לשחק באש. מאז שהייתי קטנה, בעלת גבה אחת ופוני home-made עקום, אמא שלי אמרה לי שלא כדאי ליפול ברשתם של בחורים נאים באופן מסוכן. זה היה בראש רשימת ה"תיזהרי לך", ואפילו עקף את סעיף ההיצטרפות לקומונה הזויה שסוגדת לשקדיות. אבל אני מוצאת את עצמי עושה את אותה טעות שוב ושוב. ושוב ושוב. אוכלת את הלב ונהנית מכל ביס, בו זמנית. אני צעירה, אני חסרת פחד, אני חסרת אחריות כשזה נוגע לתחום השברירי של הרגש.
א-מה-מה, מחרתיים יש לי בחינה בחשבונאות, בשבוע הבא- בחינה בכלכלה ועוד הרבה שפנים שמקפצים מאותו כובע של אומללות מפתיעה. בחרתי לשחק בקלפים שלי בצורה כזו שלא תותיר לי שקל מיותר או מרווח נשימה בין מועדי הב', אבל נו, בסדר. לפחות תהיה לי כניסה חלקה לשנת הלימודים שבאה עליי לטובה, ובאה עליכם ועל אחי הדרדסי כבר אתמול. דרך אגב, אני מבסוטה על אחי. דני-בוי מכין לעצמו תלבושת-למחר מדי ערב. מחר הוא ילבש חולצת בית ספר מודפסת בצבע זית, שורט בצבע חום שוקולד ו-ואנס בחום ובז', עם שרוכים צבעוניים. כל מי שטוען שילד ביסודי לא יכול להיות כריש אופנתי ומלא מודעות עצמית, לא יודע על מה הוא מדבר. זה כ"כ מרתק אותו לצפות בו עושה ג'וגלינג בתכולת הארון שלו. ילד בן 8 מפעיל חשיבה של polyvore-יסט משופשף.
לאחרונה יוצא לי לדבר איתו הרבה על הצבא ועל סוגיית גלעד שליט (קצת כואב לקרוא לבן-של-מישהו, אח-של-מישהו "סוגיה" ). אני מפלטרת לו את מהדורת החדשות ומנסה לגרום לו להיות מעודכן בנעשה בארצנו הבוערת, בכל מה שלא יעשה לו סיוטים בלילה לפחות. דני-בוי אמנם צעיר, אבל הוא זוכר את "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה" כמעט בע"פ וגלעד קרוב מאוד ללבו. שוחחנו עליו שוב היום והצעתי לו רעיון שהוא מאד התלהב ממנו, שיגרום לו להרגיש קרוב לגלעד ואולי יגרום לגלעד להרגיש קרוב אלינו, איפה שהוא לא יהיה בזמן שאני מקלידה את זה מתל אביב, בעלת פריבילגיה של לדעת איזה יום היום ובאיזו שנה ושהותי בחדר מונעמת ע"י מזגן מזמזם. לדני-בוי ולי יש תכנית. בשבוע הבא, אני אקח אותו לאיש החולצות היקר שלנו, איתן משוק בצלאל, ונדפיס לו את גלעד שליט על הגב של כל טי-שרט בית ספרית.

לפני שיצאתי לצהריים מאוחרים (זו מסורת רבת שנים שמתקיימת בימי חמישי, לא משנה מה) קיבלתי את האי-מייל הבא מאלכסנדר: "הווקטוריה היקרה שלי אותי עובד באופן אכזר לוקחת לי הרבה זמן אבל עוברת לא יום אחד בלי שאני חושב עליך... שאלתי ידיד לכתוב לי את הטקסט ביהודים לומר את זה אליך בשפה האמהית שלך... אני אוהב אותך". כמובן שצחקתי עד דפיקת הראש בשולחן בשוגג וזה רומם את מצב הרוח שלי למשך יתר היום ומיקם אותי בתוך ענן צמר גפן מתוק. נשים לא צריכות הרבה כדי להרגיש מיוחדות בסופו של דבר, וכל מילה שלו פורטת בעדינות על כינור הנשמה שלי. כנראה שהייתי ילדה טובה בחיים הקודמים אם הזדמן לי יצור כה מתוק בדרכי, מישהו שלימד אותי כל כך הרבה והרחיב את האופקים שלי. אני באמת מרגישה ברת מזל בשבוע האחרון. מודה על חברתם של בני המשפחה והאנשים המקסימים שמקיפים אותי, נהנית מכל רגע שבו אני מהלכת על הפלנטה ביציבה העקומה שלי. כמובן שאני גם מודה על זה שאתן טורחות לבדוק בשלומי (אגב, אתמול בלוגסטר חגג פז"מולדת חודשיים ). לא הייתי כה מאושרת כבר הרבה מאד זמן ולכן יש חלק מאד משמעותי בזה.

התמזל מזלי ונולדתי בתקופה ממוחשבת שבה סביר להניח שלא משנה מה ברצוני לעשות, מישהו עשה את זה קודם, נכווה או צלח את האש וחשוב מכל, העלה do's and don'ts לדף היו-טיוב שלו. למען האמת, כבר לפני כשבועיים ניסיתי להתעלל במכנסי ג'ינס ובהתאם לאחד המדריכים שקראתי, בחרתי במכנסיים מג'ינס מאסיבי. אז לא רק שהתעניתי בקריעתם, אלא שגם האקונומיקה לא השפיעה עליהם ולו במעט. סתם הסרחתי את חדר האמבטיה שלנו בניסוי הקטן שלי וזכיתי להערות עוקצניות דוגמת "יאללה, קחי את האקונומיקה האהובה שלך ותשטפי איתה את הרצפה" מההורים. הפעם, פעלתי לפי האינטואיציה שלי ובחרתי במכנסי ג'ינס שגם ככה מאסתי בהם, סטרצ'יים למדי. השחלתי פנימה חפיסה של מים לעדשות (ניסיתי לתקוע שם איזו קופסה מוארכת של טאפרוור, אבל ידעתי שאני מסכנת את החיים שלי כאן עם המטרונית שמנהלת את הבית והיא אמא'לה. Literally. אמא'לה! ). בכל מקרה, התחלתי לגרר את הג'ינס מעל החפיסה וזזתי לכל אורך הרגליים, מתרכזת בעיקר במקומות אסטרטגיים (למרבה הצער, התמונה לא ממחישה את הטקסטורה הנוכחית של הג'ינס, הוא משופשף לחלוטין).

בשלב ב', החבאתי את המצעים המטונפים-בשאריות-ג'ינס שלי בתחתית סל הכביסה והתפללתי שאבא שלי לא יתפוס אותי עושה שטויות על חם וידרוש החזר מאלוהים. לאחר מכן, לקחתי את הג'ינס החבוט שלי לאמבטיה. הרטבתי אותו קלות עם הדוש ושלפתי אקונומיקה בריח אורנים, או שקר כלשהוא. מזגתי מתכולתה לכוס פלסטיק ושתבינו שאפילו לא היו לי כפפות חד פעמיות אז תלשתי מספר שקיות סנדביץ', הכנסתי את ידי לראשונה שמביניהן וגלגלתי את השובל לתוך האצבעות שלי, מה ששימש לי כמכחול. טבלתי את היד החבושה שלי באקונומיקה והתחרעתי על המכנסיים. כעבור 2 דקות בדיוק הם התבהרו ועבודתי הסתיימה. שטפתי אותם צ'יאק צ'אק וזרקתי אותם למכונה לכביסה מהירה גדושת מרכך בנינוח סיגליות רעננות. לסיום, הם ניתלו בגג וכבר כעבור שעתיים היו באמתחתי ג'ינסים חדשים.

תיק של h&m- רכשתי אותו בפריז לפני שנה עבור 20 יורו (~100 ש"ח) והשתמשתי בו בדיוק פעמיים מאז. ניסיתי לתת לו צ'אנס אבל הוא פשוט לא עשה לי את זה. בתאכלס, זו הייתה קנייה פזיזה- מיהרתי לקופה ואחזתי בכל מה שיכולתי. הרי אין פרקטי יותר מתיק שחור, נכון? לא. לא נכון. פרקטי יותר הוא תיק שחור שאת אשכרה מחבבת. אז היום בבוקר, מיד אחרי המבוכה ביסודות מערכות מידע, שמתי פעמיי לאיזור רח' החשמל שמשופע בחנויות לתכשיטים וליצירה עצמית. שם, עבור פחות מ-20 ש"ח רכשתי ניטים מתכופפים בשקיקונים. חזרתי הביתה ומול ד"ר פיל, עיטרתי באמצעותם את קידמת התיק שלי. אני חייבת להודות שהציפיות שלי היו נמוכות למדי. אחרי הכל, אני מכירה את יד שמאל ויד שמאל שלי, אבל נותרתי מופתעת ומרוצה. התיק הזה לגמרי טיפס במעלה סולם האהבות שלי.





(קשרתי את הכיס חזק מדי , דווקא הקפדתי לשבץ את הניטים באופן סימטרי).

גופיית פסים מh&m בברלין- אני חושבת שהיא עלתה לאחותי משהו כמו 10 יורו, אבל זה כסף שלה אז תפאדלללל סיסטר, לכי על זה! ולמה לא חולצה חלקה? ובכן, כי אכן לבשתי אחת כזו לבחינה עם הג'ינס המדובר. רציתי לפתוח את הערב בחגיגיות ששוכחת מהשטויות המבישות שכתבתי היום.
סנדלים של Josef- נקנו באמצע קינג ג'ורג' עבור 50 ש"ח, בחנות עלומת שם שקרטונים בכניסתה מעידים על סחורת העודפים המעניינת שבה.
עגילי פנינה שסבת'וש נתנה לי במתנה.

סה"כ- 295 ש"ח.