זה לא כיף להיות חולה. ונחשו מה, עשיית המעשה הבוגר, פנייה לקופת חולים, היא בעצם הצהרה שמיועדת לאוזניו של שוכן השמיים ונוגעת לכך שמאסת בחייך ואתה מתחנן לחופשה בעולם הבא. אני מקווה שאלוהים בדיוק הקשיב לברוס ספרינגסטין באייפוד ושלא קפצתי לו ברדאר כי באמת שהאקט הפזיז הזה של  לבקש טיפול רפואי, שבדרך כלל מדורבן על ידי אמא דואגת, מזרז אותך לקבר ולא לגאולה רוויית משככי כאבים. האינפרנו של דאנטה הוא כאין וכאפס לעומת קופת חולים בבוקר מהביל- פקידות קבלה מאחרות, זאטוטים נסחבים בלאות ומשתעלים מכל עבר, קשישים שמתאבנים בכסאותיהם ומחכים לתורם בחדר הבדיקות וכמובן, מנה גדושה של נזלת וישראליוּת מלאת מרפקים וקומבינות של "אין לי תור אבל השארתי את הילד באוטו" ממישהי שמנסה לעקוף, אבל הגיל המקסימאלי שהיית נותן לה הוא כיתה ח', אחרי איפור. בשלב בלתי נמנע זה ובין הזיות פלורסנטיות, אתה יושב וחושב, מקווה שהאדמה תיפער ותגזול אותך לבטנה; מקום שקט שבו ניתן לשכב פרקדן מבלי ששרירייך ידאבו כאילו שאתה עובר דיקור סיני בעזרת מקלות שישליק משוננים. פתאום מכה בך ההבנה שיכולת לוותר על התענוג המפוקפק הזה ולישון לעומק הצהריים, וזה ככל הנראה היה מיטיב איתך יותר מאשר אקמול לא נחוץ שמפלשבק לך את אופן הטיפול הרפואי בצה"ל.

יששששש!

ג'ינס ישן של תמנון שעלה 75 ש"ח לפני מספר עונות, נלבש מעט מאד פעמים מאז ועבר הסבה ששמה המקצועי הוא "דמייני את פרצוף הבבון המכוער של החבר לשעבר שלך ותתעללי בזוג מכנסיים תמים ו-voila! קיבלת סדנה לטיפול בכעסים ממש בחינם, בעזרת תחמושת ביתית והיא אקונומיקה, כפפות ופומפייה". וככה הוא נראה לפני... זה לא שהוא היה מכוער אבל המספרים לא משקרים- הוא המשיך לשכב לו בארון, אביב רודף קיץ רודף סתיו (ממזמן הפסקתי להעמיד פנים שמה שיש לנו בארץ ראוי להיקרא כ"חורף" וטוב שכך. אני רגישה לקור בצורה שמבזה את אבותיי הסובייטים, אשר מתגלגלים להם בקבריהם ומהרהרים על היותי כזה צאצא epic fail). אז שם הוא היה. גלמוד. לא אקטואלי מבחינתי. מעולם לא היה, כשחושבים על זה. מעתה, זה ישתנה. אין לי ספק. רק כדי לוודא שאנחנו באותו עמוד פה, דיברתי על הג'ינס, לא על האקס.