|
קטעים בקטגוריה: ,.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The twins on super high black heels look- פוסט כפול נוסף עם אחותי התאומה
אז כמו שסיפרתי לכם בתחתית הפוסט הקודם, מצאתי עבודה.  מבחינתי, הזרקור לא צריך להאיר על החדשות המשמחות בנטו כי אם על תמונה הרחבה יותר, על הברוטו, על תחילתו של הסיפור. על ההחלטה לחפש עבודה באופן רציני במקום להשתקע לאחור על הספה, עם כוס קולה תוססת ו"The bell jar" של סילביה פלאת' ולקחת את הזמן. וכמובן, בל נשכח, לתבל את זה בקורט התבכיינות על כך שממש לא היה מזיק לי ריפוד בחשבון הבנק. התחבטתי בשאלת המשרה תקופה ארוכה- הרי גיגים זמניים פה ושם, עבודות סטודנטיאליות, הם לא משהו שאפשר לסמוך עליו ולחיות ממנו. מעבר לכך, זה בהחלט לא מאפשר למוכה הגורל שבנדון לעשות תכניות גדולות ויהירות כמו יציאה לחופשה בקיץ (ואני חושבת שאני לא צריכה לספר לכם לאן היצור האומלל שהוא אני מתכוון לטוס  ).
אבל אסור לשכוח שבנוסף ללימודים בדו חוגי, יש לי גם את העסק של הבלוג- הייתי אומרת לעצמי. ואולי לקרוא לו "עסק" זה קצת לקפוץ מעל הפופיק- הייתי גם עונה (סכיזופרניה להמונים). באופן אישי, כשאני שומעת את המילה "עסק" (עוד "עסק" אחד ואני אצליף בעצמי!), מלאכים לוחשים לי "קא-צ'ינג!" לתוך האוזן ואני מתחילה לראות ירוק, ולא של כרי דשא גוש דן-יים דמיוניים. ומה הקשר בין זה לבין המציאות? אני מאד נהנית מהעשייה הזו, זה מה שאני רוצה לעשות "כשאני אהיה גדולה" ולשמחתי, אני זוכה לפידבקים חיוביים מכם וגם מהעולם המקצועי. אז כמובן שתיאורטית, אין לי שום כוונה להוריד את הסטילטו מהגז.
אבל בסופו של היום, הרי אני ממשיכה ללמוד ולא מקדישה 100% מזמני לכתיבה ולאופנה ולצילום שהם אוטוביוגרפיים, אז אין לי תירוץ לא לנתב חלק נוסף ממרצי לאפיק ש... יכסה לי את המינוס (וסליחה על התיאור הלא פיוטי  ). אז בעידודה של אמא, של אחותי ושל החברה הכי טובה שלי ותוך הזזה והתעלמות משיעור פה, שיעור שם (אוו, שובבה) התחלתי לעבוד במשרד עו"ד מספר ימים בשבוע. אתמול היה היום ה-1 שלי בעבודה וזה היה יום טוב. אם להיות כנה לחלוטין, זה היה מעט overwhelming להגיע ליום עבודה של כמעט 9 שעות, למרות ניסיון של כמה שנים שיש לי בעבודות משרדיות. אבל כך או אחרת, זה כמו לרכב על אופניים וif you set your mind to it, אתה יכול גם להגיע לטור דה פראנס (שיט! גיליתי לכם את היעד לטיול!  ).
כרגע, התחושה הכללית שלי מצוינת ואני נרגשת מאד לרענן את הפונץ' שהוא החיים שלי בקצת רום של עסקאות רכישת חברות. לא מוקדם מדי להעיד שהמעסיקים שלי עושים רושם של אנשים מדהימים ולא רק מבחינת הרזומה המפואר שלהם והבחורה שחפפה אותי למשך יום אחד? פשוט מתוקה אמיתית ובאמת רוצה שאני אצליח. אפילו אין בי חששות לקראת יום א'- שבו אהיה לבדי במשרד. ולמען השם, אפילו יש מקדונלד'ס מתחת לבניין (יש מקדונלד'ס מתחת לכל freakin' בניין והנה אני מתייחסת לזה כמו לאות מיסטי משמיים  )... אז כן. אני מרגישה שזה נועד להיות ושזו הייתה ההחלטה הנכונה.
מחרתיים אני אגיע לעבודה ובעצם אקפוץ קפיצת ראש לתוך הבריכה, בתקווה שזה לא יסתיים בתפרים ובתביעת נזיקין כלפי אלוהים ותחושת כישלון. אז בבקשה תאחלו לי הצלחה ותחזיקו לי אצבעות. & (זו הנפשה שהרגע המצאתי להחזקת אצבעות, עובר מסך?  ) ונעבור לחיים הפרטיים שעדיין יש לי (איזה כיף, עידן ואני הולכים לאיזו הופעה מחר! וואי, אני מה זה אקבל מכות על זה שלא הקלקתי על הקישור שהוא שלח והואלתי בטובי להאזין למי שאנחנו הולכים לראות בלייב. הו, זה כל כך זרקני מצדי... אבל מצד שני, זה אמור שאני סומכת עליו ב-100%, לא?  ).
בכל מקרה, לענייננו. השמיים דלפו בחוץ, אז אחותי ואני הצטלמנו בין 4 הקירות שלה ושל שגיב במקום להתמודד עם הלוגיסטיקה של הכפור והבחוץ. מספיק שאני סוחבת מטריית ענק לכל-מקרה ולכל-מקום, אז גם להעמיס על עצמי מצלמה? בהזדמנות זו, אני רוצה להודות למיקי על זה שהיא הייתה כל כך נדיבה בחודשים האחרונים. על זה שהיא קרעה את התחת במשרד עו"ד יחד עם לימודים בפקולטה הסופר תובענית למשפטים באונ' ת"א... ובלי פרצופים, בלי תחושת תרעומת, תמיד שלפה את הוויזה השחוקה שלה ושילמה גם עלי.
(או לה לה, me likey)
אז מה היא לובשת?
שמלת טריקו ירוקה (?) עם גב ממוחשף- 30 ש"ח בתחנה מרכזית.
שרשרת כסופה שחורה מ"דיווה"- 19.90 ש"ח בסייל.
ונעלי עקב שחורות מדהימות מspring- עלו 140 ש"ח בסוף עונה.

סה"כ-
189.90 ש"ח
ועכשיו תורי:


(הא הא! שלא תגידו שאני לא יסודית! או שמא... קטנונית? )
אז מה אני לובשת?
מעיל טרנץ' קלאסי מh&m- הוא אצלי בארון כבר כל כך הרבה שנים ומשרת אותי נאמנה כל עונה גשומה מחדש. הדבר היחידי שאני זוכרת לגבי הקנייה היא הwhereabouts שלה... שוויץ! אבל חוץ מזה *מגרדת את הפדחת* אין סיכוי שהוא עלה יותר מדי. משום מה, המספר 180 ש"ח משייט לי במאחורה של התודעה.
סקיני שחור מ"פוקס" שאחותי מתעבת והעבירה אליי בירושה. מה עשה לך הברנש, אני שואלת? למה תחושה כזו קשה יש לך אליו, הא, סיסטר? בסדר, לא ממש משנה לי. הרווח כולו שלי כי האשפה של אחד היא תיבת האוצרות של אחר.
נעלי כלוב מspring (יואו, סופסוף! בראש רשימת הפנטזיות שלי, מיד אחרי שלום עולמי- עמדו נעלי עקב כאלה). הבייביז האלה עלו לי 150 ש"ח בסוף העונה הנוכחי ובאמת שכמעט חנקתי בחיבוק את המוכרת שהשתמשה במילות הקסם "כן, יש במידה שלך". נראה לי שהמילים האלה שניות רק ל"התינשאי לי?" מבחינת השמחה שהן גורמות לעלמה צעירה. מבחינתי, הן קטליזטור להתנהגות מבישה בציבור שכוללת ריקודי עם באמצע החנות וצווחות אושר קטנות. אהה! *יד קדימה, רגל אחורה* מטפחת מנומרת בשחור-כתום-אדום, היישר משנות ה-90 העליזות. היא הגיעה אלי באמצעות התיווך המסור של מגירת ההפתעות של אמא שלי (ממוקמת אחרונה בטור המגירות כדי שהחטטן הקטן יתייאש בשלב של מסלסלי השיער החלודים, הגרביים העבים המפוספסים של 3 ב-10 ש"ח והטרנזיסטורים שמעיהם שפוכים החוצה. מחוכם אמא, מאד מחוכם. אבל לא מחוכם מספיק כי יש לך עסק עם קולומבו הבלש! אוו, כמה שאהבתי את הסדרה הזו).


סה"כ-
330 ש"ח
אני ממש מצטערת על זה שלא עניתי לתגובות של הפוסט הקודם, פשוט לא היה לי זמן, השבוע הזה הרג אותי! אבל אני שולחת לכם אוקיינוס של אהבה וערימה של תודות רבות על התמיכה שלכם ועל הפירגונים החמים. ורני, סיקרט וגם קומיקו שהצלחתי להעליב אישית, I'm sorry.
! ! !LOVE YOU ALL GUYS, YOU'RE AMAZING
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
18/12/2009 14:21
בקטגוריות 100-200 ש"ח, 300-400 ש"ח, חדשות טובות, חורף, בוא לאמא!, יש לי את החברים המדהימים ביותר בעולם, יש לי חיים לפעמים, אבל רק לפעמים, מרוב שאני עייפה, כבר הפסקתי להיות עייפה, ג'ינסים, מי צריך חבר כשיש נעליים חדשות, שיהיה לכולכם סוף שבוע מדהים, שמלות, i love my sis
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של zoe ב-25/12/2009 20:37
|
The "Hey. The 90's just called, they want you to stop abusing them" look


אז מה אני לובשת?
גופיית סבא פשוטה- 20 ש"ח מאלנבי כלשהוא.
סניקרסי zip up slip ons (ריצ'רצ'ים זה ה-guilty pleasure החדש שלי ) של keds- נקנו בתחנה המרכזית החדשה בת"א, עבור 50 (!!!) ש"ח בלבד. אם זו לא קניית השנה שלי, אז אני לא יודעת מה כן. *מנשקת ומניחה אותם לצד הכרית שלי, מכסה בשמיכה של סוניק x (אולי בגלל זה אין לי פעילות בחדר השינה, בגלל שהמצעים שלי מבריחים את הגברברים? טפו עליהם, כסילים שלא יודעים להעריך טלויזיה איכותית ). נוחו, סניקרסים חמודים, נוחו. עבר עליכם יום קשה, ועוד טפטפתי עליכם את הרוטב הקדוש של הסנדביץ'טונה בטעות, אותי לגרדום! או לחילופין, לקורס של רכישת קואורדינציה. כנראה שללעוס-לצעוד-לנשום-להיזהר מנהגים מטורללים זו משימה מורכבת מדי בשבילי* תליון פלפלים חריפים שגולח ממרבית קישוטיו- 1 ש"ח משוק התקווה.
תיק גמדי שחור, מהסוג שליווה אותי נאמנה בימיי העליזים בכיתה ד', אי שם בשנות ה-90 הצבעוניות (אני היחידה שיש לה ביבי-ז'ה-וו?)- נקנה ב15 ש"ח בתחילת שוק הכרמל (מצד שמאל). בקדמתו היה אבזם זהב גדול וזול למראה שפגש את הפח יותר מהר משתגידו "ניק קרטר הוא הבקסטריט בוי הכי שווה " וזה מה שנשאר (...רק כמה רגעים, להלהלה). ג'ינס ישן שנחתך לשורט והושרה באקונומיקה, דבר שלא הותיר עליו שום עקבות, שום השפעה. לפעמים מנצחים. לפעמים מפסידים. לפעמים חוטפים כוויות מאקונומיקה, סתם ככה- בשם רעיון, בעוד שהג'ינס המניאק שלך מעז להחזיר מלחמה, נשאר נאמן למקורותיו ולא מוכן לספוג את החומר. טבעת כסופה מאסיבית משוק הפשפשים- 15 ש"ח.

סה"כ- 101 ש"ח אה, ואגב, לחצו כאן כדי להגיע לעמוד הטוויטר שלי.
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
29/8/2009 21:54
בקטגוריות נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, שבת, איזה כיף, שווקים בתל אביב, תיקים, תכשיטים, שורטים, תמונות, מרוב שאני עייפה, כבר הפסקתי להיות עייפה, מצטערת שלא עניתי לתגובות, יצאתי נבלה, קז'ואל, ז'אנר: זורקת על עצמי משהו והולכת לקנות סנדביץ', סנדביץ' טונה רולז!!!1, סוף הקיץ באוויר, שתהיה לכם חזרה נעימה ללימודים!, 100-200 ש"ח, כמעט שכחתי את הטאג הכי חשוב,, מרוב חפירות לא רואים את היער
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לינוי ב-7/10/2009 16:44
|
The "cute" is what I secretly aim for look
זה
לא כיף להיות חולה. ונחשו מה, עשיית המעשה הבוגר, פנייה לקופת חולים, היא
בעצם הצהרה שמיועדת לאוזניו של שוכן השמיים ונוגעת לכך שמאסת בחייך
ואתה מתחנן לחופשה בעולם הבא. אני מקווה שאלוהים בדיוק הקשיב לברוס ספרינגסטין באייפוד ושלא קפצתי לו ברדאר כי באמת שהאקט הפזיז הזה של לבקש טיפול
רפואי, שבדרך כלל מדורבן על ידי אמא דואגת, מזרז אותך לקבר ולא
לגאולה רוויית משככי כאבים. האינפרנו של דאנטה הוא
כאין וכאפס לעומת קופת חולים בבוקר מהביל- פקידות קבלה מאחרות, זאטוטים
נסחבים בלאות ומשתעלים מכל עבר, קשישים שמתאבנים בכסאותיהם ומחכים לתורם
בחדר הבדיקות וכמובן, מנה גדושה של נזלת וישראליוּת מלאת מרפקים וקומבינות
של "אין לי תור אבל השארתי את הילד באוטו" ממישהי שמנסה לעקוף, אבל
הגיל המקסימאלי שהיית נותן לה הוא כיתה ח', אחרי
איפור. בשלב בלתי נמנע זה ובין הזיות פלורסנטיות, אתה יושב וחושב, מקווה
שהאדמה תיפער ותגזול אותך לבטנה; מקום שקט שבו ניתן לשכב פרקדן מבלי
ששרירייך ידאבו כאילו שאתה עובר דיקור סיני בעזרת מקלות שישליק משוננים.
פתאום מכה בך ההבנה שיכולת לוותר על התענוג המפוקפק הזה ולישון לעומק
הצהריים, וזה ככל הנראה היה מיטיב איתך יותר מאשר אקמול לא נחוץ שמפלשבק
לך את אופן הטיפול הרפואי בצה"ל.
דבר אחד שמשחק לטובתך הוא
שכשאתה אינך במיטבך מבחינה פיזית, אתה לפחות רשאי להיות אידיוט מוחלט.
מכרייך משדרים לך אור ירוק לתפקד כליצן חצר כושל ושתוי (לאחי יש סירופי
שיעול מה זה ממכרים ), ויעלימו מכך עין כשתחזור לקו הבריאות. כי אחרי הכל, אתה חולה. מותר לך. אתה שותה תה עם הרבה מאד דבש, אבל הרבה מאד דבש , ואם
לא זה מה שידרדר אדם אל מעבר לקווי הטירוף ואל עבר אדמת האויב של
הפסיכוזה, אז מה כן? ובכלל, אם את בחורה... אז תשכחי מ"אם ואז". זכית. הסליחה הינה אוטומטית. מותר לך הכל גם ככה.
וברצינות רגע ובחזרה להשערת המחקר שלי- יש לי דוגמה מושלמת לסלחנות שאנשים
מפגינים כלפי טימטום שנובע מפלישת חיידקים למערכת. הרי בפניכם שיחה
שניהלתי עם אלכסנדר אתמול בלילה: ~אלכסנדר מספר סיפור סוער על העבודה שלו- אינטריגות פנימיות, דיני חוזים, מסחר בין לאומי, בוס מרושע, חליפות של ארמאני~ "Bonjour à tous" (בוקר טוב לכולם) ~אלכסנדר
עונה "בוקר טוב (???) למתוקתי" בצרפתית, בניסיון לזרוק לי עצם ולגרום לי
להיפטר מהטָפֵּשֵת שתקפה אותי. לאחר מכן, הוא ממשיך לשטוח את דבריו
האולטרה רציניים באנגלית, מסרב להיכנע לקנטרנות שלי ואילו אני מחכה שיסיים
כדי שאוכל להפגין חוש הומור גרוע בשנית~ "Peut on avoir du sel?" (אפשר לקבל את המלח?) ~אלכסנדר מתעלם מצרפתית ההעתק-הדבק העילגת שלי ומתמיד בנאום חוצב הלהבות שלו.~ "!!!Merci, mais je suis marièe" (תודה, אבל אני נשואה!!!) ~שתיקה~
~נכון.
את נשואה לי, או לפחות תהיי בעתיד. ואם יש משפט אחד שאת צריכה לדעת
פרפקט... זה זה. תשנני אותו היטב לפני השינה, תדפיסי אותו על כרטיסי ביקור
(כרטיסי ביקור של איזה עסק בדיוק? "ויקטוריה אוכלת אחלה בחלה של טחינה ביתית בשישי, אתם מוזמנים!!!1" ? טוב נו. מה שהוא לא יודע, לא פוגע), תשימי כחותמת אישית באי-מייל ותספרי לכל מי שמוכן לשמוע. אני גאה בך על ההתקדמות והנחישות שלך, אהובתי (באמאשלי, הוא מדבר ככה) אבל כל היתר פחות שימושי כרגע. וקחי את המלח, Chérie. את מאד חמודה כשאת חולה, דרך אגב~.
...
יששששש! 

אז מה אני לובשת?
למען הסדר הטוב, מה שיש לי שם מעל האוזן זו צמה.
השיער שלי עדיין לא נושר, למרות שעם איך שאני מתייחסת אליו, לא אתפלא אם
יום אחד אמצא את כולו שובת וממשיך לישון על הכרית בזמן שאני ממשיכה קירחת
ליום של הרפתקאות. גופיית מחוך ושרשרת פפיון שחורה, שתיהן מh&m בברלין- 12.90 יורו combined. (ותודה לאחותי).
תיק
ישן של h&m שנקנה בשוויץ עבור 20 פרנקים שוויצריים ולא שימש אותי כלל
מזה שלוש שנים (ושרק תבינו עם איזו גרוטאה בת גרוטאה אני מצלמת. שמישהו
בבקשה יסביר לי מה יש למצלמה שלי נגד הלמטה של צד שמאל. למה הוא יוצא
מטושטש בכל התמונות? ).
כשהתלבשתי לקראת אפטר עם רביולי בביתה של אחותי, הפניתי פזילה לעברו
וגירדתי את הסנטר, מעין רמיקס מלא עוויות גוף ל"אני חושב, משמע אני קיים"
של רנה דקארט. ולמה באמת אני מסתובבת כמו גברת עם סלים ושקיות ובהם necessities כגון
הפילינג שלי, בגדים להחלפה, הספר-של-הרגע וקלסר מתפקע של קורס דיני עסקים,
אם אני יכולה מראש לבחור בתיק גדול ולחסוך מעצמי את עוגמת הנפש וחוסר
הנוחות? 
סנדלים
של ניין ווסט- של אחותי הנפלאה. שגיב הפאשיוניסט קנה לה אותם לקראת איזה
מאורע חגיגי (ובאוטוטו שלוש שנים של זוגיות, נרשמו הרבה ציוני דרך מרגשים
שגורמים לי, כפי שאתם רואים, להרוויח מן ההפקר). וכמו שאני עונה לאמא שלי
כשהיא שואלת משהו שקשור לפיננסים של אחותי (שמנוהלים היטב, ד"א): "מאיפה
לי לדעת כמה זה עלה? אני לא רואה החשבון שלה וכשמתחשבים בזה שצללתי עם הפרצוף ישר לבוץ ביסודות החשבונאות, עדיף לה ככה..."
ג'ינס
ישן של תמנון שעלה 75 ש"ח לפני מספר עונות, נלבש מעט מאד פעמים מאז ועבר
הסבה ששמה המקצועי הוא "דמייני את פרצוף הבבון המכוער של החבר לשעבר שלך
ותתעללי בזוג מכנסיים תמים ו-voila! קיבלת סדנה לטיפול בכעסים ממש בחינם,
בעזרת תחמושת ביתית והיא אקונומיקה, כפפות ופומפייה".
וככה הוא נראה לפני... זה לא שהוא היה מכוער אבל המספרים לא משקרים- הוא
המשיך לשכב לו בארון, אביב רודף קיץ רודף סתיו (ממזמן הפסקתי להעמיד פנים שמה שיש לנו בארץ ראוי להיקרא כ"חורף" וטוב שכך. אני רגישה לקור בצורה שמבזה את אבותיי הסובייטים, אשר מתגלגלים להם בקבריהם ומהרהרים על היותי כזה צאצא epic fail). אז שם הוא היה. גלמוד. לא אקטואלי מבחינתי. מעולם לא היה, כשחושבים על זה. מעתה, זה ישתנה. אין לי ספק. רק כדי לוודא שאנחנו באותו עמוד פה, דיברתי על הג'ינס, לא על האקס. 

סה"כ- 216.50 ש"ח (חישוב לילי שיש להטיל בו ספק) + נעליים שלא משנה כמה הן עלו, הן גם ככה way over my non existent budget.
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
27/7/2009 23:07
בקטגוריות 200-300 ש"ח, i love my sis, "חופשת" בחינות? are you fucking kidding me?, קיץ, DIY, ג'ינסים, תמונות, מרוב שאני עייפה, כבר הפסקתי להיות עייפה, צריך להיות ממש מוכשר או חסר מזל, כדי לחלות באמצע הקיץ, אמצע הבחינות, 22 זה לא גיל מוקדם מדי לנישואין, נכון?, שגיב אמר שהוא מתנגד לשם "פאשיוניסט", אבל אין לו ברירה. הוא לא יכה אותי ב1 בבוקר.
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גל ב-18/8/2009 21:46
|
|