|
קטעים בקטגוריה: !.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The double denim (for 30 shekels) look- נחשו מי שוב הגיעה לבקר... סיסטר!
שיחה עם פשושן בשבוע שעבר:
"היי,לפני שאני מתחילה לעשות שיעורים רציתי להגיד שאתה יצור נפלא, חמסה חמסה עליך, מה זה שמחה שהיה לנו את מה שהיה לנו ושיש לנו את מה שיש לנו".
*שורקת לעצמי איזה שאנסון מקורי פרי יצירתי, משועממת* -> *מחפשת טופי תות בשקית שלצדי, ואז נזכרת שזה טופי בלאי- העטיפות צבעוניות ומפתות אבל הבפנוכו הוא תמיד אותו בפנוכו של משהו פירותי לא מובחן אך כן רדיואקטיבי* -> זמזום -> *פוזלת אל ההודעה בנונשלנטיות* (ברור שבנונשלנטיות.  הרי מאז גיל 4, אותם ימים עליזים שבהם הייתי גמד גינה בעל שתי קוקיות וגבה אחת, סבתא שלי נאמה לי ברוב אוֹבַּמיוּת על זה שאסור לאהוב גברים יותר מדי כי זה "מרעיל אותם". שמעתם נכון, "מרעיל אותם" (!) ו"משחיר את הנשמות שלהם" (!!!), לא פחות ולא יותר. אז אין אופציה אחרת מלבד נונשלטיות, לפחות לא על הנייר. אבל כשסבתא לא מסתכלת... breaks loose (=הפיכה לסמרטוט רצפה מרייר) all hell  )
":) זהו פריז. אני חוזר לארץ בחודש הבא".
"מההה! חוזר לישראל לתמיד (עם מלעיל, כמובן, בהטעמה של ילדים)?"
"כן"
*מתחילה להשתנק בליידיוּת. או אה, her toffee elegance.*"
(קריאה של הקטע הזה הביאה אותי למסקנה שצריך להכניס אותי לוויקיפדיה תחת הערך "וידויים של מוח מסוכן"- סרט משנת 2000 וגם קשקוש בלבוש מהלך מאז 26.06.1987, בעל 67 פרסונות מסוכסכות שמאוחסנות בתוך גוף אחד. אכן. יום אבל להוריי.  )
למקרה שמעילי המרשמלו של המילים שלי לא היו מחממים מספיק, אני מאד אוהבת את פשושן ותומכת בו לחלוטין ואם עוד הוא עושה מה שעושה לו טוב- אני מוחאת כפיים. זו אמירה שבטח תתקבל בציניות- כי הפלא ופלא, הוא קיבל החלטה שהיא במקרה ממש אבל מ-מ-ש בחזקת 6 לרוחי, אז מה החוכמה הגדולה? ובכן, הייתי נותנת לפשושן רוח גבית ועושה לו "פוּוּוּ" עד קבלת סחרחורת גם אם הוא היה דבק בתכנון המקורי ומחליט בסופו של דבר ללמוד מנע"ס בסטייטס (רציתי להתנסות בז'רגון מגניב רגע, עמכם הסליחה על התוצר הפתטי ). אז פשושן, אני יודעת שאתה קורא את זה... ברוך השב, ברוך החוזר לאדמת הקודש, עזובותך אמריקה, עזוב אותך צרפת, פה יש משהו משהו של פלאפל.
מוצאת חן בעיניי המחשבה שתהיה קרוב, והפעם זה יהיה "קרוב" שגרתי. רגוע. נעים כמו סוודר קשמיר (אה נכון, טוב שנזכרתי! אמור להסתתר פה בלוג אופנה). our story unfolded בצורה די מוזרה, האפילוג שלנו הוא בעצם קומפוזיציה אצל אחרים. אבל זה מרגש אותי- עשיית הפרסה הזו, החזרה לבסיס, לפשוט. קרוב.
הפעם זה לא יהיה כמו ה"קרוב" שהיה לנו בהיכרות המקוונת הארוכה שלנו לפני שהוא עזב שהיה סוג מאד מאה 21-י של "קרוב". תקופה נפלאה שאחראית לקורט קוביין, לקוקה וקולה ולאפשרות להיות חשוף לחלוטין מול מסך קר של מחשב. הקרוב הזה גם לא יהיה כמו ה"קרוב" שהיה לנו בפריז, מה שבעצם היה דייט שני שנמשך כמה שבועות. אותו "קרוב" שבמהלכו הוא החזיק לי את הראש והשקה אותי בסירופ לשיעול ממש לפני שהוא נסע לעבודה, יוצא למדרכות פריז הקפואות, ממש לפני שאני יוצאת... אויש, על מי אני עובדת? יוצאת חזרה לעולם החלומות, עולם שכולו כמויות סיטונאיות של דקסמול סינוס.  אז הנה נפתח לו הפרק השלישי בסאגה שלנו, והדבר היחידי שאני יודעת הוא שאני לא יודעת שום דבר ושגם אין לי צורך לדעת. אני פשוט שמחה שפשושן יהיה כאן, פה באיזור, באיזור חיוג +972.
עם קשר או בלי קשר, בזמן האחרון יוצא לי להתלבש בעיקר בצורה רומנטית- עם חצאיות הדוקות, צבעים חמים ושמלות צמודות. לרגל הפוסט הזוגי בנושא different takes של ג'ינס בשווי 30 שקלים, לא חרגתי ממנהגי:
(מדובר ב-2 תמונות שונות, נשבעת בכל היקר לי! )
אז מה אני לובשת?
שמלת קוקטייל מדנים שגורמת לי להרגיש כמו מיליון דולר- 30 ש"ח, תחנה מרכזית.
קרדיגן עם הדפס אפור- no name, עלה 79 ש"ח בשוקינג סייל האחרון בעזריאלי.
גרביונים אפורים- של לייף, מהסופר פארם, 30 ש"ח בחורף הקודם.
שרשראות זהב- אוסף משפחתי, אחת מהן נמנית בין התכשיטים האהובים עליי- מדובר ב-locket בצורת לב (אני אשים בפנים תמונה של בובו), עם חריטה עדינה עדינה של פרחים.
אוקספורדים חומים כהים כהים של nil, נקנו לפני שנתיים ב150 ש"ח ע"י אחותי, מלוות בהסבר ש"אין אין אין, זה הדבר החם הבא". ואחותי תמיד צודקת.
סה"כ-
289 ש"ח
והנה סיסטר המתוקה שהצטלמה שוב, לא שהייתה לה ברירה עם איך שקיבלתם אותם יפה בפעם הקודמת. הפעם היא מציגה את הג'ינס הכי אעעעההה-יואו-אני-מתה-פה-איזו-מציאה! שיש לנו בארון.
אז מה היא לובשת?
ג'קט אדום מh&m- עלה 15 יורו בסייל.
סקיני ג'ינס כהה שמגדיר מחדש מה זה סקיני ג'ינס ובאמת מתכוון לזה- 30 ש"ח (!!!) בקומה האחרונה בתחנה מרכזית.
גופיה לבנה- 25 ש"ח באלנבי.
עגילי "ג'ני מהבלוק" כמו שאני נוהגת לקרוא להם וטבעת כסופה מ"דיווה", 19.90 לפריט.
סניקרסים בכחול נייבי מh&m- בתרגום למטבע שלנו, משהו כמו 50 ש"ח.
כובע לבן- 10 ש"ח בתחנה המרכזית.
סה"כ-
229.80 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
11/12/2009 12:39
בקטגוריות 200-300 ש"ח, אופנה, specials, שמלות, ג'ינסים, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, סבתא שלי היא דיווה, רומנטי, תכשיטים, תמונות, נראה לי שהתחרבשו לי הצבעים, אחחח, אני שונאת לעבוד על הלפטופ של שגיב, מציאות, משהו שעשוי מג'ינס, נוסטלגיה זו לא מילה גסה, סניקרסים לשלטון!
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורחת ב-23/12/2009 19:54
|
The "these are the marshmallow times" look
אז מה אני לובשת?
ווסט ג'ינס ריצרצ'י (מה שמשלב את 2 האובססיות האחרונות שלי, דנים וזיפרים  )- נגזר והולבן מג'קט ג'ינס ישן שלא עשיתי בו
שימוש. אותו ברנש סתם תפס חלל בארון שלי, מתוך אמונה ש"נכון שלא ב-5 החורפים
האחרונים, אבל בליינד שכן בחורף הבא!" (אפילו היו לו שרוולים תפוחים
כאלה שלמרבה חוצפתם, עוד העזו להיות קצרים מדי ולגרום לי להיראות כמו סטיב
ארקל.  ועל זה אמרו חז"ל: "בעע").
סניקרסים רקומי פרחים שסבתא קנתה לי. עד שכבר הייתי בטוחה שנפטרתי מבעיות הקרסול שלי, הן חזרו למסע הופעות מפנק והכתיבו לי מערכת יחסים מונוגמית עם נעלייים שטוחות. ולא הוזמנתי לאחרונה לשום בכורה על שטיח אדום , אז זה דווקא הסתדר נהדר עם שגרת החיים הפנסיונרית שלי. הימים האחרונים היו האב-אבא של הקז'ואל, אבל בצורה הטובה. בעיקר שרצתי במיטה, קראתי, למדתי ורקמתי חלומות. חוץ מפגישה חשובה שלבטח אספר לכם עליה בהזדמנות המתאימה, יצא לי רק לגלגל את עצמי באוטובוס לסניף הדואר המקומי ולמקדונלד'ס. הזלפתי בושם מתוק מאחורי האוזניים ויצאתי לדרך, באווירה כללית של מרשמלואיות. הנייד שלי מסרב להיטען מזה תקופה מכובדת, הנגן שלי עבר גירושין מכוערים מהאזנייה השמאלית ואני מרגישה שאני עושה תרגיל של back to basics, נשאבת לאווירה נטולת דאגות ורעש, אווירה של ילדות. הזמן זז לאט יותר ומתאים את עצמו לקרסול הכואב שלי, מה שמאפשר לחברים וותיקים לחזור שוב לחיי ולהחזיר אותי לתקופה תמימה שבה צחוק הידהד ולא הופיע כ:) שטוח, משחק כדורסל כלל זיעה שניגרת ולא תורגם לאפליקציה בפייסבוק, וזמנים שבהם את ההרפתקאות שלנו היינו מוצאים אחד אצל השני, בלילות מוזרים, ולא באתרי היכרויות מלאי תועבה (אמרה והמשיכה להקליד פוסט בפיירפוקס, lol). טבעות זהב אדום מאוסף הטבעות של אמא שלי. תהרגו אותי, אני לא מבינה למה היא סומכת עלי ומרשה לי לענוד את התכשיטים שלה. כאילו, תודה על רוחב הלב אמא, אבל major WTF מתבקש כאן. אני במקומה הייתי מוודאת ששום דבר לא עומד להיות ממושכן ושותלת בבית מצלמות אבטחה מהסוג של "תופסים את הבייביסיטר עושה משהו רע על חם!!!1אחדשתייםצ'קצ'ק אבל בתקווה שלא עם הבעל, בתרגיל ג'וד לאו מסריח (וגמיש) במיוחד". בראש ובראשונה, הייתי מוציאה לעצמי צו הרחקה מתיבת התכשיטים, רובם בעלי ערך סנטימנטלי וכלכלי, כמו טבעת היהלומים שמשמאל. אמא שלי היא הרי זו שנהגה לקבל טלפונים מבנק דיסקונט ובהם, קול לועס מסטיק, מלא בוז ושיעמום (כן כן, כל זה, ביחד. מעניין מיהו מרכז ההערכה שאחראי לשכירת פרסונל מלא בכ"כ הרבה רגישות ) מודיע לה ששוב יש חריגה בחשבון שלי. אותו קול מורה לה/מבקש ממנה לכסת"ח אותי, לפני שיינקטו הליכים. זו הייתה השגרה הפיננסית שלי (שנכפתה על הוריי האומללים) בעבר אבל כיום אני מרגישה שהשתניתי והתאפסתי. אבל בינינו... עם יד עם הלב? זה עדיין לא מצדיק לתת לי פָּס לשימוש בפריטים היקרים האלה.
ואם אני כבר נערה חומרנית שהקדישה את הפסקה הקודמת לקריסתה של הכלכלה העכשווית ופני הבלוגר כפני האומה, אני חייבת למרקר את הקואורדינטה הזו על המפה של חיי (אקסים משוגעים בצפון מערב, רכילות עם אחותי התאומה במזרח, פקולטות מתחלפות בתור שושנת רוחות)- לא השתמשתי בכרטיס אשראי 5 חודשים!!! מאז שהפסקתי לבזבז באופן חסר שליטה ולגהץ כאילו שהחיים שלי תלויים בעוד חולצת שיפון או בעוד קפוצ'ינו גדול לקחת, אני מרגישה שהתחברתי לעצמי באמת. אני יכולה להגיד שכיום, אני באמת מכירה אותי. הרכוש לא מגדיר אותי ולא עוטף אותי כתחפושת, השקיות הצבעוניות מהקניון לא מעניקות לחיים שלי ערך מוסף חמקמק שלא היה בהם קודם ואני כבר לא צריכה את כל זה כדי להרגיש שאני מישהו, משהו בעל ערך. לא זקוקה לזה כדי להוכיח לי ולעולם שאני כבר לא הילדה הענייה ביותר בכיתה, הא הא in your face motherfucker!  *מחכה להוצאה לפועל* אני מרגישה שיש לי שלווה ויציבות בחיים. שלשם שינוי, אני נהנית ממה שיש לי, מסתפקת בו ומפיקה ממנו את המיטב, במקום לעלות על עוד סיבוב ברכבת ההרים ששמה "המגזין אמר לי שאני צריכה את זה". אני כבר לא חוששת מהימצאותו של כרטיס אשראי בארנק ומהיתקלות מלאת ייצרים ומעשים אסורים שתהיה לו עם חנות נעליים, הפילגש המסוכנת מכולן. סוף כל סוף, אני מאושרת. שקטה.  טופ שקוף למחצה, בצבע קרם (מי צריך גברים כשאפשר למלא את הפנטזיות שלך בשרוולים) של grip- עלה 10 ש"ח בשוק בצלאל. עגילי נוצה מיניאטוריים של h&m בגרמניה- תווית מחיר של 5 יורו למארז של 6 זוגות (4.58 ש"ח לזוג, ותודה למחשבון שהביאני עד הלום). שורט צבעוני מפוקס- מהקיץ הקודם. אני ממש לא זוכרת כמה הוא עלה, אז בואו נתפרע ונגיד ש-100 ש"ח.החברה הנעימה של Lucy~ שנתקלנו בה בטעות- בחינם.
סה"כ- 114.58 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
8/9/2009 15:54
בקטגוריות תכשיטים, קצר אחושלוקי, שורטים, DIY, משהו שעשוי מג'ינס, סבתא שלי היא דיווה, השאלות וגניבות, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, סניקרסים לשלטון!, 100-200 ש"ח, קז'ואל, אופנה, i love my sis, "חופשת" בחינות? are you fucking kidding me?, חפרתי, נשבר לי המעדר, תל אביב אהובתי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-6/3/2010 20:20
|
The "disco ball, please save us all" look
אז מה אני לובשת?
oversized blazer- של איזו חברת אופנה צרפתית ששמה לא אומר לי כלום, עלה 20 ש"ח בשוק הפשפשים.
טבעות כסופות מעוטרות באבנים צבעוניות- מאוסף הוינטאג' המכובד של אמא שלי.
שרשרת שהרכבתי במו ידיי (לק סגול, btw ) מתליונים שונים ומשונים (יונה, פרח, כדור)- 1 ש"ח, שוק התקווה.
גופיית ספגטי לבנה- אני לא יודעת.
סניקרסים מ-h&m בצרפת (נו מה, זה המוטיב של הפוסט? מישהו שם למעלה מנסה לרמוז לי משהו?)- 50 ש"ח.
חצאית פאייטים כסופה- נתפרה ע"י אבא שלי משמלת כדור-דיסקו מזעזעת שעלתה לי 30 ש"ח בתחנה המרכזית, לפני כמה שנים (ולא, כמובן שלא לבשתי אותה מעולם. ולאיזה מאורע היא יכלה להתאים בדיוק? מסיבת מחווה לשנות ה-80 במתנ"ס המקומי, במחיר כניסה סמלי של 10 שקלים (אבל הברד והדקירה are on the house)  ? למען הסר ספק, אם זה היה מצליח לקרב אותי למגדל אייפל, הייתי נועלת גם סקטים ונשכבת מצחקקת על האספלט, מסתכנת באשפוז בכפייה. אילו הייתי מתנהלת אחרת בחודשים האחרונים, כרגע לבטח הייתי מצליחה להרשות לעצמי לעלות על טיסת סרדינים לעיר האורות. להיזרק שם לכמה שבועות באיזה בית מלון מעופש אך לבבי. להיפגש עם אלכסנדר, הפריזאי האפל והמסתורי. ללכת לאיבוד במטרו אבל להצליח להגיע למחוז חפצי- דירתו של פשושן המקסים שהכרתי כל פינה שלה ומרצפת שלה, במיוחד כשהוא דיגדג אותי עד כדי בכי על הרצפה. אבל בואו נקרא לילד בשמו, הייתי טסה לשם כדי לשחק באש. מאז שהייתי קטנה, בעלת גבה אחת ופוני home-made עקום, אמא שלי אמרה לי שלא כדאי ליפול ברשתם של בחורים נאים
באופן מסוכן. זה היה בראש רשימת ה"תיזהרי לך", ואפילו עקף את סעיף ההיצטרפות לקומונה הזויה שסוגדת לשקדיות. אבל אני מוצאת את עצמי עושה את אותה טעות שוב ושוב. ושוב
ושוב. אוכלת את הלב ונהנית מכל ביס, בו זמנית. אני צעירה, אני חסרת פחד, אני חסרת אחריות כשזה נוגע לתחום השברירי של הרגש. א-מה-מה, מחרתיים יש לי בחינה בחשבונאות, בשבוע הבא- בחינה בכלכלה ועוד הרבה שפנים שמקפצים מאותו כובע של אומללות מפתיעה. בחרתי לשחק בקלפים שלי בצורה כזו שלא תותיר לי שקל מיותר או מרווח נשימה בין מועדי הב', אבל נו, בסדר. לפחות תהיה לי כניסה חלקה לשנת הלימודים שבאה עליי לטובה, ובאה עליכם ועל אחי הדרדסי כבר אתמול. דרך אגב, אני מבסוטה על אחי. דני-בוי מכין לעצמו תלבושת-למחר מדי ערב. מחר הוא ילבש חולצת בית ספר מודפסת בצבע זית, שורט בצבע חום שוקולד ו-ואנס בחום ובז', עם שרוכים צבעוניים. כל מי שטוען שילד ביסודי לא יכול להיות כריש אופנתי ומלא מודעות עצמית, לא יודע על מה הוא מדבר. זה כ"כ מרתק אותו לצפות בו עושה ג'וגלינג בתכולת הארון שלו. ילד בן 8 מפעיל חשיבה של polyvore-יסט משופשף. לאחרונה יוצא לי לדבר איתו הרבה על הצבא ועל סוגיית גלעד שליט (קצת כואב לקרוא לבן-של-מישהו, אח-של-מישהו "סוגיה"  ). אני מפלטרת לו את מהדורת החדשות ומנסה לגרום לו להיות מעודכן בנעשה בארצנו הבוערת, בכל מה שלא יעשה לו סיוטים בלילה לפחות. דני-בוי אמנם צעיר, אבל הוא זוכר את "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה" כמעט בע"פ וגלעד קרוב מאוד ללבו. שוחחנו עליו שוב היום והצעתי לו רעיון שהוא מאד התלהב ממנו, שיגרום לו להרגיש קרוב לגלעד ואולי יגרום לגלעד להרגיש קרוב אלינו, איפה שהוא לא יהיה בזמן שאני מקלידה את זה מתל אביב, בעלת פריבילגיה של לדעת איזה יום היום ובאיזו שנה ושהותי בחדר מונעמת ע"י מזגן מזמזם. לדני-בוי ולי יש תכנית. בשבוע הבא, אני אקח אותו לאיש החולצות היקר שלנו, איתן משוק בצלאל, ונדפיס לו את גלעד שליט על הגב של כל טי-שרט בית ספרית.
סה"כ- 101 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
2/9/2009 20:07
בקטגוריות 100-200 ש"ח, תכשיטים, חצאיות, נעליים שטוחות זה לא סוף העולם, DIY, fancy, חורף, בוא לאמא!, תמונות, family matters, "חופשת" בחינות? are you fucking kidding me?, מחוייט, השיער שלי הוא השטן בכבודו ובעצמו, חליפות, משנסת מותניים, לומדת ברבאק, סיפורים על פשושן וחיות אחרות, סוף הקיץ באוויר, שתהיה לכם חזרה נעימה ללימודים!, כשחושבים על זה, "חוקים" באופנה זה בולשיט, הכל יכול ללכת עם הכל, סניקרסים לשלטון!
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Lucy~ ב-7/9/2009 23:38
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה