|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The GREY dress, with the tights underneath look
בערב השנה החדשה, מאוחר מדי בערב, הסתכלתי במראה ונבהלתי.  טי שרט עוגיפלצת, משקפי ראייה כחולי מסגרת וקוקו ספונג'ה זה בהחלט לא מצב צבירה לפגוש בו את העשור הטרי. מקסימום להוריד את הזבל. וגם זה, רצוי עם איזה קפוצ'ון צופן סוד על הראש. ומסיכה. וחליפת איש-חלל. ושלט של "אני לא ויקטוריה, אני אחותה".  כשהחלפתי מבטים עם עצמי, פתאום התחוור לי שהתבלבלתי קצת על לוח הזמנים שלי והשתגעתי על השלב של דו"חות תזרימי המזומנים. אוטוטו עידן אמור להגיע לקראת מפגש פסגה בינו, לבין המחדל האסתטי שהוא אני ולבין 2010! אוי ואבוי! 
כשאני מאחרת (וזה קורה די הרבה), אני דומה בהתנהלות שלי לטאז, השד הטזמני האהוב, בהנחה ומחזור הדם שלו היה מורכב ממילקשייק של ספידים, הפוך גדול וממריץ לקחת ורדבול. אני זורעת הרס ברחבי החדר שלי, מקללת כמו מלח שיכור ומשאירה שובל של בלגאן בצורת חצאיות פאייטים ונעלי עקב. כמובן שאני מועדת עליהן כעבור פחות מ-4 שניות ומקללת עוד קצת, וחובטת את הראש בשולחן בטעות, ואז זורקת אותן שוב לצד השני של החדר וחוזר חלילה.
אחרי מקלחת מהירה, גרמתי לאמא שלי לגהץ לי ג'קט של h&m שמצאתי חבוי בארון ומקופל בצורה אכזרית תמורת הבטחה מעורפלת שאם היא תחסוך לי את הדקות היקרות האלו, אז אולי (=מילת קסם שמרוקנת כל הסכם מתוכן  ) אספיק לסדר בחדר. בינתיים, I slipped into something more…..… decent, fuck comfort והוא שמלת קטיפה וינטאג'ית, שהצמדתי לה חגורת מותן חומה שתהלום את הגוון החדש של שיערי. כמה תמים זה לחשוב שהחבר הכי טוב שלך ישים לב לזה שעשית משהו בשיער. או לזה... שאת אישה. LOL. 
התכנית הייתה ללכת לאיזו אסייתית מפונפנת אחרי ההקרנה של דמדומים II אבל בחרתי לנצל את זה שעידן חושב שסושי זה בבסיסו נישנוש-לפני-צ'יקן-ווינגס ולא אוכל אמיתי והצעתי שפשוט נשתולל בממלכת הממתקים. אחרי הסרט, הוא לקח אותי אליו הביתה ועצרנו ב-AM:PM למטה ושלל המלחמה שלי כלל רק דברים טובים- החל במייק&אייק פירותי, במבה עיגולים וכלה במסטיקי אבטיח נוסטלגיים, סוכריות על מקל וליקריצים בכמות סיטונאית. על הדרך, זרקתי תפילה השמיימה שלא ירד גשם ולא ימיס אותי, יצור עשוי סוכר בסכנת הכחדה. ואז עלינו אליו הביתה והחלטנו לצפות ב-Paranormal activity.
אני הייתי די ספקנית בנוגע לאפקט הפחד. הא הא! חשבתי לעצמי ביהירות.I WON'T GET SCARE-ANOID ! אני הרי מכורת מז"פ שבכל שני וחמישי (טוב, זה כבר תלוי בלוח השידורים) צופה בסרטים דוקומנטריים על גופות מעונות שכוחות הצלה מחלצים ממרתפים של פסיכופתים ברחבי ארה"ב.
חלצתי מגפיים וזחלנו מתחת לשמיכה ועידן סידר לי כריות כמו שאני אוהבת והדליק את מערכת הסראונד המגניבה שלו שמקיפה אותך ואני נכנסתי לכוננות סוכריות וגיחוכים לועגים (כמו "על זה כל המהומה?") בשלוף. הסרט נכנס להילוך גבוה מהר ונראה ריאליסטי לאללה וצ'יק צ'אק נצמדתי לזרוע של עידן באצבעות לופתות והיסטריות ותפסתי אותה בכזו תחושה של טרור שהפרקים שלי הלבינו ובהקו בחושך. תשמעו, פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים שלי. שום סרט מעולם לא השפיע עליי בצורה פיזית וכאן נשאבתי עד כדי כך לצפייה שהרגשתי את העורף שלי סומר ואת העיניים שלי מתמלאות בדמעות מרוב תחושת סטרס. 
הסרט הסתיים ולקראת 4 בבוקר התחלנו להירדם כזה מחובקים  וכעבור זמן מה התעוררתי מבועתת מסיוט שאין לי מושג מה הוא כלל.  אני לא זוכרת הרבה מאותן כמה שעות קטטוניות אבל התעוררתי בבהלה ונכנסתי למצב ישיבה תוך איזו מאית שנייה והרגשתי ממש מסוחררת וממש לא טוב, אולי בגלל שבניו מון, נתתי בראש לדלי של פופקורן ועשיתי את זה על בטן ריקה. רעדתי כמו עלה נידף והרגשתי שאני מבוהלת עד כדי כך שאני לא יכולה לנשום אבל מצד שני, יכול להיות שזו התנוחה שבה נרדמנו שבה עידן מחזיק/נועל אותי מאחורה, אלוהים יודע שכל כתף שלו זה 5 טון פלדה יצוקה.
אז זהו, לקראת 6 בבוקר עידני החזיר אותי הביתה, ואני מצטערת אם אני מאירה אותו באור לא מאצ'ואיסטי- אבל אני יכולה להישבע שהוא היה מוטרד מהסרט בדיוק כמוני (טוב, "כמעט כמוני" יהיה ניסוח מדויק יותר ), זה לא שאני רכיכה! 
זו בהחלט הייתה דרך מיוחדת ובלתי נשכחת לפתוח בה את השנה והייתי רוצה שהשנה החדשה באמת תתאפיין בכמה שיותר חוויות שראויות להיכנס לפנתיאון הזכרונות. למען הסר ספק, כדי שמישהו שם למעלה חלילה לא יתייחס לדבריי פשוטם כמשמעם, לקבל את הציון 12 במועד ג', פאקינג מועד ג', ביסודות החשבונאות זה לא מאורע מהסוג שהייתי עושה עליו save as, למרות שאכן מדובר בהשפלה צורבת ובלתי נשכחת.
שתהיה לכולכן ולכולכם שנה מעולה.  מי ייתן וב-2010 נגשים את כל החלומות שלנו.
אז מה אני לובשת? (והפעם זו תהיה רק אני כי מיק מיק חולה)
אוקספורדים סגולים של NIL- נקנו לפני שנתיים ועלו 150 ש"ח באותו סוף עונה, אני חושבת שזו הפעם ה-3 שבה אני נועלת אותם. בניגוד למה שחשבתי ביום הקנייה, מסתבר שנעליים בצבע של חציל זה לא מי יודע מה פרקטי. מי היה מאמין? יש סיכוי סביר שאותיות הקסם S A L E כישפו אותי וערפלו את שיקול דעתי.
גרביוני פסים של keds- נקנו ביריד באוניברסיטה, עלו 30 או 35 ש"ח, אני לא זוכרת כמה- אבל ללא ספק, היה שם 3 במקום של העשרות.
שמלת קוקטייל סטרפלסית מחנות חסרת שם בקומה 6 בתחמ"ח בת"א- 30 ש"ח.
שרשרת (ציפור תלויה מענף, למקרה שלא רואים) מ"דיווה"- 14.90 ש"ח, לפני כמה שבועות.
וקרדיגן נשפך שחור עם כפתורים מפוצלי אישיות במעט שחור-מעט סגול. למען האמת, אין לי מושג מאיפה יש לי אותו וגם אין לו תווית שתוכל לרענן את הזיכרון שלי. סוף כל סוף, הפסקתי להכחיש את זה שתמה העונה החמה וארגנתי את הארון מחדש, בדגש על בגדי חורף ובדגש על לעבור על כל מה שסיסטר השאירה מאחור כשהיא עברה לגור עם שגיב. את הבייבי הזה מצאתי תחוב עמוק בחדר הארונות שלה, נאבק על חייו ומתנדנד לו בין שני מדפים. זה הדייט הראשון שלנו ולא רק זה, אלא שזה גם בליינד דייט, לא ראיתי אותו לפני כן! finders keepers, מוהאהא!!!  *הנפת שיער + צחוק מרושע*שיט, זה לא שילוב טוב, השיער נדבק לי לליפגלוס*
סה"כ-
229.90 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
2/1/2010 17:58
בקטגוריות 200-300 ש"ח, שמלות, שחור הוא השחור החדש, תמונות, רומנטי, עקבים יכולים להיות נוחים, עובדה, תכשיטים, השאלות וגניבות, אופנה, אלגנטי, אני מאחרת כפייתית, בא לי לחיות בתוך עונת מעבר לנצח, השיער שלי הוא השטן בכבודו ובעצמו
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ליטל :] ב-21/1/2010 18:37
|
The friends are treasures look
אז מה אני לובשת?
סרט ראש גורמטני מ"קסטרו" עודפים באלנבי, ת"א- 3 ב30 ש"ח, משמע, 10 ש"ח. בתחילה הייתי בטוחה שהקרקפת שלי תישא צלקות נצחיות עקב האבזור הזה, אבל אחרי משהו כמו חצי שעה בבית קפה בלוויית אחד מחבריי הטובים, הקפאין, הסוכר והשיחה הטובה תפסו את המוקד של תשומת לבי. מזל שלא התגייסתי למודיעין, זו עוד אחת מני דוגמאות רבות לחוסר הריכוז שלי- בחייאת, זו משימה בלתי אפשרית בשבילי להתמקד אפילו בסודוקו למשך יותר מ-2 דקות מבלי להתחיל לקפצץ בתוך המושב שלי, לפוצץ בלונים ורודים של מסטיק ולפנטז על קאמבק של הבקסטריט בויז תוך כדי נישואים קבוצתיים לחמישתם. תמיד אחרי פגישה כזו עם אחד מחבריי הזכרים, מצפה לי טיפול מיוחד מידיה של אחותי. אני חוזרת סמוקה ומאושרת ועצות טובות? מלאה בהן כרימון (או כדירת 2 תאים בת"א שמחולקת לאיזה 4,678 יחידות דיור). היא מיד תוקפת אותי כמו נשר מורעב בדיאלוג הבא: "את ו-X ידידך הטוב *עיניים מעפעפות בהגזמה* מתכוונים כבר להיות ביחד יא עייפים?" (כן עידני, אם אתה קורא את זה ומהרהר, אתה צודק. השם שלך באמת עולה שם יותר מדי פעמים), "אנחנו אמורים להיות ביחד?" אני עונה לה משועממת, יודעת איזו הברקה צפויה לי בהמשך. "בהחלט! אתם חתיכים, יהיו לכם תינוקות יפים! ", יורה החוצפנית בחיוך זחוח, כאילו שהדבר שהכי מעניין אותי ממרומי גיל 22 הוא השבחת המין האנושי בתינוקות אסתטיים. אבל היי, תודה על המחמאה העקומה שהתחבאה שם. אבל מה, באמת שיש לי חברים נפלאים- בואו ניקח לדוגמא את לביא, יצור קסום שהכרתי עוד כשאחזתי בשפם ובכסא בשורה הראשונה בכיתה ט'. אותו לביא ירוק עיניים וטוב לב הבהיר לי היום ש"לובשת פיג'מת פלנל, לוגמת שוקו חם וצופה בסדרה דוקומנטרית על זיהוי פלילי" זו כנראה לא התשובה שמחת החיים שמצפים לה כשמראיינים אותי ושואלים "אז איפה אפשר למצוא אותך בערב שישי?". ובכן, אז האמת הסטטיסטית ירדה מהפרק ואני אחשוב על מענה אחר. לשמחתי, יש לנו את שישי בעוד 24 שעות בדיוק להצעת אלטרנטיבה צעירה. התכנית היא להצטרף לאחותי ולשגיב הפאשיוניסט להופעה של אסף אבידן. הבעיה היא שעידן הזה, חברי הטוב, שיתבייש בעצמו, פתאום שינה את עמדתו. מהסכמה נלהבת צנחנו ל"נראה" מנפנף. ואם זה לא נחשב לסירוב אלגנטי, אז אני צנצנת טעימה ביותר של מיונז היינץ (לא מתנגדת.  זו סטייה קולינארית עצבנית שלי, אל תשאלו). בכל מקרה, אני מתכננת להמשיך להפגיז את עידני בתכנים אלימים ושלשירים דוגמת "אם אתה לא בא, אתה לא חבר, מהחיים שלי אתה עושה טרנספר" ואיומי סרק אוויליים אחרים. הוא אמנם די משועשע ויודע שאין סיכוי שאוותר מדעת על נוכחותו בחיי, אבל אני בחורה ואלוהים יודע שלא דרוש הרבה כדי שאעטה על פניי הבעה טראגית (אותנטית, אני ממש רוצה ללכת איתו ) ואשחרר מילים קשות וסופניות-משהו משפתיי. אני שוקלת להחליף טקטיקה ולעבור למחמאות, להזכיר לעידן כמה שאני אוהבת את איך שהוא נוהג (אין עוד גבר שנוהג יפה כמוהו, אבל השעה מאוחרת וההסבר שלי בטח יישמע לכם מוזר) ואת כמה שהוא חמוד בחולצות הפסים שלו ושאין לי חיים בלעדיו ושיושיע אותי מהבדידות הנוראית הזו שתוקפת ותוקפת כל חלקה טובה (או שיט, חשפתי את האסטרטגיה שלי  ). אם גם זה לא יעבוד, אני פשוט אשליך את עצמי בוכה על מפתן דלתו... ו... זהו בערך. הא! אין כמו להבהיל בחור ולהתנהג כמו מעריצה שרופה של "היי פייב" כדי להשיג את מבוקשך! תאחלו לי הצלחה. נעלי עקב של nil- אני רכשתי אותן ב-150 ש"ח ב"נעלי מנסיני" בעזריאלי, אבל ראיתי את הדגם הזה נמכר בחיסול סוף עונה ב"בזוקה" שבשנקין עבור 100 ש"ח (לפני שבועיים בקירוב).
טבעת אפורה של סבתא שלי.
ג'קט של stefanel ושמלה מיצרן צרפתי ששמו המסתלסל לא אומר לי מאומה- מחברה מקסימה של אמא שלי, שהעבירה לי שקית של גודיז, יאהו!
סה"כ- 160 ש"ח, אבל זו לא חוכמה- מימנתי רק חצי מהתלבושת.
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
9/10/2009 02:49
בקטגוריות 100-200 ש"ח, שמלות, haircessories, fancy, חייבת להפסיק לכסוס ציפורניים, תכשיטים, תמונות, בא לי לחיות בתוך עונת מעבר לנצח, הפתעות זה כיף!, יש לי חיים לפעמים, אבל רק לפעמים, ידידים חתיכים זה כולירע, יש לי את החברים המדהימים ביותר בעולם, אין לי מושג מה כתבתי פה, מאד מאוחר. סליחה מראש
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-2/11/2009 20:09
|
The no woman wants to see herself too clearly look
אז מה אני לובשת?
גרביוני tie dye של לודז'יה רוטקס. אני חושדת שהם בני כמה שנים טובות לפחות- judging by the חפיסת קרטון עתיקה-למראה שבה הם נמצאו, כל כולה ניחוח של חנויות לאנז'רי אלגנטיות ותל אביב הישנה. ותודה לסבתא ומגירות ההפתעות שלה שהביאוני עד הלום. אני יודעת שזה נשמע קצת מצחיק, אבל אני באמת מחכה בקוצר רוח לבעיות בירוקרטיות של סבתא שלי. היא מצלצלת אלי ובזעקות שבר של "עברתי שואה, מה הם רוצים ממני עם כל הטפסים ה^$&#%* האלה???" מזמינה אותי לביתה. הדירה שלה ממוקמת בדרום הישן של תל אביב, קטנה, מבריקה ובעלת מערכת אינטרקום שלא תבייש את סידורי האבטחה בבית הלבן. אותה חלקה מצוחצחת ונעימה תמיד גורמת לי להרגיש כמו כשלון של נכדה, אשה יעני מודרנית, אבל בעצם, לא-בלבוסטית להכאיב. תמיד שורפת את התחתית של העוגות שהיא אופה, מאד מקווה שתהיה לה קריירה מרשימה שאיכשהו תצדיק את זה. הרוטינה היא זו- אני מתיישבת על הספה ומולי תיקייה עמוסה לעייפה של ארנונות, פרסומים של פיצריות חדשות וגם מבצעים מפתים של ויזה כ.א.ל (אותי לפחות, אבל אלוהים יודע שאין לי סטנדרטים. מספיק להשתמש בסקאלה רחבה של צבעים ונימה בטוחה בעצמה ואני מתחילה לחשוב שאני באמת באמת צריכה שואב אבק מיניאטורי שנראה כמו wall-e). סבתא מציעה לי הדום קטיפה לרגליים (יותר נכון, חולצת את נעליי בכפיה ומרימה את רגליי, תוך התעלמות מוחלטת מהסירובים שלי) ואז מתחילה לתזז את סבא'לה. יחדיו, הם מרכיבים מסדר של מנות ריחניות על השולחן שמולי. הבה"ד 1 של הארוחות המזרח אירופאיות, עומד יצוגי תחת השמש הקופחת של הפלורסנט. וזה שאמרתי לה עוד בטלפון שלא תטרח כי כבר אכלתי? כמובן שלא רלווונטי. ואז אנחנו מפטפטות ועוברות על המסמכים, וכמו תמיד, אני מנסה להסביר לה לשווא שלא צריך לגשת פיזית לביטוח לאומי, בשביל זה המציאו את הדואר הרשום! אבל יש לי סבתא אולד סקול שמאמינה שאם אתה רוצה שמשהו ייעשה וייעשה כמו שצריך, עליך לעשות אותו בעצמך. אלא אם כן מדובר במסמכים מהבנק, כמובן, ואז זה לגמרי לגיטימי לגייס את סוללת הילדים/עורך הדין/הקואצ'ר/המתנדב בער"ן. אבל בינינו, גם סטנלי פישר, הוד רוממותו הפיננסית, לא היה מבין מילה מכל המונחים המסובכים להרגיז שבמסמכים האלה, דברי שטנים חיים, שלא נדבר על הפונט הצפוף והמייאש שגורם לך לרצות להוציא את 2 העיניים עם הפיילוט 0.7 הירוק שלך. לקראת סיומו של כל סשן כזה, סבתא קורצת בעיניה הירוקות ומובילה אותי למאסטר בדרום, פותחת וטורקת דלתות כמו טורנדו עיקש. היא חולקת איתי את האוצרות שהיא אגרה במשך שנים ארוכות, אישוניה מבריקים וכל השנים מוסרות מהם ברגע, כשזכרונות ישנים יוצאים אל קדמת הבמה, לעוד הופעה ספונטנית אחת. תיבות על תיבות, מגירות על מגירות של קסם, של צבע, של נשיות לא מתנצלת, של תשוקה, של חיים שלמים. הקמטים על פניה מספרים את הסיפורים של סבתא שלי, אבל כך גם הבגדים שלה (הכותרת היא תרגום של משפט שהיא בדר"כ מפריחה לאוויר כשאני מתייעצת איתה. הוא מתאים למצבי כרגע, ועל זה אפרט בפעם אחרת, כשאוכל להביט). מגפיים מ"קסטרו" עודפים באלנבי. לבשתי את התלבושת הזו עם נעלי בובה חביבות כשעשיתי קניות בצהריים, וכשיצאתי עם חבר יקר ללבי בערב- רציתי לרענן קצת את המראה ואת ההרגשה. אני חושבת שהם עלו לי משהו כמו 200 ש"ח, כמעט בטוח שפחות, אבל גם אם היו מכניסים לי קת של m16 לפה ומציעים לי 2 אלטרנטיבות: לנקוב במחיר מדויק או לטעום את מח הפרפרים שלי לצהריים, זה היה אבוד. הייתי שולפת מפית ומאחלת לעצמי בון אפטיט. שרשרת של דודה שלי, חלק מסט שאבדו עקבותיו. טוניקה אסימטרית של h&m- עלתה 4.99 יורואים. טבעות בכסף-שחור (השילוב הכי שימושי מבחינתי) מרח' קינג ג'ורג'- 5 ש"ח לשתיהן.
סה"כ- 230 ש"ח
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
22/9/2009 01:34
בקטגוריות 200-300 ש"ח, תכשיטים, תמונות, אירועים מיוחדים, אופנה, חיי לילה, סבתא שלי היא דיווה, בא לי לחיות בתוך עונת מעבר לנצח, מגפיים, נוסטלגיה, נשים, family matters, אינסומניה להמונים, יש לי הרבה דברים לחשוב עליהם הלילה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-28/9/2009 23:43
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה; "סובל")
; "בוכה")
; "חרופ")
; "נבוך")
; "חיוך שטני")