|
קטעים בקטגוריה: ,.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The I'm a shy giraffe look









אז מה אני לובשת?
שרשרת של ג'ירף מבוייש (ah, so appropriate! )- מ-Etsy, עבור זוג ג'ירפים שילמתי 6.15$ (אבל הלכתי על אופציית ה-combined shipping הסופר משתלמת, כך שדמי המשלוח התאזנו בין מספר הפריטים שרכשתי. שווה את בדיקתכם).
חגורת גברים ישנה וטבעת הלב הפייבוריטית שלי שהועברה אלי בירושה משפחתית וגם 2 טבעות מדיווה, 10 ש"ח ליחידה.
המרפקים החבולים שלי, על חשבון הבית. במקרה פגשתי את עידן בספרייה השבוע והוא הסתלבט על זה שאני נראית כמו יוצא מלחמה כל הזמן, מלאה בשריטות ובחבלות. ואני אומרת... זו לא אני אשמה, זה כל הדברים המרושעים שנתקעים בי ונתקעים לי בדרך בזמן שאני רק מנסה להעביר עוד יום בניחותא, פי כוסעמק. אני בחיים לא אשכח את אותו אירוע שבו הכנתי לפשושן ארוחת לילה בפריז ופתאום התרסקה עליי הדלת מתנור האפייה שעמד על הארון במטבח. זהו, בי נשבעתי, אני לא באיזי-בריזי יותר. מעכשיו אני סקאר מ"מלך החיות". לא רק שיש לו תספורת משגעת, אלא שהוא גם נראה כמו אחד שסטטיסטיקות של תאונות עגומות לא עושות ממנו פראייר.
שמלת one shoulder ורודה (הצבע הורוד כבר מוציא לי צו הרחקה. you're not using me, you're abusing me, הוא מוחה! ואני עונה: סתום סתום, אביב הגיע )- 60 ש"ח מהחנות הזו במזרח הרחוק.
תיק קניות ורוד ואורגני של h&m- קיבלתי אותו בפגישת בלוגריות שנערכה עם כניסת הרשת לארץ הקודש. מהר מאד הוא הפך לתיק היומיום הסופר-שימושי שלי, למרות שזה לא ייעודו המקורי. אני זורקת פנימה קלסרים כבדים ואני בטוחה שהוא היה עומד גם במשקל של בובו אילו היה מדובר בכלב ממושמע שמוכן לעשות סיבוב בעיר. אה, ואם זו לא הייתה התעללות בבע"ח. אבל בובו הוא דינוזאור ענקי, שוקל איזה חצי טון ולא מוכן לשטויות האלה. גם כשאני מרגישה "בעל-בית" ומוציאה אותו לסיבוב פוזה בצ'כונה, בואו לא נשלה את עצמנו, זה בעצם הוא שמוציא אותי. ואז אני עומדת באמצע הרחוב, מושכת ברצועה ומתחננת שנעשה את העיקוף ולא נלך משם כי יש שם ג'וק אבל בובו דופק לי מבט של "נה-אה bitch, אני קובע את החוקים". ואז אני מסתכלת עליו והוא מסתכל עליי כאילו שזה איזה מערבון קלינט איסטוודי מאובק ונחשו מי מנצח אחרי חצי שעה של היעדר-מצמוצים ולמי יש את האב אבא של התקפי החרדה. bad bubu, bad bubu. אריק האסל, עכשיו יהיה זמן טוב לפרוץ בסערה לחיי ולהושיעני מגורל עגום ולא, אני לא בוערת עליך רק כי בתמונה הזו, אתה 2 טיפות מים דומה למישהו שמאד אהבתי פעם-
סנדלים בסגנון קבקבי (זה נשמע כמו וואחד אוסקימורון, אבל המשורר דווקא פיכח (לא נגזים ולא נפנק את המשורר גם בשם התואר "פיקח", חהחה)- נעליים שמשלבות עץ בתוכן גורמות למשורר לחשוב על חולבות עזים הולנדיות ולרגליהן הנעלה משונה שעושה "טוק טוק"). הבייביז האלו הם של atmosphere הבריטיים ועלו לי 48 ש"ח ממוכר פרטי באי-ביי (=מחזיק רק פריט אחד מכל סוג ולא סיטונאי). מי שמרבה לבקר בבלוגסטר בוודאי זוכר שאני רוחשת חיבה עזה לנעליים מקושטות- סרטים, פפיונים, מה שבא- ברוך הבא... אז זו הסיבה הראשונה שבגינה לא יכולתי לסרב לעסקה המצויינת הזו. מעבר לכך, מה שכבש את מעוזי ההתנגדות האחרונים שלי ל"רק עוד הוצאה קטנה אחת" היה שמדובר בעקב נמוך ורחב וגם בצבע חום. אבל לא סתם חום אלא חום tan רענן ו"נכון". וזה לא אני אמרתי אלא המייל שקיבלתי מnet-a-porter, מה שמזכיר לי שכדאי שאסיר את עצמי מכל רשימות התפוצה האלה, הכי לנופף עם אנטריקוט מול זאב רעב. או שמא, ג'ירף רעב?  אני די בטוחה שסעודת המלכים של הג'ירפות מורכבת בעיקר מדשא אפוי וקשתות בענן, אבל יש מצב שזה דיסני ששטף לי את המוח והביא לתגובה אחת ויחידה שמקובלת בעת היתקלות בחיית פרא: "שיאאאאו איזה אריה חמוטטטט אתה ובטחחחח הפרווה שלך נעימה רצחחח, איזה מרכך אתה שם??? קוצ'יקוןןןןןן שכמוך... בוא חיבוקקקקקי!!!"   

סה"כ-
151.37 ש"ח (אני די בטוחה שפספסתי משהו בחישוב אבל למען האמת, אין לי כח לבדוק את עצמי אחרי השבוע התוקפני-קמפוסית הזה שעבר עלי...)
|
נכתב על ידי
הסודות של ויקטוריה
,
21/5/2010 00:06
בקטגוריות 100-200 ש"ח, רומנטי, שמלות, תכשיטים, תיקים, בובו, אתה חתיך להפליא, אני לא מספיקה שום דבר, בחייאת, זה לא מצחיק, בא לי לישון חודשיים רצוף, חיות איז חמוט, שיהיה לכם סופ"ש מדהים, יא בונבונים!, צבעי אדמה, התמכרות לורוד
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של hadas ב-9/6/2010 18:40
|
 אוף טופיק: יש לי את המשפחה הנהדרת ביותר בעולם!
היומיים האחרונים המשיכו להתנהל בצורה קדחנית. אני עדיין בעיצומה של המשימה הסודית שלי שעליה יודעים רק בני המשפחה והחברים הקרובים ביותר, מרביתם גברים. העובדה שרוב ידידי הנפש שלי שייכים למין הנגדי היא נפלאה כשאני זקוקה לקול סמכותי וקר-רוח שיבהיר לי שכן, אני בהחלט יכולה לפסוע אל תוך החדר שלי 4 שעות אחרי שנתקלתי בתוכו בג'וק מת ולא, לא נשקפת סכנה לחיי ובהחלט לא, ג'וקים לא עורכים לוויות, אוף ויק תקשיבי ותפסיקי ליילל, קרובי המשפחה של הג'וק לא יגיעו לבכות את המת במקום קבורתו, תיכנסי כבר ואל תהיי ליצנית! אבל העובדה הזו פחות קוסמת כאשר אני בוכה מרוב התרגשות (does that אשכרה who? אני, מסתבר) בגלל חדשות טובות שקיבלתי וכל מה שאני זוכה לו הוא "מגניב" אדיש שנפלט אל החלל בין ערוצי ספורט מזופזפים. אחרי יום מוצלח יחסית ואפילו פגישה מהירה עם סבתא-סבא, זרקתי את עצמי על הספה בסלון וצפיתי בפעם ה45,031 בסרט "fanfan la tulipe". מאהבים שרמנטיים זה תמיד מתכון מנצח מבחינתי, ואת זה אני אומרת בחיוך, למרות מפחי נפש גדולים שחוויתי לאחרונה בחזית הרומנטית. יאללה, פאק דאת'.  ההורים שלי אמרו שהם הולכים להם לאנשהו, וכמיטב הילדים המודרניים, לא הצלחתי לפצל את הקשב שלי ונופפתי להם ממקום מושבי על הכורסה, עיניי ממסומרות אל המסך. שלחתי אותם לדרכם המסתורית בברכת השלום הלבבית "תנעלות'דלתאחריכםוביי" וזרקתי מרשמלו טוויסטר לאוויר. אבל למסכן הקטן לא היה סיכוי להתעופף אל יעדו, הוא נפגש חזיתית עם הרצפה... ואז בובו פגוע-הרגל זחל לכיוונו בזחילת קומנדו מרשימה, כאילו שיש סיכוי שלא אשים לב שזאב ערבות בגודל מטר ומשהו צד לו ממתקים על הפרקט.  בשעה 20:30 ואחרי יותר מדי מרשמלואים משותפים, פיקחתי על צחצוח השיניים של דני-בוי כאילו שהייתי שומר מדופלם בגולאג. שלחתי את עבר הקרקפת הבהירה שלו מבטים מזרי אימה שדואגים בעיקר לטוכעס הכושל-בבייביסיטר שלי ולא להיגיינה בקרב בני ה-8 הישראליים:  (תמונה ישנה יחסית, לפני משהו כמו שנה... אבל תראו איזה יפה דני-בוי בחר להתלבש, קלמנטינו חמוד שכמוהו!) ואז ההורים שלי חזרו. דרך הדלת המוגפת, אמא שלי אמרה שהם קנו לי צעצוע (יוהו, התבלבלתם בילד? הגיל עושה את שלו?  ), כי אני באמת "עוברת עכשיו תקופה קשה" (הצהרות מדפרסות כאלה גורמות לי להרגיש כמו גלגול נשמות של סילביה פלאת'). דרך חור המנעול, שמעתי שהיא רוצה שאדע שהם עומדים מאחורי ומאמינים בי. "נה-הא, היית רוצה", נבחתי לכיוון של דניאל שבאישוניו הבזיקה ההבנה שאמא בבית ושהוא ניצל מטרפיי, האחות הפסיכוטית שדורשת ממנו לצחצח שיניים, הו, כמה נורא מצידה. "תודה, איזההההה מתוקים אתם!", יצאתי מהאמבטיה עם הדרדס לבוש פיג'מת הבטמן ונתקלתי בצעצוע הבא על השולחן שלי:  אעעעעהההההההההההההההעעעעעהאאאאא, הם לא רציניים!             לא יכולתי להנדס הורים מדהימים יותר, גם אילו רציתי! (מחר מהבוקר אני אצל דודה שלי, ומיד לאחר מכן, מחזירה תגובות לפוסט הקודם. יש גבול לכמה נבלה אפשר להיות... )
| |
|