סרט ראש גורמטני מ"קסטרו" עודפים באלנבי, ת"א- 3 ב30 ש"ח, משמע, 10 ש"ח. בתחילה הייתי בטוחה שהקרקפת שלי תישא צלקות נצחיות עקב האבזור הזה, אבל אחרי משהו כמו חצי שעה בבית קפה בלוויית אחד מחבריי הטובים, הקפאין, הסוכר והשיחה הטובה תפסו את המוקד של תשומת לבי. מזל שלא התגייסתי למודיעין, זו עוד אחת מני דוגמאות רבות לחוסר הריכוז שלי- בחייאת, זו משימה בלתי אפשרית בשבילי להתמקד אפילו בסודוקו למשך יותר מ-2 דקות מבלי להתחיל לקפצץ בתוך המושב שלי, לפוצץ בלונים ורודים של מסטיק ולפנטז על קאמבק של הבקסטריט בויז תוך כדי נישואים קבוצתיים לחמישתם.
תמיד אחרי פגישה כזו עם אחד מחבריי הזכרים, מצפה לי טיפול מיוחד מידיה של אחותי. אני חוזרת סמוקה ומאושרת ועצות טובות? מלאה בהן כרימון (או כדירת 2 תאים בת"א שמחולקת לאיזה 4,678 יחידות דיור). היא מיד תוקפת אותי כמו נשר מורעב בדיאלוג הבא: "את ו-X ידידך הטוב *עיניים מעפעפות בהגזמה* מתכוונים כבר להיות ביחד יא עייפים?" (כן עידני, אם אתה קורא את זה ומהרהר, אתה צודק. השם שלך באמת עולה שם יותר מדי פעמים), "אנחנו אמורים להיות ביחד?" אני עונה לה משועממת, יודעת איזו הברקה צפויה לי בהמשך. "בהחלט! אתם חתיכים, יהיו לכם תינוקות יפים! ", יורה החוצפנית בחיוך זחוח, כאילו שהדבר שהכי מעניין אותי ממרומי גיל 22 הוא השבחת המין האנושי בתינוקות אסתטיים. אבל היי, תודה על המחמאה העקומה שהתחבאה שם.
אבל מה, באמת שיש לי חברים נפלאים- בואו ניקח לדוגמא את לביא, יצור קסום שהכרתי עוד כשאחזתי בשפם ובכסא בשורה הראשונה בכיתה ט'. אותו לביא ירוק עיניים וטוב לב הבהיר לי היום ש"לובשת פיג'מת פלנל, לוגמת שוקו חם וצופה בסדרה דוקומנטרית על זיהוי פלילי" זו כנראה לא התשובה שמחת החיים שמצפים לה כשמראיינים אותי ושואלים "אז איפה אפשר למצוא אותך בערב שישי?". ובכן, אז האמת הסטטיסטית ירדה מהפרק ואני אחשוב על מענה אחר. לשמחתי, יש לנו את שישי בעוד 24 שעות בדיוק להצעת אלטרנטיבה צעירה.
התכנית היא להצטרף לאחותי ולשגיב הפאשיוניסט להופעה של אסף אבידן. הבעיה היא שעידן הזה, חברי הטוב, שיתבייש בעצמו, פתאום שינה את עמדתו. מהסכמה נלהבת צנחנו ל"נראה" מנפנף. ואם זה לא נחשב לסירוב אלגנטי, אז אני צנצנת טעימה ביותר של מיונז היינץ (לא מתנגדת. זו סטייה קולינארית עצבנית שלי, אל תשאלו). בכל מקרה, אני מתכננת להמשיך להפגיז את עידני בתכנים אלימים ושלשירים דוגמת "אם אתה לא בא, אתה לא חבר, מהחיים שלי אתה עושה טרנספר" ואיומי סרק אוויליים אחרים. הוא אמנם די משועשע ויודע שאין סיכוי שאוותר מדעת על נוכחותו בחיי, אבל אני בחורה ואלוהים יודע שלא דרוש הרבה כדי שאעטה על פניי הבעה טראגית (אותנטית, אני ממש רוצה ללכת איתו ) ואשחרר מילים קשות וסופניות-משהו משפתיי.
אני שוקלת להחליף טקטיקה ולעבור למחמאות, להזכיר לעידן כמה שאני אוהבת את איך שהוא נוהג (אין עוד גבר שנוהג יפה כמוהו, אבל השעה מאוחרת וההסבר שלי בטח יישמע לכם מוזר) ואת כמה שהוא חמוד בחולצות הפסים שלו ושאין לי חיים בלעדיו ושיושיע אותי מהבדידות הנוראית הזו שתוקפת ותוקפת כל חלקה טובה (או שיט, חשפתי את האסטרטגיה שלי ). אם גם זה לא יעבוד, אני פשוט אשליך את עצמי בוכה על מפתן דלתו... ו... זהו בערך. הא! אין כמו להבהיל בחור ולהתנהג כמו מעריצה שרופה של "היי פייב" כדי להשיג את מבוקשך! תאחלו לי הצלחה.