קטעים בקטגוריה: ,.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The "we have nothing in common" double look- אחותי ואני!
כשאני מתעוררת בבוקר (יותר מדי מוקדם בבוקר, למקרה שתהיתם) ומתארגנת לעבודה- אני יודעת שמצפה לי יום מלא בעניין. לעזאזל, אני מודה!  עצם העליה במעלית מרגשת אותי שכן מארחים לי בה לחברה כרישים מהמשק הישראלי (וממשקים אחרים). הו, פאק.  על הסוגריים האלה אני הולכת לשלם ביוקר כי הם נראים כמו הצהרת כוונות. מיד תעלה ביקורת מצד חבריי שינזפו בי על זה שאני "לא לומדת לקח" (בחיי ששמעתי את המשפט הזה יותר פעמים בחיים מאשר את "מה השעה?" או "תעבירי את המלח". מה לעשות, אנחנו אוהבים נתרן במשפחה. וגם תמיד נמצאים בסמי-איחור לאנשהו  ).
האנשים שאוהבים אותי (למרות שהם מכירים אותי, הפלא ופלא  ) יאשימו אותי שוב בכך שאני לוטשת עיניים ליבשות זרות. התוכחה תלווה בהנפת יד מאיימת, זוג עיניים שיורות ברקים וגם טעימה מ"מה-כל-כך-קשה-לך-לעשות-מערכת-יחסים-נורמלית-קיבינימט-איתך-אל-תבואי-לבכות-לי-כשזה-יסתיים-המסקרה-שלך-לא-יורדת-לי-מהסווטשרט-אחר כך".
אבל לא זה מה שמלהיב אותי. מקום העבודה מלמד אותי שיעור מאלף (ומעללללף! ) לחיים ולא רק כי אני מלטשת את האנגלית העסקית שלי. שק הכישורים שלי מקבל פינוקים מסנטה קלאוס של עולם העסקים- כל יום מספק לי השראה בנושא מקצוענות אמיתית ובולדוזריוּת.
כמובן שלכל דבר טוב בחיים יש תווית של מחיר שבדר"כ מצניחה את היתרה בבנק אבל הפעם מדובר במפלס שונה- של העייפות, שעולה ועולה ומאיים להטביע אותי בתוך האגם של עצמי. הגעתי למצב שבו אני מתייחסת לנסיעה של 20 דקות באוטובוס כאל מתנה מהאלים. לנסיכה על העדשה היו רגישויות בעמוד השדרה ואני מרשה לעצמי לבקר את הפינוק המעודן-בשקל שלה ולהוסיף איזה "פּףףף" מלא בוז על הדרך. גם אם זה יעלה לי באי אילו יורשי עצר, אני מעדיפה להיות לכלוכית פוסט מודרנית שחלון של קו של "דן" מתפקד ככר המועדף עליה.
החיים נותנים לך לימונים? תעשי מהם קולה עם פלח מפנק ורצוי עם חיוך כי את בכ"ז פרינצסה ולכי תדעי מי יתאהב בעבודת האורתודנטיה המרשימה שעשה עליך הדוקטור בגיל בת מצווה ~עד כאן עצות מסבתא שלי, פרק 1,568. נתראה בפעם הבאה~
אז מה אני לובשת?
בהתחשב בלו"ז הבאמת קטסטרופלי שלי והרשימה האין סופית של "דברים שאני חייבת לעשות והיום", את כל זמן הleisure שלי אני מבלה בנעליים שטוחות ובבדים נעימים וכרבוליים-משהו, לבושה בשיטת הבצל- קל להתלבש, קל להתפשט (לא לא, אל תקחו את זה לכיוון הזה ). עדיין לא נפטרתי מהחיבה העזה לצבעים חומים וחמים למיניהם, ככה שברוך הבא כל פריט שגורם לי לחשוב על אח (fireplace ולא דניאל ששוכב עכשיו מעולף מול הטלויזיה) בבקתה מוגנת בעיצומה של סופת שלגים. מערך האסוציאציות שלי לא יהיה ברור גם לטוב שבתרפיסטים, אז אל תטרחו, האהא. 
HIGH TOPS בצבע קאמל של KEDS- בדיוק כמו בפוסט הקודם, עלו 50 ש"ח בתחנה המרכזית בת"א. חיפשתי את המס' הסידורי ברשת ולא העליתי שום דבר בחכת הגוגל שלי, מה שמחזק את החשד שלי שמדובר בדגמים עתיקים משנות ה-90 ~מעלה בכדור הבדולח שלי זיכרון מהילדות, נעולה בקדס דומות. הייייי, פוס משחק! למה אני נראית שם כמו בן? ~. הנדירוּת והניחוח הנוסטלגי בהחלט מוסיפים נקודות בונוס לקנייה שמראש הייתה אולטרה משתלמת, מה גם שמדובר בזוג הנעליים הנוח ביותר שאי פעם נעלתי. אז כמו שהבנתם, אני מרוצה. 
סריג כפתורים בקרם-קאמל- 10 ש"ח בשוק בצלאל (הדוכנים הגדולים שנמצאים ממש במרכז השוק).
PLAYSUIT שחורה מתחת- 30 ש"ח מהתחנה המרכזית.
ולדובדבן שבקצפת שאפילו יקר בעיניי מהסניקרסים- צעיף שחור שקניתי ברח' קינג' ג'ורג' באחת מחנויות הפיצ'פקעס עבור 20 ש"ח, ותוך פחות מ-5 דקות הומר לסרט ראש ע"י אמא שלי. לפני מספר ערבים אמא שלי באה לארח לי לחברה בחדרי וגלשנו ביחד לlookbook.nu. התמונה הראשונה שבה נתקלנו הייתה של בחורה צ'כית עם סרט ראש סרוג. אמא שלי פערה את פיה ושאלה: "מה, את רוצה להגיד לי שזה חזר להיות אופנתי??? היינו עושות כאלה כל הזמן כשהיינו צעירות!!!". ברגע ששמעתי את המילה הקסומה "עושות", אורו עיניי הזכרתי לאמא שהיא עדיין צעירה ואז ביקשתי ממנה לערוך סדנת DIY בינה לבין עצמה לבין הפנטזיה הרטובה שלי והיא תפרה את החלום למציאות בשניות ובכזו מומחיות שהתחלתי לחשוב שלימודי הכלכלה האוקראיניים שלה הם בלוף והיא בעצם בילתה את נעוריה כפועלת בסדנת יזע.
סה"כ-
140 ש"ח.
ונעבור לאחותי הנאווה, מיקי! (תודו ששיחקתי אותה עם הרקע) כמו שאתם רואים, לכל אחת מאיתנו יש את האופי ומצבי הרוח שלה והפעם, אני לא מצליחה לראות שום דמיון בין 2 המראות שלנו, אה לא. יש משהו. שיער פזור.
אז מה היא לובשת?
טוניקת כאילו-ג'ינס- מהתחנה המרכזית, 30 ש"ח
טייץ דמוי עור עם הדפס נחשי- 30 ש"ח, מחנות קטנטנה בשם "דיפ" ברח' אלנבי בת"א.
נעלי עקב של ספרינג- 140 ש"ח בסוף העונה הנוכחי.
חגורה דקה אפורה מחוררת לכל אורכה- 10 ש"ח בתחמ"ח.
טבעת של דיווה- 20 ש"ח.
תיק אפור, אוברסייזד, מ"קסטרו" עודפים באלנבי בת"א- 50 ש"ח.
סה"כ-
280 ש"ח.
אה, ואחרי התכנית הכיפית ברדיו (תודה לרותם המתוקה ולרדיו "אורנים") שנערכה השבוע ותזוזות מדהימות שעליהן אספר לכם ברגע שהן יתבשלו למנה מוגמרת של מציאות... גיליתי שאני מועמדת בבלוג של מעריב לנוער ב תחרות של בלוגי אופנה. אתם מוזמנים לעקוב אחרי הקישור ולהצביע שם למי שאתם מוצאים לנכון אבל בכל מקרה, הייתי רוצה להודות ל מעריב לנוער על הפירגון השני במספר כבר לבלוגסטר, כש זו הייתה הפעם הראשונה.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה