אז מה אני לובשת?
ג'ינס אפור (וטיפה שחור) עם טלאי ג'ינס תכול - DIY של אמתכם הנאמנה, הלוא היא אני. 
מצב הצבירה המקורי שלו היה זה:
כדי להגיע למצבו הנוכחי הוא עבר מספר תהפוכות גורל וגלגולים שכללו תפירה, השחתה מוחלטת באמצעות אקונומיקה ועינויים במגרדת שהוחרמה מהמטבח (אגב, אמא שלי משיקה משלחות חיפושים אחריה כשסלט צנון עומד על הפרק אבל אני משחקת אותה ראש קטן ומחביאה אותה טוב טוב מתחת לשידת הספרים שלי). אם מישהו היה מציע לתת לי מתנה לקראת ה-1.3.10, סתם ככה. . . אחרי שלום עולמי, הייתי מבקשת ממנו PATCH JEANS עדכני, כפי שנראה ב-ACNE
השוודים המעולים. אבל סנטה קלאוסים לא מהלכים סתם כך ברחובות ארץ הקודש ומציעים מתנות לעלמות צעירות (אם כן, אני די בטוחה שמשטרת פשעי מין הייתה צריכה להתערב בדבר). אז ישבתי וחשבתי (יותר נכון, חשבתי בזמן שנתתי לטו דו ליסט שלי בראש) והגעתי למסקנה שכשאתה לא יכול להסתפק בדבר האמיתי (שעולה כמה מאות דולרים) מוטב שתסתפק ב-next best thing ותעשה את זה בחיוך (או תוך כדי העמדת פנים שאתה האמריקן איידול הבא - כמו שאני עשיתי בתמונה הזו
)
נכון לערב זה, יש לי זוג מכנסי ג'ינס מטולא שהוא לגמרי
שלי ולגמרי
אישי ומעבר למאמץ סביר והרבה הרבה תפילות לאלוהי מכונת הכביסה, לא עלה דבר מעבר ל-75 השקלים ששילמתי בשעתו בתמנון.
ג'קט עור סינתטי של קסטרו- של אחותי, עלה 200 ש"ח אי שם באמצע העונה.
ג'אמפר (שמישהו יעזור לי פה עם העברית, בחייאת.
השיטוטים ב-ebay היכו בלקסיקון שלי ללא רחם) תכול- נקנה ב-h&m וכדאי שאהיה כנה לגבי הבונבון הפסטלי הזה, הוא מתפקד כפיג'מה רוב הזמן. בשעתו הוא עלה משהו כמו 8 יורואים בפריז והציע עולם ומלואו של כרבולים בין ויקטוריה לבין עצמה, אבל למרבה השמחה, בקרוב כולנו כבר נדבר על h&m במונחים של שקל ישראלי חדש.
ועל זה אמרו חז"ל... וולקאם!
שרשרת ינשוף סימפטית להפליא שנפתחת לשעון (שעובד!) כשמושכים למר ינשוף הביישן באזניים. נקנתה באי-ביי וזו הייתה עסקה כ"כ כדאית שחשבתי שכדאי שעוד מישהו יהנה ממנה, אז קניתי ינשוף אחד נוסף בזהב שאני מתכוונת לשלוח לאחד מכם לביתו הקט, אבל זה כבר משהו שנעשה בפוסט הבא, ברשותכם.
וד"ר מארטינס ישנות, מה ישנות... לא קניתי את הזוג הזה אלא קיבלתי אותו מחברה אחרי שהיא סיימה את השירות הצבאי שלה. זה היה שחרור מיוחל שאתו כמובן הגיע רפלקס הקאה מכל מה שהוא ירוק-זית וד"ר מארטינס, מה שהיה התלבושת הקבועה שלה במשך שנתיים. בצורה מעניינת, גם אני הרגשתי אותו הדבר כשסיימתי את השירות וכך נסתם הגולל על השימוש בעשרות זוגות הסניקרסים של אדידס שהיו ברשותי. עבר זמן מה והמארטינס נשכחו מזכרוני, הוטמנו במעמקי חדר הארונות הישן של אחותי. היום פשפשתי בארון שלה בחיפושים אחר איזה פריט ג'ינסי שנשכח מהעין ונשכח מהלב וממנו אוכל לתפור את הטלאים, ונתקלתי בבייביז הללו... אם הייתי יכולה להוסיף בועית של קומיקס מעל לראש של עצמי באותו רגע של הארה ואיחוד מחודש... הייתי רושמת בה מילה אחת: JACKPOT!
חיפשנו אתונות, מצאנו מלוכה.
סה"כ-
300 ש"ח + הון תועפות שמרטינס מקוריות אמורות לעלות.
What am I wearing? Wannabe ACNE patch jeans- Made them myself out of an old dark pair of denims (as captured in picture) and a baby-blue denim skirt. I'd really like to portray myself as a lady so I'd rather not say that I bleached the living crap out of them, but yeah, to be honest... Yours truly did
A pastel jumper- It mostly functions as my pajamas but it was high time for its debut as street-wear and not only as "I want to cuddle myself to insanity" wear. Thank you H&M
Doc Martens - A heritage from my soldier friend who was discharged from service and couldn't bear looking at these babies again. It still fascinates me even though my service days are long gone, HELL, How much different you feel than your natural comfortable self when you're stripped from your personal style and have to put on and put up with olive uniform
A shy owl necklace which opens to a watch once you press its ears- got it on Ebay, my newest BFF
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסודות של ויקטוריה