שמלת ג'ינס של TOPSHOP- נקנתה דרך אי-ביי ב-51 ש"ח כולל משלוח מאנגליה הרחוקה.
אני חוששת שחיי לא יחזרו להיות אותם חיים לאחר גילוי נפלאות הקנייה ברשת. אני נזכרת בכל הפעמים שבהן התאורה הקסומה בחנות בגדים גרמה לי למדוד פריט מפוקפק ולהיראות כמו בר רפאלי בקטלוג SI זנזיברי, אחרי הפוטושופ. אז לא לקנות? בטח שלקנות. אבל ברגע שהשעון נקף חצות וחזרתי הביתה, הכישוף הסתיים ואותו פריט חדש הוצא מהשקית וחזר להיראות כמו שק תפוחי האדמה שהוא בעצם היה כל הזמן הזה. ופתאום מסתבר שאותו פריט יכול לזכות במחזור חיים נוסף, אצל ידיים אחרות שיעריכו אותו יותר, או שלפחות יואילו בטובן לגזור ממנו את התגיות ולהשתמש בו. בעולם שבו אפילו אין הגדרה חד משמעית לבגידה במערכת יחסים, כמובן שהכל הוא תוצר של פרספקטיבה ואין אמת אחת שתקפה לכולם, בטח לא כשמדובר באופנה ובסגנון אישי. התוצאה: "אשפה" של אחד, אחד שרכש אותה במסע קניות טיפשי שהסתיין בטלפונים מהבנק וזלילה רוויית תחושות אשמה של האגן דאז היא אוצר-brand-new-with-tags של אחר.

מוקסיני עור קלועים- של NINE WEST, משלהי שנות ה-80, נקנו דרך ETSY תמורת 85.5 ש"ח כולל משלוח מארצות הברית. יחסה הפורמלי של האחות הגדולה אלינו מנוכר כרגע, אבל מסתבר שעשיית העסקים בין האזרחים הקטנים ממשיכה להתנהל כרגיל.

קרדיגן פסים- 10 ש"ח בשוק בצלאל.

תיק לבן- וינטאג', של אמא שלי.

שרשרת עוגן ושרשרת דג (יש הרבה דגים בים... ואחד משועבד אל הצוואר שלי! )- נקנו כתליונים ב-ETSY ושודכו לשרשראות כסף ישנות. ETSY זה בעצם גן השעשועים/רובע העסקים הוירטואלי של העוסקים ביצירה, ומעבר לדילי וינטאג' משתלמים (ר' ס' 2) הוא מציע גם יצירות של אמנים- החל מקשתות דרמטיות שמעוטרות בנוצות ועד לשרשראות מזכוכית ממוחזרת ושידות החתלה פסטליות. כמובן שבאתר גם נמכרים חומרי גלם לעוסקים במלאכה, וכאן נכנסים לתמונה מחירים מגוחכים, מגוחכים בכל קנה מידה. מחיר של תליון גדול (טוב דה שהגודל כן קובע ) לא חורג מדולרים ספורים במקרה הגרוע ביותר ומעבר לכך, המבחר שלהם אינסופי (תקלידו: X pendant בתיבת החיפוש ותיווכחו בעצמכם. כל משאלה שלכם- יכולה להיות ענודה עליכם, בכסף או בברונזה ). ואם אתם חוששים שעל השינוע של הסחורה יפשיטו אתכם עד התחתונים שלכם ואולי אפילו יגזלו גם אותם ושם בעצם קבור הכלב, אז אל חשש. מחירי המשלוח מינוריים, הרי מדובר בפריטים מיניאטוריים שמשקלם נמוך.

הפעם אנחנו נעשה את זה בין המנויים לבלוגסטר בלבד (אלו מביניהם שמעוניינים בתליון, כמובן, אני לא כופה את טעמי האישי על אף אחד ). אם הפגנתם תמיכה בי ב-10 חודשי הפעילות שלי, אני חושבת שראוי לעשות מעשה קטן וטוב בחזרה ו-to pay my respects.

בתחילה היססתי כי לא רציתי להשפריץ על הפוסט מבושם המלנכוליה, אבל אתם מכירים את המנטרה שלי על להיות נאמן לעצמך.
אם כבר באנשי הים מדובר, אני לא יכולה לגלגל את הפוסט הזה אל פתחי הפיירפוקס שלכם מבלי להתייחס לטרגדיה המחרידה של האחים סאליבן. ואת זה אני ארצה לעשות ע"י קישור לאחד השירים היותר מושמעים בפלייליסט שלי. אני בספק אם מישהו מקוראי בלוגסטר יודע זאת עלי, אבל אין נושא שמרתק אותי יותר מאשר ה-WWII, ולא רק בגלל שהמשפחה שלי נקרעה לגזרים באותן שנים אפלות. זה ממש לא "פאשיוניסטי" מצדי, אבל על שולחן הקפה שלי תמצאו ספרים עבי כרס שמנסים לפרק את המלחמה הגדולה והשואה לגורמיהן (בהנחה ובכלל אפשר להבין פרקים כ"כ מורכבים בביוגרפיה של המין האנושי) ולא מגזיני אופנה (גם להם יש מקום של כבוד, אבל הם לא באים בטוב עם קפה של הירהורים ).