שרשרת עם אבנים ירוקות, מהסוג שההורים שלי קונים לי שנה אחרי שנה אחר שנה בנופש שלהם בים המלח (קצת בוץ לפרצוף זה לפרצוף ). יש לי קולקציה שלמה של הבונבוניירים האלו בצבעים שונים, אבל עד עכשיו נמנעתי מלענוד אותם כי הרגשתי שהם מעט דודתיים. השנים חלפו וממשיכות לחלוף והאוסף הזה משמש בעיקר כאקססורי בחדר שלי משום שבהיעדר שיטת אחסון טובה יותר, אני תולה את כל שרשראותיי על הזנבות של מוטות הוילונות. אבל the other day ראיתי איך שסיסטר משלבת שרשרת כזו עם אחת צעירה יותר בנפשה ומיהרתי להעתיק מרוב התלהבות אז אתם בטח עוד תראו עוד הרבה מהאוסף הזה, חעחע.

 

תליון מגדל אייפל מהפוסט הקודם- 6 ש"ח דרך אי-ביי, ענוד על שרשרת כסופה ארוכה.

 

נעלי בובה שטוחות של weekend- רכשתי אותן בקניון עבור 50 ש"ח ומיד החלפתי נעליים אליהן. אני מוכרחה להתוודות בפניכם שעד שנכנסתי הביתה וחלצתי אותן בטמפרטורת חדר של מינוס 70 מעלות צלזיוס ותאורה של חדר ניתוח וזרקתי אליהן מבט בוחן על אמת, הייתי בטוחה שהן בכלל שחורות. So much for paying attention to details.  ~חובשת כובע טמבל. כי אני טמבלית. טחח~ אבל היי, אל תשפטו אותי לחומרה. קנייה של פלאטס חמודות בשבילי היא no brainer- ברגע שאני מודדת, מתהלכת קצת בחנות ומוודאת שנוח לי, אני שועטת לקופה ולא ממש מתעמקת בדקויות כמו "הו, האם הסגול הזה נוטה יותר לכיוון של בורגונדי או יותר לכיוון של חציל?  הו, להיות או לא להיות? ". ההיסטוריה האישית שלי מלמדת אותי שבכל מקרה, ייעשה בנעליים שעל הפרק שימוש רב וחול באזניים זו לא תחושה נעימה אז למה לקדוח במוח? בכוח?

 

תיק עם tassels, ירוק וענתיק, של h&m- קניתי אותו לפני כמה שנים בחופשה בחו"ל (הוא עלה בערך 100 ש"ח) ומאז הוא הגיח החוצה מהארון רק לעתים נדירות שבכל אחת ואחת מהן חשבתי: "מה! ממש צריך להשתמש בו יותר! לא חראם? חראם! אה-האם!" ~חופשי וידויים של נפש טרודה~

 

שמלת אורגנזה ירוקה של h&m (היא fully lined אז לא צריך לשבור את הראש על מה שלובשים מתחתיה)- התבאסתי על עצמי נורא כשבחופשה באירופה לפני המון זמן, ויתרתי על הקנייה שלה מתוך מחשבה שהיא מהודרת מדי. שזה פריט של גחמה שלא ייצא לי לנצל בחיי היומיום השיעמומיים והקרוקסיים. Boy, was I wrong. בארץ הפלאות שהיא ebay, ניסיתי לכפר על עוונותיי ואחד הדברים הראשונים שחיפשתי היה הערך: sheer organza mini dress. לטופשופ היו הצעות מעניינות (כמצופה מטופשופ ), אבל אני המשכתי לשבת על הגדר, עד שסוף כל סוף- מצאתי את המתוקה הירקרקה הזו, ההיא שוויתרתי עליה אז, עם אותו רוכסן חשוף ואותם פסים חמודים שגורמים לצל שלך להיראות מגניב אעש. כמה וכמה בידים הצטברו באותו ליסטינג אבל מה שחשוב הוא שהביד המנצח והסופי היה שלי. לא יאומן כי יסופר אבל היא עלתה 31 ש"ח קומפלט, בערך שישית מהמחיר המקורי שהיה נקוב על התווית בפאונדים. קיבלתי את החבילה מאנגליה שלשום, תלשתי את הטיקט מהשמלה, חייכתי לעצמי וסגרתי מעגל.  (=מעגל ביני לבין האישיות 3 X האחרות שלי)

תודו שאתם לא מזהים אותי! הרי במשך כל פעילותו של בלוגסטר ראיתם אותי מחייכת בדיוק פעם אחת! זה לא בגלל שאני אדם אפל, I can promise you that, אלא שלרוב - אני מצטלמת ברחובות תל אביביים סואנים ותמיד יש עוברי אורח מסביב ואני מרגישה קצת awkward לעשות פוזות ולדפוק חיוכי אורביט ענקיים כאילו שאני אסתי גינזבורג בצילומי ספורטס אילוסטרייטד בזנזיבר... אז בדרך כלל, לצילומים בבלוגסטר אני לובשת את הבעת הפנים ה"רגילה" a.k.a מחסלת להשכיר שלי.

אני מתארת לעצמי שע"ס הבעותיי (או חוסר הבעותיי ) בתמונות חלק מכם חושבים שיש לי אישיות גות'ית משהו אבל אני רואה את עצמי כאדם שממש מבסוט מהחיים ומנסה להנות מכל רגע שחולף, וברגע הזה ספציפית- סיסטר מושכת לי את הרגל בתרגיל של סמוראים רצחניים ואני מנסה לא לגלוש מטה על הלוח הסולרי אל עבר מותו של הג'ינס הסגול-אדום-kickass שלי בתוך הזוהמה של הגג הנטוש.

על אחותי שמימין: ג'ינס גלקסיה מטריף חושים שלדאבוני, לא הצלחתי להיכנס אליו. המדקדקים יוכלו לראות את ההבדלים שבין ירכיה של סיסטר לבין שלי *נכנסת לגוגל כדי לוודא שהירכיים שאני מכוונת אליהן אכן מכונות ירכיים גם על ידי שאר העולם. תמיד הייתי גרועה באנטומיה* ברגע שג'רמי שלף את פגז הצבע השני מהתיק, הוא קיבל ממני שאנסון מקורי מבית ויקטוריה שכל כולו OMG OMG OMG (כן, הריכוז שלי שקול לזה של ילד קטן שמנופפים מולו בסוכריה על המקל. רגע, על מה הייתי מבעוס לפני 3 שניות? הקטקט שואל. לאכפת לי, לק לק לק , הוא עונה).

כאן אני בשלבי לבישה של ג'קט ששייך לג'רמי והווריד העצבני שלי במצח מבעבע כי הסברתי לו ביליון פעמים שאני בחורה עצמאית שסוחבת את התיקים שלה לבד, לא משאילה ג'קטים מגברים ופותחת את הדלתות שלה בעצמה ובסוף אני לא עומדת במילתי! ושתדעו לכם שאם כבר באמא'לה, תאומות עסקינן- אז סיסטר היא מאפרת מוכשרת ביותר ואני... מממ... לא. הכישורים שלי מסתכמים בלמרוח ליפסטיק תוך כדי תקווה (שלא תמיד מתגשמת) שהוא לא יגלוש מהשפתיים אבל לאשס דופקת smokey eyes בשניות כאילו שהיא גלגול ישראלי של אבריל לאבין.

הצילום של התמונה הזו היה הליך מורכב וסמל האינפיניטי המואר שמאחוריי הוא לא עבודה של תכנת עריכה אלא של ג'רמי עצמו שעומד שם עם פנס ומנופף בזרועותיו כאילו שהוא תקוע על פסי רכבת וצ'ו צ'ו, היא מגיעה במהירות (ובאיחור של 12 דקות, כמובן, עמכם הסליחה, רכבת ישראל). בגלל הסיבוך-יזם של התהליך, ידעתי שזה מוכרח להיות ביצוע של one shot - one kill. הרשו לי להגיד לכם שלעמוד ללא תנועה, מצמוצים או נשימות במשך כמה שניות טובות זו לא משימה כ"כ פשוטה, בייחוד לא כשמפרידים ביניכם לבין האדמה 12 סנמטימטרים אימתניים. שם בחושך הקר עמדתי ושיננתי לעצמי את המנטרה של טים גאן מפרויקט מסלול, make it work וגם הוספתי איזה biatch בסוף לשם הגברת האפקטיביות.

אז בסופו של דבר, אולי ניתן להתווכח על יופיי המכשף/מקלל/נעדר אבל מה שבטוח- לא מצמצתי והצלחתי להוציא תמונה בהשראת הלוק האהוב עלי של ג'רמי, שבו אריה תיפקד כעבד הסטיקלייט שמאחור:

תודה רבה לכולכם על האהבה שאתם מפגינים כלפי בלוגסטר, אנשים מדהימים שכמוכם, ואני מקווה שנהניתם מ-2 הפוסטים האחרונים שחורגים מהרוטינה הקבועה שלנו.
על הנוהל של המוזיקה לא כדאי לוותר לטעמי אז נסיים ב-feel good song נוסף: