אני חושבת שזה יהיה מועד מתאים לגלות שאני מכורה באופן אנוש ואבוד כמעט לסדרה המוזיקלית GLEE. מאד לא רציתי להיות ואפילו תמהתי על שלטי החוצות הדביליים שלהם, חושבת לעצמי שאין משהו שיוכל להתחרות בסדרות המז"פ האפלות הכה אהובות עליי (ולחשוב שהחברה הויזואלית הזו משכיבה אותי לישון כל לילה, מורבידי ותמוה, אין ספק ). אבל מהר מאד ובעל כורחי, נשאבתי לתוך הסאגה של רייצ'ל-פין-והhappy ending החמקמק. אי שם בהתחלה עוד היה בי יצר להתנגד ולהילחם אבל המסמר האחרון בארון הקבורה מוכה ההערצה שלי היה הגילוי הראשון של אמה על המסך. אמה היא ממתק לעיניים ואני מוכנה להישבע בכל היקר לי שלפעמים נפלטים לי צלילים של השתאות כשאני רואה אותה, ובגרסא הצ'כונתית שלי זה נשמע כך: "*שריקה* טססס... וואי וואי". היא גם ישבה במאחורה של גזע המוח שלי כשהרכבתי את התלבושת הזו. ישבה ברגליים משוכלות, כמו ליידי, ונגסה בבננה אחרי קילוף מושלם וסימטרי עד המילימטר.

אמה היקרה תמיד לבושה בצבעים מלאי חיות שמצליחים להעביר את האישיות הקופצנית וה-quirkyית משהו שלה, עושה שיק רומנטי של יועצות כמו שאף אחד לא עשה אותו עד עכשיו. הסטיילינג שלה מאד נשי ואלגנטי וסופר מתוקתק, כשאפילו קפל אחד לא שוכב שלא במקומו הראוי. תהרגו אותי, אבל בעיניי היא הרבה יותר מושכת ושובת לב בטופ עם הדפסים של מגדל אייפל וחצאית עפרון אדומה מאשר כל אחת מהמעודדות הבלונדיניות שמקפצות על המסך וחושפות רגליים שזופות.



גברת פילסברי, מוזה אופנתית, האלוהים של הפוני, הדבר הכי מעניין שיש לנו כרגע על האקרנים:











טססססס, וואי וואי.

התמונות הושאלו מהאתר הרשמי של glee ומהבלוג החמוד הזה- What would Emma Pillsburry wear?

GLEEKS- התפקדו!


וברור שהבולבול הזה מחק לי את הפוסט, ברור.
הכי טעות של מתחילים לא לעשות "העתק" לפני שלוחצים על "שמור" ומוקפצים חזרה לעמוד הבית של ישראבלוג. אבל לא טעות-מביכה-של-מתחילים כמו לכתוב עבודה חפרנית שלמה לפני שמוודאים איזה רווח וגודל פונט בדיוק דורשים מהסטודנטים האומללים ואז לבלות שעות בניסיון לקצץ בבשר החי של מילות החוכמה שלך. %$^$#@ אכן, יום של הצלחות. ~ctrl c~