

טוב, אני יוצאת מנקודת הנחה שתמונת
iphone מטושטשת מהספריה עדיפה על פני
a big pile of nothing שזה מה שהלך פה בבלוגסטר לאחרונה ומפרסמת אותה למרות שהיא לא תמונה טובה/זוהרת/יפה/וואטאבז. אבל היי,
C'est la vie. לא זוהרים במיוחד.

מאד לא קל לי לאחרונה ואני משוכנעת שזה כתוב לי על המצח במרקר צהוב (בגלל זה חבשתי כובע

). אני חושבת שלא ישנתי כמו בנאדם כבר כמה שבועות לפחות ובאופן כללי, אני מרגישה שאני עפה באוויר על סוללות ריקות. אז כמו שאתם רואים, תקופת הבחינות נותנת לי בראש (וגם לכל האומללים שיישובים לשולחנות שמאחורי). היא נותנת ככה בראש עד שזה הכרחי לחזק את הצוואר שלך ולתמוך בו עם צעיף, כדי לוודא שהראש לא יתנתק לו מהכתפיים.


אז מה אני לובשת? (איזה ביזיונית אני שלא כתבתי את המילים הספציפיות האלה כל כך הרבה זמן. בוז לי.
)
כובע פנדה של ASOS- זה לא כובע, זה סופרסטאר! עלה 60 ש"ח בקירוב, במסגרת שבוע של free worldwide shipping. לכל מי ששופינג וירטואלי זה הקטע שלו, משוש חייו, חיוני למהלך יומו התקין ממש כמו הנספרסו rosabaya שלו על הבוקר- באמת מומלץ בחום להירשם עם המייל לניוזלטר של ASOS.com ולגלות ראשון (among מיליונים אחרים, טיהי) על מוצרים חדשים וקריעות של מחירים בסיילים, קריעות שלא נראו מאז קריעתו של ים סוף. 
סריג V ישן ונאמן- מהמשביר לצרכן.
מגפיים שחורים (וסופר נוחים וצמריריים) שלא רואים בשיט בתמונה- josef, מאה ש"ח. אבל 100 ש"ח שירדו מהויזה של סיסטר אז למיכפת. 
צעיף נקודות בקרם-שחור- ממגירת הצעיפים של אמא שלי, איזה כיף שהיא מתייחסת לפריטים שלה בחרדת קודש ושכל העבר- נשמר. כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה מלבישה אותי וקושרת את הצעיף שעלי לפפיון ענקי, "את המתנה שלי", היא הייתה אומרת. אני ממשיכה לעשות את זה לפעמים, גם אם אמא לא בסביבה. 
שעון twin של toywatch שקיבלתי כשהמותג הושק בארץ- בשנה האחרונה, אוסף השעונים שלי גדל. עם זאת, ה-twin עדיין מחזיק בליבי במלקחיים ושמור לו המקום הראשון.
טבעות כסף- מעורבות. אחת של אמא, אחת של סבתא, אחת של מיכל נגרין (70 ש"ח) ואחת היא טבעת של ארנבת שאוחזת באבן מחליפת צבעים (לאחרונה היא רק שחורה, מעניין מה זה אומר על האנרגיות שאני מקרינה החוצה
). העובדה שלארנבת נכרתו האזניים בתאונה מצערת וגם זה שקניתי אותה באיזה שתישקל בדוכן ירושלמי, ביום חורפי הזוי, הופכים אותה לטבעת הפייבוריטית שלי.
סקיני ג'ינס של אוקסיג'ן- הוא כיכב די הרבה פה בבלוגסטר, אני חושבת.
והוא מככב די הרבה בחיי. אם אני כבר לובשת מכנסיים (=הפקה לוגיסטית. למי יש כח? הרבה יותר נוח וקל לזרוק על עצמך שמלה), הוא ה-go to denim שלי. הוא עלה 30 ש"ח בתחנה המרכזית, לפני כמה שנים... ואני מקדימה תרופה למכה- באמת שאין לי מושג אם יש וכמה עולה ומה נשמע בתחום הזה.
סורי. אני לא יודעת מה קורה שם בעולם החיצון, בעולם שפיות הדעת, בעולם שבו אנשים חיים את חייהם במדיניות של time to work & time to play. כל הקיום שלי מתרכז בהתרסקות פיזית ומנטאלית על זה:

ומבחינתי לקחת הפסקה... זה ללכת לעבודה.
לקח: ניתוח בתחילת הסמסטר + סמסטר = קטסטרופה.

סה"כ-
342 ש"ח, אולי. חח
שיהיה לכם אחלה של וויקנד, you guyz!
מעניין אם יש פה מישהו בכלל, ממ?