ביום חם, נולדה בשבט ג'ירפות ג'ירפה מיוחדת, אם כי בילדותה לא הייתה שונה מהאחרות. עם הזמן הלך צווארה והתארך, עד שגם על הוריה הביטה מגבוה. כל חבריה התרשמו מאורך צווארה, ושמץ קנאה נשמע בקולם כל אשר דיברו עליה, למרות שהיא לא הבינה מדוע; הוא היה מסורבל וכבד, וכשבטנה רעבה למזון - נאלצה הג'ירפה לאכול מן העלים העליונים, שהתייבשו בשמש היוקדת. הזמן חלף, והג'ירפה שבעה פחות ופחות. צווארה התארך והכביד מיום ליום, עד אשר התקשתה להרים את ראשה.

לילה אחד התעוררה הג'ירפה מקול בטנה המקרקרת, ונתקלה עם הראש בירח. גדול, עגול ועסיסי הוא נראה לג'ירפה העייפה והרעבה. 'הוא כה גדול, שאם אנגוס ממנו חתיכה פיצפונת - אף אחד לא ישים לב' שיכנעה עצמה, ונגסה בלבנה.

למחרת שוב לא שבעה מן העלים, וחיכתה ללילה, לבואו של הירח, שטעמו היה בלתי נשכח. 'זו רק חתיכה קטנה' שוב אמרה לעצמה, ונגסה בשנית. עם הימים 'מנת ירח' הפכה כמו סם בשביל הג'ירפה שהתאהבה בטעם הכדור, שכבר לא היה עגול כהלכתו. כך נגסה ונגסה, באותה טענה שזו חתיכה קטנה ולא מזיקה, עד שלילה אחד כבר לא נשאר דבר. השמיים החשיכו בהדרגתיות, עד אשר עלטה מאיימת נחה על היבשת החמה, מותירה את הג'ירפה ארוכת הצוואר בחשיכה, עם אוזניים מושפלות ובטן מקרקרת.

רבע שעה בפוטושופ.

רציתי לכתוב סוף שמח, אבל כך המסר היה הולך לאיבוד.

-

עריכה, 08.07.2011: כתבתי את הסיפור מזמן, אבל אני חושבת שהוא מתאים לתחרות הנוכחית של "כתיבה נוצרת", תחרות גוזמאות, מעשיות דברי שקר ובדיה. אז... הקטע משתתף בתחרות סיפורי גוזמאות בבלוג כתיבה נוצרת.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=12583627