רומן סוער - סיפור בהמשכים .

 

 

 

"לאן?" שאלתי

"עכשיו אנחנו ניראה למה את מסוגלת וניראה לאן נשלח אותך" הוא אמר

והלך לאחד החדרים אני הלכתי איתו והתישבתי בסיכא והוא מולי

"יש לך בגרות?" הוא שאל

"כן" אמרתי

"במה את טובה?" הוא שאל

"מתמטיקה" אמרתי

"כמה יחידות יש לך?" הוא שאל

"5" אמרתי

באמת היה לי 5 אני תמיד למדתי בבית ספר , אני אהבתי ללמוד כל הזמן למדתי ובמיוחד תמקצוע מתמטיקה הכי אהבתי שיש , בגלל זה יש לי 5 יחידות במתמטיקה.

"יש לי 2 דברים להציע לך , את תבחרי" הוא אמר

"טוב" אמרתי

"1. יש לך אפשרות לעזור לילדים בבית ספר במתמטיקה ותקבלי על זה שכר נחמד

2. יש לך תאפשרות להיות המנקה של בית ספר" הוא אמר

חשבתי לרגע ולא ידעתי מה להגיד להיות מנקה של בית ספר? זה נחמד אני מקנה והולכת לבית אבל לא יודעת אני מעדיפה לעזור לילדים , ואולי ככה אני ילמד קצת יחסוך כסף וילך ללמוד וככה יהיה לי ולתמר עתיד יותר טוב , ככה אני יוכיח לבית המשפט שאני יכולה להיות אמא טובה.

"אני רוצה לעזור לילדים בבית ספר למתמטיקה" אמרתי בשמחה

"טוב אני ידאג לכך , תני לי תתעודת זהות שלך?" הוא אמר

"איין לי כאן כלום הכל היה אצל יוסי" אמרתי

"טוב אני יביא לך דף ותמלאי את הפרטים שלך" הוא אמר ונתן לי דף אם עט , היה צריך לרשום שם , משפחה, ועוד..

רשמתי את הכל בדף חתמתי ונתתי לו ואז בשיא החוצפה שאלתי אותו "מה אם הבית?"

"אנחנו מסדרים לך את זה" הוא אמר

"תודה רבה על הכל" הודתי לו על הכל.

"והיום לבנתיים איכן אני ישן ?!" שאלתי בלחץ

"היום את תשני באחד התאים ומחר בבוקר אנחנו כבר נסדר לך את הכל , יש לך חפצים איכן שהו ?" הוא אמר ושאל ,

"היה בבית קלרה כמה בגדים וחפצים אישיים שיוסי נהג לכחת ולשמור אצלו , אבל הם לא דברים חשובים כ"כ עכשיו" אמרתי

"בסדר תחכי כאן אני יביא לך מדים כדי שתשני איתם בלילה" הוא אמר ויצא מין הדלת , לא הספקתי להגיד תודה.

כ"כ שמחתי אייך שהכל מסתדר לי עכשיו , הכל היה כ"כ טוב חוץ מהעניין אם תמר אבל בכל מקרה שמחתי , עכשיו אני יעבוד ויסתדר וידאג לבת שלי והכל יהיה טוב החוקר חזר והביא לי את המדים הלכתי אל השירותים ולבשתי אותם הם היו כ"כ בסדר יותר טוב מהחצאית שלבשתי קודם זה היה כ"כ נוח , הוא שלח אותי אל אחד מהתאים והלכתי לישון ישנתי כ"כ טוב , היה לי הרבה מחשבות בלילה אבל הצלחתי להירדם ממש טוב , היו לי חלומות טובים.

ואז נשמעו רעשים של מפתח , קמתי זה היה השומר הוא פתח לי את השער "מנשה החוקר קורא לך לחדר" הוא אמר

"תודה" אמרתי

יצאתי מין התא לעבר החדר של מנשה , ניכנסתי הוא כבר ישב לו על הכיסא ושתה כוס קפה של הבוקר

"את רוצה לשתות?" הוא שאל

"לא תודה" אמרתי וישבתי על הכיסא

"למה קראת לי ?" שאלתי

"סידרתי לך את הכל" הוא אמר חייך

"באמת?" שאלתי

"כן , דיברתי אם הבית ספר , וסידרנו לך בית קרוב לבית הספר" מנשה אמר

"רגע ומה אם תמר?" שאלתי

"סידרתי שתוכלי לראות אותה פעם בשבוע" הוא אמר

"באמת?" אמרתי בשמחה

"כן" הוא אמר

"איפה היא גרה עכשיו?" שאלתי

"אצל המשפחה האומנת שלה , ליד חולון" הוא אמר

"רגע היא לא גרה כאן בחולון?" שאלתי

"לא" הוא אמר

"אז אייך אני יראה אותה ?" שאלתי

"כל פעם בשבוע ההורים שלה יבואו לכאן אם הילדה אלייך" הוא אמר

"היא הבת שלי ואני האמא והאבא שלה" אמרתי בעצבים

"מצטער" הוא אמר

"לכי תשתפי פנים , עוד 10 דק' אנחנו נוסעים לבית קלרה" הוא אמר

"למה?" שאלתי בפחד

"כדי לסקור שוב את המקום וכדי לראות אם יש עוד אנשים שם , וגם כדי שתקבלי את הדברים שלך בחזרה" הוא אמר

"אני חייבת לבוא?" שאלתי

"כן , את צריכה להראות לנו כמה דברים" הוא אמר

"אוקיי אני הולכת" אמרתי ויצאתי מין החדר לעבר השירותים , שתפטי טוב טוב את הפנים שלי במים הקרים שיצאו מין הברז באדיקות רבה.

נשארתי אם הבגדים שישנתי איתם , לא ממש היה לי בגדים חוץ מהחצאית וחולצה החשופה מאתמול שאני לא מתכוונת ללבוש אותה שוב , בטוח אנחנו נימצא כמה דברים בבית קלרה שהיו שלי , או אולי כמה בנות שצריכות עזרה והם שם.

ואז נזכרתי ב"אינה" מה איתה? מסכנה האם מצאו אותה כבר האם עשו לה משהו כ"כ ריחמתי עלייה מבלי לדעת מה קורה איתה בכלל , אהבתי אותה קצת היא האישה מכל הנשים בבית קלרה שבאמת התחברתי אלייה הכי הרבה והיא הכי עזרה לי , עברו להם 10 דק' הלכתי לחדר של מנשה ,

"חכי לי כאן אני כבר בא והולכים" הוא אמר ויצא מין הדלת

חיכיתי כמה דק' ואז הוא הגיע "הולכים?" שאלתי

"כן" הוא אמר ויצא מין הדלת , יצאתי אחריו , יצאנו אני מנשה ועוד כמה אנשים אל מחוץ למבנה המשטרה אישר אל תוך האוטו , עליתי לאוטו והתיישבתי מאחורה כ"כ פחדתי לראות שוב את המקום הזה שעשה לי כ"כ רע בחיים אבל לא היה לי ברירה אלהלנסוע לשם ולנסות לתקן את העבר שלי לכחת את כל הדברים שלי ולמחוק את העבר.

הגענו אם האוטו ל"בית קלרה" כ"כ פחדתי התפללתי לה' שלא יהיה שם אף אחד חוץ מאיתנו , יצאנו מין האוטו וניכנסנו לשם , לא היה שם אף אחד למזלי כל השוטרים הסתובבו בבית

"את יכולה להסתובב ולחפש את הדברים שלך" מנשה אמר

"תודה רבה" אמרתי והלכתי לעבר החדר שישנתי בו , לא היה שם ממש דברים חוץ מ2 חולצות שהם לא ממש היו שלי , הם היו של אינה אני זוכרת שהיא היתה לובשת אותם לכן לא נגעתי בהם ויצאתי מין החדר.

תמיד רציתי להיכנס לחדר של יוסי היה לו שם ארון ענקי שתמיד רציתי לפתוח אותו ולדעת מה יש שם אך בחיים לא העזתי להיכנס לשם שיוסי לא נימצא כ"כ פחדתי , ועכשיו שאיין אף אחד שיכול להגיד לי לא או להפחיד אותי אני בעצם יכולה להיכנס לשם , הלכתי לשם פרצתי את הדלת וניכנסתי ראיתי את הארון , מוזר שלא היה לו מנעול אבל בכל מקרה שמחתי ככה אני יכל לפתוח אותו יותר מהר הלכתי לעבר הארון ופתחתי היו שם מלא תיקים מלאים בדברים ושקיות הוצאתי את הכל מין הארון אל הריצפה והתחלתי לפתוח הם היו מלאים בבגדים תמונות , ועוד דברים אישיים.

הבנתי כבר שאלה הדברים של כל הבנות "מבית קלרה" שיוסי לכח להם את הדברים כשהם הגיעו לכאן , חיפשתי את הדברים שלי לא כ"כ מצאתי ואז ראיתי על הריצפה אחרי שפיזרתי את הכל תמונה של גדי , עמדתי למות אני לא מאמינה כ"כ רציתי למות באותו רגע הסתכלתי על התמונה והתחלתי לבכות אני לא מאמינה שאני רואה את התמונה שלו , אני זוכרת שהיא היתה לי בארנק עד שהגעתי לכאן אבל לא האמנתי שאני יראה אותה שוב , הוא היה כ"כ יפה הוא ממש דומה לעצמו עד ליום שהוא נעלם , למה הפסקתי את החיפושים אני לא יודעת , יכול להיות כי הוא באמת מת ואני צריכה לקבל את זה , לקבל את זה שבעצם בעלי לא יחזור יותר לחיים.

התחלתי ממש לבכות חזק ואז נפרצה הדלת "גברת כהן קרה משהו?" מנשה שאל

"תראה זה בעלי" אמרתי לו והראתי לו את התמונה

"אני מצטער" הוא אמר ואז הוסיף "מצאת כאן עוד דברים שלך ?"

"לבנתיים לא , אבל אני ימשיך עכשיו לחפש" אמרתי

"טוב אני ממשיך להסתובב" הוא אמר ויצא מין הדלת

המשכתי לחפש את הדברים שלי ואז מצאתי תיק קטן אם מלא בגדים , אלה היו בגדים שלי הבגדים שהיו לי כשהיתי נשואה לגדי ואז מצאתי שקית קטנה אם המון בגדי תינוקות הם היו של תמר אני זוכרת אייך את השימלה הזאת גדי קנה לה ליום הולדת שנה חשבתי בזמן שאני מסתכלת על השימלה.

החלטתי לכחת את התיק של תמר ולבנתיים חיפשתי גם בגדים שלי ואז מצאתי תיק אם מלא בגדים שלי לא היה לי כוח לראות איזה עוד דברים יש שם רק לכחתי את 2 התיקים ויצאתי מין החדר חיפשתי את מנשה ואת כל השוטרים.

המשכתי ללכת עד שמצאתי את מנשה

"מצאת את הדברים שלך?" הוא שאל

"כן" אמרתי

"עוד 5דק' אנחנו זזים" הוא אמר

"טוב" אמרתי

כעבור 5 דק' יצאנו מין "בית קלרה" אל אוטו המשטרה ונסענו לתחנת המשטרה , באתי לצאת מין האוטו

"אל תצאי" מנשה אמר

"למה?" שאלתי

"אני כבר חוזר" הוא אמר ויצא מין האוטו אם כל השוטרים האחרים אני נשארתי שם ואז הוא חזר לבד וניכנס אל האוטו

"לאן נוסעים?" שאלתי

"לבית החדש שלך" אמר מנשה

"באמת?" שאלתי

"כן" אמר מנשה

"רגע יש כבר את כל האישורים והכל?" שאלתי

"כן" הוא אמר

ואז ירדנו באחד השכונות וניכנסו לאחד הבלוקים , עלינו במדרגות ואז הוא הוציא מפתח מין הכיס ופתח את הדלת ניכנסנו הבית היה ניראה ממש טוב לעומת הרחוב שהיתי גרה בו היו ספות ועוד מלא דברים.

"זה לא היה אמור להיות בית רייק ?" שאלתי

"גרו כאן לפני כאן ועזבו" אמר מנשה

"רגע וכאן אני יגור?" שאלתי בזמן שאני בהלם

"כן" הוא אמר

"תודה , תודה רבה" אמרתי

"זה העבודה שלנו" הוא אמר

"רגע לבנתיים יש מים והכל?" שאלתי

"כן , עוד היום נעביר הכל על שמך , יש לך חשבון בנק?" הוא שאל

"כן אבל איין בא כלום" אמרתי ביאוש

"אוקיי מחר את תעבדי והכל יהיה טוב" הוא אמר

"תודה , ולמה אתה עוזר לי כ"כ?" שאלתי בחוצפה

"אנחנו עוזרים לכל הבנות שמגיעות למצב הזה אנחנו רוצים שיהיה להם טוב" אמר מנשה

"באיזה בית ספר אני יעבוד?" שאלתי

"באורט" הוא אמר

"מתי?" שאלתי

"מחר ב9 בבוקר את תהיה שם אני יביא לך כמה מסמכים אם אישורים והכל" אמר מנשה

"תודה" אמרתי

הוא פתח את התיק שלו והוציא כמה מסמכים משם ונתן לי ,

"אלה האישורים?" שאלתי

"כן" הוא אמר

"טוב אני ילך עכשיו , מחר תלכי ב9 לבית הספר" אמר מנשה

"רגע אני יגור כאן עכשיו ?" שאלתי

"כן" הוא אמר

"תודה רבה על הכל" אמרתי הוא קם ויצא מין הדלת , לכחתי את המפתח וסגרתי את הבית.

עשיתי סיבוב ענקי בכל הבית זה היה כ"כ כייף עכשיו יש לי בית משלי ואני יפרנס את עצמי ואז אני יביא לכאן את ביתי , היתי חייבת לסדר את הבית הסתכלתי בארונות היו מלא דברים , סידרתי קצת את הבית ואז נזכרתי

אני לא יכולה ללכת ככה לבית הספר אני חייבת להשתנות , פתחתי את התיק שהבאתי "מבית קלרה" והוצאתי בגדים הם היו כ"כ נורמלים לבשתי משהו נורמלי ויצאתי מהבית "אני חייבת למצוא עבודה ללילה" חשבתי לעצמי והמשכתי ללכת , אולי אני יחפש מלצרית ? זה גם משהו חשבתי לעצמי בזמן שאני מטיילת בעיר ומחפשת מסעדות טובות , ואז מצאתי מסעדה מפוארת נחמדה ושאלתי "אתם צריכים עובדים?"

"כן , שנייה אני יקרא למנהל" הוא אמר והלך

חיכיתי עד שאיזה אחד הגיע "את רוצה לעבוד?" הוא שאל

"כן" אמרתי

"בת כמה את?" הוא שאל

"25" אמרתי

"את לא ניראת" הוא אמר

"תודה , ואני מזה יודה לך אם תתן לי לעבוד כי אני מזה צריכה את העבודה הזאת" אמרתי בלחץ

"תנסי לעבוד עד 1 בלילה אם תהיה טובה תקבלי 100 שקל" הוא אמר

"באמת? , תודה רבה" אמרתי

"בואי איתי" הוא אמר והכניס אותי למבטח , "את תפני לבנתיים את כל הצלחות שלא צריך מהשולחנות , רגע עבדת בזה פעם?" הוא אמר , ושאל

"כן" אמרתי

"יופי אני הולך , מקווה שתסתדרי" הוא אמר ובא ללכת ואז הוא שוב אמר "אגב אני משה אייך קוראים לך?"

"איריס" אמרתי ואז הוא יצא מין החדר לבנתיים סתם שטפתי את הכילים ואז לכחתי מגש כמו שאני זוכרת בגיל 17 שעבדתי באחד המסעדות ,

לכחתי את המגש ויצאתי החוצה על המסעדה היו מלא אנשים , חיפשתי שולחנות שכבר איין שם איש ולכחתי את הצלחות וחזרתי על המטבח , לכחתי עוד מגש ויצאתי שוב.

אחרי שעה משה ניגש אליי "את עובדת מצוין" הוא אמר

"תודה" אמרתי

"עכשיו את תגישי אוכל" הוא אמר והכניס אותי אל תוך המבטח והראה לי והסביר לי כמה דברים והלך.

יצאתי על המסעדה אם מגש מלא בסלטים והנחתי על השולחנות הרייקות , ליאב המלצר השני אמר שהשולחנות שמורים ואני צריכה לסדר אותם לפני שהלקוחות יבואו

סידרתי טוב טוב את השולחנות ואז ראיתי אנשים ניכנסים הם התיישבו על הכיסאות באחד מין השולחנות שסידרתי

"מלצרית" הם צעקו , ובאתי אלייהם "אפשר בבקשה מרק חם"

"תרצו גם לשתות ?" שאלתי

"לא תודה , רק 2 מרק בבקשה" הם אמרו

"בסדר , כבר מגיע" אמרתי וניכנסתי אל תוך המבטח , אחד האנשים שם לי את המרק בתוך המגש ויצאתי התקרבתי לעבר השולחן ואז שמעתי שקוראים לי מין השולחן השני שסידרתי "מלצרית" הם צעקו

הרזקתי את המרק בכדי לתת אותה לאיש שישב אם הגברת בשולחן ואז שוב צעקו "מלצרית אנחנו קוראים לך" הסתובבתי אם המרק ביד ולא האמנתי המרק נפלה מידי לא האמנתי שזה הוא שיושב שם בכיסא

"גדי" צעקתי בבהלה והתחלתי לבכות...