פרנק זאפה והיציאה המלכותית

ראיתי פרחים שמבצבצים בין חריצי המדרכות. קיימת בי אותה נטייה להתמוסס ממחזה כזה. רק חסר היה לי ללבוש שמלה ולקפץ בדילוגים אך ורק על הפסים הכתומים של מדרכות המסוגננות כברחובות אמסטרדם. למעשה, שמעתי פעם שזה נקרא 'רחוב הולנדי', אך לא הייתי בהולנד כדי לבדוק את אמיתוּת העניין. פעם אכלתי דובדנים והאזנתי להמיה הזמזומית הזאת, המוכרת, של השקט הלילי וחשבתי על פרחים אדומים. לטבול אצבע בלוע הארי, לדגדג את ציפורני החתול ולהחוות נשיקה אסקימוסית עם מקור החסידה אפשר עם פרחים - כי השילוב של הדיבור האנושי עם עצם מן הטבע הוא כמעט תמיד מצוץ ומופרך אבל ישנו מי שיגיד כי זה כל היופי ואנחנו לעולם נהנהן ונכנכן להסכמה (הרי אין טעם להתווכח על תפיסת דבר שידוע שההשגה שלו היא ממקור אינדיבידואלי). להורים שלי יש חצר אבל אין בה פרחים ולפעמים זה גורם לי להתעצב מעט כי פרחים משלהבים את הדמיון שלי, בעיקר פרחים אדומים. לכל דירה אשר בה התגוררתי הבאתי עימי צרורות פרחים מפלסטיק, כי אין לי אחריות בשביל להשקות ולטפל בצמח ואין מצער מעציץ או שתיל שהוא מחוסר אפוטרופוס שכן הוא לא נטוע באדמה המרחבית כי אם באדמה המוגבלת לו בלבד. יש סיכוי שיראו את זה כחוסר אהבה לפרחים, אבל זה נולד מתוך אהבה משוגעת וחסרת רסן להם. וטריפ טוב, בלי הטריפ הכימי, הוא להיות ולשכב בשדה מרוחק של חמניות או של צבעונים [כמו בהולנד, למרות שיכול להיות שגם זה יסתבר לי כמיתוס יום אחד - הקשר שבין הולנד לצבעונים]. בשבילכם יקירי זר פרחים:

במצב רוח לא-מצחיק במיוחד, ועם המון אהבה לכם - קוראים יקרים - נאלץ לחתוך את הדיבור,

ימים יפים שיהיו (עטורי פרחים),

Diarrhea.