אני בוכה בשקט,

דמעה זולגת לי על הלחי, אל הצוואר,

מלווה באחותה, שרודפת אחריה

והן שתיהן מגיעות אל אחורי האוזן

כי אני

שוכבת

על הגב

במיטה.

ובוכה בשקט,

שלא יחשבו

שנכנסתי לדיכאון.

עריכה:

כי מי צריך את זה בכלל

מי צריך אותי

כשאני

כזו.

סגורה ועייפה, כבויה ומובסת,

על ידי המחסור בזמן,

והמחסור בהבנה.

וזה לא יעזור לך,

להגיד שאתה אוהב אותי, ולהישאר גיי.

כי אם אתה לא פה כדי לחבק אותי, זה לא מנחם אותי בכלל.