״מה את עושה?״.

״עובדת, לומדת, אתה יודע״.

אלה החיים שלי כרגע, ומבחוץ זה נשמע כל כך בנאלי, אבל בתוך הראש שלי זה כמעט בלתי אפשרי עוד.

אני לא יכולה לעזוב את המושכות עכשיו, זה לא הרגע לוותר. עוד יום, עוד שעה, הגלגלים מסתובבים הלאה ואני עדיין רודפת אחרי הזנב של עצמי, לא ממש מזהה את הבחורה שניצבת מולי במראה. האם היא סקסית? מושכת? פנויה, רגשית ואקטואלית?

הלוואי, אני משקרת לעצמי, כאילו ובכלל יש לי מתי לצאת לדייט. ארבעה ימי לימודים, ארבעה ימי עבודה. רגע, כמה ימים בשבוע יש בכלל?

למזלי, לא עשה לי את זה אף לא אחד מהאנשים שהיו ביום ההולדת שלה אתמול. אין ספק שאם היה מועמד מתאים, הייתי הולכת על זה. אני רק צריכה.. רק... אמממ... מה אני צריכה בעצם?

מישהו שיגרה אותי, פיזית ואינטלקטואלית. אני צריכה מישהו שיעשה לי את זה בכל פעם מחדש. מישהו שיהיה שווה להילחם עליו, מבלי שבכלל אצטרך להכין את השריון.

שיאללה, די, נו, בוא כבר, דביל!