(הכותרת מהאוסס אוף דה הולי מ - כן, ניחשתם נכון, פיזיקל גרפיטי של זפלין. הוא טוב כמעט כמו דייר מייקר. כמעט. מוזמנים להוציא אותי להורג עכשיו).
ג'ון לנון נרצח לפני 30 שנה בדיוק היום, וזה מעלה זכרונות מתוקים-חמוצים: איומים על בוקסים בעיניים בשם הנ"ל, דמעות לצלילי הוויט אלבום (בזמנים שעוד לא מנעתי מעצמי לשמוע אותו, כי גם הוא מעלה זכרונות משל עצמו), שיחות מעמיקות עם ניצי על מי-יותר-מוכשר-מי-יותר-יפה, ואיך החיים מתגלגלים מול העיניים עם סאונדטראק של ווטצ'ינג דה ווהילס. (וכן הכותרת לא קשורה, סו מי).
אני יושבת וחושבת מה לכתוב כאן ולא יודעת מה לכתוב, כלומר, השגרה ממשיכה להיות נטל כרגיל. ושום דבר לא ממש השתנה.
כאילו, כן, החיים עברו מהפך ופגשתי אנשים ועשיתי דברים שחשבתי שאני לא אעשה, אבל החיים הם נהר מלא בדם והם סחפו אותי חזרה לכאן, למרות שנאבקתי בהם.
אני אוהבת מטאפורות. אולי פעם לא אהבתי אותן כל כך. אני כבר לא זוכרת. עבר זמן.
ניו ייר'ס מתקרב וכבר יש לי רשימה פטתית של דברים שאני רוצה לעשות, שרציתי לכתוב כאן אבל אמרתי "נאה" כרגיל. כי באמת, מה הטעם?
ושוב מחשבות בוקעות לי מהלב אל המקלדת כשאני לא רוצה שהן יצאו, אבל הן לא מתחשבות. כמה אירוני.
ויש לי ערימת דברים לעשות שאני דוחה עד אין קץ, אבל זה לא ממש משנה (שוב, "נאה"), כי יש לי פשוט יותר מדי מבפנים שאני אוכל להתרכז בהם (מעניין לי ת'תחת חזקות שליליות).
ותכף-תכף השנה הזו נגמרת, היא באמת עוברת בטיל. ותכף אני אמצמץ ואני כבר גמרתי אוניברסיטה בלי שמתי לב. מעניין מה יצא ממני. יהיה נחמד לדעת אם משהו יצא בכלל.
ובסך הכל, כמה שאני מנסה להחליט אם באמת אכפת לי או שבכלל לא, אני מבזבזת את הזמן. או שזה מה שהם אומרים לי.
או זה מה שהתת מודע שלי מנסה לשדר לי. אבל אני מעלמת ממנו. למדתי איך להתעלם מאנשים בצורה די טובה, בזמן האחרון. אני לא מייסמת את זה בכלל, למרות הכל.
כרגיל.
טוב, ככה זה. חיים.
People say I'm lazy dreaming my life away
Well they give me all kinds of advice designed to enlighten me
When I tell them that I'm doing fine watching shadows on the wall
Don't you miss the big time boy you're no longer on the ball
I'm just sitting here watching the wheels go round and round
I really love to watch them roll
No longer riding on the merry-go-round
I just had to let it go
אוי, איך הייתה מוזיקה לפני האיש הזה?
(לצערי הרב מאוד למדתי את התשובה בדרך הקשה - שיעור מוזיקה. והייתה מוזיקה נוראית לפניו).
טוסט.
כינוי:
טוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
