זכויות הגבר בישראל

זה כבר קרוב לחצי שנה שד', שותפתי לשעבר לניהול הבלוג בתפוז, שופכת את דמי ומנהלת נגדי רצח אופי ומסע השמצות חסר גבולות הכולל שקרים, עלילות, הוצאת דיבה, חדירה בוטה לפרטיות שלי, של אחיותיי, של הוריי ועוד עבירות חמורות ביותר גם על החוק, גם על תקנון 'תפוז אנשים (ע"ר)' ועוד שני אתרים שבהם היא פתחה לאחרונה בלוגים עם אותם תכנים משמיצים, מאיימים ופוגעניים ביותר.

בעבר, כשעוד היה לי בלוג בתפוז, הגבתי בשני פוסטים שכתבתי על חלק מההשמצות הקשות נגדי. כתבתי בצורה רהוטה ועניינית ולא לגופו של אדם כפי שעושה ד', אך נאלצתי להסיר את שני הפוסטים כי מנהל הבלוגיה איים עליי:

"במידה וההשתלחויות ההדדיות יימשכו על אף פנייתנו זו, אנו נשקול נקיטת צעדים נוספים ובכלל זאת אף את מחיקת הבלוג שלך כולו"

אני מצידי מילאתי את דרישתו אך ד' המשיכה (וממשיכה עד עצם היום הזה) להשמיץ ולהשתמש באותו בלוג בתפוז (שעדיין קיים, למרות שהיא עברה על *כל הסעיפים בתקנון תפוז אנשים (ע"ר)) אך ורק כדי לקדם את מסע ההשמצות האישי שלה נגדי. בצעד מוזר (אם כי לא מפתיע במדינה שהיא דיקטטורה פמיניסטית), למרות שאני מצידי קיימתי את הבטחתי, סגרו לי את הבלוג. מעבר לכך, הפוסטים המשמיצים נגדי נשארו באוויר במשך תקופה ארוכה (חודשים) גם לאחר שהתלוננתי פעמים רבות, אך מנהל הבלוגיה התעלם מתלונותיי (הכל מתועד, מודפס ושמור אצלי במס' אמצעי גיבוי).

שימו לב מה כתב לי אחד התומכים של ד', לאחר שהסרתי מרצוני הטוב את 2 הפוסטים בהם התגוננתי בפני ההשמצות:

"אני מברך אותך על הסרת הפוסטים המביכים, גם אם יתברר שמישהו איים עליך באקדח"

שתבינו כמה מסע ההשמצות שד' מנהלת נגדי הוא מסוכן, הרסני, מזיק, פוגע ובעל תוצאות קשות. כמות החומרים, דברי הנאצה, קללות, הכפשות, השמצות, שקרים ועלילות דם נגדי ונגד משפחתי שכתבה ד' עד כה עוברת בקלות את ה100 עמודי A4 (מינימום!) אך בשלב זה אתייחס רק לחלק מההשמצות בנושאים העקרוניים:

1. מעולם לא ניצלתי את ד', בשום צורה אפשרית. היא נכנסה לבלוג "זכויות הגבר בישראל" בתפוז מבחירתה האישית ומרצונה החופשי. היא הציעה לכתוב פוסטים ביוזמתה ומרצונה. אני מצידי שמחתי וקיבלתי את הצעתה האדיבה שתורמת בראש ובראשונה למאבק החשוב של כולנו (גם שלה, כפי שהדגישה בעצמה) במלחמה נגד הפמיניזם, נגד השקרים, הדיס אינפורמציה, הרדיפה וההתנכלות הפמיניסטית כלפי כל הגברים באשר הם. מעולם לא הכתבתי לד' מה לכתוב ומה לא לכתוב (ובטח לא מתי), היא בחרה לכתוב את מה שהיא רצתה, איך שהיא רצתה ובכיוונים ונושאים שרצתה בהם. אפילו אמרתי לה שתכתוב אך ורק מתי שנוח לה וביקשתי ממנה והדגשתי שלא תעבוד תחת לחץ.

מספר פעמים היא אפילו כעסה ונזפה בי שלא הזכרתי ולא ביקשתי ממנה לכתוב פוסט, ואמרתי לה שמאוד לא נעים לי להטריח אותה כי אני לא רוצה להרגיש שאני מנצל אותה, בתגובה היא רק צחקה ואמרה שהיא רוצה לכתוב ושזה בא ממנה. מאז הפרידה (מאי 09'), היא משקרת בלי בושה כמה "ניצלתי אותה" וכמה "כפיתי עליה" לשתף פעולה עם תכנים שאיננה מסכימה איתם.

היא גם משקרת בנוגע לכסף: מאחר ותפוז החלה משלמת לבלוגרים לפי כניסות (8 ש"ח לכל אלף כניסות) רק מחודש פברואר 2007, סך כל הכנסות הבלוג היו בסביבות ה600 או 700 ש"ח למשך שנתיים והצעתי לה לפחות 10 פעמים שאני אתן לה 50 אחוז מההכנסות, היא תמיד סירבה ולא רצתה כלום. בפעם האחרונה שדיברתי איתה על הנושא, רק לאחר שהתעקשתי וחזרתי על הצעתי וממש ניסיתי לשכנע אותה לקבל 50 אחוז מההכנסות, הדבר היחיד שאמרה תוך כדי צחוק הוא "טוב, בסדר, תקנה לי שוקולד".

2. מעולם לא הסתרתי בפני אף אדם את העובדה שאני יכול לטעות. אני בן אדם, אני אנושי, אינני מושלם ואינני חף מטעויות, רק שאני תמיד מוכן ורוצה ללמוד מטעויות העבר ולשפר את דרכיי בראש ובראשונה כי המאבק נגד הפמיניזם מאוד חשוב לליבי וכפי שאמרתי בפתיחת הבלוג לפני 5 שנים, אומר גם כעת שהמטרה המרכזית והחשובה ביותר שלי היא לעודד מודעות, לפקוח עיניים ולחשוף מידע ונתונים שהפמיניסטיות דואגות באופן אגרסיבי להסתיר ולהעלים מעיני הציבור.

מעולם לא שיקרתי ומעולם לא ניסיתי להטעות או חלילה להביא במכוון מידע לא נכון או לא אמין. זאת לא דרכי, זה לא האופי שלי ואני חושב שדווקא אנחנו, פעילי זכויות גברים (MRA) או אנטי-פמיניסטיים, בתור מי שנלחמים נגד משטר דיקטטורה כ"כ חזק ובעל כוח ושליטה מוחלטת בכל המערכות במדינה, דווקא אנחנו צריכים להיות הכי זהירים והכי קפדניים עם התבטאויות, עם כל מילה שיוצאת מאיתנו, נתונים ומידע שאנחנו מביאים. אי לכך, בגלל מודעות זו, כאשר מלכתחילה ידוע לי שאני נמצא בעמדת נחיתות, אני נזהר מעל ומעבר וחושב היטב על כל מה שאני כותב (כי אני יודע ש"מחכים לי בסיבוב").

בעבר כתבתי בטעות ש20,000 גברים חפים מפשע "נכנסים לכלא" במקום לכתוב שמוגשות למשטרה כ20,000 תלונות נגד גברים מדי שנה, והמערכת נכנסת אוטומטית לפעולה ומפעילה סנקציות כבדות ביותר נגדם החל מחקירה משפילה ועד למעצר, הוצאת צווי הרחקה אוטומטיים ועוד. אז כאמור - טעיתי. אולם המציאות היא עדיין אותה מציאות. לפי נתוני המשטרה, כל שנה ישנן כ20,000 תלונות על אלימות במשפחה, מתוכם כ16,000 נגד גברים. בנוסף, ישנם כ4,000 תלונות על עבירות מין. על פי הערכות מומחים, למעלה מ50 אחוזים מהתלונות של נשים נגד גברים הינן תלונות כזב, לפיכך, נגד כ10,000 גברים חפים מפשע מופעל הליך פלילי על לא עוול בכפם, והמספרים רק הולכים וגדלים. (נתונים נוספים)

3. המריבות בינינו התחילו לפני כשנה. אחד הנושאים הראשונים היו ההתנגדות שלי לגינוני 'ליידיס פירסט' כי אני חושב שאישה בשום פנים ואופן לא שווה יותר מגבר ואסור שיהיו כללי עבדות כאלה נוקשים ושרירותיים שבכל פעם משפילים את הגבר ונותנים לנשים עוד ועוד ועוד הזדמנויות לרמוס גברים ברגל גסה. ד' סיפרה לי שבחו"ל גברים היו עושים לה כבוד באוטובוס ומפנים עבורה מקום כדי שתשב. אמרתי שזה מגעיל אותי והבאתי כדוגמא את המקרה של חבר ילדות, נער שתמיד היה פמיניסט מאוד קיצוני (בנוסח צעקות "מוות לגברים!" בכל פעם ששמע בחדשות על גבר שהכה או רצח את אשתו) וכאשר הוא התיישב באוטובוס, ניגשה אליו נערה והתחילה לצרוח עליו מול כל האנשים, תוך כדי שהיא מנופפת באצבע "אתה תקום ותיתן לבנות לשבת!". הוא כמובן השפיל מבט, קם ונתן לה לשבת במקומו. קשה לי לתאר במילים כמה חוויה כזו זעזעה אותי. (אגב אותה נערה היא בתו של בכיר בעירייה, שתבינו שבהחלט יש קשר ויש ברית הדוקה בין פמיניזם ושלטון)

זאת לא הייתה הפעם הראשונה: שנה לפני כן, כשהיינו בני 13, 3 נערות (אחת גבוהה, שנייה נמוכה והשלישית שמנה) ניגשו אלינו בהפסקה כשישבנו על ספסל. הן התחילו לצרוח שזה הספסל שלהן ונפנה אותו תיכף ומיד. החבר הפמיניסט שלי קם מיד, אני התעקשתי לשבת, אבל שלוש הבנות, ממש כמו נמלות חרוצות, הרימו אותי באוויר והעיפו אותי מהספסל. ניסיתי לספר ולהסביר זאת לד', אבל תגובתה הייתה מאוד תוקפנית ועויינת ברמות שלא ציפיתי להן. אדישותה לחומרת המעשה הפתיעה אותי מאוד לרעה כי ניסיתי להראות לה ניצול לרעה של מעמד מיוחס שנשים זוכות לו מגיל צעיר רק על עצם העובדה שהן נולדו נקבות, אבל מבחינתה היא אמרה בטון מתלהם "כמו הפמיניסטיות גם אתה מתלונן על כל שטות".

למזלי, סבתא שלי הזהירה אותי עוד בילדות מגינוני ה"נימוס" המערביים כאשר ראינו תכנית ללימוד אנגלית שבה המגיש (ארוו קפלן) הסביר לנער כיצד הוא חייב לפתוח את הדלת לבחורה, לעזור לה ללבוש מעיל, להזיז עבורה את הכיסא ולחכות שהיא תשב לפניו. סבתא שלי מאוד כעסה על זה.

בשלב זה בדיוק ד' החליטה שאני שונא נשים, שיש בי "עויינות כלפי נשים" ואני, "בדיוק כמו הפמיניסטיות", מחפש סיבות לשנוא נשים, שאני "מקנא בנשים" ו"מחפש" איפה טוב יותר לנשים בחיים. מבחינתה כללי 'ליידיס פירסט' זה קודש קודשי הקודשים (כמו גם "יום האישה הבינלאומי") כפי שהדגישה בפניי ואכן החל מנקודה זו החלו המריבות כי כנראה הפכתי בעיניה לכופר וחוטא.

ד' מכנה אותי כל הזמן "שונא נשים" (בתוספת קללות מכוערות וגועליות) אך במכוון משמיטה דברים שכתבתי והבהרתי לה. כך למשל היא ציטטה בתגובות מייל שבו כתבתי שאני זועם וכועס לאחר שהעליבה אותי, אך "שכחה" לציין פיסקה מאוד חשובה שכתבתי לה והיא מוכיחה בדיוק את ההיפך מטענתה:

"בעיני אישה היא קודם כל בן אדם - לא יותר ולא פחות!!! היא לא אלה, היא לא קדושה, היא לא שווה יותר או פחות מהגבר והיא צריכה את הגבר לא פחות מאשר הגבר צריך אותה. בעיניי אישה שלא מוכנה להתייחס לגבר כאל אדם אלא כאל אובייקט מיני או ארנק מהלך, היא לא בן אדם. אני שונא מוות את המונח "ג`נטלמן" כי כמו בדיוק שוורן פארל מסביר הוא מתייחס לרוצח שהוא עדין כלפי נשים. אני שונא את התרבות והמסורת הברברית של אבירים - גברים שהיו בקלי קלות שולפים חרבות ומוכנים לערוף את ראשו של כל מי שהעז לדבר לא יפה ולהעליב ליידי או לצאת לדו-קרב אקדחים על ליבה וכבודה של אישה. כמו שאמרתי בעיניי זאת בדיוק הקרקע הפוריה שממנה צמח הפמיניזם : תחושת העליונות הנשית של "אני אישה, מגיע לי הכל".

היא הייתה מתחילה להתווכח איתי ממש על כל נושא וכל מילה שאמרתי אבל אחד הנושאים שגרמו להתפרצות הקשה ביותר היה כשכתבתי על האפלייה המינית שאני ראיתי בתכנית הטלוויזיה "כוכב נולד". ראיתי בפירוש (וגם חברים הסכימו איתי) שהשופטים ובמיוחד מעריץ וסוגד הנשים צביקה פיק, מתייחסים מאוד יפה לנשים שמגיעות לאודישנים ובו זמנית, לועגים, צוחקים ומשפילים את הגברים.

חרף המאמצים שהשקעתי להסביר לה שצפיתי רבות בתכנית "כוכב נולד" האמריקנית ושם לא ראיתי אפלייה מינית כה בוטה ונטייה כ"כ מובהקת להתחנף למועמדות ולהתרפס בפניהן רק בגלל היותן נשים, כלום לא עזר וד' תקפה אותי בחריפות בשלל כינויים בנוסח "שונא נשים" ו"קנאי". היא אמרה וכתבה שהיא "מתחילה לגלות דברים מאוד לא טובים לגביי". הדפוס הכי מציק היה שהיא המשיכה בוויכוח כאשר התעייפתי ורציתי לצאת ממנו היא רק חזרה על עצמה "הנה, הוכחתי לך!!" כאילו כל מה שהיא אומרת זה נכון וכל מה שהסברתי ונימקתי עד כה לא שווה בכלל התייחסות ("אתה מורח אותי", היא זרקה על כל דבר שהסברתי).

4. בשום פנים ואופן לא דרשתי מד', כמו שלא דרשתי מאף אחד, נאמנות או הסכמה מוחלטת ועיוורת לדבריי, להיפך, אני מאמין בראש פתוח, חשיבה עצמאית ובלתי תלויה, חופשייה מדעות קדומות וכללים נוקשים ושרירותיים, להבדיל מהפמיניסטיות אצלן החשיבה היא מאוד חד-סטרית, מקובעת ושרירותית. חוץ מלדקלם בעל פה סיסמאות, מספרים וסטטיסטיקות שקריות, הן לא יודעות כלום. 

חזרתי ואמרתי לד' מפורשות: אין לי שום בעיה עם חילוקי דעות, להיפך, אני בעד שתחשבי בצורה שונה ממני, אך גישתה רק נעשתה יותר ויותר תוקפנית ועויינת כלפיי אישית: פתאום גיליתי שכל מה שאני אומר לה, היא ישר תוקפת אותי, צועקת, מעליבה ומאשימה אותי "אתה בדיוק כמו הפמיניסטיות!", כאילו הכינה את תגובתה מראש לא משנה מה אומר. 

החלק הכי קשה היה שהסברתי לה שזכותה לחשוב בצורה שונה משלי, כמו שלי יש את הזכות להמשיך להאמין במה שאני מאמין אבל זה רק החריף את התוקפנות שלה והיא "הפציצה" אותי בטיעונים שונים ומוזרים שאם היה לי את הזמן והכוח, הייתי יכול להתמודד איתם אחד אחד בלי שום בעיות.

לדוגמא, באחת השיחות היא אמרה לי שהיא לא מאמינה שעבודות בית, ניקיון בישול, טיפול בילדים וכו' מעניינות גברים אז אמרתי שזה לא נכון ויש המון גברים שהם יותר מסודרים ונקיים מבנות הזוג שלהם, היא דיברה אליי בצורה בוטה ומזלזלת, "כמה גברים כאלה אתה מכיר? אני לא מכירה", אמרתי לה שאני מכיר לא מעט גברים שאוהבים לנקות ולבשל, היא התחילה לצרוח עליי "אני רוצה שתביא לי שמות!!! עכשיו!!!".

הסברתי לה שאני לא מעוניין להמשיך את הוויכוח והיא מצידה המשיכה וטענה "הנה, הוכחתי לך...", ו"אין לך מה להגיד, אתה ממשיך לנפח ולהמציא". לאור העובדה הבסיסית שהיא בניגוד אליי, בחורה בריאה, אני מתחיל להבין איך היא ניצלה לרעה את מצבי הבריאותי הקשה. בפועל היא זאת שכל הזמן התנצחה איתי, כאילו מתחרה בי כמה היא יותר טובה ותמיד צודקת ומושלמת וטהורה.

עצם העובדה שהיא ידעה על הקשיים בבית עם הורים ומבוגרים וחולים לא עזרו בכלל ואולי דווקא היו הזרז לתוקפנות שד' פיתחה כלפיי (כי היא הדגישה בפניי מס' פעמים שהיא שונאת גברים חלשים). היא גם אמרה לי במספר הזדמנויות שהיא מאוד נפגעה ממני והיא כועסת על אי.מיילים רבים וארוכים שהיא השקיעה בהם רבות וכתבה ושלחה לי אבל לא טרחתי לענות עליהם (למרות שכן קראתי את כל מה שכתבה).

אמת היא שד' עזרה לי המון אישית, תמכה בי, עודדה אותי והעניקה לי אוזן קשבת כבאי.מיילים ובטלפון, אבל ברגע שהתחיל השבר בינינו, התחלתי להרגיש בתחושת מחנק כאילו יד אחת היא מושיטה לעזרה והיד השנייה נותנת לי אגרוף. לדוגמא היא הביאה לי שוקולדים יקרים כשהגיעה לבקר. לאחר מריבה, שנה מאוחר יותר, היא קיטרה בפניי כמה קשה היה לה להשיג את אותו שוקולד וכמה היא התאמצה במיוחד בשבילי, רק כדי להראות לי "כמה אני כפוי טובה". ממש התהפכה לי הקיבה ורציתי להקיא!!!

זה מאוד פוגע ומעליב שמישהו מצד אחד עוזר לך ותומך בך בשעות הכי קשות שלך (ויש לי ה-מ-ו-ן לצערי) ומצד שני - כשהדעות שלך בנושא מסויים לא מוצאות חן בעיניו, הוא מכנה אותך בכינויים מעליבים כמו "שונא נשים", "כפוי טובה", "שקרן", "גועלי", משמיץ, מטנף ומלבין את שמך ברבים. בדיעבד זה לא נראה לי כמו שותפות אלא ממש ניסיון לשליטה מצידה של ד'.

הזדעזעתי מאוד מהאדישות שגילתה ד' כלפי ההתעללות השיטתית שמערכת החינוך בישראל עושה לבנים בשיעורי הספורט (והרבה חברים שהם בריאים וחזקים מסכימים איתי) והאופן הבוטה שבו הם מפלים לרעה את הבנים והיא מצידה טוענת שזה לגיטימי ותקין כי "בנים חזקים יותר מבנות". לי אישית המערכת הזאת גרמה נכות פיזית קשה, אבל זה לא משנה לה. חבר סיפר לי שכאשר בילדותו למד שנים רבות בבתי ספר בחו"ל, מעולם לא ראה אפלייה מינית כ"כ בוטה וגועלית וגזענית בשיעורי הספורט כמו שעושים בישראל, "בחו"ל הבנים והבנות עושים את אותו מאמץ בדיוק", הוא הסביר.

ד' פשוט הגיעה למסקנה שרירותית וחד משמעית שאני בעצם "גזען כלפי משרד החינוך" ו"שונא כל מורה". כל ניסיון להסביר לה שהיא טועה (ואפילו מנהלת בית ספר לשעבר חושבת כמוני) רק הוביל למריבות קשות יותר וצעקות וצרחות שחטפתי ממנה. היא חושבת שאם אחותה מורה אז מקצוע ההוראה הוא קדוש והילדים, כפי שטרחה תמיד לציין "הם ממש מפלצות!".

5. ד' אמרה וחזרה מספר פעמים שלמעשה הפמיניסטיות "צודקות בכל והן מוכיחות את כל מה שהן אומרות". כל ניסיון להזכיר לה שבעצם קל להוכיח שהפמיניסטיות משקרות, מנפחות, ממציאות ומפברקות כל דבר נתקל בתגובה בנוסח שאומר "גם הפמיניסטיות יכולות להוכיח שמה שאתה אומר זה ניפוח, המצאות ופברוקים". ציטטתי בפניה אנשים רציניים כמו כריסיטינה הוף סאמרס, פרופסורית לפילוסופיה, פמיניסטית לשעבר שחוקרת את הפמיניזם ומתעדת ומוכיחה חד משמעית שכל הנתונים שהפמיניסטיות מביאות הם בעצם שקריים ומפוברקים לחלוטין. ד' אמרה ש"היא לא מאמינה" וביטלה אוטומטית כל מומחה שחוקר את הנושא ונזפה בי קשות על שאני בכלל מצטט אותם. מראש היא ביטלה ממצאים רק בגלל שלדעתה "הם נעשו ממניעים ואינטרסים נסתרים".

המחסום הכי אגרסיבי שד' הציבה בפניי הוא שבכל פעם שטענתי משהו שלא מצא חן בעיניה אפילו מעט, היא אמרה "אתה בדיוק כמו הפמיניסטיות", היא שאלה "במה אתה שונה מהפמיניסטיות?" והגבילה ממש כל תנועה וכל מחשבה. היות ואני אדם פתוח ומוכן ללמוד, התמקדתי בחצי הכוס המלאה וחיפשתי דרכים להסתדר איתה וכן לראות איך אפשר לשפר ולנקות יותר את דרכי כתיבתי והתבטאותי ועובדה שמאז שהחל שיתוף הפעולה שלי עם ד' שיפרתי נוסח והדגשתי בצורה ברורה ונקייה שהמלחמה היא נגד פמיניסטיות ולא חס וחלילה נגד כל הנשים באשר הן רק בגלל שהן נולדו נשים (דבר שאני לא יכול לתאר לעצמי אפילו בדמיון הכי פרוע והכי מוזר כי בראש ובראשונה אני מאמין בהגיון בריא).

עם הזמן ד' חשפה יותר ויותר אגרסיביות ושתלטנות. כך למשל היא לא רצתה שאפרסם מאמרים של גיל רונן, בלי קשר אם היא מסכימה לתוכן שלהם או לא, היא כעסה שכתבתי בפורום "המשפחה היהודית מול הפמיניזם" והיא "לא הרשתה" לי בין היתר לפרסם קישור לעצומה נגד הענקת פרס ישראל לרות רזניק רק משום שלא רצתה להיות מזוהה עם מי שכתב אותה ולא קיבלתי ממנה שום טיעון לגופו של עניין (למרות שממש התחננתי בפניה שתסביר לי מה הבעיה בנוסח) וזה היה מאכזב מאוד. ראיתי שבמקום לכוון אותי, לתת לי רעיונות ולעזור לי להשתפר היא תקפה כמעט כל רעיון לפוסט שהבאתי, תמיד בתוספת פרשנות/שטיפה פסיכולוגית בגרוש על "כמה היא מאוכזבת ממני".

חטפתי ממנה ה-מ-ו-ן עלבונות והתקפות אישיות מאוד פוגעות כמו "כפוי טובה", "שונא נשים", "צבוע", "רמאי", "שקרן" ועוד ועוד. אני לא מכיר אף אדם שהיה מסוגל להקשיב בסבלנות לד' במשך שעות רבות בטלפון כשהיא צועקת (צ-ו-ר-ח-ת!!!) ומעליבה ומאשימה אותי בהאשמות מרחיקות לכת תוך כדי שהיא פונה אליי ב"אתם הגברים". יש לי המון חברים והיא היחידה שמעולם לא צעקתי עליה בחזרה בזמן וויכוח. בחיי שניסיתי להבין אותה ולהגיע איתה להידברות למרות הכל, אבל כמה שהייתי יותר סבלני ונחמד כלפיה וכמה שבאתי לקראתה, כך רק גברה התוקפנות והעויינות שלה כלפיי, גם בטלפון, גם באי.מייל וגם בתגובות בבלוג.

התקשורת בינינו הפכה ממש לבלתי אפשרית, כל מה שהייתי אומר לה היה מעצבן אותה עוד יותר. כך למשל, כאשר היא הטיחה בי עלבונות כגון "כפוי טובה", "בוגדני", "שטני", "שונא נשים" וטענה שאני "משקר" ו"מנפח" והיא מתחרטת שהיא מלכתחילה נכנסה לבלוג, שאלתי אותה "אם אני כזה נורא, למה את משתפת איתי פעולה זמן כה רב?", היא כעסה ואמרה "אל תסלף את דבריי, לא אמרתי שאתה נורא" וכך למעשה היא תמיד טענה שאני "מסלף" את דבריה בזמן שהיא זאת שמעוותת ומסלפת כל דבר שכתבתי ואמרתי.

החלק הקשה ביותר כפי שהדגשתי בפני ד' לפחות מיליון פעם שלי לעומתה אין את האנרגיות והזמן לנהל וויכוחים ומריבות כי אני לא אדם בריא (פיזית) ואסור לי להתעצבן כי זה מזיק לבריאותי. זה לא עזר והיא ממשיכה עדיין להשמיץ אותי בתגובות ולשפוך את דמי. בניגוד אליי היא יכולה להמשיך לכתוב ברצף, במשך שעות רבות בלי אוכל, מנוחה ושינה.

מספר פעמים ביקשתי להגיב בפניה על דברים קשים מאוד שהטיחה בי קודם לכן (ולא יכולתי כי הייתי יותר מדי עייף, מזועזע והמום מכדי להגיב), אבל היא טענה שאני "מנסה לפתוח שוב מריבות" ו"למה אתה עושה לי את זה?".

6. ד' טוענת שיש לי "שנאה חולנית לחיילות צה"ל" אבל גם זה סילוף כי אמרתי לה שהמחאה והזעם שלי היא כלפי המערכת שנותנת לנשים עודפי כוח וסמכות ומעמד עליון מוחלט. היא בעצמה אמרה לי שהיא מכירה בנות שבחרו להיות מפקדות ומ"כיות רק כדי להשפיל בנים, לצעוק עליהם ולהתנשא מעליהם.

העובדה היא שהיום כל הישג ועליונות שנשים משיגות, הן משיגות אך ורק בזכות מדיניות של אפלייה מתקנת ("העדפה מתקנת") כאשר בין היתר מוסיפים לסטודנטיות נקודות במבחני הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה, רק בגלל היותן נשים וזה נכון לגבי כל תחום, כולל צה"ל. קראתי על בחורה שמספרת בעצמה כיצד תמיד הייתה גרועה וחלשה בשיעורי ספורט בבית הספר.

בגיוסה לצה"ל, היא ביקשה להתקבל לתפקיד של מדריכת כושר גופני, נכשלה במבחן הקבלה אבל בכל מקרה העבירו ו"החליקו" אותה פנימה. כלומר, בכל תחום לנשים יש העדפה בלי קשר בכלל למבחני הקבלה שהם סתם הצגה וכסת"ח. כשניסיתי להסביר זאת לד', היא החליטה ש"זה מוכיח את שנאתי לנשים". בדיוק כמו הדוגמא עם "כוכב נולד" כשהסברתי שלדעתי דווקא בגלל שהדרישות ממועמדים גברים הן הרבה יותר נוקשות ומחמירות, כנראה זה גם בא לידי ביטוי בתוצאות הגבוהות שהם מביאים ויכולים להביא במהלך התחרות. הדבר נכון במיוחד לגבי תפקידים קשים כמו קצונה וכמו קורס טיס שם מוותרים למועמדות על ימין ועל שמאל ומעלימים עין מטעויות וכישלונות שלהן, בשל לחץ של ארגונים פמיניסטיים.

בעבר כתבתי על מקרה בו שתי חיילות שיחקו בנשקו האישי של מאבטח ואחת מהן פלטה כדור שחדר לבטנו וכמעט גרמה למותו. ד', שהביאה זאת כ"דוגמא לשנאה שלי כלפי חיילות" למעשה אמרה לי בהתלהמות "מגיע לו, שיילמד לקח!" (כלומר להכניס לבן אדם כדור בבטן זה לגיטימי, כדי לחנך אותו!!), ושנית, לא אמרתי שרק הן אשמות אלא שלושתם אשמים במידה שווה. מבחינתה כנראה החיילות עשו לו טובה שניסו לחנך אותו, בדיוק כפי שהיא ניסתה לחנך אותי (וחינוך עבור נשים-פמיניסטיות של היום היא מילה נרדפת לשטיפות מוח, שליטה ודיכוי חשיבה ודעות פרטיות).

7. הטענה נגדי כאילו "ביצעתי אאוטינג" שקרית לחלוטין כי קודם כל, במעט שכתבתי יחסית, ציטטתי אך ורק דעות, עמדות והתייחסויות שקשורות לנושאי הבלוג ולנושאי הדיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. לא חשפתי שום פרטים אישיים, להבדיל מד' שגם משמיצה, מעלילה ומשקרת וגם חושפת פרטים מאוד אישיים, מעוותת אותם, מסלפת וממציאה סביבם טיעונים שאם לא הייתי מכיר את עצמי, אפילו אני הייתי נבהל (הכל מתועד, מודפס ושמור באמצעי גיבוי שונים).

עוד במריבה הקודמת שלנו בינואר 2009 ד' הוציאה בבלוג שלה 2 פוסטים שבהם התחשבנה איתי, אחד גלוי והשני פוסט סמוי בו סיפרה בלעג על "גבר חלש שמפחד להתחיל עם בחורות כי הוא מפחד להיפגע". לא הגבתי, לא התגוננתי ולא כתבתי על הנושא ואפילו השלמנו (אין לכם מושג כמה אני מתחרט על כך).

מעולם לא העלבתי, תקפתי או השמצתי אישית את ד' ומעולם לא אמרתי לה מילה רעה. כשציינתי עובדה זו בפניה, היא כתבה לי "אתה מאשים אותי שאתה לא מוצא בי שום דבר רע?". חברים, אף אדם בעולם לא מושלם. עצם העובדה שד' חושבת שהיא כ"כ טהורה ומושלמת ואף פעם לא טועה ותמיד צודקת : זאת כבר תכונה שלילית בפני עצמה.

ד' גם טוענת בין היתר שאם לא הייתי "מתחיל" וכותב פוסט ש"תוקף ומשמיץ אותה", היא כלל לא הייתה מוציאה את הפוסטים שלה אבל היא הוציאה את הפוסט הראשון שלה בדיוק חצי שעה בלבד לאחר שאני הוצאתי. אין סיכוי שהיא הצליחה לנסח את הפוסט הארוך שלה בחצי שעה וברור ושקוף שהכינה אותו מראש כי היא גם איימה לפני כן במספר תגובות שהיא תוציא בקרוב פוסטים שיחשפו אותי ו"יגלו לעולם מי אני". אני התייחסתי בפוסט רק לגופו של עניין, לא חשפתי כאמור שום פרט או מידע אישי לגביה או לגבי משפחתה, להבדיל ממנה שביצעה ומבצעת כל עבירת אאוטינג אפשרית תוך כדי ציון שמי המלא.

ד' גם לועגת להוריי ואחיותיי, למצבי הבריאותי, מצבי הכלכלי, להתעללויות קשות שעברתי בילדות ועוד. למעשה אין לה גבולות והיא אפילו מאיימת עליי בנוסח כמו:"...אם היו תופסים את יעקב, קושרים לכיסא, מכסחים במכות ולא נותנים לו שום הזדמנות להתגונן."

8. הטענה כאילו המלחמה שלי היא "נגד כל הנשים באשר הן" ולא נגד פמיניסטיות היא טענה מניפולטיבית, מטעה ושקרית. אמרתי זאת בעבר ואומר שוב: אינני יכול להכליל או להאשים את כל הנשים רק בגלל שנולדו נשים קודם כל כי זה לא הגיוני. אני מאשים את החברה שמחנכת את נשים בצורה לקויה, לא מציבה בפניהן גבולות ונותנת להן יד חופשי לעשות כל מה שהן רוצות מבלי להיענש ומבלי לתת דין וחשבון, אני מאשים נשים מסויימות שמנצלות במודע וברשעות את היתרונות הלא צודקים שיש להן בתור נשים ואני מאשים את הגברים שמגינים על כאלו נשים, משתפים איתן פעולה ועוזרים להן. תודה לאל, אישה לא נולדת פמיניסטית.

העובדה היא שהפמיניסטיות הן שפועלות לפלג את העולם ולהפוך את הנשים לקבוצה מיוחדת ומיוחסת שמגיעות לה יתרונות, פריבילגיות, זכויות יתר, הגנות מיוחדות, התחשבות, רגישות ויחס מועדף רק בגלל היותן נשים וזה מה שלפעמים יוצר את הבלבול בין "נשים" ל'פמיניסטיות". כלומר, כשאני מבקר בחריפות נשים, אני מתייחס לנשים שתומכות בפמיניזם, מאמינות בפמיניזם, נהנות ומנצלות בצורה מכוערת את עובדת היותן נשים, וזה כולל גם נשים שמתחזות לאנטי-פמיניסטיות ורוצות להעניק או לשמור לנשים הגנות מיוחדות בתור "יצור קטן, חלש, מסכן, חסר אונים, תמים" וכו', כולל גינונים נוסח "ליידיס פירסט".

שימו לב למשל לסטודנטית הזאת מארה"ב, שמדברת ומסבירה היטב מדוע היא נגד הפמיניזם: שימו לב שגם היא אומרת את המילה "נשים" ו"אנו הנשים". האם גם אותה אפשר להאשים ב"שנאת נשים"...?

9. ד' טוענת כאילו רימיתי אותה כשפרסמתי בבלוג את מאמרו של גיל רונן "גברים לא רוצים שיוויון אלא להיות גיבורים" שפורסם בYNET כי "אני לא רוצה להגן על נשים". אני מסכים עם רוב הטענות במאמר כי זוהי הגבורה, ההקרבה והמסירות של מיליוני גברים והמוכנות שלהם לתת את כל נשמתם, בריאותם וחייהם, בזכותה העולם נבנה והאנושות כולה התפתחה והתקדמה ושרדה במשך אלפי שנים. זוהי עובדה היסטורית שאי אפשר להכחיש, ד"ר וורן פארל אומר זאת, כריסטינה הוף סאמרס אומרת זאת, פרופ' מרטין ואן קרפלד אומר זאת וגם אישה חכמה בשם קאמיל פליה אומרת זאת.

הזדהיתי אישית במיוחד עם הפסקה הזאת:

"אחת הפנטזיות הנפוצות ביותר של נערים מתבגרים היא פנטזיית ההצלה. דעי לך שברגע זה ממש מסתובבים במדינה הזו רבבות בחורים בני 14, 17 או 21 ומריצים סרטים בראש: אחד מדמיין ברזולוציה גבוהה איך הוא משתלט על מטוס שנחטף על ידי מחבלים ומנחית אותו בשלום. אחר מקרין על מסך התודעה שלו את השכנה שלו חוצה את הכביש, את המשאית שעומדת לפגוע בה, ואת עצמו מזנק בסלואו מושן ומציל אותה מדריסתו של המוות. שלישי רואה את עצמו מתראיין במדים אחרי שפיקד על מבצע נועז נגד המחבלים שפגעו באשה ובילדיה. אלה הסרטים במדף האקשן בספריית הווידיאו של ההטרוסקסואל הצעיר. תאמיני לי, אני יודע על מה אני מדבר. "

זה בדיוק מה שעבר לי בראש בתור נער, ממש אחד לאחד, כשעוד אהבתי סרטי פעולה, לפני שגיליתי את הפמיניזם. כאן בדיוק מגיע החלק שבו אני לא מסכים : העולם השתנה וביחסית לנשים מלפני 100 שנה, נשים היום הרבה יותר חזקות גם כלכלית, גם פיזית, גם מבחינת המעמד שלהן בחוק והמדינה, אז לטעון, כפי שעושה ד', שגם במציאות כזו, כאשר הנשים בעצם הפכו למעמד עליון מכל בחינה אפשרית, בגלל השתלטות הפמיניזם ומשום שאנחנו חיים במציאות מורחבת, בגלל התפתחויות טכנולוגיות, שעדיין יש לבחון גברים, להעביר אותם טקסי חניכה משפילים ולצפות מהם לעמוד בתנאים ובחוקי אבירות שהיו נכונים למציאות לפני 100-200 שנה, זה פשוט גזענות לשמה. לדוגמא עובדה היא שאישה כיום יכולה לעבוד ולהרוויח אפילו יותר מגבר, אז אין שום סיבה בעולם שהגבר אוטומטית יהיה מחוייב לשלם עליה תמיד!

אם נשים, כמו ד' שלא מפסיקה לשפוך את דמי, עדיין חושבות שגברים "מחוייבים" לכרוע ברך בפני נשים, לפתוח להן דלתות ולתת להן זכות קדימה, הן מוזמנות להפסיק ללבוש מכנסיים, לא לנהוג במכונית, לא לצאת לעבוד, לא לעשות ספורט, לא להשתמש במחשב או טלפון נייד או כל אמצעי טכנולוגי אחר (הן יכולות להצטרף לכת האיימיש) ואז אני מסכים שתהיה הצדקה להתייחס אליהן בצורה מיוחדת.

10. הטענה כאילו "מעולם לא עבדתי" היא השמצה שקרית וחסרת בסיס. למרות מצבי הבריאותי, עשיתי ואני עושה דברים רבים. בגיל 18 התנדבתי במשך שנתיים ללמד הפעלת המחשב לילד בן 8, עולה חדש מאתיופיה ובחורה כבדת שמיעה. אני מתמקצע בעיקר בהלחנה והפקה מוזיקלית וגם לומד גרפיקה ואנימציה תלת מימדית. ערכתי בעבר מספר תכניות רדיו ביחד עם חבר שהוא שדר רדיו והוא היה מרוצה מאוד מעבודתי וכך הפכנו לחברים טובים. בהמשך גם הפקתי מנגינות רקע, ג'ינגלים ופרסומות כמו גם מוזיקה בהמתנה לטלפונים.

מבחינת כישורים מקצועיים, אני שולט היטב בתחום סאונד והפקה מוזיקלית אבל לצערי הרב מה שמונע ממני לעבוד כדי להתפרנס זה המצב הבריאותי שלי שהולך ומחמיר מאוד עם השנים, אני נעשה יותר עייף וחלש, במקביל למצבם הבריאותי הקשה של הוריי ולצערי אני לא יכול לעבוד בצורה רצופה, בלי הפסקות ארוכות. אני ממשיך להלחין מוזיקה מקורית לחלוטין, אני משקיע את כל נשמתי ביצירה ורק מקווה שמתישהו אוכל גם להתפרנס (וזה מאוד קשה כי יש תחרות מאוד קשה). טענתה של ד' כאילו אני "מפברק" את המוזיקה שלי נובעות אך ורק מבורות, שנאה ורצון עז להרוס אותי באופן הכי אישי שאפשר.

אני מזמין אתכם לראות ולעקוב אחר בלוג האמנות שלי שמכיל יותר ויותר דוגמאות לעבודותיי.

11. גיל רונן אומנם אמר לי בעבר במספר הזדמנויות שלדעתו אני קיצוני אך בהמשך גם אמר לי שאני מתקדם ומשתפר מאוד מבחינת נוסח וכושר ביטוי, שהבלוג שלי זה אחד הפרוייקטים החשובים, המוצלחים והמשפיעים ביותר שהרמתי ושהוא מאוד מעריך את השקעתי הרבה ואת כל מה שאני עושה בשביל הגברים בישראל. הוא גם אמר לי שבעבר הוא חשב שאני מגזים עם המונח "דיקטטורה פמיניסטית" אך עם הזמן הבין שזאת בדיוק המציאות.

12. הטענה כאילו "שלחתי" מישהו כדי לכתוב לד' הודעות פוגעות נשמעת לי מאוד מוזרה. אמרתי לחברים שלי שאני מתחרט שהכרתי אותה, שלא נזהרתי ושנתתי בה יותר מדי אמון ושלא היה לי מושג כמה מסוכנת ואגרסיבית היא יכולה להיות ושמאנשים כמותה צריך לשמור מרחק.

היא גם האשימה אותי בין היתר כאילו בגללי אנשים כתבו לה תגובות מעליבות אבל היא צריכה לחשוב: אולי דווקא הנוסח הבוטה שבו היא כותבת והאופן שבו היא מתנפלת ו"נכנסת" בכל מי שמעז לחלוק על דבריה, אולי היא זאת שגוררת ומזמינה יחס זהה? אני בספק אם יש בעולם אדם בעולם שיכול להישאר סבלני ורגוע ולספוג את העלבונות שלה במשך זמן כה רב כמו שאני ספגתי בשקט.

13. הטענה כאילו אמרתי "אחותך לא סבלה! אני סובל יותר!!", היא שקר וכזב. ד' דיברה באופן כללי על הריון ולידה ואמרה לי בצורה בוטה, בטון מתלהם וצורם : "נראה אותכם הגברים שורדים הריון, אתה לא הייתה שורד הריון ולידה!", ביקשתי ממנה בצורה מנומסת ויפה, בקול רגוע ושליו (כמו שתמיד דיברתי איתה, בזמן שהיא צועקת עליי ומשפילה אותי) שלא תכניס אותי בתור דוגמא כי אין מה להשוות לסבל שלי בתור אדם שסובל ממחלה קשה וחסוכת מרפא לא 9 חודשים אלא כבר 16 שנה אבל היא התחילה לצרוח עליי: "מה??? עכשיו גם את הסבל שבהיריון ולידה אתה מכחיש???".

14. הטענה כאילו אני "תומך" או "מגן" על פדופילים היא שקרית לחלוטין ואני מזועזע שד' בכלל מסוגלת להמציא שקר כ"כ גס שכזה נגדי. היא מספרת סיפור על מגיב שכתב הודעה בעלת אופי פדופילי. ד' משקרת במצח נחושה כאילו היא "חזרה וביקשה ממני להסיר תגובה זו אך סירבתי". זה שקר! בכלל לא ידעתי על קיומה של הודעה שכזאת והפעם היחידה שזכור לי שהיא הזכירה הודעה זו הייתה בדיוק ביום בו החליטה לחסום את אותו משתמש. נתתי לה גישה מלאה לפאנל הניהול של הבלוג, היא בעצמה חסמה אנשים ומחקה תגובות כי אמרתי לה מספר פעמים שאני תומך ועומד מאחוריה בכל החלטה שתקבל, שאני סומך עליה ומאמין ש"תעשי כל מה שנראה לך לטובת הבלוג ולטובת המאבק".

מעולם לא אמרתי שאני "נמשך לילדות" (אני מזדעזע רק מלחזור על מילים כאלה) ומספר עורכי דין איתם דיברתי אמרו לי שמדובר בעבירה חמורה מאוד שהיא ביצעה נגדי.

15. במקרים שבהם התבטאתי בעבר "נגד נשים באופן כוללני", עשיתי זאת רק לאחר התקפות אישיות מאוד קשות שספגתי (כולל איומי רצח) ממספר רב של פמיניסטיות ותומכים שלהן. אי אפשר לצפות מבן אדם גם לספוג כ"כ הרבה קללות ועלבונות הן אישיות והן כלפי המין הגברי כולו, ועדיין להישאר מנומס ונחמד ורגוע. אך עם זאת, למדתי לזהות וגיליתי שלפמיניסטיות יש צורך ורצון עז לגרום למתנגדים שלהם להתעצבן ולתקוף ולקלל בחזרה, כדי שהן תוכלנה להשתמש בזה בתור "הנה הוכחה לגבר אלים". קוראים לטקטיקה הזאת אגרסיביות פסיבית וד', מסתבר, היא מקצוענית אמיתית בשימוש שלה.

בפועל זו בדיוק הדרך בה ד' פעלה והפעילה לחץ על הנהלת תפוז לסגור את הבלוג שלי: היא אספה באופן סלקטיבי כל מיני התבטאויות לא מוצלחות, חלקן תגובות של אנשים אחרים, ציטוטים תלושים מהקשרם המקורי וכאלה שנכתבו לפני 4-5 שנים כאשר יש למעלה מ300 פוסטים ארוכים ומפורטים בנושאים שונים ומגוונים, חלקם כתובים בעוקצנות וציניות, כדי להמחיש את הקיצוניות שבפמיניזם. לאחר מכן היא הדביקה הכל ביחד והמציאה משמעות חדשה, כאילו הבלוג שלי הוא "כלי להפצת שנאה".

בפועל הבלוג היה בדיוק ההיפך, כלי למאבק בשנאה מגדרית, שטיפות מוח, שקרים, סקסיזם, בורות וגזענות. אי אפשר אפילו להתקרב לרמת השנאה, העוינות, ההסתה וההשתלחות בגברים שנעשית בכל אמצעי תקשורת מרכזי עם חשיפה של מיליוני אנשים והיחס של הבלוג שלי לעומת הפמיניסטיות (עליהן ד' מגינה כיום) הוא בערך כמו סירת עץ קטנה מול נושאת מטוסים, כאשר סירת העץ עדיין נמצאת על החוף.

16. ד' משווה עצמה לד"ר וורן פארל, פסיכולוג קליני שהיה בעבר דובר של ארגון הנשים הכי גדול בארה"ב והפך לתומך בזכויות גברים. ד' טוענת "וורן פארל היה פמיניסט אבל שינה צד לאחר שנפגע מהפמיניסטיות". ראשית, עצם ההשוואה היא מגוכחת כי ד' היא לא אשת מקצוע, בסה"כ גולשת שכותבת בלוג. שנית, וורן פארל מעולם לא טען שנפגע מהפמיניסטיות, להיפך הוא מדגיש באופן מפורש שכאשר היה פמיניסט זו הייתה התקופה הכי טובה ויפה בחייו עם הכי הרבה הצלחה, גם כלכלית, גם חברתית, מקצועית וכו'.

עד היום הוא ממשיך לטעון שהפמיניזם זו תנועה חשובה שעשתה דברים חשובים וטובים. שלישית, הוא מדגיש שהוא לא "שינה צד" וחשובה לו טובת שני המינים. "אם רק מין אחד מנצח, שני המינים מפסידים" זה המוטו שלו. את אותו הדבר ניתן לומר על כריסיטינה הוף סאמרס, מרצה לפילוסופיה ופמיניסטית לשעבר שחושפת את השקרים והמניפולציות שמבצעות פמיניסטיות. גם היא חושבת שפמיניזם זו תנועה חשובה שעשתה גם דברים טובים, להבדיל מד' שכיום טוענת שאסור בכלל שיהיו ארגוני גברים וגברים כמוני ש"נאבקים נגד הפמיניזם".

שאלתי פעם את ד' שאלה שלצערי היא התחמקה מלענות לי: אם הייתה לך מכונת זמן, היית נוסעת 100 שנים אחורה בזמן ופוגשת את אחת הפמיניסטיות הראשונות. מה היית עושה? האם היית מנסה להשפיע עליה או לנסות לעצור אותה?

ד' ענתה שלא. אמרתי, ברור שלא כי התנועה הפמיניסטית כנראה התאימה לתקופתה, בדיוק כפי שארגוני גברים כיום מתאימים לתקופה שלהם. לצערי ד' לא התאמצה כלל להבין את ההיגיון שמאחורי שאלתי כי היא ממשיכה בשיא הכוח לטעון שצריך להכחיד ארגוני הגברים ושאין להם (לנו, לי, לגיל רונן וחברים נוספים) בכלל זכות קיום.

17. הטענה כאילו חסמתי את ד' ומנעתי ממנה להגיב בבלוג "כדי להשתיק אותה" היא שקרית כי במשך חודש שלם נתתי לה להגיב באופן חופשי. לצערי הרב ראיתי שחוץ מקללות, הכפשות, השמצות, איומים, התבטאויות מאוד בוטות, גסות וקשות (כמו "אין לך ביצים"), היא לא כותבת שום דבר לגופו של עניין אלא רק לגופו של אדם, וזה רק הלך ונעשה יותר ויותר גרוע, לכן נאלצתי לחסום אותה.

דוגמא קטנה אחת: "יעקב הוא דיקטטור מהסוג הגרוע ביותר. אתה רואה, לא משנה שאתה בעצמך נגד פמיניזם, אבל ברגע שאתה לא סוגד לתיאוריות של יעקב בעיוורון מ-ו-ח-ל-ט, הוא מדביק גם לך תוויות. אז אתה רואה עד כמה אני צודקת? מספיק שאתה חולק על היצור המגוחך הזה , והאו מייד מפעיל את מלאי ההשמצות שלו. הדיקטטורה שלו היא גרועה בהרבה יותר מזו של פמיניסטיות! או שאתה חייב לסגוד לו בעיוורון מוחלט ולנשק את כפות רגליו המגעילות ולא שטופות (אותן הוא שוטף רק פעם בשבוע), או שאתה תקוטלג ל"פמינצאים", "פמיניסטיות מהסוג הגרוע ביותר", "סדו מזו" וכד`."

ועם זאת ניסתה ד' להגיב בכוח, עם 5 ניקים שונים שנאלצתי לחסום את כולם ולמחוק עשרות תגובות שניסתה לפרסם שוב ושוב ושוב :

"עוף חיידק, רוצח ואנס! סוטה!"

"חסמת כי אתה פחדן", "לא מסוגל להוכיח את כל השקרים שלך, ולא מסוגל להתמודד מול טענותי :-) לי זה רק מחמיא שחסמת :-) "

18. הטענה כאילו "רק בזכות ד' הבלוג הצליח ושגשג" היא שקרית לחלוטין. היו לי מינימום 400-500 כניסות ביום עוד בשנה הראשונה של הבלוג (2004) ותקופות עם אלפי כניסות כל יום, עם שיאים של 10 ואפילו 17 אלף כניסות ביום אחד בלבד, וזה עדיין לפני שבכלל הכרתי את ד'. גם הטענה כאילו "רק בזכותה הבלוג הגיע לעמוד המומלצים" היא שקרית. הבלוג הגיע לעמוד הראשי של תפוז ב30-5-04, לעמוד המומלצים של תפוז ב26-5-04 וגם ב9-3-2005, העיתונאית שרית פרקול כתבה על הבלוג שלי ב11-7-05 וצוטטתי בשלוש כתבות שונות:  מדור הצרכנות של YNET ב29-12-04, עמוד החדשות הראשי של YNET ב11-11-05 ומדור הדעות של NRG מעריב ב9-11-05. ד' נכנסה לראשונה והגיבה בבלוג רק ביוני 2006.

במידה מסויימת הרגשתי בשנה האחרונה שהיא דווקא מורידה את הבלוג מטה ומונעת ממני לעדכן אותו לעיתים יותר קרובות כי הרי על כל נושא שרציתי לכתוב היא הייתה מתחילה להתווכח ולהגיד "זה לא בסדר" ומושכת אותי לשיחות ארוכות בהן תמיד הייתה תוקפת וקוטלת, תמיד היה לה משהו רע להגיד "זה קצר מדי", "זה שטחי מדי", "אתה חוזר על עצמך", "אתה משעמם את הקוראים", "אתה מבריח קוראים", "זה נשמע לא רציני" ועוד כל מיני תירוצים העיקר להרפות את ידיי שלא אכתוב, עדיף שאני אחכה ואתן להוד מעלתה שתחליט על מה ומתי היא תכתוב בעצמה פוסט. זה אומנם קרה מספר פעמים אבל המקרה הבולט ביותר שבו היא מנעה ממני לכתוב פוסט היה כשעבדתי על פוסט בנושא זוגיות והיא כל-כך שיגעה אותי עם הביקורת הקוטלת שלה שכבר לא היה לי כוח להמשיך לכתוב.

19. ד' הוכיחה לי מעל ומעבר את נאמנותה לפמיניזם, למרות כל הכחשותיה. לצערי היו את כל הסימנים שהיו צריכים להדליק אצלי נורות אזהרה אבל התעלמתי מהן כי יותר מדי אהבתי, הערכתי והערצתי אותה. כך למשל, בשלב מאוד מוקדם, באחת השיחות ד' אפילו שאלה אותי "למה בכלל גברים גרושים רוצים משמורת על ילדים? אני לא מאמינה שגידול ילדים בכלל מעניין גברים" והיא נשמעה חד משמעית כשהיא אמרה "גברים גרושים דורשים משמורת על ילדים רק כדי להתנקם באקסית שלהם".

היא גם אמרה עוד מההתחלה שהיא מרחמת על אתי אלון, אישה שגנבה מהבנק בו עבדה רבע מיליארד ש"ח והרסה אלפי משפחות. ד' אמרה שלדעתה "העונש שקיבלה חמור מדי" וש"היא נראית לה אישה טובה". אז במה למעשה ד' טובה יותר מהעיתונאית הפמיניסטית מירב מיכאלי שראיינה את אתי אלון ועוד שילמה לה כסף??

* סעיפים בתקנון תפוז עליהם עברה ד':

לא להעלות תכנים שיש בהם לשון הרע; לא להעלות תוכן שיש בו או בפרסומו כדי להוות עילה לתביעה או תוכן העלול לגרום נזק לצד שלישי כלשהו או לתפוז; לא להציק או להטריד גולשות אחרות ובכלל זה (בין היתר) לא לערוך "משפטי שדה" לגולשות אחרות וכן להימנע מהצעות מגונות לגולשות אחרות; לא להעלות תכנים בעלי אופי בוטה, מגונה, גס או בלתי הולם; לא להעלות תכנים בעלי אופי מאיים; לא להעלות תוכן המהווה פגיעה בפרטיות או חדירה אליה או חומר הפוגע בצנעת הפרט בכל דרך אחרת; לא לפרסם פרטים אישיים של גולשות אחרות, לרבות זהותן של הגולשות (אלא אם כן פרסמו אותה) ופרטי ההתקשרות עמן; לא לאסוף נתונים על גולשות אחרות; לא להעלות תוכן שיש בו המרדה או הסתה; לא להעלות תוכן שהוא שקרי, מטעה או שהסתמכות עליו עשויה לגרום נזק ישיר או עקיף לצד שלישי כלשהו; לא להשתמש באתר על מנת לארגן כל פעילות אשר עשויה לגרום נזק ישיר או עקיף לצד שלישי כלשהו;

ג'ק