זכויות הגבר בישראל

בתוך כל הקשקשת בטרמינולוגיה הפמיניסטית, לצד "שוביניזם" ו"מאצ'ואיזם", הפמיניסטיות המציאו את המונח "אגו גברי", עוד מונח מעורפל, מוזר וטיפשי כי אפשר לחשוב שלנשים אין אגו. בפועל לא רק שלנשים יש אגו, אצלן הוא הרבה יותר גדול, מרכזי, מפותח, חשוב ועיקרי בחייהן. הן מחוברות אליו הרבה יותר ומתקשרות איתו 24 שעות ביום, רק שלהבדיל מאצל גברים, אצל נשים הוא מכונה "רגשות", "אינטואיציה נשית" ועוד כל מיני ביטויים יפי נפש.

בכל הזדמנות וכל אייטם עם נגיעה בנושאי מגדר, מתארים כמה גברים הם מוגבלים, בלתי מפותחים מנטאלית ורגשית, לא בוגרים וילדותיים, תוך כדי הצגת הנשים כאמיצות וגיבורות. יש למשל את הרעיון ש"גברים מפחדים להפסיד לאישה" (לדוגמא במשחק טניס) כי "זה מאיים על האגו הגברי שלהם". שקר וכזב. למעשה, הגבר תמיד מפסיד לאישה: אם גבר מנצח אישה, אומרים לו "זה לא הוגן מצידך, אתה לא בסדר, אתה חזק יותר ממנה" ופוסלים את הניצחון (ברמה החברתית). אם הגבר מפסיד לאישה גם גברים וגם נשים כאחד יצחקו עליו ויזכירו לו:"הפסדת לבחורה". כלומר, הגבר לא יכול לנצח את האישה והאישה תמיד יוצאת עם ידה על העליונה.

כדי לא להיחשד ב"בורות", נתחיל עם הגדרת ה"אגו" הרשמית:

הבא נבחן את המציאות:

משחר ההיסטוריה, גברים נמדדו והוערכו אך ורק לפי תרומתם לכלל, לקבוצה, לקהילה, לשבט וכו', והם תמיד היו צריכים לשים את טובת הכלל הרבה לפני טובתם האישית. כך עד עצם היום, בחברה המודרנית, עוד מגיל 0 בנים גדלים במערכת לחצים ודרישות גדולה בהרבה, והם נמדדים לפי הפעילות, ההקרבה האישית והשייכות החברתית שלהם.

כך למשל בנושא ספורט, פולחן כדורגל וספורט קבוצתי למשל הוא דוגמא מובהקת לחלוקה והשתייכות קבוצתית לפיה הדבר המרכזי והחשוב ביותר בחייו של גבר צעיר הוא האינטרס הקבוצתי והשבטי. רוב הגברים אוהבים כדורגל בגלל לחץ חברתי, גורם קריטי ובסיסי ביותר בהתפתחות הילד. אם צריך, בנים הם הראשונים שיוצאים לעבוד בשביל לעזור לפרנסת המשפחה, תוך כדי שהם זונחים את לימודיהם.

ילדה לעומת זאת גדלה בתנאים הרבה יותר גמישים ופתוחים שמאפשרים לה להתפתח כפי שנוח לה, בתחומים שמעניינים אותה בלבד. לילדה מתייחסים כאל נסיכה מתוקה ונפלאה ומושלמת ומפנקים אותה כל הזמן ולילד מתייחסים בקשיחות, כאל חייל. אלה תנאים שמתקיימים בכל חברה מערבית מודרנית ובמיוחד בישראל בה צבא ומלחמה זה לא משחק ילדים כי אם מלחמת קיום והישרדות של ממש.

בין אם ילדה היא נשית, עדינה ורכה, ובין אם היא "טומבוי" שאוהבת ספורט ו"ללכת מכות", לילדה יש חופש מוחלט לבחור את דרכה, כיצד לבנות את אישיותה כפי שנוח לה, מה לעשות ומה לא לעשות, בזמן שילד שמעז לסטות במילימטר מסולם הדרישות והמוסכמות החברתית עלול למצוא עצמו בצרות איומות החל מנידוי חברתי, התעללויות, אינספור בעיות חברתיות ועד לאיבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי רשלני שהורס את חייו לחלוטין ומוביל לכליאה אלימה והשמים הם הגבול לגבי מה המערכת מסוגלת לעשות לבנים שמעיזים למרוד נגד תפקידם המיגדרי, במיוחד לגבי פעילות גופנית ספורטיבית שבישראל היא הבסיס לשיבוץ בתפקידי לחימה קרביים. כל ילד ממין זכר שנולד בישראל נחשב כחייל-לוחם וחלל פוטנציאלי בשביל המדינה. במילים אחרות, בישראל מגדלים בנים כבשר תותחים בדיוק כמו עופות לשחיטה.

ד"ר וורן פארל מסביר שלנשים בצבא המודרני יש העדפה בתפקידים יוקרתיים (במשרד ממוזג, בטוח ונוח כמובן), כאלה שניתן להמיר אותם אחר-כך למקצוע וקריירה בעולם העבודה האזרחי. החל משלב ההכשרה, נשים חיילות לומדות להעריך את עצמן ואת ערך חייהן לעומת גברים חיילים שלומדים בדיוק את ההיפך המוחלט ומכינים אותם מראש להקריב את עצמם, את בריאותם ו/או חייהם.

אישה בישראל היא פרינססה, נסיכה, מהיום שבו נולדה ואילו הגבר נולד משרת, עבד, כלי שרת ורכוש של המדינה. כיצד מגדיר צה"ל "הומוסוקסואל"? - "גבר שמסרב למלא את תפקידו המיגדרי" [GENDER RULE]. תארו לכם ארגון או גוף מרכזי במדינה שיסמן אישה מגיל צעיר כ"לסבית", רק משום שהיא מעוניינת בתפקיד שנחשב 'גברי'!

יש משהו מאוד מקומם, מעליב ומשפיל בביטוי "תהיה גבר" (ושלישיית "הגשש החיוור" סיכמו במילים:"תשפיל את עצמך"), כי גבריותו של זכר בישראל נמדדת לפי כמה הוא תורם ומסוגל לתת מעצמו לטובת הכלל אם זה בשיעורי ספורט בביה"ס, אם זה בפעילות ספורטיבית לאחר שעות הלימודים שבנים לוקחים בה חלק כדי לחזק את מעמדם החברתי, אם זה בצבא וזה כולל גם בעולם העבודה לאחר השירות הצבאי, שבו גברים צריכים לעבוד הרבה יותר קשה בעבודות קשות ומסוכנות ומלוכלכות, במשך שעות רבות, כולל שעות נוספות ומשמרות לילה *חובה* וגם ובעיקר במסגרת הנישואין בה רק לגברים יש חובות ולנשים רק זכויות ואפשרויות בחירה.

בתנאים כאלה של לחץ ודרישות ומוסכמויות חברתיות נוקשות בהם גבר צריך כל הזמן להוכיח את עצמו, מגיל צעיר מאוד, וכל הזמן הוא נמדד רק לפי איך שהחברה רואה אותו וכמה הוא משרת את הכלל, מתאים עצמו ו"מסתגל" לסביבה, אינני יכול להבין מתי לגבר יש בכלל מרחב כלשהו לפתח "אגו גברי" כ"כ גדול כפי שמתארות הפמיניסטיות?!?? האגו של הגבר, במיוחד בישראל, זה החלק הכי מודחק, מדוכא ומושתק אצלו!

אינני אומר שאין גברים אנוכיים (אגואיסטיים) כי אני מאמין לצערי שבני האדם, גברים ונשים, הם אנוכיים מטבעם, אבל העניין הוא שבחברה שבה אנו חיים, ניתן בקלות לעקוף ולנטרל את האגואיזם אצל גברים ע"י קביעת חוקים שאומרים לגברים מגיל צעיר "לטובתך האישית עדיף שתיכנע לתכתיבים החברתיים", וזה מה שקורה כל הזמן.

עוד בתקופת הילדות, כשילד וילדה רבים, הילד תמיד "אשם" והוא זה שצריך לוותר ולהיכנע ולהשפיל את עצמו. זה נכון לאורך כל החיים. גברים במסגרת מלחמות גירושין קשות נאנסים לוותר ולהיכנע לסחטנותה הרצחנית של האישה, עו"ד הדין שלה ומערכת המשפט, כדי לא לשבת בכלא ולהיאנס ע"י אסירים אחרים (פמיניסטיות טוענות שאונס אף פעם לא מוצדק אבל כשמגיעים לאונס של אסירים ממין זכר - פתאום זה משמח אותן!).

בפועל, בעולם המערבי-מודרני, לנשים יש אגו הרבה יותר גדול ומנופח. אם לגברים היה כ"כ הרבה אגו, לא היה להם זמן ואנרגיות למלא כ"כ הרבה חובות ולעשות כ"כ הרבה דברים חשובים לטובת הכלל. גברים בנו את העולם, גברים מתחזקים אותו, גברים מניעים את הכלכלה, גברים מגינים על המדינה, גברים מתקנים כל דבר וגברים מצילים חיים בכל רגע. נסו לדמיין לעצמכם יום בודד אחד שבו כל הנשים בעולם לא יעבדו. זה אולי יהיה קשה אבל נעבור זאת בשלום. לעומת זאת, נסו לדמיין לעצמכם שעה בודדה אחת בעולם שבה כל הגברים לא יעבדו: זו תהיה קטסטרופה שקשה לדמיין, כל העולם יקרוס וייהרס!

הפמיניזם רק מלמד ומעודד נשים להתלונן, לקטר ולהתבכיין כל הזמן על כל שטות וכל פיפס קטן. תיכנסו לפורום נשים/פמיניזם (ב"תפוז" למשל) ותראו בעצמכם כמה זמן ואנרגיות הן מקדישות לקיטורים ותלונות. התנועה הפמיניסטית התקדמה וגדלה וצברה את כוחה בגלל נשים בעלות עודפי זמן שיכלו להרשות זאת לעצמן. רמת חייהן של הנשים גבוהה משל רמת החיים של הגברים, להן יש הרבה יותר חופש וזמן פנוי, זה בדיוק מה שאיפשר להן להמציא ולפתח את אידיאולוגית הפמיניזם: התמקדות ועיסוק אוססיבי באגו הנשי.

אני מגדיר את האגו הנשי-פמיניסטי במשפט "אני אישה, הכל מותר לי. אני אקבע מה בסדר ומה לא, אני אקבע את הכללים ורק אני אתלונן". לדוגמא, אישה בריאה וחזקה תסרב לעשות עבודות שחורות של גברים כי "זה מוריד לה מהכבוד" ופוגע באגו שלה. חברת הכנסת לשעבר, ענבל גבריאלי, תיארה היטב את תחושת העליונות הזאת כשאמרה שאישה צריכה להיות מעל הגבר ולא שווה לגבר. נשים רבות מדי מנצלות את הנשיות שלהן בצורה צינית, גועלית שגובלת בפריצות ממש, כדי להשיג הישגים שונים.

מלאות בעצמן

ידוע היטב שנשים לא יכולות להצחיק (למעט אולי מקרים נדירים). כמו בכל סוג של אמנות, כל הקומיקאים הגדולים הם גברים כי הם אלה שמשקיעים הכי הרבה ומסוגלים לצחוק על עצמם והם 'לוקחים דברים בקלות' בזמן שנשים מסוגלות להיפגע מכל שטות. לנשים יש יותר מדי אגו שחוסם ומגביל אותן, הן חוששות מדי לפגיעה בתדמית המושלמות שלהן.

יש נשים רבות שחושבות שהן מצחיקות (כמו עדי אשכנזי למשל) אבל בפועל הן רק משפילות אנשים אחרים, בעיקר גברים, נכנסות בהם ומשתמשות בהם לקדם את עצמן. חוץ מלצחוק על גברים, הן לא יודעות כלום. תביטו ברוב הסדרות הקומיות היום בטלוויזיה ותבינו למה כוונתי.

אחת ההוכחות העיקריות שה"אגו הגברי" זאת המצאה חסרת כל בסיס, זו תרבות הMALE BASHING שמקיפה אותנו מכל עבר. בכל מדיה אפשרית גברים מוצגים באופן משפיל ומבזה: בסרטים, בטלווזיה ובפירסומות, מעשי אלימות כלפי גברים (רצח, התעללות, השפלה ולעיתים אף אונס) מוצגים כמשעשעים, מבדרים ומצחיקים. פגיעה בנשים נחשבת מראה מזעזע ובלתי מקובל, אפילו כשהיא מוצדקת לחלוטין (הגנה עצמית, לחימה בפשע, נקמה וכו').

בסרט פעולה או משחק מחשב, אלפי ועשרות אלפי גברים נהרגים כמו חרקים, וזה נחשב לגיטי לחלוטין ואפילו משעשע, ועובדה שהפמיניסטיות פועלות תמיד לצנזר ולפסול לשידור סצנות שבהן נשים נפגעות, מה שמוכיח שדווקא לנשים יש אגו שברירי, ולא לגברים כפי שהן טוענות. לנשים יש עודף נאמנות (שוביניזם) למין שלהן, לא לגברים. לנשים יש פולחן אגו נשי קדוש, מושלם, טהור ותמים, לא לגברים.

עיינתי פעם ברשימת סרטים שישודרו בטלוויזיה ונתקלתי (לא לראשונה) בסרט תחת הכותרת "כל הגברים שקרנים". אין גבול להכללות ה"לגיטימיות" שניתן לעשות כיום נגד גברים! אם לגברים יש אגו כ"כ גדול כפי שטוענות הפמיניסטיות, איך זה שבמשך שנים כה רבות השפלה וביזוי של גברים זורם ועובר בקלות בלי כל הפרעה??? מראש הפמיניסטיות מפעילות טקטיקת הפוך-על-הפוך פמיניסטית לפיה אם גבר מתלונן על אפליה לרעת גברים, סימן ש"הוא שוביניסט שמרגיש איום על האגו הגברי שלו".

לסיכום, התפישה הפמיניסטית אומרת שלנשים יש רגשות ולגברים יש אגו. אם גבר נפגע, זאת בעיה שלו, "שייקח את זה כמו גבר" (כלומר, שישתוק). אם אישה נפגעת או נעלבת, כולם אשמים וכולם צריכים לתת את הדין, במיוחד "החברה הגברית פטריארכלית" ו"האגו הגברי השתלטן".

ג'ק

קישור בנושא:

הנכות הרגשית של הפמיניסטיות