מאז הפכה רשת האינטרנט לפופולארית ומוכרת בקרב הציבור הרחב, הפכו עד מהרה נשים לרוב בולט, במיוחד בתחום הפורומים והקהילות החברתיות. יהיו כאלה שיטענו שיש צדדים חיוביים לתופעה אבל אני רוצה להאיר את הצדדים היותר אפלים של רוב נשי-פמיניסטי שכופה עצמו על הגברים לעיתים עד כדי איום, הדרה ודיכוי של ממש.
במהלך שנותיי הרבות באינטרנט קיבלתי המון דוגמאות לשתלטנות מצד נשים, ולרצון עז להכתיב לגברים את הכללים, להשתיק מתנגדים, לצנזר מקורות מידע ולדאוג שתישמע רק הדיעה שלהן, אפילו כשזה אומר לאיים ברצח על מתנגדים כמוני. גם זה קרה לי ולא פעם. 'כלבי השמירה', כפי שאפרט, הם גברים שמשחקים את תפקיד ה"אביר הווירטואלי" ו'שגרירות תקשורת' הן סוכנות מיוחדות של אירגוני הנשים שמושתלות באינטרנט כדי להשפיל גברים ולהשתיקם, בדרכים שאפרט.
מלחמות האינטרנט
ראשית כל עובדה בסיסית: גברים לא אוהבים להתווכח עם נשים. זה לא מנומס, זה לא יפה, לא מקובל, זה לא תרבותי ובעיקר בלתי אפשרי כי נשים בדר"כ מדברות בשטף דיבור ארוך יותר וקול גבוה וצורם יותר (במיוחד נשים ישראליות).
גבר ממוצע יעדיף לא להתווכח עם אישה לא כי אין לו טיעונים טובים יותר או "אין לו מה לומר" אלא משום שלא מקובל לפתוח בוויכוח עם אישה (היא עלולה להיעלב, לבכות וכו' ואתה בסוף תצא "בריון"). אני שומע מחברים רבים שהם מאוד מסכימים לדעותיי אבל מפחדים פחד מוות לכתוב תגובות מחשש שנשים שהם מכירים "יעלו" על עקבותיהם. ראיתי זאת לאחרונה בכמעט-ויכוח בפייסבוק כשבחורה כתבה בלי בושה "מוות לכל הגברים". אף אחד חוץ ממני לא העז להעיר להוד מעלתה עד כמה מסוכנת וגזענית ההודעה שלה.
אנשים בלי ניסיון בפורומים בוודאי ישאלו "מה כבר אפשר לעשות לך בפורום?", אז התשובה היא הרבה מאוד. יש כל מיני תרגילים, מניפולציות ו"משחקים" שנשים שהתחנכו על פמיניזם יודעות לבצע כמעט אוטומטית. יכול להיות לך הטיעון הכי חזק והגיוני עם קישורים למקורות מידע מהימנים ביותר ועדיין - הן מכניסות מכה הכי נמוך שאפשר. "אתה בטח הומו", "יש לך זין קטן", "אתה צריך דחוף טיפול", "אתה שוביניסט שונא נשים" וכו'. מילים מאוד חריפות, פוגעניות ומעליבות שלא קשורות כלל למה אתה כותב אלא נועדו בראש ובראשונה לשתק אותך, להסיט את נושא הדיון ו"להעביר את היריב מעמדת התקפה למגננה" (כפי שהן לומדות בביה"ס).
מה שהכי מקומם שנשים כל הזמן משתמשות בביטויים פוגעניים אבל מספיק שפעם אחת תחזיר לתוקפת מילה בודדה אחת מול מטר של מאות ואלפי קללות, והופ - ההנהלה מוחקת לך תגובות וחוסמת אותך ואותך בלבד.
למדתי מנסיוני הרב באינטרנט שלמרבה ההפתעה, לא תמיד הנשים הן אלה שמקדמות את הלינץ` נגד גבר כמוני שמעז לשאול "יותר מדי שאלות" נגד הפמיניזם, אלא דווקא גברים וזה כולל אפילו גברים שמתנגדים לפמיניזם כי הם כנראה צמאים לספורט איגרוף בסגנון `כולם נגד כולם`, עם יחס וותרני ומעודן כלפי נשים.
אצל נשים זה לא כך - רובן בדיעה אחידה ובקטע של "הבנות נגד הבנים" מגיל צעיר מאוד. קחו שמאלנית-חילונית (כמו למשל שלי יחימוביץ') וימנית-דתית לאומית (כמו ציפי חוטובלי), כשזה מגיע לפמיניזם, שנאת גברים ועליונות האישה, פתאום הן נעשות החברות הכי טובות בעולם והן מתאחדות בשניות נגד "האויב הגברי".
גברים אומנם המציאו את גאוות הקבוצה ועבודת הצוות, אבל כשזה מגיע למאבק בפמיניסטיות, הרבה יותר קל להם להאבק, להילחם ולהתחרות אחד בשני, מאשר לאחד כוחות ולהשיב מלחמה נגד השנאה שפמיניסטיות מפיצות כלפי גברים. תחרותיות היא אומנם תכונה גברית שיש לה את יתרונותיה אבל היא לא נובעת מאגו או תחושת עליונות והתנשאות אלא דווקא האינסטינקט הטבעי של הגבר לרצות נשים, להרשים אותן ולתת להן את הטוב ביותר, כפי שמסביר זאת ד"ר וורן פראל בספרו מיתוס הכוח הגברי, גברים מתחרים ביניהם על מי יהיה מפרנס, מחזר ושומר-ראש טוב יותר לאישה.
יש 3 סיבות עיקריות לקושי של הגברים להתאחד נגד הפמיניזם:
1. הומופוביה - אחד הפחדים הגדולים ביותר שנשים מצליחות לנגן עליו ולתמרן באמצעותו גברים. גברים מפחדים שאם הם לא יהיו מספיק אגרסיביים כלפי גברים שהם לא מכירים והם פוגשים בפורום, חלילה "יכולים לחשוב שהם הומואים". יש המון סטריאוטיפים והכללות נגד אירגוני גברים כאשר אחד המובילים הוא "קבוצה של הומואים". "אתה בטח הומו", כפי שפמיניסטיות אוהבות להגיד, מה שמוכיח שדווקא נשים יוצרות הומופוביה ולא גברים.
2. אבירות - הרצון העז של גבר להרשים אישה, לספק אותה, למלא את רצונותיה וצרכיה ובעיקר, להגן עליה אפילו אם הוא לא מכיר אותה כלל. במאזן שבין לומר את האמת כפי שהיא לעומת להרשים נשים או לא לעצבן אותן חלילה - הגבר יעדיף פשוט לשתוק.
3. עודף אובייקטיביות גברית (הבעיה הרצינית ביותר לדעתי): נשים לא חושבות באופן לוגי והגיוני וזאת לא הכללה או תווית. בדיקה של כל טיעון פמיניסטי תעלה שמדובר בטיעונים סובייקטיבים ואמוציונאליים, בלי הוכחות והסברים קונקרטיים חוץ מסיסמאות וקלישאות שנשים מדקלמות בע"פ למעלה מ40 שנה והן למדו ממנהיגות פמיניסטיות. נשים לא חושבות לעומק, הן לא מנתחות ומאוד לא עצמאיות חשיבתית לא חלילה כי הן טיפשות או נחותות אלא פשוט כי כך נוח להן.
נוח להן להיות גיבורות ואמיצות או חלשות, מסכנות וקורבנות, בהתאם לאינטרסים שלהן, אפילו אם זה סותר את מה שהן אומרות על "שיוויון".
כך פמיניסטיות מצליחות לעקוף את החשיבה הגברית הלוגית, ההגיונית והמסודרת, ולתמרן את השיח כפי שנוח להן, בהתאם לרגשות ולאגו הפרטי שלהן. במילים אחרות, גברים ונשים מדברים בשפות שונות ולנשים יש יתרון לא צודק, כי למרות שהן אומרות לעיתים דברים מאוד לא הגיוניים, סותרים ולא נכונים עובדתית - מאוד לא מקובל ומנומס בחברה המערבית להתווכח עם אישה ולהעמידה במקומה, בזמן שהאישה `קורעת` את הגבר באופן הכי אישי שאפשר תוך כדי שהיא מזהה את כל נקודות התורפה הרכות ביותר.
בשיח הפמיניסטי שנוצר כיום, גבר מדבר לאישה בנימוס ג`נטלמני כדי שחלילה לא יפגע ברגשותיה אבל האישה מדברת לגבר כאל אויב, בשיא הבוטות. זו הגישה הפמיניסטית ואפילו המילה 'גברים' נאמרת מפיהן בתור מילת גנאי תוך כדי שהן "מורחות" או מדגישות בזלזול את האותיות ג' וב'.
בודד במערכה
פעמים רבות מצאתי עצמי מותקף באופן הכי אישי שאפשר, הכי לא הוגן, לא צודק ולא דמוקרטי כשאני ורק אני הושתקתי, ונשים שמסיתות נגד גברים, מקללות, מכלילות, משמיצות ומכפישות קיבלו יותר במה ומקום להפיץ את שנאת הגברים שלהן. תעיד על כך כמות הפורומים והאתרים ומאגרי המידע שמוקדשים לפמיניסטיות.
עברתי מאות מעשי לינץ` בפורומים שונים, לא אוכל לפרט את כולם אבל אביא סקירה כללית, של המקומות והאירועים החשובים ביותר:
***
בתחילת 1997, נכנסתי לראשונה לפורום דרך המודם. זה היה בתקופת תחנות הBBS שהיו פזורות בכל הארץ, כל אחד יכל להקים לעצמו BBS ולעשות בו כרצונו. דרך הBBSים פעלה רשת דיונים ישראלית בשם אולטינט שכללה כ400 משתמשים. הממשק היה ממשק דוס מאוד לא נוח ומסורבל ואיטי להחריד ולמרות הקשיים הצלחתי לפרסם הודעות באיזור הדיונים הכלליים.
מהר מאוד ספגתי התקפות אישיות על כל דיעה שהבאתי, למרות שכתבתי בשיא הנימוס. כינו אותי "שוביניסט", כתבו לי "לך לטיפול" ובין היתר כינו אותי "הומו" ו"מתבכיין כמו נקבה". היו מספר אנשים שהסכימו לדיעותיי אבל רוב הכותבים, בעיקר גברים, תקפו רק מעצם העובדה שהעזתי להגיד משהו על הוד מעלותן, הנשים. בין התוקפים היו גם העיתונאי גדי שמשון ואיש המחשבים דובי קננגיסר. כל יום קיבלתי לפחות עשר אי.מיילים נזעמים שהכילו קללות והתקפות, נסיונות "לחנך" אותי "לתת כבוד לנשים". מישהו כתב שם שאני צודק אבל "מוקדם מדי לדבר על זכויות הגבר בזמן שהנשים עדיין מקופחות".
בסביבות ספטמבר 1997 היה מקרה מאוד קשה של אומנת בריטית בשם לואיז ודוורד שרצחה פעוט חסר אונים. תחילה היא הורשעה ברצח ולאחר מכן, בגלל הפגנות סוערות של אירגוני נשים ומסע תעמולה ולחץ ציבורי מאסיבי, השופט אולץ לשנות את סעיף ההרשעה ולקצר את עונשה בהרבה (מאז הרוצחת הספיקה להשתחרר, ללמוד משפטים וכיום היא עורכת דין מדופלמת).
אני זוכר את הסיפור ממש כמו חבטה בראשי כי התעוררתי מוקדם לקולו של רדיו-שעון, וקריין החדשות הודיע על שינוי גזר הדין. כתבתי על כך באולטינט, ואז התחיל נגדי מסע לינץ` נוראי שכלל התקפות אישיות קשות, האשמות, השמצות וכו`. אחד כתב לי "ראיתי את העדות שלה בטלווזיה, היא בכתה ודיברה מכל הלב, אני מאמין לה שהיא לא התכוונה להרוג את הילד" והאשימו אותי שאני "נאצי" ו"מסית" ו"סכנה לציבור". מנהל הפורום חסם אותי למשך חודשיים. לאחר מכן חזרתי לכתוב עם המון כעס ושוב כולם התנפלו עליי, לא משנה מה כתבתי.
לאחר מכן עשיתי הפסקה של כשנתיים והתמקדתי בפיתוח הכישורים המוזיקליים והאומנותיים שלי. בינתיים פירסמתי מכתבים בעיתונים שונים ומישהו שכתב באולטינט הודיע לי שהם לעגו לי בגלל מכתב שפרסמתי בעיתון "מעריב לנוער":
***
בשנת 1999, לאחר שכבר היה לי חיבור לאינטרנט, מצאתי במקרה פורום זכויות גברים בyahoo (לפני yahoo groups), בהגדרה Men Rights Movement. הייתי מאוד מופתע והמום מכמות המידע שמצאתי שם. הייתי בשוק טוטאלי כשגיליתי שאני לא האדם הראשון שיוצא נגד הפמיניזם ואני לא פסיכי ולא "שוטה הכפר", כמו שתמיד גרמו לי להרגיש, כי נעשה מחקר רב שגילה באופן חד משמעי שהפמיניזם מבוסס על שקרים, פברוק נתונים ותעמולת כזב ושנאה.
בארה"ב ובמדינות נוספות, נושא האנטי פמיניזם מאוד התפתח, במיוחד מאז ספרו המהפכני של ד"ר וורן פראל `מיתוס הכוח הזכרי` מ93 שניפץ את כל המיתוסים הפמיניסטיים על גברים כמקפחי-נשים ונשים כתמיד-קורבנות. נחשפתי לכמות מדהימה ומפתיעה של מידע ונתונים כמו למשל עובדות לגבי אלימות נשים כלפי גברים, שפמיניסטיות ניסו להסתיר בכוח, תוך כדי איומי רצח על עיתונאית אמיצה שהחליטה לפרסמם.
התקופה הזאת זכורה לי בעיקר לטובה כי לראשונה הכרתי המון גברים וגם מספר נשים שמאוד תמכו בדיעותיי וחשבו כמוני בדיוק. כך למעשה הבנתי שבעצם אני חי במדינה שהיא דיקטטורה פמיניסטית סגורה, מוגבלת ומפגרת שבה אין בכלל דבר כזה `לא להסכים לפמיניזם`.
היו גם לא מעט מקרי לינץ` נגדי במספר פורומים מחו"ל. היה פורום שמנהלו טען שהוא רוצה לעזור לגברים מוכים אבל בפועל הפיץ דיעות פמיניסטיות, לעג ועשה צחוק מגברים מוכים. היו שם מקרים מזעזעים כולל גברים שנשותיהם כמעט רצחו אותם. מנהל הפורום אפשר לפמיניסטיות להיכנס לפורום וללעוג לגברים שהושתקו ע"י נשק הבושה שנשים טובות בניצולו. מבחינתי נשבר השיא כאשר גבר יהודי אמריקני שאיתו הייתי בקשר הושפל בפורום והאשימו אותו בבעיותיו. נכנסנו למריבה ומנהל הפורום ביחד עם מישהו נוסף שעזר לו איימו שיתלוננו נגדי בפני הרשויות, המשטרה וכו`.
בפורום אחר נכנסתי למריבה עם גבר אוסטרלי בשם ברני שטען שאין לו שום בעיה עם כך שבנותיו ילמדו באוניברסיטה את תורת הSCUM MANIFESTO שקוראת להשמדת הגברים. הוא אפילו טען בפניי "אם אני אגלה שאירגוני הגברים עלולים להזיק לבנותיי בעתיד, אני אלחם בהם בכל כוחי". הוא ביחד עם מנהל הפורום הקודם שהזכרתי התאחדו נגדי ורדפו אחריי בכל מיני מקומות באינטרנט, כאשר הם מכפישים את שמי, משמיצים אותי ומרגלים אחריי.
מה שמדהים שהייתה זו דווקא אישה אמריקנית מאוד חביבה, טובת לב ויפה בשם שאנון שהתכתבתי איתה והיא הגנה עליי כמו לביאה בפני ההתקפות הללו.
בפורום אחר נחסמתי לאחר שכתבתי על העובדה שחלק גדול מהמנהיגות של התנועה הפמיניסטית היו נשים יהודיות. הואשמתי באנטישמיות ומיד נחסמתי. כך למעשה היו כל מיני פורומים שבהם נחסמתי והודעותיי נמחקו, בזמן שאף אחד לא לקח בחשבון את ההתנהגות האלימה והמתגרה של הצד השני. למרות הכל הייתה זו עבורי תקופה מאוד חיובית כי הכרתי המון אנשים טובים, גברים ונשים בעלי ראש פתוח, וקראתי המון חומרים (למזלי אני טוב באנגלית).
***
רק באמצע 2002 נכנסתי לאינטרנט הישראלי, לאחר שנמנעתי מכך בגלל המנטליות הישראלית האגרסיבית, חוסר הסבלנות והדיקטטורה הפמיניסטית - משטר שמכתיב וכופה דיעות פמיניסטיות ומצנזר ומשתיק בגסות כל מי שמעז "לשאול יותר מדי שאלות".
פתחתי פורום בפורטל ואללה וכתבתי שם על דיעותי. כתבו מעט מאוד אנשים אבל הנושאים שהעליתי שם היו מאוד חשובים וקיבלתי מדי פעם אי.מיילים מאנשים שמודים לי על האומץ שבו אני מביא לידיעת הציבור את הנושא החשוב והקשה הזה. שם בעצם הכרתי את גיל רונן.
במטרה לפרסם את הפורום שלי נכנסתי לפורומים שונים ומיד התנפלו עליי, תקפו אותי והטיחו בי האשמות רק על עצם העובדה שאני מעז לכתוב משהו "נגד נשים", תיאור מקומם כי הביקורת שלי בראש ובראשונה תמיד הייתה נגד פמיניזם והשפעתה השלילית על נשים.
בפורטל נענע היה פורום המכונה `גברים` אבל כולם שם התנפלו עליי ולא איפשרו לי בכלל להתבטא. גם שם (כמה מפתיע...) הנשים היו הכי דומיננטיות ושולטות. סטודנטית כתבה "במסגרת לימודי מיגדר באוניברסיטה אני רוצה לשאול מה ההבדל בין פורום נשים לפורום גברים". עניתי לה:"נורא פשוט: בפורום נשים, הנשים דומיננטיות ושולטות ובפורום גברים - הנשים דומיננטיות ושולטות". הודעה זו כמו כל הודעה אחרת שכתבתי נמחקה ע"י מנהל הפורום שקיבל על עצמו את תפקיד האביר שיוצא להגן על הגולשות המסכנות, התמימות וחסרות האונים שנפגעו בעמקי נשמתן מכל מה שכתבתי, כולל ההודעה שהזכרתי.
בפורום אחר של עמותה בשם "הורות שווה" בואללה נתקלתי במנהל פורום פמיניסט בשם טל שחף שיצא להגן על הנשים למרות שהמאבק הרשמי של העמותה שלו היה למען שוויון בהורות ובהענקת משמורת ילדים לאבות. יש כאלה שסבורים שהוא בעצם סוכן כפול שהוחדר ע"י הפמיניסטיות. מעבר לזה שהכעיסו אותו דברים שכתבתי, הוא הודה שאני מתבטא בצורה מאוד יפה ורהוטה. הוא דרש ממני "נסה להביא נושא שקשורים לפורום!", כך עשיתי, אבל הוא החליט בהמשך שדבריי "פוגעים ומעליבים" והחל לצנזר אותי, לאיים עליי ולמחוק הודעות, במפתיע, ללא שום התראה או אזהרה.
באחד המקרים טל כתב לי "אם תביא לי הוכחה אחת שהפמיניסטיות רוצות להכריח גברים להשתין בעמידה, אני אצטרף להתארגנות שלך". הבאתי לו 3 הוכחות בנושא, והוא התחיל להתחמק ולהתחכם "זה לא נקרא להכריח, זה עניין של היגיינה" וכו`.
התכתבתי שם עם גברת נחמדה בשם רותי דניאל והצלחנו להגיע לדיאלוג. היא כתבה לי שבהתחלה היא מאוד נרתעה ממני וממה שכתבתי אבל בסופו של דבר היא הגיעה למסקנה שיש לי מסר מאוד חשוב שהיא הייתה רוצה שעוד אנשים ישמעו.
במפתיע, יום אחד נכתבה שם הודעה בנוסח "אוקטובר - חודש הנשים במוזיקה הישראלית". הסתכלתי ברשימת הנגנים הארוכה וראיתי שכולם שם גברים, לכן כתבתי "הביטו ברשימת הנגנים, בלי גברים אין מוזיקה!". מנהל הפורום מחק תגובה זאת לפחות 100 פעם. אני כתבתי והוא מחק ושוב ושוב ושוב. באותם ימים בדיוק התפרסם מקרה של אם גרושה שכלאה את בנה הפעוט בתוך כלוב מאולתר ועזבה אותו לבדו, ובעלה לשעבר הביא צלם עיתונות לתעד את מעשה ההתעללות.
ראיתי והקלטתי את הראיון ה"מאוזן" שעשתה אושרת קוטלר גם לאביו של הילד וגם לאישה שהתעללה בילד ורואים שם בפירוש כיצד היא דיברה במילים מאוד גבוהות כלפי הגבר שהתקשה בעברית. היא שאלה אותו בטון דיבור רגוע (ציטוט מדוייק):
"יכול להיות שכל הדבר הזה אתה עושה אותו בגלל שאתה פשוט רוצה את הילד לעצמך, היום אתה נשוי ואתה רוצה אתה לגדל אותו" ואז היא סיימה את המשפט בעדינות (כאילו שזה דבר טוב) "אולי בגלל זה אתה קצת... מרחיק לכת".
הגבר ענה:"א... כן זה נכון, דבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה שהילד יהיה אצלי ולגדל אותו ולשמור עליו ולתת לו את כל האהבה ש... שהילד אמור לקבל. אמור לקבל מאימא, אבל זה לא המצב. אחרי מה שקרה, קשה לי להגיד את זה".
אני גדלתי להורים שמתקשים בשפה העברית כך שאני מכיר את כל התרגילים והטריקים וההתחכמויות של נשות הממסד. כתבתי על כך בפורום הורות שווה אבל מיידית טל מחק את הודעתי בזמן שפמיניסטית כתבה שם "איך העיזו להכניס לשם צלם???", כלומר כאילו "מישהו ניסה להפליל את האישה המסכנה" שאמרה לשוטרים "אתם לא תתערבו באיך אני אגדל את הילד שלי".
זה מאוד עיצבן אותי כי מנהל הפורום גם מחק את כל ההודעות שניסיתי לכתוב, גם התעלם מפניותיי אליו באי.מייל כששאלתי מדוע הוא עושה זאת וגם מנע ממני קשר לגבר ואישה בפורום שמאוד תמכו בי. לכן התעצבנתי וכתבתי שטויות, ואז כמובן מנהל הפורום ביחד עם חבר שלו שגם כותב בפורום איימו להתלונן עליי במשטרה וכו`. כך זה תמיד עובד אצל פמיניסטיות וכלבי השמירה שלהם.
***
במקרה אחר, כתבתי בפורום רפואי מסויים בואללה. אחת המשתתפות שאלה אותי "ראיתי מה שאתה כותב באינטרנט על נשים, מה יש לך נגד נשים?". הסברתי לה באופן כללי שאני אנטי פמיניסט ואני מתנגד לאידיאולוגיה הזאת אבל לא מעוניין בכלל להיכנס שם לדיון כי אין לי זמן וכוח וזה לא המקום המתאים. מסתבר שאישה לא מסוגלת לקבל `לא` כתשובה והיא גררה אותי ממש בכוח לוויכוחים בכך שהאשימה אותי שאני מאיים ומסית ואלים ומסוכן וכל מיני השמצות, וכשהתגוננתי (והגבתי לגופו של נושא כהרגלי ומעולם לא ירדתי לפסים אישיים), כולם שם התנפלו עליי, כולל בחור שהייתי איתו בקשר מצויין וגם הוא פתאום החל לשנוא ולגדף אותי. אותה אחת הייתה מסוכסכת עם בחורה בשם שיר שכתבה בפורום והייתי איתה בקשר מצויין (החלפנו אי.מיילים) ופתאום גם היא יצאה נגדי ושתיהן התחבקו והתנשקו וירטואלית. השנאה שלהן כלפיי איחדה אותן.
בסופו של דבר, מנהלת הפורום הודיעה על גבי הפורום שאני צריך טיפול פסיכיאטרי, ומחקה את כל ההודעות שלי. לאחר מכן מצאתי הודעות שהראו באופן חד משמעי על קנוניה נגדי בין משתתפים בפורום הזה לבין פורום `הורות שווה` (תיעדתי את כל ההודעות).
לאחר חודשים רבים, בהצצה אקראית באותו פורום ראיתי שאותה מארגנת לינץ` תחת הכינוי 'פוסט-דארק', הזכירה את שמי המלא ולעגה לי. כתבתי לה: "אני לא כותב כאן יותר, אין לך שום זכות להזכיר את שמי!", היא התנצלה ולהפתעתי אפילו ביקשה שאתפייס איתה. כתבתי לה בנימוס שאני מכיר אותה יותר מדי טוב, שהיא הצליחה לסכסך נגדי אנשים שהיו בקשר טוב איתי והזיקה לי ואין לי שום עניין או רצון להיות בקשר כלשהו איתה. הייתי אפילו מספיק מנומס כדי לסיים ב"תהיי בריאה".
פוסט-דארק מאוד כעסה והתחילה לקלל ולהשמיץ אותי באופן שקשה לתאר. היא כתבה שימצאו את הגופות שלי ושל הוריי, היא רשמה את הכתובת המדוייקת שלי. בתגובה כתבתי לה "אני את הדיון איתך סיימתי" והלכתי לישון. למחרת גיליתי שמישהו תחת הכינוי 144 תקף אותה והציף את הפורום בקללות נגדה. אין לי ספק שהיא כתבה לעצמה או שלחה מישהו שיכתוב כ`144` כדי שהיא תקלל אותי ואת ההורים שלי וגם תתלונן נגדי וכולם שם היו משוכנעים שאני זה `144`. בסופו של דבר, נחסמתי ברמת זיהוי הIP שלי ומאז (תחילת 2003) אני לא יכול לכתוב יותר בפורומים של ואללה.
אני כמובן לא ויתרתי על המאבק האמיץ והצודק שלי. הקמתי אתר באתר זי.קונטנט (שנסגר מאוחר יותר בגלל חוסר תקציב) ופתחתי פורום בהייד פארק. במהרה היו לי אלפי כניסות לאתר שלי וקיבלתי פידבקים מאוד חיוביים.
***
אי אפשר לנהל מאבק ללא פירסום לכן חיפשתי איך להביא את האתר שלי לידיעת הציבור ואדם שהכרתי הפנה אותי לפורום פמיניסטיות בYNET, שם התברר שהבנות כבר עשו לי יחסי ציבור, הזכירו אותי, הסתלבטו עליי ולעגו לי "מאחורי גבי" מבלי שידעתי. נכנסתי לשם כדי להתגונן ולהגיב על ההתקפות וההשמצות הגועליות נגדי, אבל כמובן שלא משנה כמה הייתי מנומס וכתבתי בצורה רהוטה, ועניינית ולגיטימית - הפמיניסטיות שם תקפו אותי באופן הכי אישי שאפשר, כולל איומים ושאיפות למותי. לא היו להן שום טיעונים רציונליים והגיונים, רק קלישאות וסיסמאות ודיקלומים של נתונים מפוברקים ושקריים, וכמובן - התקפות ועלבונות אישיים נגדי.
בסופו של דבר גם שם העניינים נגמרו במריבות עד כדי איומים שיגישו נגדי תלונה במשטרה. ככה נשים גם בחיים מחוץ לאינטרנט: הן משפילות גבר, מציקות לו, משגעות ומעצבנות אותו, ואז מספיקה פליטת פה טיפשית כדי לאיים עליו בתלונה למשטרה על הטרדה מינית או "גורם איום לאלימות פוטנציאלית כלפי נשים"!
הן תמיד נהגו לתקוף אותי באופן אישי, לחדור בצורה בוטה לחיי האישיים, מבלי להתייחס בכלל לטיעונים שהבאתי. כך למשל אם לקח לי זמן להגיב ולענות להן, הן היו לועגות לי "איפה נעלמת? כנראה שאין לך מה להגיד". כשהייתי מגיב לדיונים אינסופיים שהיו פותחות וממשיכות ביוזמתן הן היו מכנות אותי "ספאמר", "מציף", "טרול" וכו'.
***
נפתח בYNET פורום בשם `מקשיבים לגברים` של התנועה לגבריות חדשה - אירגון פמיניסטי תחת מסווה של `עזרה לגברים`. כתבתי שם ושוב הותקפתי מכל עבר. שוב נתקלתי בפורום "גברים" שמנהלות אותו למעשה נשים, פמיניסטיות ומנהל פורום פמיניסט-אביר שדאג רק לנשים ונהג להלל את עליונות האישה תוך כדי השמצת המין הגברי כולו.
אם אישה תוקפת, משמיצה ומעליבה גבר, מנהל הפורום מצטרף לחגיגה. אם גבר כמוני מגיב להתקפה, הוא מיד חוטף איומים על חסימות, הודעותיו נמחקות וזה יכול להיגרר אפילו לאיומים על תלונה במשטרה, שוב כאשר אנחנו מדברים על התגוננות מפני התקפות אישיות.
הייתה תקופה מסויימת שבה אנשים מסויימים בפורום היו נחמדים כלפיי ואפשרו לי לכתוב אבל פמיניסטיות מנופחות אגו לא יכלו לסבול זאת והן שיחקו עצמן קורבנות מסכנות וחסרות אונים של "התקפות אלימות נגד נשים" מצידי (כל דיעה אנטי פמיניסטית למעשה) ומנהל הפורום כתב שאני מבריח נשים מהפורום. שימו לב איך מתנהל פורום גברים: שיקולי ההנהלה נקבעים רק לפי האינטרסים של הנשים שלא חלילה ייבכו ויזילו דמעות יקרות...
היו שם גברים שסתרו את עצמם המון: מצד אחד הם הסכימו לדיעותיי וגם תקפו וביקרו את הפמיניסטיות אבל באותו הזמן, תקפו אותי באופן אישי, הסתלבטו עליי ולעגו לי.
הדוגמא הכי טובה ומעניינת של גבר בכינוי VIR, שמצד אחד מאוד הסכים עם מה שכתבתי ומצד שני, תקף אותי השמיץ אותי וכתב לי "אתה צריך טיפול", "פסיכי" וכו'. הכרתי אותו עוד מפורום הפמיניסטיות גם שם הסכים איתי אבל תקף אותי באופן אישי, בו זמנית. הוא היה בקשר ידידותי עם כותבת בשם צורית (שמאוחר יותר התגלתה כפוליטיקאית פמיניסטית ידועה מירושלים). היא שנאה אותי שנאת מוות ונהגה לקלל חופשי. כתבתי לVIR "אני יודע שאתה רק מנסה להרשים את צורית ולהתחנף אליה". לי הוא כתב "לא נכון" והתחמק אבל אותה הוא שאל "איך אני? אני מצליח?".
בהמשך VIR התמנה למנהל פורום `מקשיבים לגברים` והחליט מראש שאני בכלל לא אכתוב שם. במשך חודש בכלל לא כתבתי, אבל ראיתי התקפות נבזיות כלפי אחד הכותבים שם, שרק בגלל דיעותיו, VIR איים עליו ברצח ("יזהו אותך רק לפי צילום שיניים"). זה מאוד קומם אותי ולאחר חודש שלא כתבתי, ניסיתי לכתוב ובתגובה, VIR מחק לי כל מה שניסיתי לכתוב, ואיים עליי שיחשוף את מקום מגוריי וידאג שלא אוכל לגלוש בכלל באינטרנט:
אני: אחת ולתמיד תסביר לי מה לכל הרוחות יש לך נגדי ועזוב אותך סיסמאות וקלישאות והאשמות והשמצות, פשוט תנמק
מה בדיוק יש לך נגדי ותהיי הכי כן וישיר שאתה יכול להיות, אם בכלל.
VIR: למר יעקוב .
הנך מתבקש להפסיק לכתוב בפורום מקשיבים לגברים עקב היותך ספמר, כמו כן מספר פעמים בעבר הפורום פוצץ בגלל כתבתך והגולשים האחרים סירבו לכתוב פה עקב התנהגותך . לא אסבול את תגובותייך שעליהם מצורפת שנאת נשים הדברים אינם עומדים בקנה אחד עם רוח הפורום ולכן נמחקים .תגובותייך גם נמחקות מאחר שכל צ'אנס שקבלת לא עזר וחזרת לסורך מהר מאוד אחרי זמן מועט ביותר .אני מודיע לך שאם תמשיך אני אבקש לפנות לספקית האינטנט שלך להזהיר אותך . במידה ולא תפסיק עלול להיות לכך השלכות לגבי יכולת הגלישה שלך .
בהמשך הוא אפילו איים שהוא יפעל להפיל את הבלוג שלי בתפוז.
לסיכום, נשים נוהגות לתקוף ולהשפיל גבר כדי לדחוף אותו להגיב בצורה כזאת שהן תוכלנה לטעון ל"אלימות מצידו". קוראים לזה בפסיכולוגיה 'אגרסיביות פסיבית'. הדוגמאות שהבאתי הן אומנם מעולם האינטרנט והן רק תווים, אותיות וביטים של מחשב אבל גם במציאות נשים נוהגות כך, במיוחד בכל מה שקשור לאלימות במשפחה ולמאבקי גירושין מכוערים.
לאחרונה שמעתי ישירות ממישהו שחטף איומים על תביעות, תלונות במשטרה על "הטרדה מינית וירטואלית" ושליחת בריונים עד-הבית רק מפני מישהי שהחליטה שהוא העליב אותה בפייסבוק. "תודות" לפמיניזם, לנשים אין היום שום גבולות ו"הן תמיד צודקות". תמיד.
ג`ק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
