לפניכם פוסט נהדר של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון
ועבודה":
https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry
ואתר "הכרוניקה של תרבות המיזאנדריה"
http://yinfol.wixsite.com/antifeminismil-org
דפוסי שליטה נשיים ומיתוס ההגמוניה הגברית: מודל של אינטראקציה גברית/נשית
בחברה החקלאית המסורתית
המאמר הבא מבוסס על מחקר פרי עטה של חוקרת בשם סוזן קרול רוג'רס. הוא נקרא
"דפוסי שליטה נשיים ומיתוס ההגמוניה הגברית: מודל של אינטראקציה גברית/נשית
בחברה החקלאית המסורתית". הנה הקישור:
http://www.faculty.fairfield.edu/dcrawford/rogers.pdf
זהו מאמר ארוך למדי אך מאיר עיניים. עשרים ותשע עמודים של קריאה משובחת, חשובה
מעין כמוה. כל מי שמתעניין בהפרכת הטיעונים הפמיניסטיים, ובעיקר אלו שעומדים בבסיס
התיאורית שלהן כגון מודל דולות הידוע לשמצה ושמשמש כבסיס לכל תכניות האלמ"ב
נגד גברים, רעיון "הפטריארכיה" ולכל אלו המעוניינים לרכוש כלים איכותיים
לדיון עמן, מומלץ לקרוא את כל המאמר. בכל אופן אני אסכם כאן את המחקר בקצרה ואוסיף
עליו עוד כמה דברים כדי לבהיר ולחזק את הנקודות שעולות בו.
סוזן מתחילה את מחקרה בכך שהיא מציינת את אחת מנקודות התורפה היותר בעייתיות
של המחקר האנתרופולוגי בהיותה דיסציפלינה הבנויה על כמה הנחות גורפות ולא מבוססות
שמשפיעה באופן ישיר על איך שהחוקרים מבינים ורואים מונחים ומושגים ככוח, שליטה
וסמכות. אנתרופולוגים מניחים בדרך כלל שצורות הכוח, השליטה והסמכות היחידות שלהן
יש תוקף ומשמעות מעשית כלשהיא הם אלו שעוברות קודיפיקציה רשמית ופורמלית כמו
כללים, חוקים, תקנות ועמדות במוסדות פוליטיים. היינו הן מתייחסים אך ורק לצורות
כוח פורמליות וממוסדות ומתעלמים מכל השאר. כאמור אין בתצפיותיהם שום מקום לצורות
של כוח לא פורמלי ולכן הם פשוט מתעלמים לחלוטין מגילויי וצורותיו השונים. לשיטתם
לראש העיר יש כוח: לאשת ראש העיר אין. ואם כך העיוות הזה של המציאות וראייתה באופן
מעוות וחלקי בלבד תוך התמקדות בהיבטים הפורמליים של כוח וסמכות גורמת לו (לכוח
ולסמכות) להיראות כאילו ההגמוניה הגברית היא כמעט אוניברסלית ומתפרשת על פני כל
ההיסטוריה והחברות השונות שעלו על בימתה מאז שחר ימיה של האנושות כולה. העיוות
השקרי הזה של המציאות הוא הבסיס לרעיון הפטריארכיה. כדי להחמיר ולסבך עוד יותר את
העניינים במהלך ההיסטוריה האנושית גברים ונשים כאחד התנהגו על בסיס המיתוס הזה כאילו
הגברים הם הדומיננטיים כאשר בפועל ובמציאות למצב הזה היו יותר הרבה ניואנסים.
סוזן כותבת, "למרות שגברים בחברה החקלאית המסורתית תופסים עמדות של כוח
וזוכים בתמורה לכבוד והערכה מצד הנשים ולכן באופן שטחי מצטיירים כדומיננטיים הם
מחזיקים פועל מעט מאוד כוח אמתי" (עמוד 728). מתצפיותיה ובחינתה את החברה
החקלאית המסורתית, נמצא שנשים ששלטו במרבית המקורות (המשפחתיים והאחרים) וגם היו
אלו שקיבלו את ההחלטות לגבי השימוש בהן כך שמרבית הכוח המעשי היה נתון בידיהם ולא
בידי הגברים. ואם זה המצב, אם הנשים החזיקו בידיהן ברוב הכוח, אז למה להתנהג כאילו
המצב הפוך? למה להציג תמונה כאילו הכוח אינו נמצא בידי הנשים אלא דווקא בידי
הגברים כאשר זה לא מה שקורה בפועל במציאות? זה למעשה הדבר המדהים ביותר והתשובה
האולטימטיבית במחקרה של סוזן. היא מבינה את זה במאה אחוז ותשובתה לא משאירה מקום
לספקות. קודם כל היא מתחילה על ידי הגדרת המיתוס כאמונה שניתן לראות שבבסיסה אינה
תואמת או בנויה על נתונים אובייקטיביים או על עובדות אמתיות כפי שבאות לידי ביטוי
במציאות. קחו כדוגמא אחרת את הנרטיב שגברים שחורים או מכל מוצא אתני שונה (ונחות)
הם בעלי איבר מין יותר גדול מאשר בקבוצה האתנית השלטת. מדובר במיתוס כמובן. אולם
למרות הכול אפילו גברים שחורים או מכל קבוצה אתנית נחותה אחרת בחברה, למרות שהם
הכי חשופים בעצמם לאיבר מינם, מתחילה להאמין במיתוס זה למרות שהוא לא מוכח עובדתית
ומעוגן בנתוני אמת. אבל בשורה התחתונה זה לא נכון. זה חלק מנרטיב גזעני שמכוון
להוריד את השחורים או שוב כל קבוצה אתנית אחרת בחברה לרמה של חיות. וזה שורשיה אגב
בתולדות העבדות של השחורים בארצות הברית. על התופעה הזו ניתן לקרוא בלינק הבא:
http://racehist.blogspot.ca/2010/01/oversized-penile-length-in-black-people.html
כאן חשוב לציין שמיתוסים יכולים להיות מזיקים אך גם טובים ולמעשה חלק מהן
חשובים ובלתי נמנעים על מנת להחזיק את החברה ואת מרקם היחסים העדין בה בין האנשים.
אז אנחנו הולכים לדבר כאן עכשיו ולחזור לא רק על הרעיון כיצד מיתוסים יכולים להיות
פרודוקטיביים אך גם הרסניים כאשר החברה מפסיקה להבין אותם כמיתוס ולראותם כאמת
מוחלטת. בקבוצות שסוזן בדקה וחקרה לא הגברים ולא הנשים האמינו שהגברים הם הכוח
הדומיננטי השליט בחברה אך הן הנשים והגברים התנהגו כאילו זו האמת. למה? במערכת
יחסים עדינה ומורכבת כזוגיות או נישואים שני הצדדים רוצים להרגיש שווים, רצויים,
מוערכים ולכן גם כבעלי יתרונות ברורים האחד מול השני. והם מעוניינים בכך שתכונות
אלו יחולקו ביניהם בצורה הוגנת, לאו דווקא שוויונית במובן האבסולוטי של הרעיון כך
שאף אחד לא ירגיש מקופח, משני או כסטטיסט בלבד. הם רוצים להיראות כאילו האחד
והשנייה "זכו" זה בזו. יתר על כן, גברים ונשים כאחד רואים עצמם תלויים
הדדית זה בזה. הם אינם תלותיים האחד בשנייה אלא מבינים את התלות ההדדית לא רק בין
גבר לאישה אלא בין כל פרטי החברה. הבנה זו מפתחת אצלם את סוג הענווה הרצוי שבו הם
מבינים כי כדי להיות מאושרים אנו זקוקים באופן משלים האחד לשני ולא בראייה ובהליכה
האגואיסטית לבד האחד על חשבון ועל הגב של
השני.
כאשר בוחנים מציאות זו דרך משקפי הילודה, הצאצאים והעובדה שלאישה יתרון
ופריבילגיה מוחלטת על הגבר בתחום שהוא הכי משמעותי עבור הזוגיות, אמת זו מוכיחה את
עצמה לא רק כנכונה והכרחית אלא אף מקבלת יותר משנה תוקף. סוזן מציינת כי בחברות
החקלאיות המסורתיות הדבר אפשר להגשים ולהבין ששני חלקי המשוואה תלויים הדדית זה בזו
ולכן אנו משתדלים גם כיום ליצור מבנה חברתי שגורם לגברים ולנשים כאחד להרגיש
מוערכים וכי הם מטופלים בכבוד והגינות במערכת יחסים שכזו
אז מה היו אותם המשאבים וצורות הכוח הלא פורמלי שבהן שלטו הנשים? בחברות
החקלאיות יחידת המפתח של הייצור הכלכלי והחברתי הייתה המשפחה הגרעינית. בעל, אישה,
ילדים, ואולי חברים מורחבים של המשפחה בצורה של סבא וסבתא. ג'יל דוביש בניסיונה
להעריך את הכוח שנשים החזיקו בחברות החקלאיות, גיבשה ארבעה קריטריונים כדי להגדיר
עד כמה שווה הכוח המופץ בין בעלים ונשים: א) איך הזוג מתנהג האחד כלפי השנייה
ובאיזה כבוד הם מתייחסים זה לזו, הן באופן פרטי ופומבי; ב) באיזו תדירות או כמה
בני הזוג מתערבים ונכנסים האחד לתחומי האחריות של השני ?; ג) איך הוקצו משאבי
המשפחה?; ד) כיצד התקבלו ההחלטות לגבי תכניות הנוגעות לילדי המשפחה? הנה דוגמא
מעשית של איך זה עובד במציאות אפילו היום: בכפרים יווניים למשל, נשים שולטות בכל
המשאבים הכספיים והפיננסיים של המשפחה, כי הם לוקחים אחריות עיקרית להפקת
המזון/מוצרים שיימכרו בשוק המקומי. הנשים עושות את הלחם, מייצרות את החמאה, אורגות
את הבד, אוספות את הביצים, חולבות את
העזים, מפיקות את הגבינה, וכך הלאה. הן הולכות לבסוף ומוכרות את מרכולתם בשווקים,
קובעות את המחירים, וגובות את התשלום.
עד כה, אלו הם המניעים העיקריים של השגשוג והנוחות של המשפחה. גבר ללא אישה
חרוצה, תומכת ונאמנה, כמו זו המתוארת למעלה, שחייה הם עבור המשפחה ולא עבור
גחמותיה האגואיסטיות וההדוניסטיות שלה, חייו יהרסו ויהפכו לגיהינום עלי אדמות.
למעלה הבאתי דוגמא מן התרבות היוונית, אולם מציאות זו קיימת כמובן בכל התרבויות
ולמעשה אחד הביטויים היפים ביותר למציאות זו אפשר למצוא במקורותינו שלנו בספר משלי
בשיר הלל לאישה מעין זו שנקראת אשת חייל. למי שאינו בקיא בספרות המקראית אציין רק
שספר משלי הוא חלק ממה שנקרא מאגר החכמה בספרי התנ"ך ומדובר לאו דווקא בספרות
מקראית גרידא אלא כפי שאמרתי קורפוס חכמה שחלקו אותו כל התרבויות והאנושות כולה.
לכן, השיר מבטא אמת אוניברסלית. ברצוני לצטט את השיר:
י אֵשֶׁת-חַיִל,
מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
יא בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
יב גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
יג דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ
כַּפֶּיהָ.
יד הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
טו וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָהוַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
טז זָמְמָה שָׂדֶה,
וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע
(נָטְעָה) כָּרֶם.
יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
יח טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ; לֹא-יִכְבֶּה בליל
(בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יט יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ,
תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כ כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה
לָאֶבְיוֹן.
כא לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל-בֵּיתָהּ,
לָבֻשׁ שָׁנִים.
כב מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן
לְבוּשָׁהּ.
כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ,
עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
כד סָדִין עָשְׂתָה,
וַתִּמְכֹּר;
וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
כה עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם
אַחֲרוֹן.
כו פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד,
עַל-לְשׁוֹנָהּ.
כז צוֹפִיָּה, הילכות
(הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ;
וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
כח קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ,
וַיְהַלְלָהּ.
כט רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית
עַל-כֻּלָּנָה.
ל שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה,
הִיא תִתְהַלָּל.
לא תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ
בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. {ש}
עכשיו, התגובה הפמיניסטית הטיפוסית לכך היא ואההה ... תראה איך קשה היא עובדת
האישה המסכנה... ואההה ... בעלה פשוט יושב על התחת שלו ולא עשה דבר .... ואההה ...
היא עברה התעללות ונוצלה ...דוגמא לכך ניתן לראות כאן:
https://www.marxists.org/subject/women/authors/dixon-marlene/super-exploitation.htm
תגובות אלו לשיר ההלל למעלה מתעלמות משתי מציאויות חשובות ביותר. קודם כל
האישה המתוארת "באשת חייל" באה
ממשפחה מאוד עמידה, זה ברור מהתיאור בשיר. לא כולם זוכים להיות אמידים. אלה החיים
ואין מה לעשות. הדבר היחיד שחשוב הוא אפילו לא ההזדמנות להיות אמיד אלא לחיות
בכבוד. לכן, האישה "באשת חייל" יכולה לשקול איזה שדה לעבד, מה לשתול וכך
הלאה, אבל היו סמוכים ובטוחים שהיא לא תעשה את העבודה הפיזית הקשה. תפקידה הוא
בניהול העבודה ולא בעבודה הפיזית. את זו, אז כהיום, ביצעו הגברים, בעיקר מעוטי
היכולת ביניהם שהיו צריכים לפרנס את משפחותיהם, את ילדיהם ואת נשותיהם. שנית וזו
המציאות השנייה שממנה מתעלמים מעלי הטענות כגון אלו שלמעלה זה שהגברים העמידים
אינם יושבים על התחת ולא עושים. הם יוצרים את המבנים הפוליטיים והחברתיים המאפשרים
עבור הכלכלות שלהם לעבוד. הם קובעים את הבסיס עליו מתנהלת הכלכלה, הם מתווכים
בסכסוכים, הם מחוקקים חוקים, אוכפים אותם וכו.
במילים אחרות, הם ממסדים את הכוח והסמכות, כותבים את הקודיפיקציה ויוצרים את ההקשר הפוליטי שעל בסיסו עובדת ומתפקדת כל
החברה. ולכן, רק כאשר נבחנים מוקדי הכוח הפורמלי והמבנים הממוסדים של הסמכות, הם
נראים לגמרי דומיננטיים. אבל הם לא. אז בזמן שבעלה מנהל את בסיס הכוח הפורמלי,
"אשת החיל" שלנו מבלה בניהול בסיס הכוח הלא פורמלי. היא עמלה ומבלה את
יומה בניהול כוח העבודה הגברי שעומד לרשותה. היא מקבלת את הפשתן ומכינה אותו
לשיווק בשווקים. היא מוודאת שילדיה טופלו כראוי. היא תורמת לעניי עירה. היא דבקה
בתכונות של חכמה, אהבה, נאמנות, חמלה וחסד. ואז, מגיע "איש החיל", ובהתאם
להסתה הפמיניסטית, מעיף לה סתירה, שודד את כספה, כופה עליה לשרתו ללא הפסק, מחליט
שהוא לא אוהב את מה שהילדים עושים, איך הם לבושים, מה היא עשתה ואיך היא התלבשה
ובסוף מצווה עליה ללכת למטבח ולהביא לו אוכל. אז איך אומרים באנגלית: בולשיט או my fucking ass he does this. אבל זה מה שהמיתוס הפמיניסטי של
הפטריארכיה רוצה שנאמין, לא? כי גברים הם נצלנים ומעליבים ואלילי השליטה. והם
מחזיקים את כל רסן השלטון ולא יהססו להשתמש בו ובכוח שניתן להם כדי לפגוע ולהגביל
את חייהן של נשים: נשותיהם, אחיותיהם, בנותיהם, אמותיהם. ותוך כדי כך, להרוס את
החברה כולה. והפתרון היחיד לבעיה הנוראה הזו של ההתעללות, הרוע והניצול הגברי הוא
לקחת מהם את כל הכוח הציבורי, הרשמי, הפורמלי והממוסד תוך כדי שמירה של הנשים על
מוקדי הכוח הלא פורמלי המסורתי שלהן, המשך השליטה הנשית על כל המשאבים המשפחתיים כולל
אלו של הילדים והמקורות הפיננסיים. זהו הפמיניזם על קצה המזלג ולאור זה אפשר להבין
את התנגדותם לשינוי בחזקת הגיל הרך, לשינוי בחוקי המזונות, חוקי הפלה, זכויות
רבייה (לנשים בלבד), גירושין, חלוקת דיני קניין וכך הלאה. כל אלה הם הדרכים לעגן
שליטה מוחלטת של נשים הן על המשאבים המשפחתיים כמו גם אלו הציבוריים. הפמיניזם אף
פעם לא רצה וגם כיום לא רוצה שוויון. הפמיניזם זה אגו טריפ של כוח, רצוי את כל
הכוח.
ואם כך, החברות החקלאיות המסורתיות ראו והבינו שהנשים שלטו בפועל ברוב המשאבים
הסופיים של החברה כולל אלה של הגברים הפחות עמידים ובפועל גם אלו האמידים שביניהם.
נשים בחברות אלו גם הבינו שכדי להחזיק מערכות יחסים זוגיות של נישואין שהן הבסיס
לכל חברה תקינה עליהן לגרום לגבר להרגיש כמוערך, כפחות פגיע ופחות מתגונן. מי היה
רוצה שיתייחסו אליו כמו עבד או משרת. לכן הנשים ויתרו מצד אחד והגברים הסכימו לקחת
את מבני הכוח הפורמליים, שאינם יכולים להתקיים ללא הבסיס של הכוח הלא פורמלי
ועבודתם של גברים פחות אמידים שנתונים למרות הנשית של אותו כוח לא פורמלי ובמילים
אחרות כאשר הנשים ממשיכות להחזיק באותם מוקדי הכוח הלא פורמליים החשובים באמת. וכדי
לוודא כי גברים ונשים כאחד ירגישו מוערכים באותה מידה, יצרו אבותינו הקדמונים
מיתוס של הדומיננטיות הגבריות בידיעה כי יחסי הכוחות האמתיים אינם משקפים את
המציאות ומיתוס זה ושבפועל הכף נוטה בכבדות לטובת הנשים. במילים אחרות, כולם הבינו
את שרעיון הדומיננטיות הגברית או אם תרצו "הפטריארכיה" אינו אלא מיתוס.
סיפור שנועד לעורר כבוד ושגשוג הדדי. ובמשך אלפי, עשרות, מאות ואף מיליוני שנים זה
עבד בצורה מושלמת.
אז מה קרה עם המיתוס של הדומיננטיות הגברית !? בשלב מסוים בתרבות שלנו שכחנו
שזה רק מיתוס, שכחנו שזה סיפור בלבד. סיפור עם מוסר השכל חשוב שבא לשבח ולהלל,
סיפור שמבטיח כבוד והערכה הדדית בין גבר לאישה. מה שקרה זה שקבוצות של ארגוני נשים
זועמות ונקמניות החליטה כי "הדרת" רגלי נשים ממבני כוח פורמליים הייתה
בעיה וכי היא זקוקה לתיקון. ואתם יודעים מה, בואו נהייה מספיק הוגנים. בסדר. בואו
ניתן יותר סמכות לנשים בתוך מבני הכוח הרשמיים, אפילו שהן מראות נטייה קטנה או
רצון להיות שם. אבל, בתמורה לגישה זו, נשים תצטרכנה לוותר על גישתם הבלעדית למבני
כוח לא פורמליים נשיים מסורתיים. וזה לא קורה. זה גם לא ייקרה, כי נשים לא יותרו
ולא ניתן לוותר על מוקדי הכוח האלה. בהשפעת האינדוקטרינציה הפמיניסטית וההסתה
שלהן, נשים כיום רוצות גם את מוקדי הכוח הגבריים המסורתיים אבל גם בהמשך השליטה על
מוקדי הכוח והסמכויות הנשיות המסורתיות. רצוי את כל הסמכות וכל הכוח! הן רוצות את
הזכות לשלוט בגברים על ידי שליטה על שני המשאבים היקרים ביותר בכל תרבות אנושית:
הילדים כמו גם כל המשאבים הפיננסיים, הכלכליים והכספיים של המשפחה, ובנוסף לכך
בזכות להחזיק ברסן השלטון הרשמי, הפורמלי, הממוסד, והשולט בכל חיינו. זה מפחית את
הגברים, אנשים עניים בפרט, אפילו לא לכדי משרת או עבד אלה חפץ לשירות חד פעמי –
ללא ערך, ללא כבוד וללא הערכה כלשהי.
וזה בדיוק מה שקורה היום במציאות הפמיניסטית של ימינו. גברים עוברים השפלה,
ביזוי ושיסוי בתקשורת שמתנהגת ורואה בהם חיות, בבונים וקופים פרימיטיביים. הם
עוברים הסתה יום יומית, אווילית ומרושעת, כשליחיו של השטן עלי אדמות על ידי
הארגונים הפמיניסטיים ואלו המובילות אותם. בעיותיהם וקשייהם לא זוכים להתייחסות
אלה ללגלוג כמו במאמר בביטאון הפמיניסטי הזה:
http://jezebel.com/5967923/fuck-you-mras
השיעורים שבהם גברים נוטלים את חייהם מייאוש מפחידה והם עומדים על ארבע גברים
לאישה אחת. כל זה הוא תוצאה של הסתה מתמשכת נגד גברים, התעלמות מבעיותיהם
וההתייחסות אליהם לא כבני אדם אלא כטינופת של המין האנושי. פמיניסטיות ממשיכות
לטעון שכל גילוי של כוח פורמלי אצל גברים הוא עדות לפטריארכיה ולדיכוי נשים. כפי
שאמרנו הפתרון שלהם לסיום שלטון הרשע הגברי הוא חילוץ כל הכוח הרשמי מידי הגברים,
העברתו לשליטה נשית בלעדית תוך שימור השליטה במוקדי הכוח הנשיים גם באופן בלעדי
בידי הנשים בלבד. יש לנו מילה אחת לתאר את החברה שבסופו של דבר תתפתח אם מאמץ כזה
יישא פרי. זה לא הפטריארכיה. זה מטריארכיה. זה היפוך די מרשים, לא. כאשר
הפמיניסטיות משתמשות במונח פטריארכיה ומזהות אותה כבעיה מה שהן מתנגדות לו זה
ההערכה והכבוד ההדדי שרר בין המינים וחלוקת הכוח השוויונית בין גברים לנשים בהקשר
של כוח פורמלי ולא פורמלי. המציאות כיום היא שהכוח זולג באופן לא פרופורציונלי
לנשים. קל להתעלם ולהכחיש את זה כי הזליגה היא בתחום הכוח הפורמלי (אך כאשר אמורה
להתבצע זליגת איזון של הכוח הלא פורמלי קמה מהומת עולם וזה לא מתבצע כמובן). זו
הסיבה מדוע גברים נוטשים כיום מערכות יחסים ונשים בכלל ואף את החברה כולה. זו גם
הסיבה לממדים הבלתי נתפסים של אובדנות גברים. הדרך לעצור את האסון החברתי הזה
עוברת בהחזרת ויצירת איזון שפוי בין צורות הכוח השונות. דבר זה הוא תפקידם של
גברים ונשים כאחד. למרות כמאה שנות פמיניזם עדיין מרבית הנשים אינן מעוניינות בכוח
הפורמלי ורובו נמצא עדיין בשליטת הגברים. הפטריארכיה אף פעם לא הייתה קיימת באופן
שבו הפמיניזם תיאר אותה והיא גם אף פעם לא הייתה הבעיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
