
לצערי אני שומע יותר מדי אנשים אומרים לאחרונה לגבי פרשת אופק בוכריס:"הנה,
הוא הודה ביחסים בהסכמה, אחרי שהכחיש הכל ואמר בהתחלה שלא היה כלום"
ומוסיפים גם קללה עסיסית או שתיים. מה שעצוב שאנשים לא באמת מודעים למה מתרחש
מאחורי הקלעים וללחץ המטורף המופעל על כל גבר שמוגשת נגדו תלונה או אפילו רק נזרקת
לחלל האוויר שמועה ש"הטריד מינית", לקבל עסקת טיעון מתוך ברירת הרע
במיעוטו - להודות במשהו שהוא לא עשה ולהיות מורשע בסעיף מופחת או להתעקש על
חפותו המוחלטת ולהסתכן בהרשעה בסעיף החמור ביותר של אונס, בלי שום ראיות או
הוכחות, אך ורק על סמך מילתה של המתלוננת הקדושה ובמערכת שבה 99 אחוז מכתבי
האישום מסתיימים בהרשעה, מה בכלל הסיכויים של תת-אלוף בוכריס להוכיח את חפותו?!??
אני משוכנע שמדובר כאן בתפירת תיק מתוכננת היטב בתיאום מספר גורמי אינטרס ששמו
לעצמם מטרה להפיל עוד אדם חשוב בצמרת הצבא - גיבור מלחמה נערץ ואהוב שמסמל עבור
השמאל הקיצוני "אויב" ו"פושע מלחמה" שיש לעשות הכל כדי לחסל וכל
האמצעים כשרים ו"מקדשים את המטרה". אם מישהו חושב שאני מביא תיאורית
קונספירציה אני ממליץ להמשיך לקרוא את הנתונים ולראות שאינני ממציא כאן את הגלגל -
אלא מצטט אנשים חכמים, חשובים ומנוסים הרבה יותר ממני:
העובדות בשטח:
הבא נראה מה יש לאנשי מקצוע בכירים לומר בנושא משפטי עבירות מין באופן כללי.
הראשונה היא הסניגורית הציבורית, ענבל רובינשטיין:
"רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי,
וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית
בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים
חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש
שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה".
היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין,
למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור
מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט. הפרקליטות לוקחת פחות אחריות ומציעה עבודות
שירות כשהיא יודעת שהגרסה של המתלוננת חלשה, ואז היא מציעה משהו שאפשר לחיות אתו.
יש גם מתלוננות שלא מספרות את האמת".
השני הוא השופט בדימוס שלי טימן, מי שהיה שופט בכיר במשך 27 שנה והוא הראשון
שיצא וחשף את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של בתי המשפט:
השופט טימן: בשפיטה
בעבירות מין - אין צדק
השופט (בדימ.) שלי טימן: מרבית האישומים בעבירות מין
מסתיימים בהרשעה התיקונים בחוק פוגעים
בנאשמים ומקלים על התביעה שדולות הנשים
"נושפות בעורפה של התביעה"
. . .
מצד שני, "אין חוק שעבר כל כך הרבה תיקונים", כמו
חוק עבירות מין. תיקונים אלו "נועדו לפגוע בנאשם ככל שניתן, ולאפשר לתביעה
להוכיח ביתר קלות את האישום". כך נותר לדבריו בית המשפט בלי כלים
"שבעניינם יוכל להכריע בעניין שבינו לבינה". על כך נוספת פעילותן של
שדולות הנשים ה"נושפות בעורפה של התביעה".
הוא גם סיפר בראיון אחר ששופטים מפחדים וחוששים מהפמיניסטיות, ארגוני הנשים
והלחץ שהן מפעילות בתקשורת:
"יש שופטים שלא
יודעים מה זה זיכוי"
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, פרש השבוע
מתפקידו עם בטן מלאה: מערכת המשפט מזניחה את זכויות הנאשם, השופטים ממהרים להרשיע
והקולגות לא תומכים ברגע האמת. בתחום הרגיש של עבירות מין, אומר טימן בראיון מיוחד
ל"הארץ", יש השפעה חזקה מדי של שדולות הנשים
. . .
"יש לנו מורא,
והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר
מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה
מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען
המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות
ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא
אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".
הוא אפילו סיפר
כשהופיע ביומן הערוץ 1 שהפרקליטות והמשטרה ניסו לתפור לו תיק!!!
גם פרופסור יפה זילברשץ
חטפה התנפלות מכל עבר על-ידי הפמיניסטיות על שחשפה את דעתה על מסעות הלינץ' סביב
"הטרדות מיניות":
זילברשץ, אז דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן,
התייחסה לפרשת הטרדות מיניות מצד עובד של האוניברסיטה ואמרה "לטנגו מעין זה
דרושים שניים. עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה.
אני אומרת שתמיד מדובר במערכת יחסים כלשהי, שבנקודה מסוימת אחד מהשותפים לה חצה
קו".
זילברשץ טענה באומץ רב כי לנשים יש חלק במה שקורה כמעט
תמיד. "למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע
לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני
נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות
מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר
מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת.
פמיניזם משפטי
חשוב גם שתדעו מה האידיאולוגיה הרדיקאלית שעומדת מאחורי החקיקה הדרקונית בנושא
אונס ועבירות מין: פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית
ועבירות מין - תלמידתה אורית קמיר, משפטנית פמיניסטית, היא זאת שיישמה ומיישמת
בפועל במדינת ישראל את התיאוריות של מקינון לפיהם:
"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם
אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק לבטא הסכמה".
לכן אני תמיד אומר שהמושג "יחסי מרות" הוא סוג של זריעת חול בעיניים
כי למעשה לפי התיאוריה הפמיניסטית לגבי "הפטריארכיה" (בדומה
ל"פרוטוקולים של זקני ציון") כל גבר הוא למעשה מראש בעמדת כוח ובמעמד
גבוה יותר מכל אישה מעצם העובדה שנולד זכר!!
ואם מדברים על הטעיה וזריעת חול בעיניים, גם "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה
מינית" הוא תרגום מטעה ומניפולטיבי של המושג האמיתי באנגלית "מרכזי
משבר האונס" (RCC).
משבר האונס הוא מושג פמיניסטי מגדרי מרקסיסטי שהומצא בשנות ה70 כדי לתאר מצב של
מלחמה בה הגברים קולקטיבית שולטים בנשים וכופים עליהן מין ב"כוח
הפטריארכיה". RCC
זה בעצם גוף וזרם פוליטי בינלאומי עם תקציבי עתק ודוקטרינה פמיניסטית מגדרית
אקדמית מאוד מיליטנטית ששמה מטרה למחוק כליל את הגברים ואת המיניות הגברית
ההטרוסקסואלית - הנה
לפניכם מאמר בנושא:
שיח זה, שהפך עד מהרה למגמה השלטת בהגות הפמיניסטית, נטה
לטוטליות הן בהתעקשותו על הרסנותה של המיניות הגברית והן בהתכחשותו ליכולתן של
הנשים לקבוע את גורלן. יותר מכל ניכר הדבר בטענותיהן של הפמיניסטיות בנוגע למה
שמכונה "משבר האונס" (rape crisis). באמצעות שילוב של נתונים שנויים
במחלוקת ורטוריקה חוצבת להבות, הפיצו חוגים פמיניסטיים את התפיסה שהאונס - כפי
שניסחה זאת סוזן בראונמילר בספרה הקלאסי משנת 1975, בניגוד לרצוננו - "הוא
תהליך מודע של הטלת אימה, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של
פחד".
בנוסף לכל, תוסיפו לפסטיבל הלינץ', לחגיגות ולריקודים על דמו
של בוכריס את חלקה המרכזי של התקשורת. אנו שומעים רבות על שחיתות פוליטית,
קומבינות וניצול קשרים אישיים להשגת מטרות שונות, אבל מי יעז לבדוק או לחשוף מה
קורה מאחורי הקלעים של אמצעי התקשורת המובילים במדינה...?
הנה לפניכם ראיון יוצא דופן ונדיר
בחשיבותו בו אנחנו נחשפים למריבה גועלית בין כתב הפלילים של ערוץ 2 גיא פלג ועורכת
דינה של המתלוננת המרכזית נגד תת-אלוף אופק בוכריס, אביטל בן נון, לאחר שסירבה
להעניק למר פלג ראיון אקסקלוסיבי עם המתלוננת "כוכבת הפרשה":
בן נון חשפה כי "ספגתי קללות ממספר אנשי תקשורת
ואישומים בכך ששיקרתי. איש תקשורת פנה לאביה של המתלוננת בווטסאפ והכפיש את שמי
בפניו".
מיד לאחר מכן חשפה בן נון כי מדובר בעיתונאי חדשות 2, גיא
פלג וטענה כי "הוא שלח לי הודעות SMS שבהן הוא כתב לי שאני שקרנית קטנה
ועלובה, משום שהם החליטו ששיקרתי אותם כשהודעתי בשלב מסוים שלא ניתן ראיונות
והמשפחה שינתה את דעתה לאחר מכן ויצאתי לראיון והעזתי לא להודיע להם – אז אני
שקרנית קטנה ועלובה".
לאחר דבריה של בן נון עלה גיא פלג עצמו לשידור ותקף בחריפות
את בן נון: "אני ואת באותו תחום", אמר ליעל דן, "אני לא מבין ממה
את כל כך נסערת. אביטל בן-נון מדייקת לגמרי במה שהיא אמרה. אכן קראתי לה שקרנית
ואני חוזר וקורא לה שקרנית".
פלג הוסיף כי "לי ולמערכת הייתה תחושה שלאורך כל היום
היתלו בנו, כאילו שמדובר באיזה הישג עיתונאי – להביא תגובה מעורכת דין".
אומרים שרק כשמישהו באמת כועס, האמת נשפכת החוצה ואם אתם מקשיבים לראיון, גיא
פלג בעצמו ובקולו מודה ומתוודה שא' הסיקור שלהם בתקשורת היה מוטה מראש
לטובת המתלוננת וב' - "אביטל בן נון היא חברת ילדות שלי
מחיפה" - נו מישהו עדיין חושב שאין באמת קומבינות וקשרי "יד
לוחצת יד" מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית?!??!??
אם נבחר להאמין לטענתו של גיא פלג שעו"ד בן נון היא שקרנית - ישנה אמרה
דתית ישנה (ואני אינני אדם דתי) לפיה אם מישהו מסוגל לשקר על דברים קטנים (במקרה
הזה "הקליינטית שלי לא מתראיינת לתקשורת") מסוגל גם מסוגל לשקר
על דברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים!!! חומר למחשבה.