זכויות הגבר בישראל

מאחר ואתר ישרא-בלוג עומד להיסגר, אני מזמין אתכם להמשיך לעקוב אחר בלוג זכויות הגבר בישראל דרך אתר קפה דה מרקר:

http://zgever.cafe.themarker.com

כמו כן, יש לנו עמוד פייסבוק מאוד פעיל ומעניין:

https://www.facebook.com/Men-Rights-Israel-128931457173779

עמוד הפייסבוק שלי:

https://www.facebook.com/jacob.kandlaker

ובכל מקרה, תוכלו ליצור קשר דרך האי.מייל שלי:

mailto:[email protected]

בברכה,

יעקב קנדלקר

ב17 בינואר 2017 ניסתה לראיין אותי כתבת של אתר מאקו בשם ויטה. אני משתמש במילה "ניסתה" משלוש סיבות: ראשית לא יכולתי לדבר איתה בטלפון בגלל בעייתי הרפואית (אני מתעייף וסובל מקשיי נשימה וסחרחורת אם אני מדבר קצת יותר מדי), שנית, אפשר לראות שהיא מכוונת נמוך וכנראה מנסה להציג אותי כ"מפגר". שלישית, ציפיתי לאמבוש רציני בתקשורת ואכן היה בתאריך 18 בינואר (באתר און לייף) אבל אותי ואת העמוד והבלוג "זכויות הגבר בישראל" לא הזכירו כי ככה זה כשהממסד הפמיניסטי שאוחז וחולש על כל אמצעי התקשורת מפחד, רועד ומשקשק כשהוא מגלה אדם שכנראה "יודע יותר מדי"...

ויטה: היי זכויות הגבר, שמי ויטה ואני כותבת באתר מאקו. הייתי שמחה להציג למנהל העמוד כמה שאלות, תוכל לדבר?

תודה.

אני: היי ויטה. שמי יעקב. בבקשה, אשמח לענות.

ויטה: אפשר לשוחח בטלפון?

אני: לצערי לא. זה גורם לי לקשיי נשימה בגלל מחלת ניוון שרירים ממנה אני סובל

ויטה:

מצטערת לשמוע... אשלח לך שאלות לכאן

בתור התחלה, תוכל לספר קצת עליך?

רבים חושבים שהעמוד פארודי, אני מבינה שלא. אז איך בעצם הגעת למסקנות שהגעת?

אני:

אני מוזיקאי במקצועי, מלחין ומפיק בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית ועוסק לאחרונה גם בעיצוב גרפי - אמנות היא חיי והעיסוק בזכויות הגבר זה משהו שאני עושה בתור שליחות. עברתי תהליך מאוד ארוך החל מגיל 14 כלומר לפני 24 שנה שמאז התחלתי להרגיש בתקשורת ובסרטים וטלוויזיה בעויינות מטורפת כלפי גברים, המון שקרים, תעמולה ודיסאינפורמציה מטורפת. בהתחלה חשבתי שאני אולי טועה ואולי לא הבנתי משהו נכון אבל עם הזמן ולימוד מאוד מעמיק וזהיר של הנושא כולל קריאת ספרים מחו"ל ומחקרים הבנתי עד כמה הפמיניזם המגדרי משחית כל חלקה טובה בחברה הישראלית ואין לו שום קשר לשוויון - רק שנאת גברים תהומית ורדיפת בצע, שלטון ושררה. גיליתי בזכות האינטרנט שהנושא של התנגדות לפמיניזם רדיקלי מאוד מפותח בחו"ל וכולל גם פמיניסטיות לשעבר ונשים מאוד משכילות, מצליחות ואינטלגנטיות שיוצאות נגד הפנאטיות ושנאת הגברים של הפמיניזם מהגל ה3. למשל מרצה לפילוסופיה מארה"ב בשם כריסטינה הוף סומרס. היא מגדירה את עצמה פמיניסטית שוויונית שמאמינה בשוויון אמיתי בין גברים ונשים ואני אישית מעריץ אותה.

ויטה:

עברתי קצת על הבלוג שלך, קראתי ששוייכת לכיתה טיפולית מבלי שהיית צריך, ההתעלמות מהמערכת, אני מניחה שלעבר שלך יש קשר רב לגישה שאימצת?

אני:

לא שוייכתי, מה שהתחיל עם קשיי שפה בגלל שהוריי לא דיברו עברית בבית (הם מהודו), עבר להתאכזרות, רשלנות והזנחה טוטאלית ופושעת של מערכת החינוך במשך 10 שנים, לכן אני מנהל מאבק משפטי כבר 20 שנה, יש לי עו"ד מקסים שמייצג אותי כבר 20 שנה בלי שכר טירחה מתוך שליחות. יש לנו את כל ההוכחות שנעשו נגדי עוולות ועברתי כל סוג אפשרי של התעללות (כולל אלימות פיזית קשה מצד מורה בשם מרים בכיתות ב' וג') וגם דעתם של שני מומחים בכירים, אחד מהם הגיש חוות דעת לביהמ"ש בה הוא מציין שמעולם לא הייתה סיבה להחזיק אותי מלכתחילה בחינוך מיוחד. בכל המקצועות הצטיינתי וקיבלתי 100 בכל המבחנים אבל בספורט לא הצלחתי להשתלב אז המורה שלי סופי, בתקופת חטיבת הביניים,  החליטה שכל עוד אני לא משלב בספורט "אתה לא מתאים לכיתה רגילה" (זה היה לפני שאבחנו את מחלת ניוון השרירים). היה לנו דיון מאוד מוצלח בביהמ"ש במאי 2015. יש לי גם בלוג שבו אני מפרט את מסלול ההתעללות. לגבי שאלתך אם יש קשר - כן יש - העובדה שבמדינת ישראל נשים יכולות להתעלל בכל אחד, כולל ילדים חסרי ישע, ותמיד יחפו על מעשיהן ויסתירו את פשעיהן, במיוחד בתקשורת. ראינו את זה לאחרונה עם רצח 5 הילדים ע"י אימהות בתחילת השנה והזעם והתרעומת של עיתונאיות פמיניסטיות כמו שירית אביטן כהן אבל היא לא היחידה.

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/abuse

ועוד משהו שחשוב מאוד לציין: גם בביהמ"ש הצדדים שאני תובע מודים ולא מסתירים את העובדה שתמיד הייתי ילד מחונן בעל רמת אינטלגנציה גבוהה מהרגיל - זאת עובדה.

ויטה:

מה הקשר שלך לתנועה לזכויות הגבר?

אני:

הרבה מאוד ידע, שליטה בחומר ומידע שצברתי והיכרות ידידותית עם אנשים חשובים ומובילים בתנועת הגברים. למשל גיל רונן שהוא חבר טוב שלי ואנחנו חולקים את דרכנו במאבק כבר 14 שנה.

עוד משהו שחשוב לי לציין, מאוד מפריעה לי אלימות של נשים כלפי גברים ובייחוד כלפי ילדים - זה משהו שנשים מובילות בו בלמעלה מ2 שליש ממקרי ההתעללות והנושא מושתק באופן שיטתי בתקשורת. היות ואני חוויתי זאת אישית בביה"ס ממורות - גם אלימות פיזית, גם השפלות וצעקות ועלבונות בלי סוף, כולל האשמתי בתור הקורבן כאילו אני "מושך אש" כשעברתי וחוויתי אלימות במשך קרוב ל9 שנים - אז כן, אני חש שנשים

במדינה הזאת מנצלות לרעה עמדות כוח שלהן כדי לפגוע בחלשים וכל המשחק הזה של "נשים נגד אלימות... הנשים יצילו את החברה הישראלית" הכל צביעות ואחיזת עיניים מרושעת. נשים מסוגלות להיות גרועות ומושחתות בדיוק ולעיתים אף הרבה יותר מהגברים המושחתים.

בוויכוח מול פמיניסטית, ישנם מספר כללים שכדאי וחשוב לזכור: שים לב שפמיניסטית תימנע ככל האפשר מלהיכנס לויכוח אחד על אחד - זה תמיד הקולקטיב הנשי ו/או הממסד שעומד מאחוריה. לפיכך, הצעד הראשון שלה תמיד יהיה לדקלם בעל-פה סיסמאות, נתוני שקר וסלוגנים שהמציאו מנהיגות פמיניסטיות:

1. תמיד תלמד את הנתונים והעובדות בצורה זהירה ויסודית ככל האפשר (אם צריך אפילו תכין לעצמך פתק עם תזכורת - כפי שאני עושה). אם יש משהו שפמיניסטיות לא סובלות ומפחדות ממנו זה אדם ששולט בחומר, מודע לנתוני האמת ויודע להצביע על נקודות התורפה והפרצות שבמעטפת התעמולה של הפמיניזם. (פוסט בנושא: כל השקרים של הפמיניסטיות)

2. שמור על קור רוח וסגנון לגופו של עניין כמה שיותר טכני, והתעלמות מעלבונות אישיים (אד-הומינם) או כל ניסיון של הפמיניסטית להסיט את הדיון לכיוונים בלתי רלבנטיים. תמיד דרוש ממנה לדבר על הנושא המרכזי שעליו התחלתם את הדיון ותביע מחאה מול כל ניסיון שלה לקחת את הדיון לכיוונים אחרים או שונים לגמרי.

3. לא לשתוק, לא לוותר, לא להיות נחמד או מנומס מדי. כמובן שחשוב לשמור על שפה רהוטה ונקייה ככל האפשר אבל היזהר לא לכתוב או לומר משהו שעלול להתפרש כהתנצלות, מחמאה, בדיחה או הלצה כי לא רק שלפמיניסטיות אין חוש-הומור - הן יודעות לנצל כל מילה לרעתך. בחיים אל תאפשר לפמיניסטית לומר או לכתוב את המילה האחרונה ותמיד תדרוש ממנה דין וחשבון על כל מילה שלה.

4. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכך זה בדיוק בויכוח מול אישה, בייחוד אם היא פמיניסטית. שים לב לכל מילה שלה, כולל סמלי חיוך (סמיילי), צחוק או כל הבעה מצויירת אחרת. נשים מטבען משתמשות בשפת קודים מתוחכמת, סמויה וחמקמקה כדי להעביר מסרים. אותו הדבר נכון לגבי הבעות פנים ושפת הגוף שלה, אם הויכוח הוא פנים מול פנים. (פוסט בנושא: שפת הקודים הנשית)

5. היזהר ממלכודת הדבש של מחמאות או כינויי חיבה שלה כלפיך - לפעמים מילים כמו "חמוד שלי", או "יקירי" עלולות להיות יותר קטלניות מעלבונות אישיים כי הן נועדו בראש ובראשונה לרכך אותך ולמנוע ממך לנהל את הויכוח בצורה תקיפה ובלתי מתפשרת. לעולם אל תשכח שהגברת מולך מייצגת רעיון והשקפת עולם של שנאה תהומית כלפיך רק בגלל שנולדת גבר - גזענות לשמה!!!

6. היזהר לא להראות לה כל סימן של פחד או חוסר ביטחון: מילים כגון "אני מצטער מראש" או "אני מסכים איתך על הרבה דברים" עלולים להתפרש כסוג של כניעה מראש, כמו לומר לה:"את צודקת אבל אני סתם בא לעצבן אותך". חשוב להיות ישיר וכן ולהצהיר בצורה ברורה שאתה עומד לאתגר את השקפת עולמה ובשום פנים ואופן לא הולך לעשות לה הנחות וחיים קלים. שתתמודד!!

7. אל תתבייש לשאול שאלות אפילו אם אתה עלול להיראות "נודניק" או "חופר". לעיתים שאלה טובה בעיתוי הנכון יכולה מאוד לעזור לנטרל את רצף ושטף החשיבה האוטומטית של הפמיניסטית, ואולי אפילו לגרום לה באופן לא מודע להודות שהיא בעצמה לא בטוחה במה שהיא אומרת.

8. אל תתבייש להתלונן ולדרוש הגנה ממנהל פורום או קבוצה במקרים שבהם הפמיניסטית מתנפלת עליך באופן אישי, מקללת, משמיצה או מעליבה וגוררת את הדיון לפסים אישיים. העובדה שאתה גבר והיא אישה לא נותנת לה את הזכות להתייחס אליך באופן מלגלג, מעליב ומשפיל וזו לא רק זכותך אלא חובתך להתלונן ולדרוש שהגברת תינזף ותיענש על חציית הגבולות! אם הויכוח הוא פנים מול פנים, דרוש ממנה לא להרים את קולה ולא להתפרץ לדבריך כשאתה עונה.

9. בו בזמן, שים לב לכל ניסיון של הפמיניסטית להפעיל נגדך אנשים ובייחוד דמות סמכותית כמו מנהל הפורום/קבוצה, תוך כדי המצאת שקרים ועלילות כאילו אתה תוקף, מאיים או מכפיש אותה באופן אישי, כי אפילו כאשר יש הוכחות שחור על גבי לבן שטענתה שקרית, אדם בעמדת סמכות ובייחוד אם הוא גבר - באופן אינסטינקטיבי יעדיף להגן על האישה מכל פגיעה פוטנציאלית עם או בלי הוכחות.

10. כשאתה מתווכח עם פמיניסטית - העמד פנים שאתה מתמודד מול גבר כי א' הדרישה המוצהרת והרשמית של הפמיניסטיות הייתה במקור להתייחס אליהן כאל בני אדם שווים לגברים, וב' - בגישה הזאת תצליח להוכיח שלא רק שהגברת לא מעוניינת בשוויון באמת אלא מלכתחילה מצפה ממך כגבר שתעשה לה הנחות, תעניק לה את זכות הדיבור לפניך, תהיה מנומס ותשתוק אפילו אם היא מקללת, צועקת ומעליבה.

בשבוע שעבר ראיינו אותי לתוכנית הרדיו של דנה ספקטור ביחד עם רון קופמן שהחליף את רן שריג. למעשה זה הראיון הראשון שלי בתקשורת וממה שחברים וקרובי משפחה התרשמו - אמרו לי שהראיון היה מוצלח למדי (אני מודה שמאוד התרגשתי). הופתעתי שהראיון הגיע כמעט ל10 דקות, כי ידעתי שיגבילו אותי בזמן (חשבתי 5 דקות) וכפי שניתן לשמוע, כמה פעמים נאבקתי להשלים את המשפט במיוחד מול רון קופמן שכל שנייה התפרץ עליי. דנה ספקטור, לעומתו, הייתה הוגנת ופתוחה איתי.

כפי שציינתי בראיון, אני לומד וחוקר את נושא השתלטות הפמיניזם יותר מ20 שנה, אפילו עוד מהיותי נער בן 14 (כתבתי על כך בהרחבה בפוסט ישן יותר שלי) לגבי השאלה מדוע אני רווק מבחירה, כפי שציינתי אני עוסק באמנות, לכך אני מקדיש את חיי ואני מודה כל בוקר לבורא עולם שנתן לי את המתנה הזאת ואני לא מתכוון רק לתחום המוזיקה אלא גם לנושא של גרפיקה ואנימציה תלת מימדית (החלום שלי תמיד היה לעשות סרטים). אתם מוזמנים לבקר בבלוג האמנות שלי ולגלות בין היתר שאני דווקא מאוד אוהב לצייר נשים. אני אף פעם לא טורק את הדלת ואם יהיה לי המזל להכיר אישה טובה שהיא גם כמוני אובססיבית וחולת אמנות ויצירה (ותדבר איתי באותה שפה), אני מאוד אשמח אבל אני באמת משאיר זאת בידי האל.

לא ציינתי את העובדה שאני סובל מנכות פיזית קשה (מחלת ניוון שרירים נדירה וחסוכת מרפא) כי היה לי חשוב יותר לשים דגש על עובדות כמו האופן בו אני נלחם שנים רבות להביא מידע לציבור, תוך כדי התמודדות עם בריונות אינסופית, איומים, סתימת פיות, צנזורה, מחיקת חומרים וסגירת הבלוג המצליח שלי.

רון קופמן שאל אותי בפליאה "מה בארץ אין אנשים רציניים?" ומאחר ולא הספקתי להשלים את תשובתי, ארחיב מעט:

יש 3 סיבות עיקריות לשליטה הכל-כך מוחלטת של הפמיניסטיות במדינת ישראל:

1. ריבוי ארגוני נשים, אלפי ארגוני נשים שחולשים על המדינה בכל תחומי החיים ומגיעים לכל קבוצת נשים ללא הבדל גיל, לאום, עדה, שפה או מעמד סוציו-אקונומי וכו', תחת כינויים כמו "העצמת נשים" או "מעגל נשים", כאשר המכנה המשותף תמיד לגייס נשים למלחמת השנאה הקולקטיבית נגד הגברים וה"פטריארכיה" הדמיונית (תמיד עם תקציב בלתי מוגבל מהמדינה, משלם המיסים, תרומות ותזרים מזומנים מארגוני שמאל קיצוניים בעולם כמו הקרן החדשה לישראל)

2. התמכרות של הציבור לאמצעי התקשורת - כנראה משום שישראל נמצאת בסכנה ביטחונית מאז הקמתה, כולם כאן דבוקים לתקשורת באובססיביות חולנית כמעט. אנשים כל הזמן מקשיבים לחדשות ו"בולעים" כל פיפס שמגיע לכותרות הראשיות והופך בשניות לשיחת היום בכל פינה בכל בית (רוב הציבור לא מבין שהם רואים בתקשורת אולי רק אחוז אחד מהמציאות במקרה הטוב. לדוגמא לפני שבועיים היה פיגוע פלילי ו100 מטר מהבית שלי עבריינים פוצצו משאית אבל שום אמצעי תקשורת לא דיווח על כך!!!)

3. האופי של הישראלי וה"ראש הקטן", כלומר במילים אחרות "אם אני לא מרוויח מזה, למה שזה יעסיק אותי?", כפי שתיאר היטב חבר שלי שגדל ברוסיה - הישראלי הממוצע יודע לשחק עצמו תמים ו"לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי" אבל כשהוא רוצה להשיג משהו פתאום הוא הופך לפרופסור לפילוסופיה ולוגיקה!!

שילוב שלושת גורמים אלה ביחד עם העובדה שישראל יחסית מדינה קטנה שקל לשלוט באנשים ולמנוע ולהסתיר מידע מקבוצה גדולה מאוד של אנשים, רוב הציבור למעשה, הפכה את ישראל לגן עדן של פמיניסטיות פנאטיות ומלכודת מוות לגברים (תרתי משמע).

הרבה פעמים שאלו ושואלים אותי:"למה אתה בכלל עוסק בנושא? מה יוצא לך מזה? מה אתה מרוויח? אתה הרי רווק וחופשי!" אז התשובה נורא פשוטה - עניין של יושר אינטלקטואלי ויכולת לראות ולהראות את מה שרוב האנשים במדינה מעדיפים לא לראות או להתעלם לגמרי. במשך שנים קראתי ולמדתי את הנושא לעומק מאתרים ופורומים מחו"ל מאנשים כמוני שאיכפת להם, הם מבינים את החשיבות האסטרטגית של הנושאים עליהם אני מדבר וברגע שיש להם מידע, הם לא שומרים אותו לעצמם אלא מעבירים אותו הלאה. (ייתכן שאני מושפע מגיבור ילדותי טינטין שהוא גיבור סופר חסר-אגו שמניח תמיד את טובת הכלל לפניו)

זה משהו שלצערי אין במנטליות הישראלית בנוסף לעובדה שהגבר הישראלי, בניגוד לתעמולת השקר הפמיניסטית, הוא דווקא הכי חלש, כנוע, צייטן, נרמס, מפוחד ופאסיבי יותר מכל גבר אחר בעולם.

הרבה מאוד פעמים גברים אמרו ואומרים לי עד היום:"אין מה לעשות, הן יותר חזקות מאיתנו", משהו שמעולם לא שמעתי מגברים מחו"ל. הם גם מבקשים ומתחננים בפניי ב4 עיניים "אל תגלה לאף אחד שדיברתי איתך על זה!".

יעקב

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת וזה לא סתם פתגם. השבוע נחצה גבול מסוכן בקבוצת פייסבוק שאני כותב בה זמן רב - "הקבוצה האנטי-פמיניסטית הגלויה", ונשללה ממני בסופו של דבר זכות חופש הביטוי. יש בקבוצה למעלה מאלף איש שאוהבים לקרוא את מה שיש לי לומר ולהביא וב99 אחוז מהמקרים אני מקבל אך ורק פידבקים חיובים ודברי חיזוק ותמיכה. נעשה נגדי סיכול ממוקד, ממש ניסיון רצח (הייתי על סף התקף לב ובמצבי הבריאותי זה תיאור די מדויק) - בחורה פמיניסטית (ד') כינתה אותי אוטיסט וכשהגבתי לה - אחד ממנהלי הקבוצה - תמיר ניצן, התנפל עליי והחל לאיים שיחסום אותי מהקבוצה. בסופו של דבר הוא מימש את האיום וחסם אותי.

הסיפור החל כשידידי גיל רונן שיתף ווידאו מצמרר מתוכנית ריאליטי מארה"ב בה עשו בדיקת פוליגרף לבני זוג שהאישה מעלילה שהבעל אנס את בתם בת ה3. הפוליגרף הוכיח חד משמעית שהגבר חף מפשע והאישה שקרנית ומעלילנית, מה שגרם לה לחייך חיוך רחב ולהשפיל ראשה לפני שהחלה לצרוח כמו מטורפת על ההפקה.

כתבתי שאני בשוק והבעתי את דעתי לגבי שפת הגוף המאוד עשירה של אותה אישה, שניסתה גם לאחר תוצאות הפוליגרף שניקו את בעלה, לשכנע אותו כאילו היא תמימה ולא התכוונה ו"זה מה שהילדה סיפרה לי". בתגובה לתגובתי - הגיבה גב' שנכנה ד'. היא החלה ללעוג ולכתוב שזה הכל מבויים, מזוייף, לא אמיתי, לא יכול להיות, בלתי אפשרי וכו'. כתבתי לה ששפת הגוף של הגבר נראית לי אמינה אך היא הגיבה לי בשיא הזלזול.

למעשה הדבר הכי "מעליב" שכתבתי לאותה ד' "מסכנה-תמימה" היה "אני לא מאמין לך" כשכתבה שהיא לא פמיניסטית ואני משוכנע מעל ומעבר לכל ספק שהיא פמיניסטית מקצוענית. כעת הגברת חוגגת את ניצחונה כשהיא מכנה את חברי הקבוצה "מטורללים" בקבוצת "פמיניזם ליברלי". ה"תוקפנות" היחידה שלי הייתה חוסר אמון ושכתבתי לה:"יש לי תחושה שאת מגיעה מהחוג למגדר של אוניברסיטת תל אביב - גילוי נאות לא יזיק לך", היא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת, בנוסח כמו "אני רואה שיש לי עסק כאן עם אספרגר". טקטיקת פאסיב אגרסיב ידועה ומוכרת.

בתגובה מנהל הקבוצה תמיר ניצן התנפל עליי בשיא הבריונות והאלימות כשהוא מכחיש מראש את העובדה שהיא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת (והיה לי עד שאישר עובדה זו ותמך בי בהודעות פרטיות וגם על בשרשור עצמו).

כתבתי לתמיר בשפתו, באנגלית, וביקשתי ממנו לבדוק מה ההגדרה של "אספרגר" והוא הגיב בתוקפנות יתר וטען שהוא מאבד את הסבלנות, שאני מתייחס בזלזול להנהלה, שאסור לי להתווכח איתו בתור מקור סמכות והוא עומד להעיף אותי מהקבוצה לאלתר.

עדות:

אני (יעקב) : "שמת לב שהיא כתבה בצורה מתוחכמת שאני אוטיסט???"

העד (נ'): "כן היא השתמשה במילה אספרגר. אני חושש שהיא מאוד מתוחכמת."

לאחר שמספר חברים התרעמו על יחסו העוין אוטומטית של תמיר ניצן כלפיי, ופנו בדרישה להבהרות מצידו, הוא כתב לי הודעה פרטית שבה המשיך לאיים עליי:

Jacob.. I wanted to tell you privately that you stepped over the line in the feminist group, and I was very close to removing you from it. I am not an admin in the group to be a dictator - the purpose of the group is to have productive discussions. You took what that chick said personally and were disturbed, I get it, but you need to control yourself better. And, it is not okay for you to argue with me over the rules of the group (or accuse me of being under the spell of some girl), and I won't tolerate that again. The proper response, if I found it necessary to comment on your posts, is "okay, I'll change it" and move on. If you don't like those rules, you can remove yourself, or I will do it for you next time.

חשפתי את המקרה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלי, קיבלתי המון תמיכה ואפילו תמיר ניצן בכבודו ובעצמו נדחף והעמיד פני תמים כאילו הוא בכלל לא מכיר את אותה ד', והכחיש שכתב שהוא מכיר ואוהב אותה באופן אישי!!! השרשור כולו נמחק ע"י משתף הווידאו - גיל רונן, שטען וממשיך לטעון: "אין לי כוח למלחמות מיותרות".

לאחר מכן היה נדמה והייתה אשליה כזאת כאילו אני יכול להמשיך לכתוב ולשתף חומרים שלי בקבוצה.

הבוקר רק במקרה ניסיתי להיכנס לקבוצה וראיתי שהיא לא קיימת עבורי. נעלמה.

ההסבר היחיד לחסימה הוא אפילו יותר הזוי ומגוחך מהמקרה הקודם:

אחד החברים העלה פוסט בו סיפר על מחאת פמיניסטיות (מוצלחת) לגבי שימוש לא מוצלח ומגעיל בביטוי פוגעני שנעשה בתוך תשבץ היגיון בעיתון הארץ - אפילו לא נכנסתי לזה וזה לא עניין ולא מעניין אותי. מה שכן היה חשוב לי לבטא את תמיכתי במחאתו של משתף הפוסט שתיאר זאת כדיקטטורה פמיניסטית - מונח שאני נלחם שנים רבות להביא לתודעת הציבור.

תקפה אותו פמיניסטית בשם אופירה, הוא כתב לה:

"וכל יתר ההגדרות בתשבצים הן כן במקומן? את לא מרגישה כי מדובר בטרור? אנחנו בדרך להקמת משטרת מחשבות פמיניסטית"

אופירה בתחכום נשי טיפוסי רמזה שהוא "פאראנויד" וכלשונה:

"יש גבול לחויית הרדיפה הפמניסטית. תחשוב על זה"

לכן הוא כינה אותה פמיניסטית, היא "נעלבה" במיטב מסורת הפאסיב-אגרסיב:

"זה שהחלטת שאני פמניסטית אומר לי הכל על מצבך. יומטוה חביבי!"

הגבתי לה וגם כתבתי לה ואף ציינתי בפירוש:

"גם אני חושב שאת פמיניסטית סוג 3 וזכותנו במדינה דמוקרטית להאמין במה שאנחנו רואים ולא מה שדורשים מאיתנו לחשוב!". פירטתי בפניה את 3 סוגי הפמיניסטיות שקיימות במדינת ישראל כשסוג 3 לדעתי הוא הסוג של אלה שאומרות "אני לא פמיניסטית אבל..." - הסוג הכי גרוע לדעתי שאני מכנה "הראש הקטן" בנוסח "אם הפמיניסטיות אומרות כך וכך - זה חייב להיות נכון".

אופירה אף לא הכחישה את דבריי ורק חיזקה אותם בתגובתה:"... כמו גם הפמניזם לא כזה גרוע באופן גורף!" ולאחר מכן החלה תוקפת אותי באופן אישי - ביקשתי ממנה לא לרדת לפסים אישיים ולכתוב לגופו של עניין - חזרתי על בקשתי זו לפחות 3 פעמים ולבסוף היא הפסיקה להגיב.

התגובה האחרונה שכתבתי שם, בשרשור הספציפי, הייתה לידידיי גיל ותמר, שכתבו "במקרה הזה הפמיניסטיות צודקות" וכתבתי שאני מסכים איתם אבל חושב עדיין שהשימוש הפוגעני והמניפולטיבי שפמיניסטיות עושות במילים ובמילות-קוד הוא פי מיליון חמור יותר, כמו למשל לגבי פרשת משה קצב.

הבוקר גיליתי שהקבוצה פשוט לא קיימת עבורי יותר ואני חש שכנראה היה זה ה"קש" שאיתו שברו את גבי.

עוד סיבה לחשד שלי הוא ויכוח מאוד צורם שהיה לי לפני כן עם פמיניסטית בשם ויקי (בהתכתבות פרטית) מאותה הקבוצה שמגיעה אותה גברת ד' הנ"ל ("פמיניזם ליברלי") וקיים לפיכך חשד סביר שתיאמו כוחו וטמנו לי מלכודת במטרה לחסל אותי.

אם אנחנו רואים את הטקטיקות האלה בפוליטיקה הישראלית - באיזה קלות בהבל פה בחורה אחת בודדה וכלומניקית מצליחה להפיל חבר כנסת מצליח, מוערך ואהוב, איש תקשורת בכיר, לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל - אז מי אני בכלל...?

כן (ועוד איך) מפקירים פצוע בשטח

אומרים שרק במצבים קשים אתה מגלה מי באמת החברים שלך - ביטוי שמאוד צרם לי ומאוד רציתי לא לחוות על בשרי. אדם שלמרות הכל, אני עדיין מעריך ומעריץ בתור אדם - במקום לכתוב אפילו פעם אחת:"אני מבין אותך, עשו לך עוול" רק התפוצץ עליי מספר פעמים, האשים אותי שאני היסטרי, שאני לוקח דברים באופן יותר מדי אישי, שאני מגזים ומזיק למאבק של זכויות הגבר.

כל ניסיון להסביר לו שיש לי סיבה טקטית מודעת מראש למדוע אני כן מתייחס לכל מילה וכל תו וכל פיפס וכל סמיילי וקריצה שנשים מפרסמות, נתקל בכעס כלפיי ורמיזות שאני מפריע לו ומתיש אותו או במילים אחרות שאני קרצייה ואחד שחופר בראש (וכל מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות טיפוס כזה).

דוגמא: אותה גברת ד' גם עקצה אותי במיומנות נשית רבה: מי שמכיר את הפייסבוק יודע שאחרי שמגיבים מספר פעמים בשרשור, התגובות שאתה מעלה מתייגות אוטומטית את האדם שאתה מגיב לו - אז היא התחילה לשאול ולעקוץ: "...למה אתה חייב לתייג אותי כל הזמן, אני פה איתך, הכל בסדר..."! וזה בהמשך לעובדה שרמזה שאני אוטיסט!!!

אני לא אדם בריא פיזית, אני סובל ממחלת ניוון שרירים קשה, נדירה וחסוכת מרפא בשם SMA שהולכת ומחמירה ולכן הזמן והאנרגיה שלי מאוד יקרים יותר מכל הזהב והיהלומים שבעולם, ולפיכך כשאני משקיע מזמני כדי לחקור, ללמוד, לנתח, לחשוף ולכתוב על הנושאים שאני כותב עליהם - מדובר במשאב האנושי הכי יקר עבורי (ועבור כל מי שמכיר ואוהב אותי). לפני כשנה וחצי אושפזתי בבית חולים למשך 3 וחצי חודש והייתי על סף מוות. נלחמתי על חיי והרופאים לא האמינו שיש לי סיכוי. חיי קשים בלאו הכי, לא מספיק שאני נכה ומסתייע בכיסא גלגלים, גם הוריי חולים ונכים ואני משתדל לשמור עליהם כמה שאני יכול.

לא אתן לאף אחד לשלול ממני את זכות חופש הביטוי, חופש המחאה והזכות לבטא את כל מה שחשוב לי לבטא. אלחם בחורמה עד טיפת דמי האחרונה אפילו אם זה אומר להיכנס באנשים שעד כה ראיתי כחבריי הטובים !!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעלבון רב,

יעקב קנדלקר

עוד בנושא:

רצח חופש הביטוי באינטרנט

בריונות ברשת? לנשים מותר הכל!!!

גברים סמרטוטים - נמאסתם !!!!!!!!!!!

החלק הכי מתסכל, מעצבן ודוחה במלחמה על זכויות הגבר לה אני שותף כבר יותר מ20 שנה בתור חוקר עצמאי ובלתי תלוי, זוהי התנפלות שמגיעה כלפיי מדי פעם דווקא מגברים, כולל כאלה שנפגעו ע"י המערכת ויוצאים נגד הקיפוח של זכויות הגבר בגירושין, למרות שלדעתי גירושין זה רק תחום בודד אחד מבין תחומים רבים ורחבים מאוד שבהם הגבר מקופח ונמצא מראש בעמדת נחיתות ענקית (בלשון המעטה).

לפני שאפרט את המקרה האחרון שקרה לי בפייסבוק, אדגיש שזה לא המקרה הראשון, לא השני וגם לא המאה שדווקא גברים מתנפלים עליי בפורום/דיון/קבוצה (או אף שיחה פנים מול פנים), שאמורה לעסוק בזכויות הגבר. פעמים רבות אני מודה שכמעט נשברתי ואמרתי: "חלאס! מה אני צריך את החרא הזה, אני הרי לא מעורב אישית, למזלי אני רווק, אני חופשי ומאושר תודה לאל - שהגברים יאכלו את החרא שהן מרשים לנשים להאכיל אותם יומם וליל!". אבל בסופו של דבר אני תמיד מגיע לאותה מסקנה שאני במאבק הזה באמת לא כי אני בעד גברים או כי אני נגד נשים אלא כי אותי מעניין רק דבר אחד וזה לחשוף את המציאות והאמת כפי שהיא באמת אחד לאחד, בלי פילטרים, בלי פוזות, בלי משחקים ובלי שום מניפולציות ואינטרסים פוליטיים. יש מישהו (הממסד כולו בעצם) שדואג להסתיר את האמת וזה האתגר האמיתי שתמיד הנחה, הניע והוביל אותי למה שאני.

ההבדל העיקרי בין נשים וגברים הוא שנשים מתואמות, מתוזמנות ומאוחדות ביניהן בסולידאריות נשית קולקטיבית אוניברסאלית, משהו שהוא כנראה עמוק בטבע הנשי, בזמן שאצל הגברים ההיפך המוחלט הוא נכון: גבר יתווכח בקולי קולות בלי שום פשרות שעות על גבי שעות אפילו עם גבר שהוא 100 אחוז מסכים לדעתו העקרונית ויש לו את אותו אינטרס משותף!! עבור גבר להיאבק באישה זה משהו בלתי אפשרי ובלתי נתפש ולא משנה כמה אישה יכולה לתקוף גברים מילולית ולהביע טענות גזעניות גורפות כלפי כל הגברים (כולל "מוות לכל הגברים") - הגבר הממוצע יעדיף להתייחס אליה בכפפות משי ולנסות לפייס אותה (כי "זה לא מנומס להתווכח עם אישה", "מסכנה, בטח נפגעה" וכו'). כמו השמאלן המצוי שמנסה להבין את מצוקת המחבל ובייחוד המחבלת הרצחנית שמתנפלת על חפים מפשע עם סכין - פתאום הוא הופך ל"שווייץ" (ניטראלי).

עוד נקודת חולשה מעניינת שתמיד שמתי אליה לב היא שגברים נוטים להתעלם מפרטים קטנים כמו מילה פה מילה שם, פה עקיצה, שם הערה ופה רמיזה, שנשים כ"כ אוהבות לזרוע בשטף המלל המטורף שהן יודעות להפגיז אינסטינקטיבית. אני למזלי קולט את הניואנסים הקטנים האלה ואוי כמה שזה מעצבן אותן...

מקרה שהיה כך היה ...

גבר גרוש פרסם מאמר בו שיתף באופן די נדיר וחשוב מה קורה עם הצד השני של גברים שמסרבים לחתום על הגט - נושא, שחשוב לציין, הוא מאוד סבוך וטעון, והקדשתי לו פוסט מאוד מעמיק שמנתח את הנושא לעומקו ולרוחבו.

בתגובה לפוסט, הגיבה גב' כלשהי, נקרא לה X:

"איך נשמע למישהו הגיוני לקחת חירות של מישהו אחר כדי להלחם? תלחמו- בבית המשפט, בבית הדין, תעשו מה שאתם רוצים. אבל לנצל את הכוח ההלכתי שלכם בשביל לגזול חירות של מישהי? איך זה בסדר?"

אני הגבתי לה:

"וזה שנשים גוזלות מגברים את כל הרכוש, הכסף, האבהות שלהם, שמם הטוב וביתם עד כדי שהם נזרקים לרחוב חסרי כל - זה לא נקרא בעינייך לקחת חירות של מישהו אחר ????????????"

בתגובה אליי, כתבה גב' אחרת, אותה נכנה Y:

"בד"כ המקרה הפוך. אתה יכול להיות דמגוגי אבל זה לא ישנה את המציאות. ברוב המקרים (תמיד יש מיעוט חריג) הסרבן הוא זה שסוחט.

משא ומתן על פתרון ופשרה הוא לגיטימי. לא לגיטימי כשרק לצד אחד יש את הכוח להטיל וטו"

שימו לב שהיא מצטטת מילה במילה את התעמולה הפמיניסטית השקרית שאנחנו שומעים כל הזמן בתקשורת המיין סטרים ולכן שאלתי אותה ישירות: "כלומר במילים אחרות את אומרת שהגבר הוא תמיד הרע והאישה היא תמיד התמימה והטובה"

ואז... שימו לב! כותב המאמר בכבודו ובעצמו התנפל עליי !!!!!!!!!

"לא יעקב, Y לא אמרה את זה ואינה חושבת כך."

(הוא גם בוחן כליות ולב - הבנתם?????)

ניסחתי תגובה מאוד רהוטה ומנומקת היטב:

"בוא נראה:

Y כותבת:"בד"כ המקרה הפוך. אתה יכול להיות דמגוגי אבל זה לא ישנה את המציאות" כלומר את זה היא כותבת אחרי ששאלתיה מה לגבי גברים שנסחטים וכל זכויות האדם הכי בסיסיות שלהם וכל מה שהיה להם - הכל נלקח מהם!! היא מכנה אותי דמגוג כלומר קשקשן ותעמולן ואני מאמין שהפוסל במומו פוסל. אני שומע ה-מ-ו-ן שנים את אותן טענות מנשים שוב ושוב ושוב:"נכון, יש גם גברים שנפגעים אבל לרוב אלה הגברים שפוגעים בנשים והנשים שנפגעות" (ויש גם כאלה שמוסיפות "בגלל זה החוק לטובת האישה - כי כמעט תמיד האישה היא זאת שנפגעת"). זו מלכתחילה הייתה ההודעה שלה הגברת לה הגבתי (והיא בפירוש השתמשה בלשון זכר תוקף - קורבן נקבה - תקרא שוב):

"אבל לנצל את הכוח ההלכתי שלכם בשביל לגזול חירות של מישהי?"

עכשיו אדוני היקר, תעשה 1 + 1 ותבין אולי למה אנחנו הגברים בנקודת נחיתות כ"כ אסטרונומית מול הנשים.GOOD DAY!!!"

ואיך הגיב האדון? בבריונות לשמה!!!!

"אנחנו לא נמשיך להתווכח על הנושא ואני מבקש ממך להפסיק."

אני כתבתי לו:

"100 אחוז, אני רק מבקש ממך לחשוב טוב טוב על מה שהסברתי לך."

כלומר הסכמתי להפסיק את הדיון אבל... תנחשו איך הגיבה גב' Y...

"חחחחחחחחחחח"

"אגב שים לב שערבבת את ההודעות שלי ושל X אבל שיהיה, העובדות לא באמת מעניינות אותך. חוסר הבנת הנקרא אצלך זה אנדרסטייטמנט"

כלומר שתי הגבירות הנכבדות נקטו במספר טכסיסים נשיים:

1. לצטט תעמולה פמיניסטית שקרית לחלוטין כאילו רק נשים נפגעות בכל הקשור לסרבנות גט

2. כששואלים אותן להבהרות, הן מעמידות פני תמימות ומשחקות את הקורבן - מה שגורר תגובה בריונית של גבר ("אביר לבן") שיוצא להגנת ה"מסכנות" ומשתיק את הדיון (שמהצד שלי היה לחשוף את פניהן האמיתיות של שונאות הגברים)

3. למרות שהגבר בעמדת כוח, במקרה הזה כותב הפוסט - הגיע איתי להסכמה להפסיק את הדיון - הגברת Y נוקטת בטקטיקת השיימינג הנשית הכי עתיקה: צחקוק נשי. ואח"כ היא גם מוצאת טעות טכנית שולית שכנראה עשיתי בלהט הכתיבה ומכנה אותי בעוד כינויים מעליבים ומשפילים.

"תהיה גבר, תשפיל את עצמך"

עוד נושא שמצאתי פעמים רבות בויכוח ראש בראש גם עם גברים שהם באמת חברים טובים ואני אוהב כאחיי, אבל חושפים דעות קדומות ופרימיטיביות להחריד לגבי "חובתו הטבעית" של הגבר להגן על האישה בכל מחיר ולרצותה, לכרוע לה ברך, לשלם עליה במסעדות, לפתוח לה את הדלת, לתת לה זכות קדימה בנוסח "ליידיס פירסט", תמיד לוותר לה, לסלוח לה וכו'. אלה מנהגים ברבריים. אומנם מקורם באירופה אך הובילו במקרים רבים לעימותים, לאלימות ולשפיכות דמים נוראית (כדוגמת דו-קרבות) וזוהי בעצם ההגדרה האמיתית של ג'נטלמן, כפי שמסביר ד"ר וורן פארל: שומר ראש אישי של האישה שמוכן ודרוך תמיד לשלוף את חרבו ולערוף ראשו של כל גבר שיעז להעליבה.

אין לי ספק לרגע שזה בדיוק מקור הכוח והדלק המרכזי של הפמיניזם המודרני המיגדרי שכל הזמן רק מלמד נשים איך להיכנס בגברים כמה שיותר חזק, ומחפש עוד ועוד דרכים להחליש ולסרס את הגברים מגיל 0.

אני מודה לאל ואני מודה למשפחתי ההודית שלא מאמינה במנהג הברברי הזה של התבוסתנות, הגינוצנטריות וההתרפסות של הגבר בפני האישה. אותי חינכו שכל אדם ולא משנה אם זה גבר או אישה, קודם כל הוא נשמה בפני עצמה, הגוף זה רק בגד, קליפה וכיסוי חיצוני. אם אתה מכבד, סוגד ומתחשב בבן אדם רק בגלל איך הוא לבוש חיצונית (ולא משנה אם זה בגלל מוסכמות חברתית, משהו שאתה רוצה להשיג או מישהי שאתה מנסה להרשים) - סלח לי אך אתה אינך בן אדם ומבחינתי גם אתה מייצג את אויבי האנושות בדיוק הפמיניסטיות!!!!

להבדיל מהתרבות ההודית שאני גאה שהייתי מספיק חכם ללמוד ולקחת ממנה את מה שבאמת חשוב - התרבות המערבית שכוללת את מדינת ישראל היא תרבות מטריארכאלית שבה גברים הם אך ורק חפץ, עבדים, בשר תותחים זול וכלי שנועד לשרת את האישה. תמיד.

אם יש משהו שאני מסכים איתו לגבי פמיניזם, זו העובדה שהפמיניסטיות הוכיחו שלגברים יש נקודת תורפה וחולשה מאוד רגישה, ממש דפיקות, פגם גנטי ו/או נחיתות של ממש והיא לגבי היכולת של גבר להתגונן מפני התקפות קולקטיביות של נשים פמיניסטיות שונאות גברים עם רצח בעיניים שרואות בכל גבר אויב היסטורי שיש לנקום בו בכל הזדמנות ולסגור חשבון בכל צורה אפשרית, כי זה מה שדוחפים להן מגיל 0!!!

אם גברים לא ילמדו לעקוף את החולשה הנוראית הזאת, עתיד האנושות יהיה בסכנה נוראית, כמו שאומרת בדיחה ישנה: רימו אותך פעם? שיתביישו! רימו אותך בפעם השנייה? שיתביישו שוב!! אבל רימו אותך בפעם השלישית? תתבייש אתה בעצמך!!!!!!!

ג'ק

בתקשורת ה"פוליטיקלי קורקט"ית מדברים לאחרונה המון נגד תופעות 'בריונות ברשת' כלפי ילדים, בני נוער וגם כלפי מבוגרים (עם דגש מיוחד על נשים), אבל מניסיוני רב השנים באינטרנט, כמו במציאות גם ברשת האינטרנט לגברים אין שום הגנה ולנשים מותר פשוט ה-כ-ל בלי גבולות: מותר לאיים, לקלל, להשמיץ, להוציא דיבה, לחשוף פרטים אישיים ואפילו, כפי שחוויתי אישית - מותר לאיים ברצח, לא פחות. בדומה למקרה אלימות של אישה כלפי גבר - אוטומטית יעצרו ויענישו את הגבר הפצוע והמדמם במקום את התוקפת.

זה נכון גם לגבי נשים שמפעילות ושולחות גברים כדי לאיים, כמו שקרה לי למשל באתר Zadax Boards כשגולשת בכינוי "שלגייה" נכנסה בי באופן אישי כי מבחינתה נשים "בוגרות" יותר מגברים. למרות הקללות שלה כתבתי בשיא הנימוס ועדיין הותקפתי מכל עבר. זוהי הודעה אישית שקיבלתי אז:

"שמע לי יבן בן שרמוטה יחתיכת הודי מסריח

עוד מילה אחת לא במקום אני פותח אותך ואת סבתא שלך הבנת ימזדיין בתחת

יזונה ימוצץ זרע

אתה אל תדאג...יבן שרמוטה אני עוד יטפל בך"

כפי שתיארתי בעבר בהרחבה, האלימות הכי קשה והכי מסוכנת של גבר היא כשאישה מפעילה אותו.

בפורום אחר, "בוגר" יותר, בו כתבתי (בעיקר הגבתי להשמצות נגדי) תקף אותי במיוחד מנהל הפורום "VIR" שהגן על גולשת "תמימה" שהתגלתה לבסוף כפוליטיקאית פמיניסטית (חברת מועצה בעיריית ירושלים). הוא איים עליי במייל ששלח לי שידאג ש"אני לא אוכל לגלוש יותר באינטרנט":

"למר יעקוב .
הנך מתבקש להפסיק לכתוב בפורום מקשיבים לגברים עקב היותך ספמר, כמו כן מספר פעמים בעבר הפורום פוצץ בגלל כתבתך והגולשים האחרים סירבו לכתוב פה עקב התנהגותך . לא אסבול את תגובותייך שעליהם מצורפת שנאת נשים הדברים אינם עומדים בקנה אחד עם רוח הפורום ולכן נמחקים .תגובותייך גם נמחקות מאחר שכל צ'אנס שקבלת לא עזר וחזרת לסורך מהר מאוד אחרי זמן מועט ביותר .אני מודיע לך שאם תמשיך אני אבקש לפנות לספקית האינטנט שלך להזהיר אותך . במידה ולא תפסיק עלול להיות לכך השלכות לגבי יכולת הגלישה שלך ."

מקרה קשה יותר קרה לי בפורום באתר וואלה והגיע עד איומי רצח מפורשים נגדי ונגד הוריי:

כתבתי בפורום רפואי מסוים וגולשת מעורערת בנפשה, "POSTDARK", גררה אותי בכוח לוויכוחים על נושא הפמיניזם כשהסברתי לה לפחות 10 פעם שאני כלל לא רוצה להיכנס לנושא. באותו פורום היו מספר אנשים שהייתי איתם בקשר מצוין ואף עזרו לי וענו לי על שאלות בנושאי בריאות.

הפסיכית הזאת גררה אותי למריבות כשהיא מלכתחילה משמיצה אותי וסיפרה לכולם שאני "כותב טוקבקים מחרידים נגד נשים באתרי החדשות". היא אף טענה שאני מצדיק את רצח התינוקת הודיה קדם ז"ל, בזמן שחזרתי והסברתי שאני מוחא על ההתעלמות והטיוח הסלקטיבי שאמצעי התקשורת מבצעים כשאישה היא שרוצחת את ילדיה. POSTDARK הגיבה ש"זה לא קשור ובהחלט צריך להתחשב באישה, אפילו אם היא רצחה את ילדיה באכזריות, אם היא סובלת ברקע מדיכאון שלאחר לידה".

בעקבות כך היו מריבות קשות ולינץ` ארוך של תגובות נגדי. מנהלת הפורום כתבה לי שאני "מעורער בנפשי", "צריך תרופות" וכל מיני דברי הבל ולבסוף מחקה הכל. ההשמצות נגדי בפורום לא פסקו וממש "חיפשו אותי" גם כשלא כתבתי שם בכלל. אחת הכותבות אף פנתה למנהל פורום "הורות שווה" שגם שם הוא מחק לי הודעות בלי שום סיבה (במיוחד כשניסיתי לכתוב על הסיפור שטייחה אושרת קוטלר) וזוהי לשון ההודעה:

בקשה לעזרה - יעקב קנדלקר / JACK NUKEM / "ג`ק המרטש"... למי שמכיר:
שלום רב, ידוע לי שאדם זה עשה שמות בפורום שלכם לפני זמן מה, ואף הטריד חלק ממשתתפיו אישית, בתיבות הדוא"ל שלהם. כפי שהתרשמתי, הצלחתם להיפטר ממנו, או להשתיקו, בדרך זו או אחרת. כעת הוא עושה שמות בפורום [...], שאמור להוות פורום ייעוץ ותמיכה. יעקב "משתולל" שם, תוך הכפשת המשתמשים - ובעיקר המשתמשות - והעללה עליהן, הפצת אינספור הודעות אלימות-מילולית ואכולות בשנאת נשים..."

והנה עוד הודעה דומה:

"מאת: תומר לוי , 06:56 :שעה 28/12/2002

האם ניתן לעשות פרופיל פסיכיאטרי על פי התנהגות וירטואלית?

לדעתי זה עשוי להיות מחקר מרתק וחדשני.
קחו למשל את יעקב קנדלקר, המתכנה "ג`ק ניוקם".
האיש הספיק כבר להרוס לפחות שלושה פורומים מוכרים, אחד מהם, פורום גברים בנענע הוא דירדר לתהומות ביבים שלא נראו עד כה באינטרנט הישראלי.
בכל מקום לוקח מעט מאוד זמן לאנשים להתחיל בתגובות מחאה, לאחר מכן בנסיונות פגיעה, ואילו הוא באסקלציה שחוזרת על עצמה בדייקנות מאבד שליטה בתוך זמן קצר.
הפתולוגיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא האלמנט המעניין פה. משהו מושך אותו להיכנס כל פעם מחדש לסיטואציה שבה כולם תוקפים, מבזים ומנדים אותו. האם זו תופעה מוכרת בפסיכיאטריה?

אני מצרף כמה לינקים למי שרוצה לתוודע לעולמו הרוחני של מר קנדלקר. "

וכל זאת, חשוב להדגיש בזמן שכלל לא כתבתי בפורום ורק נכנסתי מדי פעם לבדוק מה זוממים נגדי. במקרה אחד אותה POSTDARK הזכירה שוב את שמי, אחרי כל מה שעשתה לי ורק אז כתבתי "אם אתם לא מרשים לי לכתוב כאן, לפחות אל תזכירו אותי!". בתגובה היא התנצלה וכתבה שהיא מעוניינת להתפייס איתי. כתבתי לה שאני לא מקבל את התנצלותה ולא סומך עליה כי היא כבר הספיקה להסית נגדי אנשים שהייתי איתם בקשר טוב. כתבתי לה בשיא הנימוס והרצינות בלי שום קללה, השמצה או גידוף ואפילו כתבתי לה בסוף "תהיי בריאה".

איך היא הגיבה? התחילה לאיים עליי ועל ההורים שלי ברצח, ואני לא יודע מהיכן היא גילתה עליי פרטים אישיים כמו מקום מגוריי וכמות האנשים בביתי:

postdark :מאת
00:30 :שעה 18/01/2003 :תאריך
שרץ עלוב. ראה איך אתה תוקף כשנפחים לפניך ובאים בעמדת שלום. לא מעניין אותי שאתה חולה:
אתה נמוך יותר מן הזבל המסריח ביותר. וראה הוזהרת: אם תעז להפציע בעוד הודעות ספק חולניות (איפה התרופות, ג`ק המרטש?), וספק - בוא נשים את הקלפים על השולחן בפעם האלף - מרושעות, דוחות ומיזנטרופיות - קח בחשבון שאני יודעת עליך די פרטים כדי להפוך את חייך לגיהנום (אם הם לא כבר כאלו). טיפש. אפילו שכל אין לך. היתה לך הזדמנות, ושוב החלק החולה ששולט בך העיף אותה לעזאזל. לפחות בפעם הבאה תעוף לשם יחד איתו, נאצי קטן ומושתן.

postdark :מאת
01:06 :שעה 18/01/2003 :תאריך
זבל. הלואי שכולכם תתבגרו שם בבית-אבות שלכם ב[שם השכונה], ולאף אחד, כמובן, לא יזיז -
עד שימצאו 3 גופות מרקיבות.... (נו, קנדלקר נבלה, או לא??) (אם כי במקרה שלך, יעקב קנדלקר מעורר הרחמים והתיעוב - תת-אדם מעוות שכמוך - אתה גם מסוגל להתפוצץ בוקר אחד ולבשל את ההורים שלך (במיוחד את אמא, הא? שונא נשים) לארוחת הצהריים. עלאק, ניוון שרירים. בכין פנטזיונר שכל הילדים הרביצו לו בבי"ס ומאז לא מוציא את האף (הענק, מן הסתם) מפתח הבית. *** בטח אתה גם מכוער פחד. מוכנה להתערב על כל דבר. בהן צדק. (אופס, הגזמתי קצת, ההורים לא אשמים שגדלה להם יבלת מפלצתית במקום עלם חמודות. ...או אולי כן???)

postdark :מאת
01:18 :שעה 18/01/2003 :תאריך
TOO LATE. מה חשבת - שתזרוק חרא פרנואידי ואני אגיד "טוב, נו, היה"?
הרי כבר הצעתי לך הזמנות כזו יותר מפעם אחת. זהו, שפכת עלי את הזבל ואתה מצפה שאני אלקק את השפתיים ואגיד "סע לך לדרכך"?! היית צריך לחשוב על זה קודם, כשבאתי לקראתך בוידוי ובהצעות תיקון, במקום לתת לפרנויה להשתלט עליך ולנבל את הפה ולהשמיץ אותי בכל דרך אפשרית. כמה נח, הא?! קודם זורקים את הזבל - ועוד על מי שלא מגיע לה - ואז מציעים הצעות יפות כלא היה דבר. יש לי זכרון, קנדל. ואני לא בולעת את החרא שזורקים עלי - - - אני מטיסה אותו בחזרה, ובריבית. אם תתנצל, ותמחק את סעיף ההצגות לאלתר, אשקול ברצון את הצעתך. ...אבל מה הסיכוי שזה יקרה??

כתבתי לה:"אני את הדיון איתך גמרתי" והלכתי לישון. למחרת גיליתי שאותה אחת "התקוטטה" בפורום עם דמות דמיונית בשם "144" שייתכן מאוד שהייתה בעצמה או חבר/ה שלה שכאילו קיללה והשמיצה אותה. אתם יכולים לנחש את מי כולם בפורום (עשרות אנשים) האשימו אוטומטית:

כמובן שאותי. הסוף היה ידוע מראש: מאז אני חסום באתר וואלה ולא יכול לכתוב בפורומים שלהם ברמת זיהוי כתובת הIP.

בתקופה שהיה לי בלוג בתפוז, נאלצתי להגיב לפוסט שכתבה בחורה שביקשה רעיון איך להעיר בבוקר את השותף שלה לדירה. גולש בכינוי "חזי" כתב לה:"תני לו אגרוף חזק בביצים" והיא מאוד השתעשעה מהרעיון וכתבה שהיא כבר חשבה על זה בעצמה. הייתי מוכרח להגיב וכתבתי שהם מסיתים לאלימות כלפי גברים. בתגובה לא רק חזי תקף אותי אלא גם מנהל הבלוגיה שדרש ממני להפסיק להגיב ומחק פוסט שכתבתי על המקרה בבלוג שלי כי כיניתי את חזי 'רשע', מילה תנ"כית מאוד רלבנטית, מדויקת ומתאימה לנסיבות שתיארתי.

שיא החוצפה במקרה כזה של התנהלות אתר תפוז הוא במוסר הכפול שלהם שמצד אחד גם מרשים להתבטאויות כאלה לעבור (מנהל הבלוגיה כתב לי שמבחינתו "זאת הייתה רק בדיחה") אבל אם מפרסמים פוסט כזה בעמוד המומלצים של תפוז, מותר אח"כ בדיעבד לבוא בדרישות כאילו מדובר בבלוג פרטי שאין לי בתור גולש אקראי זכות להגיב עליו.

היו עוד הרבה מקרים ודוגמאות חמורות לא פחות, אך המקרה הקשה, הפוגע, המזיק והטראומתי ביותר עבורי היה כשגולשת שהתיידדה איתי במשך 3 שנים פתחה בקמפיין מאוד אגרסיבי ואלים נגדי שהוביל לסגירתו החד-סיטרית של הבלוג המצליח שלי. זה היה ניסיון מאוד טראומתי וכאוב כי נקשרתי מאוד לגברת הצעירה הזאת והיו לי כלפיה רגשות מאוד עמוקים ופתאום היא ממש תקעה לי סכין בגב.

במשך שנתיים הכל היה דבש - היא חנקה אותי באהבה, חום, מחמאות, ברכות והערצה (כפי שהדגישה בעצמה), הביאה לי שוקולד וממתקים שביקרה אצלי בבית מספר פעמים. למעשה הטריגר נלחץ בשנה השלישית כשהיא אמרה שהיא "מתחילה לגלות" לגביי דברים לא טובים. במיוחד עצבנה אותה ההתנגדות שלי ליחס מועדף לנשים. "באוקריינה בחורים היו קמים ומפנים לי מקום באוטובוס!!", "ככה זה צריך להיות!!!", היא אמרה בגאוותנות ושחצנות בלתי נסבלת. אמרתי לה בשיא הנימוס והעדינות (כי באמת אהבתי אותה) שאני חולק עליה והיא כהרגלה צעקה וצרחה עליי בטלפון עם הקול הגבוה שלה שהגיע לטונים צורמים במיוחד.

כאילו סגירת הבלוג שלי לא הייתה מכה מספיק קשה עבורי, אותה גברת המשיכה לנהל נגדי מסע השמצות ורצח אופי מאוד אלים ומכוער במשך לא פחות משנתיים וחצי שבהם פרסמה נגדי תכנים שהכילו הוצאת דיבה, השמצות, קללות, שקרים, עלילות וסיפורים שהמציאה עליי. בשלב הזה הפסקתי להתייחס אליה ברצינות אבל מה שהיה הכי מזעזע ומקומם עבורי ועבור חבריי שניסו לעזור לי, הייתה ההתעלמות והאדישות של מנהלי האתרים ובמיוחד מנהלת אתר ישראבלוג, שם ההשמצות נגדי נשארו לא פחות משנתיים וחצי - קרוב ל100 עמודים.

בסופו של דבר רק לאחר התערבות של עורכת דין חרוצה עם לב זהב, עו"ד תמר הר-פז, ששלחה מכתב תלונה חריף ומפורט למנהלת ישראבלוג, רק אז, אחרי שנתיים וחצי נגמר הסיוט. אני עדיין שומר לעצמי את הזכות להגיש תביעת דיבה נגד המכפישה ונגד האתרים שנתנו לה במה חופשית, למרות כל המיילים, המכתבים ושיחות הטלפון, אך בעדיפות ראשונה אני מנהל מלחמת קיום בגלל בעיות בריאות קשות שלי ושל הוריי.

ג'ק