על מנת לשפר את השירות ולחסוך בנייר..
כמו שתהיתם זה כתוב על נייר.
האבסורד האנושי, כמה שטויות אנחנו יודעים לומר
כמה חסרי עכבות אנחנו
כמה מפוצצי עכבות אנחנו
הראש רואה חיים קלילים, מסיבות, סמים, סקס ומוזיקה.
חלק גדול רוצה להיות מזה, חלק מזה זה "הכיף" שלך.
"אל תקח דברים ללב"
מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב וממול גברת עצובה ובוכיה ברחוב? חלק נשבר, אדם מבוגר ממני בוכה, הוא עצוב ממש, חשבתי שבגיל הזה כבר לא עצובים. ואז נזכרתי עם מי אני מדבר. רוב הפעמים לא ניגש אל האיש וסביר להניח שהוא ימשיך את חייו. אולי זה יביא לסוף חייו? אוליו מילת נחמה קטנה תעשה הכל אחרת? הרי כשאנחנו עצובים אנחנו רוצים שיעזבו אותנו בשקט ויתנו לנו חיבוק חזק.
תבינו כמה שרטו אותנו, עד היסוד, הפכו אותנו אמביוולנטים במחשבה, לא שזה נורא אחרת לא היינו מי שאנחנו היום ותודה לאל שאנחנו מי שאנחנו היום, כי מחר יכול להיות יותר גרוע או יותר טוב, אבל הכל עניין של פרפסקטיבה.
אנחנו בנויים אותו דבר אבל כ"כ אחרת שזה פשוט מדהים, איך אני אוהב בני אדם.
תמשיכו לחיות! (עם חיוך ענק על הפנים)
שבת שלום
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה