Another Place

עושים שרירים

שי.

מונח כמו פסל קטן על המדף, החלום שלי התרחק ממני והתחלתי לקבל עולם שאין בו אמת.

שברתי את הצום הזה וארזתי את האנושיות אל תוך המזוודה. הגיע הזמן לזוז.

אני מנקה טוב מאחורי האוזניים ומזכיר לעצמי שזהו יום חדש ומרגש. אני כועס על עצמי. העיניים נפוחות. האנושות איכזבה אותי. דרכה עליי. אנשים הסתכלו כאילו השגעון לא יחלוף. ואז מצאתי נקודה של אור בתוך החושך הזה. הכעס הפעיל אותי, סגר בי היקשים והביא אותי לרמה אחת נוספת למעלה. הדרך אל החופש תלויה בהרבה מאוד שנים של חיים, או בעוד תאונת דרכים.

אני מרצה את זמני בעולם שבו הנפש התאכזבה ונעלמה ונשארו רק מכונות. כלים ריקים חסרי תוכן ותכלית. כלום לא ישאר. הבית מתפורר ואנחנו מביטים בו נעלם ומתפוגג במקום לבנות מחדש. אובדן הדרך הביא  אותי לדרך ללא סוף, אין זמן יותר לנוח.

נקודת האור שלי

שי.