כשהייתי צעירה כתבתי המון, אפילו התקבלתי לאחד מעיתוני הנוער לצעירים בזמנו שנכחד ופרסמתי שם כתבה או שניים, היה לי יומן, כתבתי מן סוג של רומן (כן, כן ועוד בגיל 13.... זה מה שקורה שקוראים יותר מידי וי. סי אנדרוס...), באיזשהו שלב בחיים, וקשה לי להגיד בדיוק מתי אולי בסביבות גיל הטיפשעשרה, נחסמתי, לחלוטין.
הדחף תמיד בעט, אבל אני פשוט לא הצלחתי, ניסיתי לכתוב שוב, ניסיתי לכתוב הכל, סיפורים, שירים, יומנים, ואת כמות הבלוגים שנפתחו ונסגרו אני כבר לא זוכרת.
והנה, אני שוב מוצאת את עצמי, פותחת בלוג, אבל הרגשה פנימית שלי היא שהפעם, הפעם אני הולכת להיפתח.
עשר שנים של צימאון, אני הולכת להרוות. עשר שנים לקח לי להבין למה אני לא מצליחה לכתוב, והיום כיום מן הימים, באחת בלילה, מעשנת סיגריה בחצר, נפל לי האסימון, איך לא חשבתי על זה קודם.
כי הפעם אני כותבת לך.... אדון עולם. ואתם הקוראים מוזמנים לקרוא, להתרשם, להפנים, לגחך, לדפדף הלאה, ואולי אפילו תגיבו לי מידי פעם, אבל אני רוצה שתזכרו, ושתדעו לפני מי אני עומדת, ותכבדו.
האמת, המעמד קצת מרגש... לראות את המילים נכתבות מעצמם ולהתכוון אליך, להרגיש אותך קורא אותם מתוך הנשמה שלי.
ריבונו של עולם, אני רוצה שתדע שכל רגש שאני יעלה פה, בין אם זה שמחה וסיפוק ובין אם זה צער, תסכול ואי ודאות. חשוב לי שתדע שאני כל כך מודה על כל מה שבראת בשבילי, על החיים שהענקת לי, על המשפחה שלי, על שזכית אותי בבעלי, שהוא יחיד במינו, על החברים שלי, על השפע. אני עוד לא יודעת למה הגיע כל כך הרבה ליצור אגואיסיטי שכמותי, אבל קודם כל לפני הכל תודה.
שנינו יודעים שבשנים האחרונות אני בתהליך של שינוי, חיפוש אחר משמעות,קוראים לזה פה רוחניות, אמת, אבא שלי ממש מפחד שאני יחזור בתשובה.
נורא קל להעביר ביקורת על בן אדם מבחוץ, בלי לדעת מה מתחולל בפנים, למה שידעו, למה שיקשיבו, הרי זה לא הגיוני... וההגיוני עושה אותנו מאושרים?
ומי אמר ששחור זה שחור ולבן זה לבן? כי ככה? כי זה מה שאמרו?
אתה יודע, כל החיים שלי רציתי להרגיש אותך ואף פעם לא הבנתי באמת איפה אתה נמצא, לאן אני צריכה להסתכל, למעלה, למטה אולי אתה רואה ובלתי נראה, ורק לפני ממש לא מזמן, הבנתי את הברור מאליו, אתה בפנים.... אתה בפנים, ממש בתוכי חלק ממני, וכל מה שאני צריכה לעשות זה להסתכל פנימה ולהתחיל להוריד את השכבות..... לחפש את לירון.
מכיוון שכבר לילה... אפרוש לקריאת שמע, ולנשמות שקראו את הבלוג שלי בשעת לילה, זה הקיו שלכם... תקראו קריאת שמע למיטה וברכת המפיל, ניסים קורים כל יום רק צריך לפתוח את העיינים ואת הנשמה.
"....אל מלך נאמן, שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד...."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
