הבלוג של חמוטלי (:

- להצליח בבגרויות. יש לי ציונים לא משהו. דעו לכם שממש השתפרתי.
- להחזיק את המערכת יחסים שלי עם גיא, לא משנה כמה ריבים מפגרים ודברים טיפשיים יקראו לנו בדרך. אני אוהבת אותו יותר מדי. אני מעדיפה לא לפרט על זה יותר מדי.
- להיות פתוחה וחביבה יותר. (השנה אולי זה יעבוד). אני עדין סנובית קרירה וסגורה. 
- לשמור על המשקל (!!!) לזכור שלמרות שלקוראסון יש טעם אלוהי, אסור יותר מדי. 
- להיות יותר בטוחה בעצמי. מאמינה שחל שיפור.
- לנסות להיות חברה טובה ולהפסיק לרכל בכל רגע נתון (אה!! זה קשה) זה חלק ממה שאני.

- להיות פחות שעירה ויותר מרוטה. אני מרגישה כמו איש מערות. למי אכפת, אין מי שיראה אותי! (היתרונות בלהיות רווקה.)
- להפסיק לשקר כל כך הרבה. (שקרים לבנים זה בסדר.) שיניתי את הגישה שלי לגבי זה, מבחינתי זה מצוין עכשיו.

- לזכור שלהיות חופרת זה לא מושך. 
- לצאת יותר מהחור בו אני גרה. 
- לקנות חזיות טובות! (ועכשיו באמת) לא קרה.
- לטוס לחו"ל.. או סתם לנסוע לאנשהו רחוק מהבית. גם זה לא קרה.

- להתחיל לעשות יותר ספורט. לא.
- תאוריה.. רישיון (?) פאק יסססססססססס
- לפרגן לאנשים יותר. 

חל שיפור בהגשמת הדברים יחסית לשנה שעברה. הידד.

בעיקרון אין לי מה לעשות רשימה חדשה, כי א) אין לי כוח, ב) הדברים שאני דורשת מעצמי לא כל כך השתנו.
 

לפני כמה ימים גיא התקשר אלי, אמר שהוא בבית וביקש להיפגש איתי. הוא שאל אותי אם זה בסדר שנוכל להפגש בגן שעשועים ליד הרחוב שלנו, ורק אז הבנתי שכנראה אנחנו לא הולכים לשכב. (וחבל)
כשבאתי הוא קם מהספסל שישב עליו וחיבק אותי. זה היה חיבוק ידידותי ומביך ביותר. התיישבתי לידו.
"ניחשת מה אני רוצה להגיד לך עכשיו?" הוא שאל, הסתכל למטה.
"לא. אני אמורה לנחש?"
"תראי, אנחנו לא יכולים להמשיך יותר עם המצב הזה ככה. זאת אומרת.. חשבתי על זה הרבה ו..."
"ו?" קטעתי אותו.
הוא הסתכל עלי. "אני לא יודע. חמוטל.."
"מה?" התחלתי להתעצבן. "אני יודעת שאתה רוצה להגיד משהו. תגיד את מה שיש לך להגיד."
"אני.. הכרתי מישהי בצבא ו..-"
קמתי מהר מהספסל ונעמדתי מולו. "שכבת איתה?"
הוא גלגל עיניים. "תפסיקי עם זה, אין לך שום סיבה לכעוס עלי. את גמרת את זה, זוכרת? את לא יכולה להאשים אותי שהמשכתי הלאה."
נעמדתי מולו. לא ידעתי מה להגיד.
"אני מצטער שאמרתי משהו בכלל."
"והמשכת הלאה?" שאלתי. "באמת?"
הוא לא אמר כלום. התיישבתי לידו בחזרה והשתדלתי נורא לא לבכות.
"למה אתה מספר לי את זה?"
"אני לא יודע. הרגשתי שאני צריך. חמוטל הייתי חייב לעשות את זה בשביל לשכוח את כל הדברים שהיו."
"וזה עבד?"
"קצת." הוא אמר. "אני עדין אוהב אותך אבל."
הנהנתי\ייבבתי.
הוא הניח את היד שלו על הלחי שלי בעדינות. "אל תבכי."
"אני לא אבכה." אמרתי. "אני פשוט לא יודעת איך להמשיך הלאה."
"היא נחמדה?"
"מי?" הוא שאל.
"מי שהיית איתה. היא יפה? כוסית?"
"כן היא נראת טוב."
הוא הנהן, ואז חייך. כנראה זה עשה לו טוב שאני מקנאה.
"אז אתה הולך עכשיו להיות זיין וכאלה?"
"קשה לדעת עדין."
"אני ממש שונאת אותך לפעמים."
הוא התקרב אלי ונישק אותי.
"אני עדין אוהבת אותך."
"כנראה שלא מספיק." הוא אמר.
ואז הוא הלך הביתה ונשארתי שם קצת לבד לחשוב. לא בכיתי (לתדהמתי) כי לא בדיוק ידעתי מה ממש להרגיש. 
מאז לא דיברנו ואני לא יודעת מה לעשות. נראה איך הדברים ייזרמו.
הדבר היחיד שאני יודעת כרגע הוא שאני עצבנית מאוד על זה שהוא היה עם מישהי אחרת ואני רוצה להרוג את הבחורה הזו.
הצד החיובי היה שלפחות היתה לנו שיחה אמיתית וכנה אחרי מלא מלא זמן.

נו טוב.
(סתם, זה לא נו טוב, פשוט להתעסק עם זה יותר מדי עושה לי רע)
 

אוהבת חמוטל, שתיהיה שנה אזרחית טובה וסוף שבוע נעים.