בן 19 היה כשנהרג, היום אנחנו מציינים 20 שנה בלעדיו.
אני אחראית על הטקס שיש אחרי האזכרה בבית העלמין.
ההורים שלי רצו לעשות את זה במסעדה, שיכנעתי אותם שזה לא מתאים ולא מכובד ואנחנו עושים את זה ביד לבנים בבאר שבע, כפי שהצעתי.
אז לא יהיה אוכל 'אוכל', אלא בורקסים, פירות ופיצוחים. מספיק טוב.
נקרין את הסרט שעשיתי עליו ב1999, בגרסתו הקצרה.
אנשים יקריאו קטעים, והכנתי מצגת תמונות.
באולם אני תולה על הקירות עותקים של קטעי זיכרון שנכתבו על אחי מאז ועד היום, תמונות שלו, נביא עותקים של הספר עליו, נרות נשמה ופרחים על הבמה...נראה לי שזה יספיק.
חשבתי להביא 20 נרות נשמה ושאנשים יגשו להדליק, נראה.
רק אתמול זה נחת עלי בבום.
התעוררתי בבכי, ישבתי מול המחשב בבכי... רק כשהייתי עם נ' לא בכיתי.
היום אותו סיפור.
אי אפשר לתאר במילים כמה אני מתגעגעת לאח שלי, זה שאני כל כך דומה לו במראה ובהתנהגות.
אני מאמינה במלאכים שומרים כי אין לי ספק שהוא שומר עלי מלמעלה, אחרת כבר מזמן לא הייתי פה.
מצד שני, אני מחכה ליום שחיי כאן יסתיימו ואוכל לראותו שוב.
אני ואסף בפורים, תמונה שמצאתי לפני שבוע.
עוד לא ישבתי לכתוב קטע להיום, עוד לא מצאתי את הכוחות לזה.
אי אפשר פוסט על אחי בלי אתניקס. קבלו את השיר שהכי אהב - ציפור מדבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
