נשמע כמו שם של ספר, לא? חה.

אתם יודעים איך יודעים שאתה לא מטורף עדיין? שכל מה שהאידיוטים העלובים שסביבך אומרים - בין אם זה בצחוק ובין אם לא - הוא שגוי ושאיתך הכל בסדר?

אם זה עדיין כואב. אם אתה עדיין מתמוטט מהמחשבות על זה, עדיין מסרב להאמין שדברים באמת קורים. אם הפעולות שלך נובעות מתסכול מוחלט, שנובע בדיוק מאותה האמונה... או שמא עליי להגיד, חוסר האמונה?

כשאותם הדברים הישנים עדיין מכעיסים אותך, וכשאתה מנסה נואשות לשלוט בעצמך ולא בטוח שאתה מצליח. וכשכל דבר שני מכניס אותך להתמוטטות עצבים מוחלטת, שממנה לוקח לך שעות לצאת - ובדרך כלל לבד.

לא, אתה לא מטורף עדיין. אתה רק עומד על גבול הטירוף, והדבר היחיד שמעגן אותך לעולם השפויים הוא אותו הדבר האחד החשוב לך יותר מכל. אתה רוצה להגיע לשם, להיות חופשי סוף סוף, שלא יהיה לך אכפת... אבל אתה לא יכול. אתה רוצה, ואתה לא רוצה, ואתה לא בטוח מה עובר עלייך ומה קורה. אתה רק יודע שאתה עדיין לא מטורף, לא משנה מה כולם אומרים.

ואז אתה מתפלל שהכל היה חלום, או שהכל יהיה חלום.

"So you're saying when Simon died, my mind shut down and went to another galaxy?" (אליזבת, "העולם האמיתי", 3X06. אני חושבת שאפילו ציטטתי את זה פעם כבר).

כן, אתה מקווה שזה מה שהיה קורה... או שיקרה. שתוכל לנוח, להמשיך הלאה בלי בעצם לנוע ממקומך.

זה... זה בדרך כלל.

אבל כן, כשזה עדיין כואב, אתה יודע שאתה עדיין שפוי. For now.

אן.