(החצי הראשון של הכותרת- "Your Biggest Fan", ג'ונאס).

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה כאילו שהם פשוט עושים הכל בשביל זה. מובן שהם לא, לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה (עובדה שאני הבנתי את זה...), אבל זה פשוט ככה. כי הם פשוט... ארג, ככה. כאלה.

האמת שזה מדהים. ואני לא מדברת רק על כל התרומות והעזרות והגיוסים, אני מדברת על העובדה שהם בכלל עושים את זה.

ממ, אני מבלבלת אפילו את עצמי.

אני לא יודעת כמה אנשים באמת יודעים איך זה, אבל נכון שזה מדהים ל... לא יודעת, לחבב מאודמאוד דמות מסוימת ולרצות להיות כמוה והכל, ואז ללמוד עוד ועוד על השחקן שעומד מאחורי הדמות הזאת ולגלות שגם הוא הופך להיות אחד הגיבורים שלך? אחד האנשים שאתה מעריץ באמת ותמים?

זה קורה יותר ויותר לאחרונה - אל תבינו לא נכון, זה מדהים, לא רע - וזה פשוט מגניב. מדהים, כיפי ומגניב. וואו, זה נשמע מפגר יותר כשזה כתוב מאשר כשזה משוטט במוח שלי, אבל זה נכון.

לאחרונה קרו כל מיני דברים. בכלל, הסיבה שבגללה התחלתי בכלל לעקוב אחרי הטוויטים (טוויטי=טוויטר) של כולם היא שפלניגן פתח אחד (רק אז קלטתי שגם לאחרים יש... מלבד RDA, שגייטוורלד דיווחו זמן קצר לפני כן שהוא פתח אחד). סיפור ארוך. עכשיו, היתרון בזה זה שיש באמת שחקנים וכאלה שכותבים כל מיני דברים שקורים ועוברים במוחם וכאלה, ולא רק שאלות-תשובות. ואז בעצם אתה יכול לדעת עליהם יותר ממה שכתוב באינטר (IMDB, וויקי במקרים נדירים). שזה מעולה.

הכל מתחיל כשאתה רואה פתאום טוויט של ג'ו (ממ, ככה קוראים לפעולה. עוד לא החלטתי אין לקרוא לזה - משהו כזה ברוח "טוויטי") שבו יש קישור לאתר כלשהו (שבו אפשר לתרום כסף למטרה טובה מסוימת, אין טעם להיכנס לזה כרגע), ובקשה מהמעריצים לעזור ולתרום. (זה, אגב, היתרון בסטארגייט, והם מציינים את זה יותר מפעם אחת- הקרבה הזאת בין השחקנים והמעריצים. אני מוצאת את זה מדהים, אגב, ואני מאמינה שכמוני רוב האנשים).

אבל זה לא הכל.

אחר כך אתה נזכר שגם אמנדה (ודמיאן קינדלר) הם חלק מדבר דומה, אפילו טוב יותר, אני מניחה- "Sanctuary for Kids". (אני לא אזכיר עוד דבר או שניים שהיא עושה- הבנתם את הרעיון). וגם RDA מתחיל פתאום עם דבר דומה לשל ג'ו. וג'ו מציע שני דברים תמורת כסף שיינתן לאותה המטרה, ואחד מהם זו ארוחת צהריים איתו ועם דיוויד (היולט). ופתאום אתה מגלה שמעבר לכל הדברים המשעשעים והכל שאתה מגלה עליהם, ומעבר לכל הדברים שהם עושים, הם עושים גם את הדברים האלו, שאנחנו אולי בקושי מתייחסים אליהם לפעמים, אבל בשבילם זה כן משנה.

ובכלל, אתה קורא ושומע עוד ועוד ראיונות או קטעים מכנסים, כל דבר שאתה מצליח לגרד אחרי שעות על גבי שעות של חיפוש באינטרנט אחרי משהו שעוד לא יצא לך לקרוא/לשמוע/לראות/וואטאבר. ואתה מגלה שהם... לא יודעת, שונים מאחרים, שהם באמת ובתמים חולקים דברים עם המעריצים והכל ושהדברים האלו באמת ובתמים חשובים להם, וכל אלו פשוט גורמים לך לרצות לטוס למקום שבו הם נמצאים כרגע, איפה-שזה-לא-יהיה, ולעשות שלושה דברים- א. להודות להם על הכל. ב. לתרום מיד. ג. ללחוץ יד, לחבק אותם ולמסור ד"ש מכל המעריצים בישראל.

וזה כל כך הופך כל דבר, כל מאמץ, כל... הכל, לשווה את זה. וכשאני אומרת "הכל" אני מתכוונת להכל. (הממ, למרבה הצער אנחנו מוגבלים על ידי מגבלות חומריות שונות, ככה שאולי זאת תהיה בעיה קלה, אבל זאת לא הנקודה). וזה בדיוק העניין.

וזה פשוט מדהים.

אז אני חושבת שאני אחזור לשמוע בלופים את הראיונות האלו והכל, לשמוע שוב את האנשים שמאחורי הדמויות האהובות והכל, להיזכר שוב איך זה שהם מתחילים להיות דמויות חשובות בדיוק כמו הדמויות שהם משחקים. צחוקים, ודיונים עמוקים ולא עמוקים כלשהם, וקצת גם עצב ועוד קצת פחדים ודברים מעניינים, והערכות והכל.

זה פשוט מדהים. אין ספק.

אן.

נ.ב ראשון-

ראיונות אהובים, מומלצים (שאני זוכרת את הכתובות שלהם כרגע...)-

The Real Weir.

Journey of a Lifetime.

Man of the People.

After Sunday.

נ.ב שני-

טוויטים שונים-

ממ, אני אוסיף את זה אח"כ, חייבת לזוז.