היי,

אני חושבת שאני מבינה איך הרגשת כשדיברת איתי לפני שהצלחנו לעשות את הסוויץ' הזה.

זה מתסכל. אלוהים, כמה שזה מתסכל. לראות בנאדם שיכול להגיע כל כך רחוק ורק הכאב שלו מונע ממנו לעשות את זה - זה מתסכל. לראות מישהו סובל זה כואב, ולראות את שניהם ביחד זה מטריף. אני רואה אנשים שיכולים להגיע לחיים טובים, להיות מאושרים, וחלק גדול ממה שמונע מהם לעשות את זה זה הפגיעה שהם חשים.

מניסיון (אני לא אספר עכשיו, בגלל שזה נוגד את מה שהסכמנו, אבל אני מוכנה לעשות את זה... לא בטוחה למה), כאב עוצר. הוא מונע ממך לפעול אם רק אתה נותן לו, משתק. ביליתי שנתיים ככה- בגלל זה חלק מהסקפטיות שלי לגבי אושר. אני מניחה שגם לך כאב פעם ואתה מכיר את זה.

אבל זה לא צריך לעצור. זה כואב, מותר לתת לזה לכאוב, אבל אסור לתת לזה לשתק ליותר מדי זמן. אתה מבין למה אני מתכוונת? אני בטוחה שאתה מבין.

בסופו של דבר, אנחנו קובעים איך אנחנו מרגישים ואיך אנחנו חיים. חשבתי שזה נסיבתי, ולא רק לפי ההחלטה שלנו, אבל החלק הנסיבתי פחות גדול משחשבתי.

אני אסביר את זה עם ציטוט מסידהארתא: "Most people, Kamala, are like a falling leaf, which is blown and is turning around through the air, and wavers, and tumbles to the ground. But others, a few, are like stars, they go on a fixed course, no wind reaches then, in themselves they have their law and their course. ..."

העניין הוא לנסות להגיע לכוכבים, היציבים. לא לתת לכל מהלומה לפגוע בנו ולמוטט אותנו. אני מכירה את הרכבת-הרים-של-רגשות הזאת, והכי קל ליפול לשם, אבל מה שנכון זה להחליט איך יתנהלו החיים שלך באמצעות שליטה עצמית מסוימת. כמו שאמרת לי פעם- לא מדובר בלהיות עצור כמו רובוט, אלא בלהבין איך לשלוט ברגשות ולמצות את החיים.  

ועכשיו כשאני מבינה את כל זה, כל כך מטריף אותי שאנשים אחרים לא רואים את זה... בדיוק כמו כל השיחות האחרות שהיו לנו על דברים שאנשים לא מבינים. וזה מתסכל לראות מישהו שאכפת לך ממנו עושה את הטעויות האלה שאתה עשית ולדעת שאין לך שום דבר לעשות מלבד לחזור על אותם דברים שוב ושוב. ואני כל כך מבינה פתאום איך הרגשת...

אבל איך לא מתעייפים מזה? איך לא מגיעים ל"לצעוק" (כי בכל זאת, חלק מזה אינטרנטי)?

אגב, הציטוט מסידהארתא כל הזמן מזכיר לי אותך...

ולא ידעתי שגם קהלת אמר שמרבה דעת מרבה מכאוב. בכלל, יש לי הרבה דברים להגיד על הטון של קהלת (רק התחלנו)- הבעיה בזה שהוא כל כך פסימי, ההבנה איך הוא הגיע לשם ועדיין המחשבה שזה לא נכון. למרות שמחזוריות באמת משעממת.

בקיצור, רק רציתי לספר שאני חושבת שאני מבינה איך אתה מרגיש.

שיהיה סופ"ש מדהים ורגוע,

אן.